התנקשות דמים מתמדת

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ט' טבת התש"ז, 1 בינואר 1947
מתוך:
במחתרת כרך ב ע"מ 337-338
נושאים:
אישים - דב גרונר. מחתרות - המנדט הבריטי, עולי הגרדום. לאומיות - לאומיות. ריכוז האומה - שיבת ציון
בכרוז זה בגין מעביר ביקורת על הנהגה אשר מונעת המלחמה כנגד המנדט,בעוד הבריטים מונעים מהעם היהודי לשוב לארצו.כרוז זה פורסם בסביבות חודש ינואר 1947.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

התנקשות דמים מתמדת

דב גרונר, המסמל בגורלו, בדרכו ובעמידתו את כל עומק הסבל ואת כל כוח ההקרבה של דור ההשמדה והתחיה, הטיח בפני "שופטיו: את ההאשמה הכבדה ביותר נגד השלטון הבריטי בארצנו. שלטונכם, אמר החייל המאשים, הוא "התנקשות דמים מתמדת באומה שלמה"...

נדמה, כי האיש אשר השמיע דבריו כשצל המוות מרחף עליו... מצא את ההגדרה המדעית למהותו ולדמותו של השלטון הבריטי בארץ-ישראל. ההגדרות האחרות, כגון שלטון נכרי, או שלטון דכוי, או שלטון כיבוש, או שלטון ניצול - כולן נכונות הן, אך אינן מסבירות את התופעה בשלמותה. שלטונות זרים, או משטרים מדכאים, היו וישנם בארצות שונות. ביניהם לבין השלטון הבריטי בארצנו קיים הבדל מהותי, שאינו מוצא את ביטויו בנוסחאות המקובלות. ההגדרה המשקפת את ההבדל הזה, ההגדרה המקפלת בתוכה את כל תופעות הלוואי הקשורות במישטר אימים זה, היא ההגדרה, בה השתמש אחינו דב. התנקשות דמים המונית ומתמדת.

אנשי השיגרה העיוורים, החוזרים על ההקבלות בינינו לבין עמים אחרים, מסיקים מהן עדיין את המסקנה הישנה, שאין אנו יכולים להלחם באויבנו, מפני שלא הרי ישראל כהרי האירים, האיטלקים, ההודים. הללו ישבו על אדמתם ותפקידם היה פשוט: לגרש את הזר. (לצורך הפולמוס עם תורת המלחמה, נעשה פתאום התפקיד למגר שלטון נכרי, המבוסס על כוח צבאי, ל"פשוט". ובעיני מי? בעיני תבוסנים!) ואילו תפקידנו - טוענים התבוסנים למיניהם - הוא אחר לגמרי. עלינו, ראשית להביא הנה את בני העם הגולים. מיעוט אנחנו. הכיצד נוכל להלחם באלה, בהם תלוייה למעשה העלאת אחינו?

לנימוק זה יש עדיין מהלכים בקרב חוגים מסוימים. הוא עושה רושם של נימוק הגיוני, היסטורי, מדעי. אולם אנשי השיגרה לא שמו לב - כי על כן בסנוורים הוכו - שבינתיים חל שינוי כה יסודי במצבנו, עד שמהנמקתם "המדעית" לא נשארה אלא ההנחה. ואילו המסקנה שיש להסיק ממנה היא, לאור המציאות, הפוכה מזו שהם מסיקים. נכון הדבר, שתפקיד הגאולה קשור בשיבת ציון, בשיבת המוני העם למולדת. אולם הן בינתיים הוברר, אפילו לד"ר מגנס, כי השלטון הבריטי הוא שמונע את שיבתם והוא ששואף, בעזרת כידוניו ו"תכניותיו", ליצור תנאים אובייקטיביים כאלה, שישימו קץ לתהליך הריפאטריאציה. במלים אחרות, אם לא נילחם בשלטון הבריטי, אם לא נסלקו, ואם לא נסכל תכניותיו-מזימותיו, לא יבואו אחינו מן הגולה. אם הם לא יבואו, נישאר מיעוט. אם נישאר מיעוט, לא נוכל לעמוד ברבות הימים בפני המים הזדוניים, ההולכים ומתגברים. ואם אנו לא נעמוד, כיצד תעמודנה התפוצות?

זוהי השרשרת הטראגית. חולייתה האחרונה היא כלייה. על כן הכרח הוא לנתקה בחולייתה הראשונה. בדיבור אחד: לא למרות, אלא דווקא מפני, שעמנו אינו יושב עדיין על אדמתו, הננו חייבים ומוכרחים להלחם ביתר שאת בשלטון, המונע את החזרת העם לארצו. אחרת אין מציל ואין גאולה לא לאחינו בגולה, לא לנו ולא לבנינו.

בכך נבדל שלטון האנגלים בארץ-ישראל מכל המשטרים המדכאים הידועים בהיסטוריה, הללו נטלו מאת העמים המשועבדים את החופש, את העצמאות, את ההכנסה, את שפת האם. על כן התקוממו נגדם ומיגרום בזעם, באש ובחרב. המשעבדים שלנו נוטלים מאתנו את החיים; הם עורכים יום יום התנקשות דמים המונית בבני עמנו ובעם כולו.

ובכך נבדלה גם מלחמת השחרור העברית מכל מלחמות שחרור הידועות בהיסטוריה. עוד לא היתה מלחמה לאומית, שבסיסה יהיה כה הומניטרי. ועוד לא היתה מלחמה, שתהיה כה קנאית כמלחמתנו. כי על כן לא רק למען החופש והעצמאות הננו נלחמים; אנו נלחמים למען קיומו הביולוגי של עם ישראל.