ועדת החקירה ואחריה
ועדת החקירה ואחריה
לא יהיה ערך רב ואולי לא יהיה כל ערך לעבודתה הרשמית של ועדת החקירה הבין-לאומית. בישיבות הפומביות שוב יופיעו הנציגים הידועים עם סיסמאותיהם ונמוקיהם הישנים. ה"שופטים-החוקרים" יציגו את שאלותיהם, שתהיינה פחות או יותר קשורות לענין. ייכתבו פרוטוקולים סטינוגרפיים ארוכים, שייהפכו מיד לאחר חתימתם למה שהפכו כל הפרוטוקולים של כל ועדות החקירה - לארכיון מאובק, עליו מתווכחים רק חסידי "הדיסקוסיה" היהודיים.
לא פחות מוקבל יהיה ערכן של המלצות ועדת החקירה. קרוב לוודאי שהמלצות אלו לא תתקבלנה על דעת כל חברי הוועדה. כי בוועדה יושבים קרובי לונדון, עושי רצונה של וושינגטון, וחברי הבלוק המזרחי, מלבד נציג הודו, המטיף, בין אם הוא משועבד ללונדן ובין אם הוא נאמן לגאנדי, כי ארץ-ישראל ארץ "ערבית" היא. וכמוהו נציג פרס. קשה להניח, שהרכב כזה, שבו משתלבים האינטרסים העולמיים המנוגדים, יוציא דין-וחשבון אחיד ביחס לעבר, כגון: משטר הדיכוי הפלילי של המשעבדים, - או המלצה מוסכמת על העתיד. והוועדה הבלקנית תוכיח. אבל גם לו הדין-וחשבון היה אחיד, על הנחותיו ומסקנותיו, ערכו המדיני - המעשי לא היה עולה. כי הרי אין הוא אלא חומר לווכוח ולדיון במליאה של ארגון האומות המאוחדות.
היוצא מדברינו: לבקורם של נציגי המדינות השונות, המשמשים חברים בוועדת החקירה הבין-לאומית, נודע ערך ממשי מסויים רק מנקודת ראות פעולתם הבלתי-רשמית.
באשר להחלטה האפשרית של האסיפה הכללית - אם היא תתקבל במושבה הקרוב בספטמבר, בפניו תעמודנה גם שאלות אחרות - אי-אפשר, כמובן, לקבוע מראש בוודאות את תכנה. אולם הקווים הכלליים של החלטה זו מסתמנים כבר עתה לאור המגמות הברורות של בריטניה, כפי שהן באו שוב לכלל בטוי בדבוריו של בווין, לאור ידיעות מסוימות על מגמותיה של הממשלה האמריקאית וגם לאור נאומו של הנציג הסוביטי. על סמך כל החומר שבידינו, אפשר להניח את ההנחות הבאות:
א' - תתקבל המלצה תיאוריטית על עצמאות לארץ-ישראל.
ב' - יומלץ על אוטונומיה - על ממשל "עצמי" בצורה זו או אחרת - "לעמי ארץ-ישראל".
ג' - תיקבע תקופת מעבר לכמה שנים, לשם "בירור סופי": האם עמי ארץ-ישראל יכולים לחיות במדינה אחידה עם ממשלה מרכזית, או באם הכרח הוא להפריד ביניהן ע"י הקמת גבול פוליטי ביניהם.
ד' - לתקופת המעבר, ולשם ביצוע ההמלצות, יוצע להקים שלטון נאמנות מטעם ארגון האומות המאוחדות.
ה' - מאחר שנאמנות משותפת אפשרית רק ע"י שיתופה של רוסיה, יתנגדו לה הן בריטניה והן אמריקה. ומאחר שהמדינות, המצביעות בארגון האומות יחד עם שתי מעצמות אלו, מהוות את רוב הקולות - תימסר בוודאי הנאמנות, כתפקיד יחיד, אבל תחת "פיקוח האומות", לבריטניה.
ו' - באשר לעליה יומלץ בוודאי על מתן רשות כניסה לארץ במשך תקופה מסויימת לחלק משוכני המחנות, המכונים "עקורים".
ז' - תתקבלנה החלטות למען מתן שווי זכויות ליהודים בארצות הגולה, נגד רדיפות גזעיות, בעד הקלת האימיגרציה וכדומה.
כמובן, כל ההנחות הללו אינן אלא הנחות. יתכן, כי יהיו שנויים. אבל דומה שאין לחכות לאפתעות. צרוף הכוחות בארגון האומות המיוחדות: היחסים בין המעצמות והיחס של המעצמות אל עמנו נותנים את הביסוס ההגיוני המוקדם להנחותינו. והעתיד יוכיח.
אם זהו המצב, מה עומד בפנינו בזמן הקרוב? דבר אחד הנו ברור: שום "פתרון" לא יבוא מאת המוסד הבין-לאומי הנקרא ארגון האומות המאוחדות. אם הוא ימליץ על מה שפרטנו לעיל בשבע נקודות, הרי המלצותיו תהיינה ברוח התכניות הבריטיות, תכנית גריידי-מוריסון, או תכנית בווין. יתכן, שהעריקים יחזרו אז למלחמה. אם ההמלצות תחרוגנה ממסגרת התכניות הבריטיות תקברן בריטניה בעזרת השיטות הבדוקות, אשר להפעלתן משאירה חוקת ארגון האומות המאוחדות שדה נרחב ביותר. במלים אחרות: בפנינו תקופת מלחמה קשה עם אפשרות - אפשרות, אך לא וודאות - של החזרת מחנה העריקים בעל כורחו לחזית.
