התבטאויות ראש הממשלה באסיפות בחירות של הליכוד המשך – כנס מיוחד של הכנסת הישיבה הארבע מאות וארבעים ושמונה של הכנסת התשיעית יום רביעי, א' בסיוון התשמ"א 3 ביוני 1981

 ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, כל חבר הכנסת זכאי לבקר את דבריו של ראש הממשלה, ואני מוכן לקבל את דברי הביקורת באהבה, בתנאי שתכנם יהיה נכון והוגן. צר לי שתכונות אלה אינן קיימות בדברים אשר השמיע היום מעל במה זו חבר- הכנסת רובינשטיין.

הוא התחיל בגרמניה. הוא יודע באיזו מידה העניין הזה חמור, ולא רק רגיש ולא רק נוגע ללב. הוא נוגע גם לשכל. הולך לו הקאנצלר הגרמני לערב-הסעודית, חוזר ממנה, מתייצב לפני הטלוויזיה הגרמנית ואומר כהאי לישנא: בגלל אושוויץ יש לנו מחוייבות כלפי הדנים, כלפי ההולאנדים ועמים אחרים, והעם היהודי הוא בתוך העמים האחרים. שמו לא מוזכר בגלל אושוויץ.

(חבר- הכנסת א. רובינשטיין קורא קריאת-ביניים)

אחר כך הוא אומר שיש לו התחייבות מוסרית, לו ולגרמניה, לגבי אלה הנקראים פלשתינאים. לגרמניה יש התחייבות מוסרית כלפי הפלשתינאים, והוא מדגיש: לנו לא היה שום סיכסוך עמם. ודאי, המופתי עמד לצדה של גרמניה הנאצית ; ודאי, היתה יחידה צבאית שהוקמה על-ידי המופתי ושירתה את הנאצים. אבל יש לו מחוייבות, המחוייבות כלפי העם היהודי איננה קיימת.

(חבר- הכנסת א. רובינשטיין קורא קריאת-ביניים)

סלח לי, היית צריך לצטט את הציטטין האלה קודם כול. למה החרשת ? למה עברת לסדר-היום ?

(חבר- ה כנסת א. רובינשטיין קורא קריאת-ביניים)

סלח לי, לא אמרת. אמרת שהוא אמר דברים חמורים, אבל מה הם הדברים החמורים ? למה לא הצבעת עליהם ?

אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):

אדוני ראש-הממשלה, הוצאתי הודעה חריפה מאוד בגנות דברים אלה           - - -

ראש-הממשלה מ. בגין:

מי שכח, אתה ? יש לך זכרון כל כך קצר ? לא היית צריך לשכוח זאת.

אחר כך הוא אומר, הקאנצלר שמיט, לא פחות ולא יותר, שערב-הסעודית, זו שממנה יצאה הקריאה לג׳יהאד כדי לשחרר את ירושלים, היא בעלת-הברית החשובה ביותר של גרמניה אחרי אמריקה ואחרי ארצות נאט״ו, או השוק האירופי המשותף. הרי חלחלה תאחז בכל בן- אדם הקורא דברים אלה שנאמרו אחרי ביקור בערב- הסעודית. ואינך מבין את התגובה הטבעית, האנושית — לא האישית, האנושית — גם שלי, של יהודי?

אשריך, הפרופסור רובינשטיין, שאמא ואבא שלך חיים בארץ-ישראל וגידלו אותך בארץ-ישראל. אמי ואבי לא היו בארץ-ישראל — הם חלמו תמיד על ארץ-ישראל. ולא אספר לך מה היה בקצם. ואתה תלמדני לקח, איך להגיב על דברי זוועה כאלה של הקאנצלר שמיט ? אני מעולם לא הסתרתי את דעתי. אתה יכול להיות בעל דעה אחרת. אנחנו היהודים שונאים שנאת נפש את המושג של אחריות קולקטיבית, כי אנחנו — העם היהודי — סבלנו ממנו. יהודי היה גונב — יהודי גנב ; לא מישהו, יעקב בן שמעון — יהודי גנב. זאת היתה האחריות הקולקטיבית. סבלנו ממנה דורות. אנחנו שונאים אותה.

אבל הרי צריך להזכיר את הדברים הבאנאליים ביותר. בכל כלל יש יוצא מן הכלל. אני פה מודיע, נכון, למה שנעשה לעם היהודי בשנות ה-30 וה-40 באירופה אחראי העם הגרמני כולו. כולם, לרבות הקומוניסטים והסוציאליסטים, הנאציונאל-סוציאליסטים, כולם הפכו את עורם, כולם היו באחד התאים של גרמניה הנאצית, כולם שירתו בצבא הנאצי, לרבות אדון שמיט אשר נשבע אמונים לפיהרר באופן אישי וקיים את שבועתו עד תום. הוא היה בחזית המזרחית. בחזית המזרחית עמדה עיר ואם בישראל ששמה בריסק דליטא. האם אני יכול לדעת בבטחון שהוא לא היה שם ? הצגתי את השאלה הזאת והוא לא השיב. הוא היה קצין טוב, קצין לוחם, נאמן עד תום לשבועה שלו האישית לאותו אשמדאי.

צ'רלי ביטון (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אתה מתחיל להיות אידי אמין, דאדה.

אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):

אדוני ראש הממשלה, לא שמעת מפי מלה אחת של הגנה על דברי הקאנצלר שמיט.

ראש-הממשלה מ. בגין:

סלח לי, הרי אתה גינית אותי, אמרת שזה לא טוב, שזה מבודד אותנו. מנין לך שזה מבודד אותנו? אני קיבלתי עשרות מכתבים מגרמנים ומיהודים שבהם נאמר : צדקת, כך צריך היה להגיב. עד היום אני מקבל מכתבים כאלה מיהודים בארצות-הברית. ומן הארץ — ברוך ה' אני רואה מדי ערב בערב אלפי אנשים ואני רואה את תגובתם. מה פירוש בידוד ? האם צריך להחריש כדי למצוא חן בעיני מישהו ? שמעתי למשל את הנשיא רייגן מדבר לפני חודשיים על ברית-המועצות. הוא ידוע כאדם אדיב מאוד — צריך להיות אדם אדיב.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

הוא שחקן.

ראש-הממשלה מ. בגין:

כולם אומרים admirable man, כך קוראים לו. אבל כאשר הוא הגיע לברית-המועצות ולקומוניזם — הוא אמר כהאי לישנא: הרוסים מוכנים לשקר ולרמות כדי להשיג את מטרתם. האם הנשיא רייגן חטא למישהו? הוא רצה להדגיש מה היא האתיקה או מה הוא חוסר- האתיקה של הבולשביקים. הוא עשה זאת בלשון תקיפה מאוד.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אין דמאגוג כמוך.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה חושב שהנשיא רייגן ואני נתרשם מדברי ההבל שלך ? לא הוא ולא אני.

צ'רלי ביטון (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אתה כבר מעמיד את עצמך באותה דרגה כמוהו ? ״הנשיא רייגן ואני״.

ראש-הממשלה מ. בגין:

נכון, מה יש? אנחנו נתרשם. חבר-הכנסת צ'רלי ביטון, האם אתה קומוניסט כמו חבר-הכנסת וילנר או אתה פנתר?

צירלי ביטון (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

מה זה שייך ?

ראש-הממשלה מ. בגין:

מה זה שייך ? — אני רוצה לדעת. טוב, לא שייך.

משה קצב (הליכוד):

חבר-הכנסת צ׳רלי ביטון, קצת דרך-ארץ, תדבר בדרך-ארץ.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני השיבותי לקאנצלר שמיט כמו שלפי הכרתי ראש ממשלה יהודי צריך להשיב לגרמני ולקצין בצבא היטלר לשעבר על הדברים האלה שהוא השמיע לאחר שובו מערב-הסעודית. הוא יכול לרגוז עד לב השמיים. גם העתונים הגרמניים יכולים לכתוב דברי בלע. אני לא אתחשב בזה ובכלל לא אתרשם מזה.

נכון מה שאמרתי — אותו קאנצלר שמיט הוזמן למשפט שבו המורדים במשטר הנאצי נשפטו, והיה שם יושב-ראש כזה שאחר כך בעלות-הברית הרגו אותו והחריבו את הבית אשר בכלל לא היה נותן לשום נאשם להגיע לרשות הדיבור, הוא היה כל הזמן צועק עליהם, והקאנצלר שמיט השתתף במשפט הזה. זה חלק מההיסטוריה הגרמנית. הוא הוזמן למשפט הזה. אז מה ? אסור לומר זאת ?

העם הגרמני נושא באחריות להשמדתו של שליש מעמנו, והוא צריך להיטהר. הפצע שלנו לא יגליד אפילו בעוד עשרה דורות, חבר-הכנסת רובינשטיין. הם לא רק הרגו את ילדינו, את תלמידי-החכמים שלנו, את הרופאים שלנו, את הפילוסופים שלנו, את הוגי-הדעות שלנו — הם פצעו אותנו פצעי מוות. רק אנחנו נשארנו ברוך ה', שארית הפליטה, נס גדול היה בישראל, שיכולנו מתוך שארית כוחנו האחרונה לקום ולהילחם ולגאול את ארצנו.

(חבר-הכנסת א. רובינשטיין קורא קריאת-ביניים)

זידאן עטשי (שינוי — מפלגת המרכז):

משתמע מדבריך כאילו חבר-הכנסת רובינשטיין הגן על העם הגרמני.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אולי תואיל — אתה אל תתערב בוויכוח הזה, לא נאה לך. זה ויכוח בין שני יהודים. אתה לא סבלת מה שאנחנו סבלנו. אל תתערב.

זידאן עטשי (שינוי — מפלגת המרכז):

למה?

ראש-הממשלה מ. בגין:

מה זה למה ? אני אומר לך למה. אני לא עושה שום הבדלה בין אזרחי ישראל, אבל בעניין זה תהיה קצת מאופק. הנח לי, אני לא רוצה להתווכח אתך עכשיו.

זידאן עטשי (שינוי — מפלגת המרכז):

אני לא מרשה לך לומר את הדברים שאתה אמרת עלי עכשיו — "בין שני יהודים" — אז מה אני יושב פה ? חוץ מזה, להיפך - - -             

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה יודע מה, תחזור לתנועת החירות ושם נתווכח. היית חבר תנועת החירות. אתה כזה בחור חביב — מה קרה לך ? חזור לתנועת החירות ואני אתווכח אתך עכשיו לא.

זידאן עטשי (שינוי — מפלגת המרכז):

מתי נגמור עם התקליט הזה ?

ראש-הממשלה מ. בגין:

במה פגעתי בך ? אמרתי שזה עניין עדין מאוד וצריך להשאיר לנו את הוויכוח.

זידאן עטשי (שינוי — מפלגת המרכז):

חזרתי בתשובה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני חוזר עוד פעם "העם הגרמני נושא במלוא האחריות. כולם היללו את האשמדאי הזה כל עוד הביא להם נצחונות. רק בשנת 1944 היה הנסיון הראשון להתנקש באותו אשמדאי, כאשר הוא כבר החל ליפול. עד אז — כל הגרמנים היו אתו. והם השתתפו גם בשוד. הם אומרים שהם כבר עשו '׳וידערגוטמאכונג״ על-ידי 800 מיליון דולאר. הם שדדו מאתנו עשרות מיליארדי דולארים, לרבות שני הזהב שעקרו ממתינו. הם נתנו 800 מיליון דולאר ועכשיו הם קוראים לזה ״וידערגוטמאכונג״ — תיקון העוול. אין תיקון עוול, לא יהיה לעולמים. הם צריכים לדעת זאת, ואז הם לא יעזו ללכת עם אויבינו נגדנו ולדבר על ״טורנאדו״ בשביל ערב-הסעודית. אז הם לא יעזו לומר שאותה ערב-הסעודית היא בעלת-הברית החשובה ביותר אחרי אמריקה ואחרי מדינות אירופה

אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):

משום כך אסור להשוות אותם לסורים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

הרי אני אגיע להשוואה הזאת, שלא היתה ולא נבראה. הזדיין בסבלנות, מה אתה עקשני כל כך ?

אני רוצה לומר משהו על ההתפתחות בלבנון, כי עלי לספר גם את האמת על העניין של הסורים, הנוצרים והיהודים. קודם כול אני באמת רוצה לומר לכנסת, שהודעתו הבוקר של מזכיר המדינה הייג היא רבת- חשיבות מבחינתנו. הוא ממש הזדהה עם עמדתנו, כי יש גבול של זמן לנסיון הדיפלומאטי, ואם לא כן — יהיה שימוש בכוח צבאי. כך אמר מזכיר המדינה האמריקני. וטוב שאמר כך. אבל אם אתמול דובר הסטייט דפארטמנט הודיע, שהוא לא נתן לנו אור ירוק לפעולה שחיל-האוויר שלנו ביצע אמש בלבנון נגד המחבלים, נגד המרצחים — אנחנו השיבונו בצורה ממלכתית: אנחנו לא ביקשנו מכם שום אור ירוק. אנחנו איננו זקוקים לו. אנחנו מדינה ריבונית וקיבלנו את החלטתנו. האחריות היא כולה שלנו. אל תחששו שהאחריות תיפול עליכם. זה טוב גם בשבילם — משום שהערבים באו אליהם בטענות: אתם ידעתם, אתם נתתם אור ירוק. לא, האחריות היא כולה שלנו. אבל ההודעה של מר הייג היא רבת-חשיבות, אלא שאתה העדפת להתעלם ממנה.

עכשיו ביחס לסודות צבאיים. חבר-הכנסת רובינשטיין, אני רוצה לומר לך משהו — אתה יכול ללמד אותי לדבר עברית, אתה יכול אותי ללמד איך לנאום, איך לכתוב, אתה יכול ללמד אותי כל דבר שבעולם; אבל שמירת סוד — זאת לא תוכל ללמדני. כאשר אתה היית נער אני כבר לימדתי איך לשמור סוד, לא רק למדתי. לאמור, יודע רק מי שחייב לדעת, ודי בזה כדי להשיב לך ולומר שלא גיליתי שום סוד צבאי. אם הצנזור מצא לנחוץ שלא להעביר לפירסום דברים שאני השמעתי — אני מקבל את זה באהבה, זה תפקידו, אני אומר את זה בגלוי. כל אדם יכול להיכשל בלשונו, ואם יש צנזור בטחוני — הוא רשאי למחוק. יש אצלנו מישהו שלא נכשל בלשונו ? אני אתפאר בזה שלא נכשלתי בלשוני ? לעולם לא. ואני אומר לצנזור, תשמע ידידי — הוא הרי היום תחת פיקוחי — אם תרגיש שהדברים שלי מוטב שלא יראו אור, מחק אותם, לא אבוא אליך בשום טענות. זו סמכותו. מה זה נוגע אחד לשני?

אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):

הוא לא יכול לעשות את זה לגבי כל דבר.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אז למה אמרת דברים מסויימים בכנסת, אם הוא לא יכול לעשות את זה ? ובכן, אני חוזר ואומר, הכול תלמדני, רק לא כללים של גילוי סוד, כי הוכחנו את זה במעשים ולא בדיבורים. חמש שנים תמימות היו פה 100,000 חיילים בריטיים ו-30,000 שוטרים בריטיים והם לא גילו אפילו פעם אחת סוד שלנו. אז אתה תבוא ללמדני לקח בזה ?

נעבור לסדר-היום. אתה מסתמך על מה שאמר ראש המודיעין של חיל-האוויר שהיה ראש המודיעין לפני 14 שנה ? אתם תסתמכו תמיד על כל ה״לשעברניקים״ ? הם האוטוריטה ? בינתיים לא היו כמה ראשי מודיעין אחרים ובינתיים לא דיברתי עם האיש המוסמך ביותר, והוא לא אמר שלא היה שום נזק בטחוני בהודעה הזאת ? הרי באו בטענות אלינו למה מייד לא השמדתם את הטילים והשארתם אותם. אז באתי להוכיח והוכחתי, רצינו, נכון, ולמחרת היום היינו בהחלט מוכנים לשתף פעולה עם ארצות- הברית כדי לנסות לפתור את הבעיה בדרכי שלום. עכשיו אומר הייג, נכון אנחנו נמשיך, אבל יש גבול. בדיוק כמו שאנחנו אומרים.

אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):

אהרן יריב אינו ״לשעברניק״. הוא אדם בעל ידע רב.

ראש-הממשלה מ. בגין:

בעל ידע ? בעל ידע. אני אמרתי שהוא בעל ידע לשעבר ? אני אמרתי שהוא היה ממונה על תפקיד מסויים לפני הרבה שנים. את ברקת הזכרת ולא את יריב. אבל מצד שני בוודאי כאדם אינטליגנטי קראת את המאמר של אורי דן ב"מעריב" — אל תפנה לי גב, מר רובינשטיין, זה לא נאה.

אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):

איני מפנה לך את הגב. אני מוכן להפנות אליך את הפנים ולומר לך ציטטתי את אהרן יריב ואלופים אחרים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני שמעתי ברקת והוא כן "לשעברניק". אתה קראת ודאי את המאמר של אורי דן, שהוא דיבר עם הרבה מאוד אנשים מוסמכים והם אמרו שאין כל שחר לזה שאני גיליתי איזשהו סוד צבאי, אבל נשאיר את זה.

אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):

אדוני ראש הממשלה, יש לי חדשות בשבילך, אני אינני חי מפיו של אורי דן.

ראש-הממשלה מ. בגין:

מר רובינשטיין ביקר את הנוסח של הדיבור שלי. אז כנראה יש לו נוסח משלו, ואדרבא, אתה יודע מה, מר רובינשטיין ? אתה מוכן לעשות את זה ? ואז תראה כיצד הקהל יקבל את דבריך וכיצד יקבל את דברי, אני מוכן לעשות את זה יחד אתך.

אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):

אדוני ראש הממשלה, אתה עמדת פעם בראש סיעה של שמונה חברי כנסת, ואני מעריך אותך על דרכך ועל אמונתך. אבל מאז שהגעת לראשות הממשלה הנימוק המרכזי שלך הוא ש״אנחנו הרוב". זה לא אומר שאתם צודקים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

מי אומר ? מר רובנישטיין, אם הזמנתי אותך להופיע לפני אסיפה אני פגעתי בך ?

אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):

לא פגעת בי.

ראש-הממשלה מ. בגין:

נו, אז מה אתה רוצה ? אם אתה לא מוכן, אל תלך. אני כבר הזמנתי את מר פרס, אבל הוא עדיין אינו מוכן, אולי יהיה מוכן.

אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):

אדוני ראש הממשלה, אנחנו נבחר את הקהל ואז אני מוכן. שנינו ביחד.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה תבחר את הקהל ?

אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):

שנינו יחד.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה יודע מה? אני מוכן. בסדר. כל זה איננו חשוב, הנח לזה.

אני רוצה לחזור, לכל אדם יש סגנון משלו ולך יש סגנון משלך ולי יש סגנון משלי. אני ברוך ה׳ נואם כבר 56 שנה.

אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):

עד 120.

היו״ר י. ברמן:

חבר-הכנסת רובינשטיין, אני מניח שההזמנה לדו- שיח לא היתה פה בכנסת אלא למקום אחר.

ראש-הממשלה מ. בגין :

את הנאום הפומבי הראשון שלי נשאתי בגיל 12.

אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):

לפני הבר-מצווה ?

ראש-הממשלה מ. בגין:

כן, לפני הבר-מצווה, בעברית צחה, בגולה, ומאז אני נואם. אז תן לי לנאום בלשוני, בשפתי, בסגנוני, ואתה תנאם בסגנונך, ונראה את התוצאות. איני מדבר על רוב ומיעוט. אני מדבר על אמון ונראה בעוד שלושה שבועות מי יקבל את אמון העם.

אני מבקש להסיר את ההצעה הזאת, שהיא קנטרנית ואין לה כל משמעות פארלאמנטארית, מסדר-היום.