ועדת האו"ם ופסקי-דין המוות

ועדת האו"ם ופסקי-דין המוות

אותו נוגש כושים, אותו תליין בעל הנשמה השחורה, המכונה המזכיר הראשי של ממשלת פלשתינה (א"י) מיהר, מתוך הגאוותנות הבריטית המתועבת לנזוף בפומבי בוועדה הבין-לאומית[1] על שהעזה לומר, אף במלים כלליות ביותר, כי: -

א' - רציחת שבויי עכו תפריע לעבודת הוועדה באשר היא תביא, בהתאם לאזהרתנו, למעשי תגמול מידיים וחריפים ביותר.

ו-ב' - כי החלטת המליאה של ארגון האומות המאוחדות בדבר הימנעות משימוש בכח בזמן הדיונים של הועדה מחייבת גם, או בראש וראשונה, את הממשלה הבריטית.

שלטון הדכוי הקולוניאלי, שהתרגל ל"וועדות חקירה", אשר הוא בעצמו היה ממנן, לא יכול היה לסבול את הגלוי הראשון והצנוע מאד של עצמאות הוועדה הבין-לאומית. על כן הוא מיהר ללמד את חברי הוועדה לקח, כי הם מתערבים בענין הנמצא עדיין "בדיון משפטי". והתערבות כזו - רצה לומר הרודן הקולוניאלי-לא זו בלבד שאין היא "חוקית", היא אף איננה נאה.

שקרן נאצו-בריטי מחוצף. באיזה "דיון משפטי" נמצא ענינם של שלושה שבויים, שאתה מאיים עליהם ברצח? אתה, התליין הראשי או קודמך, או הממונה עליך, הענקתם "סמכות" לתליין אחר, למפקד של צבא הכבוש הזר, להעניק "סמכות" לקציניו לשפוט אזרחים של ארץ זו ולרצוח שבויים. והחלטתם הפלילית של תלייני המשנה, טעונה "אישורו" של התליין הראשי, שמינה אותם. זהו כל "הדיון המשפטי" שלכם - ובשמו, התליין, אתה נוזף באנשים המדברים בשם ארגון האומות המאוחדות, שלמדו ולימדו מה זה Sub judice?

אנשים אלה למדו ולימדו על הרבה דברים אחרים, שאתם, תליינים נאצו-בריטיים, הפכתם אותם בארץ ללעג וקלס. הם למדו בין השאר כי Lex retro non acit "החוק אינו חל על העבר". והנה הם שמעו כיצד "חוקקתם", עריצים, צמאי דם, חוקי תליה חדשים. ונתתם להם תוקף גם לעבר, כדי שתוכלו להקים בסתר ומתוך פחדנות שפלה ארבע תליות לארבעה שבויים עבריים. לפי ה"חוק" הזה אין צורך אפילו בהפסקה קצרה ביותר בין אשורה מטעם התליין הראשי של החלטת הרצח של תלייני המשנה לבין שימת עניבת החנק ע"י התליין המבצע. יותר מזה, "האישור" יכול להינתן, אך לא להתפרסם. צו הרצח של תלייני המשנה לבין שימת עניבת החנק ע"י התליין המבצע. יותר מזה, "האישור" יכול להינתן, אך לא להתפרסם. צו הרצח יכול להישלח בסתר ולהתפרסם לאחר שהוא הוצא לפועל. על סמך כל ה"סמכויות" הללו, שהענקתם לעצמכם, הנכם רוצים אף להעמיד את ארגון האומות המאוחדות, ואת הוועדה מטעם הארגון, בפני עובדה קיימת; על כן הנכם משקרים במצח נחושה, כי עדיין נמצא הענין ב"דיון משפטי".

אנו בטוחים, כי חברי הוועדה, שקבלו את ההנחה, כי קריאת האסיפה הכללית של ארגון האומות מחייבת את כל הצדדים, לא ירשו לרמות את עצמם, ויראו, על סמך הנסיון, את מגמות הרצח של האוייב ללא אשליות. אולם אין אנו בטוחים בזה כי התערבותם תניא את המשעבד מלבצע את זממת יתכן, כי להיפך. יתכן, כי לאחר ההתערבות, אשר, עם היותה פושרת ביותר, פגעה ב"פרסטיג'ה" הנפסדת של שלטון קולוניאלי, ירצו התליינים להוכיח, כי אין הם כלל מתחשבים ברצונה של הוועדה, וירצחו את שבויינו, בזמן שהותה של הוועדה בארץ, או לאחר צאתה. אבל אז, כידוע, רשות הדבור לוועדה אחרת מטעם ארגון אחר. כוונתנו, ל"וועדת הגמול של הארגון הצבאי הלאומי", שתדבר עם התליינים בלשון חד-משמעית - חד-משמעית מאד.

(שודר בקול ציון הלוחמת)

הארגון הצבאי הלאומי

בארץ-ישראל

[1] עם בואה של ועדת האו"מ פנינו אליה, כאמור, בתביעה, כי על יסוד החלטת העצרת המיוחדת, תתערב ותמנע את הוצאתם להורג של חיילינו השבויים: חביב, נקר, ווייס.

גם בני המשפחות של הנידונים פנו אל הוועדה בדרישה זו.

כתוצאה מפניות אלו ואחרי דיונים סוערים בחמש ישיבות קבלה הוועדה ברוב קולות החלטה שהועברה למזכיר הכללי של האו"מ, מר טריגווה לי, בזה הנוסח:

"בהתחשב עם העובדה, כי רוב הברי הוועדה הביעו את דאגתם ביחס לתוצאות הבלתי רצויות העלולות להיגרם מבחינת מילוי התפקיד שהוטל על הוועדה על-ידי העצרת, עם בצוע שלושת פסקי דין המוות שהוצאו על-ידי בית-הדין הצבאי ביום ה-16 ביוני - ביום בו קיימה הוועדה את ישיבתה הראשונה בירושלים - הרינו מביאים בטוי זה של דאגתנו, יחד עם חילופי המכתבים, לידיעתו של המזכיר הכללי כדי שהוא יביאו לידיעת ממשלת המנדט ברושלים".

גרני, המזכיר הכללי של הממשלה הבריטית בארץ-ישראל, הגיב על החלטה זו בזעם ובגסות, בטענו כי הוועדה מתערבת בענין הנמצא "סוב יודיצה".