השר בגין בהשיבו בכנסת בשם הממשלה: מדינת ישראל תגן על כל יהודי נרדף בעולם
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה.
אלמלא מאורעות הימים והדמים וטרגיות הנושא, הייתי צריך להתחיל בברכת "שהחיינו", אמנם בלי שם, אבל במלכות. לא רק מאז הקמתה של ממשלת הליכוד הלאומי שהביאה לעם הזה בעזרת ה׳, על-ידי בנינו הלוחמים, ישועה גדולה, אלא מאז הקמת המדינה, זו הפעם הראשונה שיש לי הכבוד להשמיע מעל במה זו את דברי בשם ממשלת ישראל. בפעם הראשונה מזה עשרים שנה - לאו מילתא זוטרתא היא. אולם אבותינו נצטוו לדובב את הברכה הזאת ביום חג ומועד ועל פרי חדש שצמח ועלה. אין חג בלב, אלא עצב; אין קריאת מועד, אלא תגר, והפרי אינו פרי הילולים אלא פרי באושים ישן ומיושן של שנאה והסתה.
משום כך אסתפק בברכה אחרת, הרי זו ברכת הממשלה לחברי-הכנסת שוסטק, צימרמן ואבנרי על יזמתם להביא את הנושא החשוב והחמור הזה לדיון לפני הכנסת, מתוך הסתייגות מפורשת למשפטים אחדים שהשמיע באוזנינו חבר-הכנסת אבנרי, ושלפי דעתי, אם לכבודו הלאומי והאנושי הוא ידאג - יצטרך לדאוג למחיקתם מן הפרוטוקול.
להווי ידוע לכל עמי תבל ולכל באי עולם כי לא יהיה שום דבר יהודי, כמו שלא יהיה שום דבר אנושי, זר לבית הזה המייצג עם שדמו נשפך כמים מדור לדור, ושמנת חלקו עד עצם היום הזה - עלילת-דם לסוגיה. חלפו הימים עת היה היהודי הנרדף חסר מגן. יש מדינה יהודית. היא תתערב, היא תשמור, היא תגן, היא תיתן מקלט, היא תשמיע קולה. בכל מקום אשר יהיה שם היהודי מושפל או נרדף - תושיט לו המדינה יד-אחים ותעמיד לעזרתו את מלוא כוחה עד שובו אלינו, הביתה, לארץ אבותינו.
אנחנו איננו נוהגים על-פי המושגים של כפל מחשבה ודיבור, - אם ניטול אותם מג׳ורג׳ אורול, מספרו האוטופי -המציאותי "1984". יש מדינות הנוהגות כך. הן תובעות התנגשויות והתנקשויות דמים בארצות אחרות, וכאשר קם בתוכן ציבור ומפגין בעניין צודק ובשלווה אזרחית, הן מוכנות לדכא הפגנה כזו בשוט ובמוט ובאלה ובבית-כלא ובשפיכות-דמים. אנחנו אך נשאל את עצמנו: מנין בואו הפגנות הסטודנטים ברחבי פולין? אדם מיצקביץ, מפי ושהוכיח ידידי וחברי חבר-הכנסת צימרמן, המשורר הגדול הזה היה גם אוהב ישראל. הוא חלם על לגיון יהודי יסדי[כך במקור – א.ט.] לשחרר את ארץ-ישראל ולחדש בה ואת המדינה היהודית ועוד ובמחצית הראשונה של המאה התשע-ועשרה. הוא גם למד עברית. ויש סברה, כי אם כתב ששמו של גואלה של פולין היה ״ארבעים וארבע", הרי נתכוון ל"דם" — 44. כלומר, למחר, להתקוממות, למסירות-נפש, להקרבה.
אדם מיצקביץ, שירתו לאומית; ערכה אוניברסלי, כשירתם של משוררינו ביאליק, טשרניחובסקי, אורי צבי גרינברג. ובאותה יצירה שנאסרה הוא אומר: ״Gustawus obitus hic natus eat Conradus״ הלך לעולמו גוסטב השלו, הדואג להשכלתו ולענייניו הפרטיים, וקם קונראד המורד, הלוחם על מולדתו. נשער בנפשנו שבאנגליה נטרפה דעתו של אדם הממלא תפקיד של צנזור, לו היה בה כזה, והוא היה אוסר את הצגתו של מחזה של שקספיר; או בצרפת - של ראסין; או ברוסיה, בימי משטר אחר - של פושקין. מה היה אומר הנוער בכל הארצות האלה? מה היו אומרים האזרחים שוחרי החירות והצדק והתרבות? האם לא היו כולם, כאיש אחד, קמים כנגד גזירה אווילית כזו?
יצירתו של אדם מיצקביץ, כל משכיל פולני וכל משכיל שגר בפולין ספג אותה לתוך לבו על שום תוכנה הלאומי-האנושי, הפטריוטי, המשחרר, הכביר. הוא כתב באותה יצירה האסורה בוורשה דהיום: ״אהבתיכם בני שירתי, מחשבותי שלי, כוכבי שלי, רגשותי, סערות לבי. בשפתו המקורית, אף תצא מפיו של אדם שלא השתמש בה למעלה מחצי יובל שנים, יש לדברים לא רק תוכן אדיר אלא גם צליל נאה:
.Kocham was me dzieci wieszcze mysli moje, gwiazdy moje, czucia moje, wichry moye
ועוד כתב: ״היום שעת גורל, היום את זרועות נפשי אאמץ, זו שעתו של שמשון בעודו אסיר ועיוור, חלום אלי עמוד״. יעוד כתב: ״שם אהבתי, במולדת נותר לבי. אך אהבתי בעולמי לא לאדם אחד ניתנה. את עמי כולו אהבתי ובזרועותי חיבקתי את כל דורותיו שעברו ושיבואו״. ועוד כתב: ״אני והמולדת חד הוא. מיליון שמי. כי מיליונים ואהבתי ומסאוביהם סבלתי. מביט אני אל מולדתי האומללה כהבט בן אל אביו המעונה מגלגל. חש אני -את ייסודי תאומה כולה, כחוש האם בחבלי בר-בטנה*.
דברים שיש להם משמעות עמוקה לא רק בשביל פולנים, אלא בשביל כל בן-חורין בעולם שיודע מולדת מהי, אומה מהי, סבל מהו, מאמץ מהו, מה היא התקוממות, מה הוא רעיון החירות והמלחמה על הגשמתו.
באותה יצירה תיאר אדם מיצקביץ, את ה״קיביטקי״, את העגלות שהוליכו לערבות סיביר את הפטריוטים הלוחמים. לימים הוחלפו העגלות בקרונות הנועדים לבהמות, והם הוליכו מיליוני אנשים למחנות ריכוז של מוות איטי. ואני יודע. הייתי שם.
ב-1942 שאל צ׳רצ׳יל את סטאלין: ״במה עלתה לכם הקולקטיביזציה?״ סטאלין, באותו מעמד שבתו סווטלאנה נשקה על לחיו - ׳אי היום סווטלאנה בתו של יוסיף ויסאריונוביץ סטאלין ! - לא השיב בפיו, אלא הרים את שתי ידיו בפשקו אצבעותיו: עשרה מיליון אנשים. 10 מיליון אנשים הוקרבו על מזבח הקולקטיביזציה. ואף-על-פי-כן, ואולי משום כך, מדי פעם צריכה קנדה להציל את העם הרוסי מרעב על- ידי תוספת יחיטין מכודה.
כזאת היתה העבדות בימי הצאר, וכזאת היא בימי שלוט הקומוניסם במלאת יובל למהפכה, הקרויה משום-מה "הגדולה", בעוד שמהפכת החירות האמיתית ברוסיה היתה לא באוקטובר אלא בפברואר 1917.
(חבר-הכנסת א. חביבי קורא קריאת -ביניים)
הייתי מייעץ לחברי סיעה זו להחריש היום. כי כאשר שלט סטאלין, אתם כרעתם ברך לפניו כעובדי ׳אלילים לפני עצביהם, יואחר-כך גיא כרושצ׳וב והסחייגתם מסטאלין: ואחר-כך בא קוסיגין והסתייגתם מכרושצ'וב. עבדים נרצעים ואתם, לא באוזניכם אלא בנפשותיכם פנימה.
אמה תלמי (מפ"ם):
אם כך, אינך יודע את ההיסטוריה
תופיק טובי (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
היית מסית אנטי-קומוניסטי ונשארת כזה...
היו"ר ד. נצר:
חבר-הכנסת טובי, זה אינו נאום.
אמיל חביבי (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
האם מותר להגיד דוברים וכאלה ?
היו"ר ד. נצר:
מותר לשר להגיד מה שהוא חושב.
אמה תלמי (מפ״ם):
קריאת-הביניים שלי היתה בטעות. חשבתי שאתה מתכוון למפ"ם.
השר מנחם בגין:
חברת-הכנסת תלמי, איש איש, אשה אשה, ומח- שבותיהם. אינני אחראי למחשבותיך, אני אחראי לדברי.
בימים אלה נוקטים מר גומולקה, מזכיר המפלגה הקומוניסטית בפולין, מר ציראנקביץ', ראש הממשלה, ועוזריהם, את התכסיס הנודע של הסחת הדעת על- ידי הסתה נגד יהודים. הסיסמה היא נודעת — ״הכה ביהודים - הצל את רוסיה; הכה בציונים — הצל את פולין"; אבל השלטונות הפולניים חייבים לדעת כי על אדמתם הושמדו מיליוני יהודים. עד ו בספטמבר 1939 היו בפולין 3,300,000 יהודים. לא שרדו בה אלא 30 אלף. כל אדם עשירי בפולין לפני פרוץ מלחמת- העולם השניה היה יהודי. כיום לא נותרה אלא עשירית האחוז. אמנם היי ופולנים ושעזרו להציל יהודים. אך אף זאת אמת היסטורית — עם כל האכזריות שבה — : הם היו מעטים. אילו היה העם הפולני ברובו נוהג כעם הדני, או כרובו של העם הצרפתי, היו ניצולים בכפרים, ביעדים, בהרים וביערות אולי מיליונים, בוודאי מאות אלפי יהודים שנהדפו על-ידי המשמיד הגרמני על צווארם.
והעם הפולני חייב לזכור כל יום, כי ביחס לשארית הפליטה של העם היהודי — לא רק בארצם שלהם, אלא בבל רוחבי תבל, לרבות מדינת ישראל — ועליז להתייחס מתוך בקשה מתמדת של סליחה וכפירה על מעשיו ועל מחדליו בימי השואה. ואם השלטונות של עם זה מסיתים נגד היהודים ונגד הציונים - להסתה זו אין עוד שום כפרה.
היום ינאם או נאם המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית מר גומולקה. ברגע זה איננו יודעים מה אמר או מה ישמיע. אבל הוא חייב לזכור, יותר מכל איש אחר בפולין, מה אירע לאלה שניסו מימי הצאר ועד ימי סטאלין להשתמש בדם יהודי כשמן על גלגלי מה שמכונה המהפכה.
אנו הכרנו בזכותו של העם הפולני על ברסלאו, הלא היא ורוצלאב. והשלטונות של עם זה לא הכירו בזכותנו - להבדיל כל ההבדלות - על ירושלים. אנו הכרנו בזכותם משום שהם היו שם לפני 800 שנה. ואנו כבר לפני 3,000 שגה היינו פה, ועם כל הכבוד והענווה, וללא כל התגרות, נאמר: אלפי שנים לפני שהשם פולונוס נשמע בעולם ולפני שצמחה וארשה מיערות-העד של אירופה המזרחית.
אירוניה של הגורל. בשנות השלושים הכו סטודנטים אלימים, אנטישמיים, סטודנטים יהודיים וקראו להם קומוניסטים. היום סטודנטים פולנים מגנים את האנטישמיות, והממשלה הקומוניסטית קוראת להם לגנאי: "יהודים ציונים". ואם כך, נאמר להם במפורש, מחוץ ממיעוט מבוטל מאד, אנו כולנו, הרוב המכריע - לא רק בבית הזה, אלא גם בתוך עמנו המשוחרר - גאים על יהדותנו וגבו על ציונותנו. יש נסיון להפוך את המושג ציונות למעין יגשר בין-לאומי מדמשק ועד וארשה, מקהיר ועד ברסלאו, ועד פראג של נובוטני. והמקור, הרי אלה הם "הפרוטוקולים של זקני ציון״ שנכתבו וזוייפו על יסוד ההחלטות של הקונגרס הציוני הראשון בבאזל. זיוף, עלילה, הסתה, שטנה. ואילו אנחנו נאמר להם: הציונות הלא היא תנועת השחרור של עם נרדף, לא רק משועבד אלא מושמד, ואין בשום עם תנועת שחרור הומאנית יותר, הומאניטרית יותר, כי היא נועדה לא רק לתת לאומה חירות ועצמאות, אלא להציל אותה מכליה ומסכנת השמדה. בגאוה נישא כולנו את שם הציונות. אבל אולי בגלל אהבת ישראל ושאיפתו של אדם מיצקביץ' להקים מדינה יהודית בימינו, זכאי הוא להיקרא ציוני. ואולי משום כך הם משמיעים כמלת גנאי את השם הגדול והאדיר ״ציוני״.
לא נותרה אלא שארית הפליטה בפולין, שארית של 30 אלף איש ואשה שניסו להיטמע לחלוטין בתוך העם הפולני, וצאו וראו מה עלה בגורלם. ואנחנו, מול פני ההסתה האיומה הזאת, אומרים לשלטונות הפולניים דבר פשוט: תנו להם, לאחינו בני ישראל, אפילו אם טעו ואפילו אם תעו, לעזוב את ארצכם הרוויה דם יהודי ולשוב אלינו; נקבל אותם באהבה כפי שנקבל באהבה כל יהודי מדמשק, קהיר ובגדד שגם כלפיו מוטחת "האשמה׳׳ בציונות. בלאו הכי ערי פולין הן מבחינת יהודים ערי רפאים. וארשה, לובלין, לודז, קראקוב, ביאליסטוק, בריסק, מי אינו זוכר את המוני היהודים בהן, את הרבנים ואת התינוקות של בית רבן, את אדירי התורה, את האינטליגנציה המופלאה, את הנוער שטוב ממנו לא קם ומי אינו זוכר את החיים היהודיים השוקקים; מי אינו זוכר את השבת הטהורה והמטהרת בבית אבא ואמא. הם אינם עוד, ואנחנו אפילו את מקום קבורתם של יקירינו איננו יודעים ולא נדע עוד לעולמים. אין יהודים.
מוטב שפולין תישאר בלי יהודי אחד. תנו להם לצאת, לשלושים אלף היהודים הנרדפים, ולא תהיה לכם תואנה להפוך את היהודים לקרבן לרדיפות מחודשות ולהסתה שאין חמורה ממנה.
אך לפני חודשים מספר הצטרפו נציגי פולין לנציגי ישראל להצהרה נגד האנטישמיות. היום הם נושאי האנטישמיות הגלויה והצינית באירופה ובעולם כולו. יבושו וייכלמו.
על יסוד הנסיון ההיסטורי, גם של התקופה הזאת, נפנה היום - אני משוכנע, בשם הרוב המכריע של הכנסת - אל שליטי פולין: סורו מן הדרך הנלוזה הזאת. זיכרו את גורלם של כל אלה שהחלו בהסתה נגד יהודים ונשאו בתוצאות.
גברתי היושבת-ראש, הממשלה איננה מתנגדת לעריכת דיון במליאת הכנסת על הנושא החשוב, המוסרי הגדול הזה, אולם הואיל והכנסת עומדת לצאת לפגרה כבר בסוף השבוע הבא, ודווקא משום שחשוב ורצוי שהכנסת תאמר את דברה המוסמך גם בצורת החלטה״ הננו מציעים להעביר את שלוש ההצעות - מתוך הסתייגות מחלק מהנמקתו של חבר-הכנסת אבנרי — לוועדת החוץ והבטחון. אנו מבקשים את יושב-ראש הוועדה לכנסה לישיבה דחופה, או בסוף השבוע או בראשית השבוע הבא,
אברהם טיאר (המרכז החופשי):
מה הסודי שבדבר.
השר מנחם בגין:
כדי שהיא תספיק לקבל החלטה ולתת לה, בשם הכנסת, פומבי באוזני העולם כולו.
היו"ר ד. נצר:
רשות הצעה לחבר -הכנסת וילנר.
נתן פלד (מפ׳׳ם):
האם יש נוהג...
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה. הקומוניסטים, מאז ומתמיד ועד...
היו׳׳ר ד. נצר:
אני מבקשת אותך להתחיל במה שאתה מציע.
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
אני מציע להסיר מסדר -היום...
(קריאות)
הקומוניסטים מאז ומתמיד ועד היום...
(חבר-הכנסת מ. סורקיסקורא קריאת -ביניים)
היו׳׳ר ד. נצר:
חבר-הכנסת סורקיס, אבקשך לא להפריע.
(חבר-הכנסת מ. סורקיס קורא קריאת-ביניים )
(קריאות)
מרדכי סורקיס (מפלגת העבודה הישראלית):
מה אתם נלחמים על זה? שחטו מיליוני יהודים. לא רצחו שם את בני עמך, חבר-הכנסת חביבי, שם רצחו את בני עמי. אין לו מה לדבר, הוא אדם מכור, נפש מכורה.
היו׳׳ר ד. נצר:
חבר-הכנסת סורקיס, תן לנואם להמשיך.
מרדכי סורקיס (מפלגת העבודה הישראלית):
הוא לא יוכל לדבר כאן.
(קריאות)
היו"ר ד. נצר :
אנחנו יושבים בכנסת.
(חבר-הכנסת מ. סורקיס קורא קריאת-ביניים)
אני מבקשת אותך להירגע. אינך יחידי באולם הזה.
(חבר-הכנסת מ. סורקיס קורא קריאת-ביניים)
משה ארם (מפלגת העבודה הישראלית):
הזכות שלך, גברתי היושבת-ראש, להעלות אותו לבמה, הזכות של החברים להוריד אותו מן הבמה.
היו״ר ד. נצר:
חבד-הכנסת וילנר...
משה ארם (מפלגת העבודה הישראלית):
אין לו מה לעשות כאן.
היו״ר ד. נצר:
חבר-הכנסת וילנר, לפי התקנון נתתי לך רשות להצעה. מה אתה מציע לעשות בנושא שהועלה כאן? רק בנושא זה עליך לדבר ולא לשאת הרצאה.
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
אני חושב שאין מקום להערה מצד היושבת- ראש. לא אמרתי שום דבר עדיין. אין מקום להערות מראש. הצעתי להסיר את שלוש ההצעות שהוצעו על-ידי חברי הכנסת בישיבת היום. זאת הצעה לפי התקנון.
שמואל תמיר (המרכז החופשי):
יש הצעה שתיסע לשם ותציע להם לשלוח את היהודים הנה. אתה תישאר שם. יהיה טוב לנו ויהיה טוב להם.
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
אתם רוצים לסתום את הפה?
עמוס דגני (מפלגת העבודה הישראלית):
הוא חבר כנסת והוא רשאי לדבר.
אברהם טיאר (המרכז החופשי):
אני מתנגד לכל דבר שהוא אומר, אבל מותר לו לומר.
ברוך עוזיאל (גח"ל):
אתה תשתוק שם. הוא ידבר ואתה תשתוק.
היו״ר ד. נצר:
אתה חייב להתחשב ברגשות, חבר-הכנסת וילנר.
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
שמעתי נאומים פאשיסטיים ושתקתי.
היו״ר ד. נצר:
למה אתה מציע להסיר זאת מסדר-היום? זה הנושא שלך. עליך לנמק את הצעתך, למה אתה מציע להסיר זאת מסדר-היום.
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
הקומוניסטים מאז ומתמיד ועד היום הזה היו והינם הלוחמים...
(קריאה)
דוד הכהן (מפלגת העבודה הישראלית):
הוא חבר כנסת וזכאי לדבר.
עמוס דגני (מפלגת העבודה הישראלית):
למה אתם מפריעים לו?
היו״ר ד. נצר:
חברי -הכנסת, אני פוגה אליכם ומבקשת להירגע.
חבר-הכנסת וילנר, יש לך כמה רגעים. עליך לנמק את הצעתך להסיר את ההצעות מסדר-היום.
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
הקומוניסטים מאז ומתמיד ועד היום הזה היו והינם הלוחמים העיקריים ביותר נגד גזענות ואנטישמיות, אך כל מה שנאמר כאן היום ואתמול מפי ראש הממשלה נגד פולין העממית אין לו קשר עם האמת.
לכן מציעה סיעתנו להסיר את ההצעות מסדר- היום, משום שאין כל שחר לכל העלילות הללו, שכביכול פולין הסוציאליסטית מנהלת מדיניות אנטישמית.
דוד הכהן (מפלגת העבודה הישראלית):
הפאשיסטית, ולא הסוציאליסטית.
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
קיבלתי עתונים מפולין מן הימים האחרונים. קראתי אותם, ואני מודיע...
אליעזר שוסטק (המרכז החופשי):
ראית גם את הפלאקאטים ?
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
כי אין שמץ של אמת בדיבורים שכביכול יש שם הכרזות נגד יהודים. ההיפר הוא הנכון. אביא רק שתי דוגמאות אופייניות מדברי המזכיר הראשון של המפלגה בוורשה, יוזף קמפה, שאמר בנאומו, שהוגדר בעתונות כאן כאנטישמי, את הדברים הבאים: "תמיד נלחמנו, הקומוניסטים הפולניים, ונוסיף להילחם בעקביות נגד כל גילוי של גזענות ונגד כל גילוי של לאומנות. היינו והגנו לוחמים בכל ההחלטיות באנטי- שמיות". ומנהיג שני, חבר הלשכה הפוליטית של מפלגת הפועלים, מנהיג האיגודים המקצועיים בפולין, לוגה- סובינסקי, הכריז רק שלשום, כי ״אנו רואים ביהודים הגרים בפולין והנאמנים לפולין וקשורים בתרבותה - אחים שלנו". זה מה שאמר.
אליעזר שוסטק (המרכז החופשי):
צטט גם את החלק הראשון ביחס לציונות.
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
ציונות - זו השקפת-עולם.
הגורם העיקרי למהומות באוניברסיטת ורשה ובאוניברסיטות אחרות בפולין, לפי העתונות הפולנית, נעוץ בשירותים מסוימים של מערב-גרמניה וארצות- הברית, הפועלים שם כל הזמן, למען ערעור המשטר הסוציאליסטי, למען הפיח רגשות אנטי-סובייטיים בפולין ולמען הכשרת הקרקע למלחמת נקם ולקריעת שטחים מפולין.
מי עומד כיום בראש פולין? נתקבל הרושם, שכאי- לו העומדים היום בראש פולין הם שהשמידו את היהודים במלחמת-העולם השניה, אם בי דווקא הם ניהלו את המאבק המזויין נגד הכובש ההיטלראי, הם שהושיטו יד אחים למורדי גיטו ורשה הגיבורים והם אשר עומדים לציין בחודש הבא ברוב-עם את יום השנה ה-25 למרד גיטו ורשה. אלה עומדים בראש פולין.
בראש השלטון בפולין עומד ויאסלאב, שהיה ראש המחתרת האנטי-נאצית הפולנית; יחץ צירנקייביץ׳, אשר יחד עם אחינו היהודים היה במחנה -המוות הנאצי, אושוויינצים, כלוחם אנטי-נאצי. ראשי פולין העממית עומדים כיום יחד עם כל הכוחות האנטי-נאציים במערכה נגד סכנת הניאו-נאציסם הגרמני.
דוד הכהן (מפלגת העבודה הישראלית):
שום יהודי מפולין...
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
מנהיגי פולין העממית, אשר כה הושמצו פה, הראו הבנה ויחס מיוחד לישוב היהודי הקטן בפולין, שארית הפליטה מהשמדת הברברים הנאציים. בהתאם לרצון בני הישוב היהודי שם מוצא עתון יומי באידיש, קיימים תיאטרון אמנותי יהודי ומוסדות תרבות. הכל בתמיכת תקציב ממשלתי של גומולקה וצירנקייביץ׳. מי יאמין לתעמולה שלכם ? לא בפולין מתנהל מסע אנטי-יהודי, אלא כאן מתנהל מסע אנטי- פולני, אנטי- סוציאליסטי ואנטי -סובייטי, כחלק מן המלחמה הכללית הקרה המתנהלת נגד ארצות הסוציאליסם.
אני רוצה לסיים ולומר: אני כיהודי
משה ארם (מפלגת העבודה הישראלית):
אתה יהודי.
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
שכל משפחתו הושמדה
דוד הכהן (מפלגת העבודה הישראלית):
לכן כל-כך גדולה החרפה.
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
שמנהיגה של פולין ישב יחד עם אבי במחנה-ריכוז, רוצה לשאול: מדוע אינכם מעלים על סדר- היום עניינים חשובים לנו, היהודים - למשל: ליבקה, שנתגלה כבונה מחנות ריכוז נאציים, ואילו אתם מתיי- דדים אתו? ומדוע אינכם דנים במשלחת הצבאית המערב-גרמני שביקרה בישראל, משלחת הוורמאכט, אשר בראשה גנרלים היטלריסטיים, שהשמידו את העם היהודי 7 ולמה אתם מזמינים משלחת צבאית של הבונד- סוור המערב-גרמני? האם העליתם בכנסת לסדר-היום את עניין צלבי-הקרס שצויירו במערב גרמניה על קברות יהודים ? כאשר רצחו בניו-יורק רב יהודי, מדוע לא העמדתם זאת לסדר-היום ?
לכן אני רואה בדאגה את השמצת ידידי העם היהודי העומדים בראש פולין הסוציאליסטית.
שמואל תמיר (המרכז החופשי):
סע אליהם.
היו״ר ד. נצר:
רשות הדיבור לשר בגין.
השר מנחם בגין:
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה.
חבר-הכנסת וילנר לא שעה לעצתי ומצא לנכון להתערב בוויכוח הכאוב הזה. על הדברים שאמר חלים שני פסוקים שבספר משלי, פרק כ"ו, וזו הפעם אנהג על-פי הפסוק השני.
חבר-הכנסת וילנר, על-פי נסיון והתבוננות מקרוב ועל-פי הספר שכבר הותר לפרסום בברית-המועצות — "יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ" - הריני רוצה לומר לך, שעליך כל יום להודות לאלוהים, שבו אינך מאמץ, שבאת לארץ אבותיך ולא הלכת לארץ חלומותיך, כי החלום - חלום, אך היקיצה — שומו שמיים.
אני ראיתי שם קומוניסטים כמוך, ולו הייתי אחד מהם, לא זו בלבד שהיו מאשימים אותי בריגול, אלא הייתי מתוודה כמרגל אנגלו-אמריקני-יפני ואפילו נאצי- גרמני. אלתר וארליך, ראשי הסוציאליסם, הואשמו כמרגלים בשביל גרמניה הנאצית והוצאו להורג כמרגליו של היטלר. ראיתי קומוניסטים גיבורים כמוך שם, איך כרעו ברך, איך ביקשו רחמים על נפשם, איך עולמם חרב עליהם,
אנו, הציונים, אמרנו במפורש: כן, ציונים אנו. משחר נעורינו הננו מאמינים בתקומת ישראל בארץ ישראל כמדינה יהודית, ואם נגזר עלינו לסבול על אמונתנו, או אפילו למות, נקבל את הדין באהבה. אך הקומוניסטים — המרגלים היפנו-אנגלו-אמריקנים — בל עולמם חרב עליהם.
(חבר-הכנסת א. חביבי קורא קרי- את-ביניים)
חבר-הכנסת חביבי, אתה עוד עלול להיות שם.
(קריאות)
חבר-הכנסת וילנר, שמעני בסבלנות. אני לא הפסקתי אותך אפילו בקריאת-ביניים אחת. להיפך, הגינותי על זכותך לדבר, אף כי היה קשה מאד לשמוע את דבריך בעניין זה, אבל צריך לשמוע. לו נותרת שם, בווילנה, ולא באת לארץ-ישראל, לארץ היהודים - זה היה גורלך. ואתה סובר שהכנסת שכחה. כאשר העלילו על הרופאים היהודים שהם רצו להרעיל את כל המנהיגים הסובייטיים, אתה לא התייצבת לימין אחיך הרופאים; אתה טענת שהצדק הסוציאליסטי ניצח כאשר ירו כדורים בקודקודם של גדולי המהפכנים, בוכארין — מחברו של האלף-בית של הקומוניסם, קמינייב, זנובייב וטוכאצ׳בסקי. עכשיו הם מתחילים לקבל רהאביליטציה. אתה שמעת מפולין שציונים וסטאליניסטים עשו את המהומות; זו השותפות, סטאליניסטים יחד עם ציונים? אתה סטאליניסט, ומשום כך מעולם לא היית ציוני, ואיננו רוצים שתהיה כזה.
עכשיו אומר לך מה תפקידך בכל השנים וביחוד בתקופה האחרונה. תפקידך הוא של איש היודנראט האדום.
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
זוהי חרפה לדבר על כך על הסוציאליסם.
(קריאות) אתה התקשרת עם מוסוליני שהיה שותפו של היטלר.
היו״ר ד. נצר: חבר-הכנסת וילנר, אני קוראת אותך לסדר. כאשר דיברת, הגינותי עליך. כעת אני מבקשת ממך לא להפריע.
השר מנחם בגין:
את השותפות עם גרמניה הנאצית, שפתחה במלחמת-העולם השניה שהביאה להשמדת ששת מיליוני יהודים, - את השותפות עם גרמניה הנאצית עשו סטאלין ומולוטוב, ואתה שיבחת גם את השותפות ההיא מאז ועד עצם היום הזה.
אולם יש הבדל בינך לבין אחינו האומללים ביודנראטים. הם היו שבורים, רצוצים, עמדו מול כוח שדרס כמעט את כל אירופה, במערב ובמזרח גם יחד. הם נתנו נפשות כדי לנסות להציל נפשות. אסור. אסור היה. אולם הם נלחצו על-ידי כוח איום. אתה נמצא בחסות הכנסת, בחסות המשטרה, בחסות המשפט במדינת ישראל, ואתה השתעבדת מרצונך החופשי לנושאי העבדות, לנושאי שנאת ישראל. לכן אמרתי שאתה ממלא תפקיד של איש היודנראט האדום.
אתה דורש לעבוד לסדר היום על נושא זה? הכנסתוהעם כולו יעברו לסדר-היום על דברי הנאצה שלך,והעם בן-החורין הזה ישמיע את קולו ברמה נגד רדיפת יהודים באשר הם שם
