התפכחות וצרות עין
התפכחות וצרות-עין
אי-שם, כהרי הגליל התקיים מיפקד. השליח, שהופיע מטעם המרכז, הסביר את המצב. הוא טען, כרגיל. לליכוד, למשמעת ולאמון בלתי-מעורער בהנהגה. אך דבריו נתקבלו, לא כרגיל, בבקורת חמורה. אמרתם לנו - טענו המבקרים - כי אנשי אצ"ל הם "בלתי אחראיים". והנה הם הוכיחו, כי בלבם מקונן רגש אחריות, שאין למעלה הימנו. בשעה שרדפנו אותם, חטפנום והסגרנום למשטרה. הם הבליגו; ובשעה, שהתמוטט כל בנין החלומות, שאנחנו הקימונו לעצמנו, בשעה שהישוב כולו היה מוכן למלחמה רבתי. הם לא קפצו בראש, כי אם הביעו נכונות להשתתף במלחמת הכלל. הלכך ייקרא חוסר-אחריות?
נראה, כי הלכי רוח כאלה משתרשים והולכים בקרב כל מחנה ההגנה. העובדות הכריעו את דברי ההסתה. האמת צפה על פני השטח. וכל מי שיושר אלמנטרי בלבו, חייב להודות בה וגם מוכן - כדוגמת המשתתפים במיפקד ההוא - להודות בה. אך נראה גם, כי יש מי שעינו צרה בתהליך ההתפכחות, בתהליך מבורך המסוגל לרפא הרבה פצעים ולהביא לידי אחוות-אחים כנה, הדרושה לעמנו יותר מכל דבר אחר בימים טרופים אלה. צרות-עין זו הכתיבה ל"נאמניו של קול ישראל" את הדברים המשונים, שלפיהם התכוונו עורכי ההתקפות על מרכזי הבולשת הבריטית להביא לידי החרפת היחסים בין השלטון לבין הישוב [1]
חופש הויכוח ביחס ל"תגובות" הללו, הוא מצדנו מוגבל. מגביל אותו רגש האחריות רק בסוגריים נוסיף, כי אין זה הוגן - כפי שאמר בשעתו, עסקן פועלי חשוב לעורכי "המשמר" - לנצל את העובדה, שצד אחד חפשי לנפשו, או לוקח לעצמו את החופש להתקיף ו"לגנות", ואילו הצד השני נאלץ - או, כמו במקרה דנן. מטיל על עצמו את החובה - לשתוק...
ולאחר פתיחת הסוגריים, נאמר בפשטות, כי אך חרפה היא לספר, שדרוש כיום מישהו, או משהו, כדי להביא לידי החרפת היחסים בין הישוב לבין השלטון הבריטי. הצהרת בווין המוסמכת אינה מספיקה? הודעת מורגן[2] ה"בלתי רשמית", לא די בה? והשמדת ששה מיליון יהודים? ונעילת שערי הארץ ההרמטית? והכרזת מלחמה על הציונות בתור שכזו? וגזירת כלייה על שארית העם? האם כל אלה - אין כוחם יפה לשכנע את "נאמני קול ישראל", שיש לנתק כל קשר עם שלטון-דמים זה, שנועד להשלים את מלאכת היטלר? היש להסיק מ"האשמתם" נגדנו, שהם עדיין מוכנים להתנשק, מפרק לפרק, עם השטן, ורק אנחנו, מפירי השקט, מפריעים בעד האידיליה בציון? אויה לנו, ואוי למלחמה המובטחת, אם זוהי דעתם. אולם יש להודות כי סברתם איננה חדשה. ג'ון קמחי, סופרה של סוכנות "רויטר", כתב הראשון, כי כוונת האצ"ל היא להביא, ע"י פעולותיו, לניתוק היחסים בין המנהיגות העברית לבין הממשלה הבריטית. אך אנחנו חשבנו עד כה, כי מר קמחי מקבל אינפורמציה מפי נאמניו של "קול ישראל"; עתה נתגלה כי ההשראה היא הדדית. ואם כך, היינו מיעצים ל"נאמנים" לבחור להם מורה יותר נאמן לעם ישראל ופחות קשור לכת השלטת בבריטניה הבוגדת.
[1] * נציני ה"הגנה" התנצלו לפנינו על דברים אלה, ואמרו, כי הם פורסמו העל דעתו של המפקד המקומי.
[2] * הגנרל הבריטי מורגן, ראש אונר"א בגרמניה, הכריז, כי היהודים המגיעים מפולניה, "כיסיהם מלאי כסף" ובמסעם ההמוני אין אלא "קשר יהודי עולמי". הוא פוטר על ידי הנהלת אונר"א.