ומר רבין מוליך למלחמה

 ... ומר רבין מוליך למלחמה 

א.

פרדוכס? מהתלה? עובדה היא, כי ראש הממשלה, הידוע עדיין כחדש, מואשם במה שכתוב לעיל, או במפורש, בעיצוב מדיניות שתביא עלינו באופן בלתי נמנע מלחמה נוספת. הא כיצד? כלום לא הספיק מר רבין להוכיח, מבחינת המאשימים, קיצוניות בוותרנות?

כבר ידוע לכל, כי ראש הממשלה מוכן למסור לשליטתו של חוסיין שטחי יהודה ושומרון. אחד ההסדרים החוקיים, שהוא אימץ לעצמו, קרוי "פונקציונאלי". כוונת הלע"ז הזה היא להטיל על שטחי ארץ ישראל אלה את המינהל ההאשמי, אך להשאיר בנקודות מסוימות בתוכם יחידות של צבאנו. הנה חלוקת הפונקציות: שלטון אזרחי לחוסיין, נוכחות צבאית לנו.

ההפרדה או השילוב המוצעים אינם יכולים שלא לעורר זוועה בשני הצדדים. היהודים נקראים למסור את הריבונות על חלק ממולדתם, על ערי אלוהינו לשלטון נוכרי, לאויב. זוהי יצירת עובדה, לא השלמה עמה. זו אינה נסיגה מפני כוח גובר, אלא הזמנת פולש מובס, נהדף. אנחנו צריכים להקפיץ את פקידיו ושוטריו (לרבות המחופשים) של חוסיין לתוך יריחו וחברון, שכם וג'נין, מעל לראשי חיילינו, ולומר לו: שוב ומלוך פה. אם נכנה מחשבה זו זוועה מוסרית, טעינו בפשטנות הביטוי המקובל; ודאי שזוועה היא, אבל אנטי-מוסרית. שום עם, יודע מולדת, עדיין לא שלח הזמנה לפלישה מוס...

אבל אין להכחיש, כי גם מן הצד השני מעוררת ההצעה התנגדות עמוקה. חוסיין, בוודאי, שואל: אם מוכנים אתם למסור לי את השלטון על גדתי המערבית, איך אתם מצפים להסכמתי, כי מסביב לערי יעמדו חייליכם? מכל ההשפלות, העלולות להרוס את כבודי בעיני הערבים, זוהי אולי הנוראה ביותר.

הבריות יגידו, כי אני מולך בחסותו של הצבא הציוני. לא רק יקללוני; ילעגו לי מרבאת ועד ריאד, כלום פארוק הני? הוא מלך במצרים, והצבא הבריטי שלט בו. אין להעלות על הדעת, כי אתן ידי להסדר ניאו-קולוניאלי. אם בהסכמתכם, מוחזרת לי הריבונות על הגדה המערבית של ממלכתי, לא ייתכן כי בשטח המשוחרר יעמוד אפילו חייל אחד שלכם.

דברים נזעמים אלה, או דומים להם, הגיעו, בוודאי גם לוושינגטון, בין אם כך או אחרת דיבר חוסיין, עובדה היא כי האמריקנים רואים ב"הסדר פונקציונאלי" תכנית נפל, שבה אי לראות אפילו נקודת מוצא לדיונים רציניים. המונח המקובל, במקרים כאלה, הוא באנגלית האמריקנית: a non-starter, אין ממה להתחיל.

תגובתו של חוסיין אינה צריכה להרעיד נימים בנשמתנו. את הזדהותה המשוערת של מחלקת המדינה עמה כדאי לא רק לרשום אלא גם ללמוד ממנה. אותנו מעניינת ההיסטוריה של העם היהודי, זכותו, ארצו, ביטחונו, שלומו, עתידו. מכל הבחינות האלו יש לציין בצער שאין לו שיעור, כי ראש ממשלה של מדינת היהודים המחודשת מוכן להסגיר שטחי מולדתו הגאולים בידי זרים ואויבים.

מר רבין גם הרחיק לכת מכל הממשלות הקודמות, בוויתור מדיני כולל. "באין חוזי שלום, תוסיף ישראל לקיים, במלואו, את המצב שנוצר עם הפסקת האש"... מדינות זו היתה מוסכמת, כמעט על כל בית ישראל, על כל המפלגות, זולת רק"ח. מר רבין, בהצהרותיו הקיצוניות, לא הותיר ממנה זכר. הוא אמנם משלם מס שפתיים נוף לחוזי שלום, אבל אינו משאיר ספק, כי הוא מוכן לנסיגות נוספות על פי תורת השלבים של השומר החדש, ד"ר קיסינג'ר.

נשאלת, אפוא, השאלה מדוע נוכח כל העובדות הללו מאשימים את ראש הממשלה מר רבין, כי הוא אשר מוליך את ישראל למלחמה חדשה?

ב.

הגינות הדיון מחייבת לפתוח בתשובה כוללת לשאלה זו. קצרה היא: מר רבין אינו מוכן לכניעה מוחלטת. אך למען הבהירות יש להוסיף מספר פרטים.

רמת הגולן. ראש הממשלה שב והצהיר, כי היא חייבת להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. הוא ציין, כי גם במסגרת של חוזה שלום בינינו לבין סוריה לא נרד מןהרמה. על הודעות חשובות אלו השיב בשבועון "ניוזוויק" שליטה של סוריה, אסאד, לאמור:

            "אנחנו חתמנו על הסכם ההפרדה בכוונה טובה ומתוך הבנה ברורה, שזהו צעד ראשון לקראת נסיגה מוחלט מן השטח שלנו על ידי ביצוע ההחלטה 338 של מועצת הביטחון. מאז, אמר לך (למראיין האמריקני) מר רבין, כי אפילו תהיה סוריה מוכנה לתת לישראל את אותו הסכם השלום אשר היא טוענת כי היא רוצה בו, ישראל, בכל זאת, לא תוותר על רמת הגולן. זוהי פגיעה בולטת באות וברוח של ההסכם (להפרדת כוחות) ובהחלטה 338".

ועוד קטע קצר מתשובותיו של אסאד:

            "אם ישראל תישאר עקשנית ותסרב לוותר על מה שאינו שיך לה, נראה ברור לכל אחד... כי המזרח התיכון הולך שוב לקראת מלחמה".

לפני שנמשיך בניתוחו של כתב האישום המופנה נגד מר רבין, וטוען כי הוא מוביל את ישראל למלחמה, רצוי להקדיש תשומת-לב למשמעות המדינית של דברי אסאד.

הגנרל הבעת'יסתי טוען, כי הסכם הפרדת הכוחות הובן על ידו בבהירות, במה שאינו אלא פתיחה לנסיגה ישראלית מוחלטת מרמת הגולן. בישראל, כידוע, לא כך הבינו את ההסכם. כיצד קמה אי-הבנה זו? כאן אנו מפענחים צון דיפלומטי ומגלים את הטכניקה המפורסמת של ד"ר קיסינג'ר. אין עוד קושי להבין מה אמר בדמשק ובירושלים.

לממשלת סוריה אמר: בהסכם ההפרדה נכליל סעיף שבו ייאמר, כי אין הוא אלא צער ראשון לקראת שלום צודק ויציב על פי החלטת מועצת הביטחון 338. זוכרים אתם היטב, כי 338 כוללת את ההחלטה 242. בהחלטת ההיא כתוב, בהקשר עם מלחמת יוני 1967, כי אין לרכוש שטחים על ידי מלחמה וכי כוחות ישראל צריכים לסגת משטחים כבושים. ישראל התחייבה בביצועה של החלטה זו על כל חלקיה. ובכן, אדוני הנשיא ורבותי,  זהו צעד ראשון להמשך הנסיגה הישראלית...

ולממשלת ישראל: האין זאת, כי אתם שואפים לשלום גם עם סוריה. נכתוב, אפוא, בהסכם, כי אין הוא אלא צעד ראשון להשכנת שלום צודק ובר-קיימא. מה? אתם מציעים להעמיד פה נקודה? לא, לא ייתכן. אין סיכוי, כי הדבר יתקבל על דעת הסורים. צריך לאזכר, בהמשך, את החלטת 242 מה אתם אומרים? איזכור ההחלטה ההיא אינו נעים לכם? ניחא. נרשום את ההחלטה 338 (הכוללת במפורש את 242). בסופו של דבר, הן אתם התחייבתם, ביולי 1970, בביצועה של ההחלטה הזו, או איך אתם יכולים להתנגד לקביעה, לפחות עקיפה, כי השלום יושג בהתאם להחלטה ההיא? ובכן, גבירתי ורבותיי, הסכם ההפרדה הוא צעד ראשון לקראת שלום צודק ויציב...

אינני חומד לצון. את אסאד שמענו. הוא הבין בלא ספק כי הסכם ההפרדה מוליך לנסיגת ישראל מרמת הגולן כולה. אבל אני במו-אוזניי שמעתי מספר שרים נכבדים אומרים לנו בחגיגיות רבה, כי הודגש בהסכם הפרדת הכוחות, שאין הוא אלא צעד ראשון לקראת שלום... ולא המשיכו. משהוזכר להם, כי בהמשך הסעיף נאמר: על פי החלטת מועצת הביטחון 338, הודו, אבל הוסיפו בסיפור רגעי כי 242 לא נרשמת כלל. משנאמר להם, כי 338 מסתמכת על 242 הודו וחייכו. חיוכם היה מלבב מאוד.

באתי להזכיר את כל אלה, לרבות אשפוּת הניסוח, לקראת הביקור החשוב העומד להיערך בבירות המזרח התיכון וגם בירושלים, באמצע אוקטובר. נזכור היטב, כי כך מושגים הסכמים, אשר מספר חודשים אחר חתימתם מביאים עמם איומים וסכנות של מלחמה חדשה.

נשוב למר רבין ולחלקו באשמה. הוא אומר כי לא נעזוב את רמת הגולן. אם כך, מודיע אסאד, נפתח באש. מסקנתם של אלה, שהם קיצונים ממנו בוותרנות, ברורה; ראש הממשלה החדש, שבו תלינו תקוות מרובות, מוליכנו למלחמה חדשה על כל מוראותיה.

הוא הדין בגיזרה הדרומית. אמנם, מר רבין אינו עומד עוד על חוזי שלום; הוא מבטל אותם מניה וביה על ידי הבעת נכונות לעשות במקומם הסדרי ביניים, אבל הוא מדגיש, כי אמנם בהיותו מוכן לנסיגה נוספת בסיני גם בלי חוזה שלום, לא יהיה מוכן לבצעה בלי תנאי.

התביעה היא ל"אי-לוחמה", זהו מושג מעורפל. אין מסבירים לנו אם הכוונה להצהרה משותפת מצרית-ישראלית על אי-לוחמה, שתיחתם על ידי הנשיא אנואר סאדאת ועל ידי, להביל, ראש הממשלה יחק רבין, או להצהרה מצרית חד-צדדית, המבטיחה לישראל כי מצרים לא תילחם בה עוד. גם לא ברור האם ההודעה על אי-לוחמה תהיה לזמן בלתי מוגבל, או לתקופה מוגדרת. יש עוד שאלות רבות שאין, לפי שעה, תשובה עליהן. החושך מרובה מן האור; הערפילים רבים מן הטוהר.

אבל ברור, כי סאדאת מסרב מראש, וללא סייג, לאי-לוחמה כתמורה לנסיגה מחלק נוסף של סיני. מנין אנו יודעים זאת? מפי הסוס עצמו. השאלה בוודאי, נדונה בלשכות הדיפלומטיות. סאדאת מצא אפוא לנחוץ לשוב ולהודיע, כי הוא מוכן להתחייב באי-לוחמה רק לאחר שישראל תיסוג מכל השטחים שעברו לשליטה החל מ-5 ביוני 1967 – ואז עוד תישאר הבעיה של החזרת הזכויות הלגיטימיות שלה עם הפלשתיני. המבין יבין. האמת המרה היא, כי יש בתוכנו מבינים שאינם רוצים להבין.

הבעיה שלי, אומר סאדאת, הם רמת הגולן, ירושלים ו"פלשתין". את ההודעה הזו יש לזכור היטב. עוד לפני זמן-מה, אך בייחוד לאחר הסכם ההפרדה, נאמר לנו, כי סאדאת אינו פונה עוד לערביות, אלא הוא מופנם למצריות. רעות-רוח. חבל של אשליה מרדימה. ויש סיבה שנייה, מדוע עלינו לשים לב לדבריו של סאדאת על הצפון והמזרח. קיבלנו עצה לחוש ולעשות הסדר ביניים נוסף (קרי: נסיגה ישראלית שנייה בסיני בלי שלום) עם מצרים, כדי לבודד את סוריה. זהו נימוק מלאכותי בתכלית, המועלה, כדי להניענו לשוב ולוותר לאויב בדרום.

נסיגתנו השנייה לא תפריד את מצרים מעל סוריה, או להיפך. יחסי שתי המדינות הללו דווקא מתהדקים. לא רק עמדתם המוסכמת לגבי ארגוני המחבלים מוכיחה זאת, אלא הביקורים ההדדיים התכופים, של מפקדי הצבאות, המצרי והסורי בדמשק ובהקהיר. היו ביקורים כאלה לפני מלחמת יום הכיפורים. שירותי המודיעין שלנו ידעו עליהם, אך אז הם היו בטוחים לחלוטין, כי מלחמה משותפת ומתואמת של מצרים וסוריה "בלתי אפשרית". לאור הניסיון, עלינו עתה להיזהר מפני קלות-דעת חוזרת. הביקורים האלה אינם לשם החלפת רשמים על צום רמדאן.

מישהו יכול להפנות את תשומת לבי לעובדה, כי הסורים המטירו עלינו אש, בעוד סאדאת עשה הסכם הפרדה ולא הצטרף, אחר חתימתו, לעמיתיו בצפון. העובדה נכונה. אבל אז טען סאדאת, כי מוכרח להיות הסכם הפרדה גם עם סוריה, וכי "אחיו הנרי" הבטיח לו שיהיה כזה בקרוב. סאדאת יכול היה, אפוא, להרשות לעצמו להמתין זמן-מה עד שתקוים התחייבותו של ד"ר קיסינג'ר לגבי נסיגה ישראלית גם בצפון.

אבל אם הסדר ביניים שני בדרום לא ישולב בנסיגה נוספת מרמת הגולן, סוריה לא תבודד. הנפנוף באפשרות כזו אינו אלא פיתיון לנסיגה חוזרת בלי שלום.

ושוב למר רבין ולמדיניותו, המוליכה לחידוש המלחמה. הוא אומר: בלי הודעה מצרית על אי-לוחמה לא ניסוג עוד בסיני. סאדאת השיב: אפילו לא עולה על דעתי ליצור סטטוס-קוו חדש ולהתחייב כי לא אפעיל צבא נגד ישראל, ג אם לא תעזוב את כל סיני, את עזה, את רמת הגולן, את כל שומרון ויהודה, לרבות ירושלים המזרחית.

לא תהיה אי-לוחמה בעד נסיגה חלקית נוספת מן "החולות האהובים" (כך קוראים במצרים, בספרותה הצבאית, לסיני; אפשר, אף צריך, ללמוד משהו). נוכח התנגשות ברורה זו בין שתי העמדות מגיעים מאשימיו של מר רבין לכלל מסקנה, כי מדיניותו אינה יכולה להביא אלא למלחמה, על כל אימתה.

ד.

את כל זה כתבתי למען מוסר השכל לאומי רב-חשיבות. כידוע, אין המערך פוסק "לתעמל", כי נאמני ארץ ישראל רוצים במלחמות. דברים אלה מקוממים את הנפש לא רק בכזבם אלא גם בשירות, הניתן בהם לכל חורשי רעת-ישראל. מאחר שנעשה ניסיון מתמיד להדביק עלילה זו, נאמר, גם בי, ארשום היום, ימים מספר לפני יום הכיפורים, משפט אחד בלבד: אין איש בישראל השונא מלחמה ושפיכות דמים יותר ממני.

לעתים "מתרככים" תועמלני המערך ואומרים, כי אולי אין אנו רוצים בחידוש האש, במערכות דמים, אבל מדיניותנו, מה לעשות, מוליכה לכך. המערך, הם אומרים, מוכן להחזיר לערבים שטחים, אמנם לא את כולם; בדרך זו יש אפשרות להגיע להסכם עם הערבים, וכך למנוע מלחמה חדשה; הערכים לא יסכימו לעמדת הליכוד, וישובו לדרך האלימות.

מה אומרת לכולנו המציאות? על יסוד עובדות נחרצות ניתן לקבוע, כי מי שטוען שאפשר לקבל את הסכמתן של מדינות ערב לשליטת ישראל בחלק מן השטחים, בגיזרה כלשהי, מטעה את האומה ביודעין. אבל אם הוא עומד על דעתו זו על אף התנגדות הערבים, מאשימים אותו, כי הוא, הקיצוני בוותרנות, מוליך למלחמה, על כל זוועותיה.

הילמדו אנשי המערך לקח מהפניית החץ המורעל אלי ליבם?

ראש הממשלה לשעבר, הגברת מאיר, נאלצה להשמיע תלונה מרה, זועקת, נגד העלילה כי לא עשתה למען השלום; מי שבא במקומה עוד ייקרא לדחות את ההאשמה, כי הוא אשר מוליך את עם ישראל למלחמה חדשה.

איך סובב לו הבומרנג? התשובה היא בשטח המוסר האנוש. אמר הלל, המהולל בחכמת החיים ובאהבת הצדק: "דעלך סני, לחברך לא תעביד".

דוברי המערך נוהגים בניגוד לעצה הפשוטה בגדולתה. הם אומרים: "מה ששנוא עליך, עשה לחבריך".

ושכר הרֶשע – רָשָע.