ונבהל לב הצאר…
ונבהל לב הצאר...
לאחר פרסום תקנות החירום החדשות
המשטר הצאריסטי רצה בשעתו, למנוע באמצעי דכוי משטרתיים בעד התפתחותם של כוחות החברה, שנלחמו בסדרי המדינה המיושנים מעכבי הקידמה החברתית. הצאר, אשר נבוך לגילוי הפעילות המהפכנית ההולכת וגדלה, הוציא שורה שלמה של חוקים שביטלו את זכויות האזרח, המוגבלות בלאו הכי. סמכותה של המשטרה, השליטה הבלתי-מוגבלת, הורחבה כמה פעמים בפקודות-חוק. אולם, ההמונים הנציחו חוקים אלה בשיר-לעג, שתכנו יתאים גם לימינו אנו. העם שלא נבהל, שר לשליט הנפחד פזמון זה:
"ונבהל לב הצאר
ויוציא קול מנשר:
למת לתת דרור
את החי - לאסור.[1]
ברור. הצאר הרוסי לא חידש ולא כלום. בהתנהגותו, אישר הרודן הרוסי את חוקי הברזל של ההיסטוריה, המלמדים, כי כל משטר מתמוטט נוהג כטובע הנאחז בתער בנסותו לעצור התפתחות בלתי- נמנעת, פוליטית או חברתית, על-ידי רדיפות, המגבירות רק את סיבות ההתנגדות ואת מרכזי ההתקוממות. לואי ה-16 מלך צרפת, קודמו של ניקולאי השני בהיסטוריה, אף הוא נהג כך. פקודות המאסר, החתומות מראש על-ידו, איפשרו לאדמיניסטרציה המלכותית לכלוא בבסטיליה כל אדם שלא נשא חן בעיניה. אך אמצעי הדכוי לא הועילו. משטר העריצות מוגר, ויום הריסת הבסטיליה. ה-14 ביולי, נשאר עד היום הזה חגם הלאומי של הצרפתים.
השלטון הבריטי בארץ-ישראל מוכרח היה, בתוקף הנסיבות, ללכת בעקבות המשטרים הרקובים, הידועים לנו בהיסטוריה. חוקי החירום האחרונים, שפורסמו בארץ-ישראל על-ידי האנגלים, מבשרים את ראשית הסוף של שלטונם במולדתנו. אמנם קיים הבדל בין שלטון העריצות הנכרי בארץ-ישראל לבין שלטון העריצות של הרומנובים, או הבורבונים, בארצותיהם. אך ההבדל הוא דווקא לטובתנו. ברוסיה ובצרפת קודש הכתר במסורת בת-דורות. רעיון הפעולה המהפכנית בארצות אלו נגד הכתר לא היה פופולארי בקרב ההמונים והצריך הכשרה ממושכת. לעומת זאת, אין קיים כל קשר בין העם העברי לבין השלטון הבריטי, פרט לקשר שבין שליטים מדכאים לבין נשלטים משועבדים תמורת העזרה שהגיש עם ישראל לאנגליה במלחמת 1914 היא התחייבה להחזיר לנו את מולדתנו העצמאית. אך במקום קיום ההתחייבות באה הבגידה. וההכרה, כי יש להיפטר מהשלטון הבריטי כדי להבטיח חיים לעם ישראל, היתה לנחלת ההמונים בתקופת זמן, קצרה ביחס, של מלחמת שחרור.
כדאי להשוות את ההצהרות החגיגיות של הבריטים מלפני שנתיים "לשים קץ לפעולות 'רק כך' תוך חדשיים" עם חוקי החירום החדשים. ההשוואה תבהיר לנו את כשלון השליטים ואת התקדמות המתקוממים. במקום דברי הזלזול באו חוקי-הפחד. אך לא רק צד מעשי למטבע; בפרסום החוקים הללו צפון הישג פוליטי חשוב. העולם החפשי נוכח לדעת מן התחוקה הבריטית עצמה, כי המשטר הבריטי בארץ-ישראל מיוסד לא על החוק. כי אם על כוח הזרוע בלבד והשימוש בנשק נגד משטר זה ייראה בעיני דעת הקהל, כדבר של הכרח בלתי-נמנע ושל צדק עליון. בדעת קהל חפשית זו, הננו רואים את בעלת-בריתנו במלחמת החופש.
[1] * תורגם מרוסית על ידי המשורר שלמה סקולסקי.