השמדת רכבת נפט

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ד' תשרי התש"ז, 29 בספטמבר 1946
מתוך:
במחתרת כרך ב ע"מ 253-255
נושאים:
שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה. מחתרות - המנדט הבריטי, פעולת חבלה. הסכסוך הישראלי פלסטיני - תכנית החלוקה
בכרוז זה בגין טוען שהמבצע בתחנת הרכבת בקו חיפה-קנטרה גרם לפגיעה משמעותית בנתיב תחבורה ראשי אשר בו הובלו חומרי דלק עבור הצבא הבריטי אשר משליט כובש את א"י.לעומת מעשה המחתרת אשר נעשה לשחרור המולדת,ההנהגה עדין מתדיינת על שיגור המשלחת ל"ועידת לונדון" שמטרתה לגזול מהיהודים את ארצם.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

קול ציון הלוחמת

השמדת רכבת נפט

הוועד הפועל הציוני וועידת לונדון

חוגים יודעי דבר מוסרים, כי הנזק, שנגרם בהתקפה על רכבת הנפט ביום ב' שעבר, היה גדול מאד. אולם, לדעתנו, לא הנזק החמרי, החד-פעמי הוא הקובע את ערכה של ההתקפה הזו, או של כל התקפה אחרת. הערך נקבע ע"י הפגיעה בעורק חיוני של שלטון הכיבוש הבריטי. כי למען העורקים הללו, ולמען השמירה עליהם, גזלו הבריטים את ארץ מולדתנו, והפכו אותה לקסרקטין לצבאותיהם ולבית כלא לאזרחיה.

הקו חיפה-קנטרה, הקו, בו מובלים חמרי דלק בשביל הצי הבריטי ובשביל מכשירי המלחמה היבשתיים, הוא אחד הקווים החיוניים ביותר במערכת האספקה הצבאית של המשעבדים הבריטיים. לפגוע בקו זה, להפוך את הנפט הבריטי, אשר בגללו נשפך כמים הדם העברי, ללהבות אש, להוציא מכלל שימוש את מכשירי ההובלה - זה תפקידו של צבא-השחרור העברי, הנלחם נגד הרשע והפשע האיומים ביותר: הפקרת-דם למען תפוקת נפט.

את התפקיד הזה נמלא בכל התנאים. הבסיס הבריטי, המוקם, למען השמירה על המזרח התיכון כולו, בארצנו השדודה - הוא עצמו יהיה מחוסר בסיס, באשר הוא יהיה בנוי על הר-געש של שנאה יוקדת למשמידיה של אומה שלמה, על הר געש של נכונות- קרב בלתי מוגבלת למען הציל ושחרר את האומה הזאת. בפני הלבּה, הפורצת מהר-געש כזה, אין ולא יהיה מחסום. רדיפות, אף האכזריות ביותר, לא תעזורנה; דיוויזיות לא תדכאנה. גדרי-תיל לא תעצורנה. על קברה של התקווה העברית, תקוות החיים האחרונה, לא יקום הבסיס הבריטי. הוא יעלה באש ויטבע בדם.

aaa

אם כן, הדלת נשארה פתוחה, הוועד הפועל הציוני לא מצא עוז, בנפשו לומר "לא" בלתי-מסוייג; הוא דורש "תנאים יותר טובים" ואם אלה יינתנו, אזי יחליטו בוודאי לשגר משלחת יהודית לוועידת החיסול הלונדונית. והרי כולנו יודעים, מה הם "התנאים הטובים יותר" שיאפשרו לקברנים להשתתף בכריית הקבר לתקוות העם. זוהי, בראש וראשונה הסכמה בריטית, או בריטית-ערבית, להצעת החלוקה הפלילית, שלפיה יופקר רובה של הארץ לשעבוד, ורובו של העם לאבדון. נס יקרה, אם המשעבדים הבריטיים ידחו גם את ההצעה הזאת של הקברנים היהודיים; ויתכן, שהם ידחוה, הם למדו בינתיים, כי החומר, ממנו קורץ חוט-השידרה של ההנהגה האומללה, הוא גומי. אין ממש גבול לוויתוריה. ואם יוסיפו ללחוץ יתכווץ הגומי עוד יותר ואולי ישלים אפילו עם "האיזור האוטונומי" משתי גדות הירקון. אבל גם אם ה"נס" יקרה, והמשעבדים לא יזוזו מתכנית מוריסון המקורית, והקברנים שלנו ייאלצו, בגלל חשבון הבחירות לקונגרס, לדחות סופית את ההזמנה לטכס הקבורה, כלומר לוועידת לונדון, גם אז לא קטנה הסכנה, סכנת החיסול וסכנת המוות, המרחפת מעל ראשינו. מובן, שאסור ללכת לועידת לונדון; ומובן שהבריטים מעוניינים שכמה פאטנים והאַכים יהודיים ישימו את חתימתם על איגרת הגיטו. אבל אי-ההליכה אינה מבטלת עוד את תכנית הגיטו. הבריטים ירצו לבצעה גם בלי היהודים, גם נגד היהודים. מבחינה זו עלינו ללמוד רבות מדוגמת הודו ומהשתלשלות היחסים במשולש: בריטים, הקונגרס ההודי והליגה המושלמית. לפיכך, חייב כל פטריוט עברי להציג את השאלה למנהיגיו הרשמיים: מהי תכניתם החיובית? נניח, שכבר עשיתם את מעשה הגבורה האדיר ולא השתתפתם בוועידת לונדון, מה הלאה? מה יש בדעתכם לעשות? כיצד אתם רוצים למנוע בעד עיצוב הגבול בין "תחום-המושב היהודי" לבין האיזור האסור, המהווה ארבע חמישיות של ארץ-ישראל המערבית? המקווים אתם בעוורונכם כי רב, שצעקותיכם ומחאותיכם תעזורנה, או אפילו כמה פעולות הפגנתיות, שאחריהן תבוא, כמו בענין העליה, כמו בענין הנשק, ההשלמה מתוך התרגלות?

בשאלות הללו תלויים חיינו וחיי בנינו, עתידנו ועתיד הדורות הבאים. ובאין תשובה שם, בקרב דור המדבר, יתן את התשובה הדור הצעיר, נושא התקומה, למוד הנסיון, שבע הסבל ויודע קרב. והרי אין תשובה לשאלות אלו, אלא זו: נקים את הממשלה העברית, את הממשלה החוקית של ארץ ישראל השלמה; נקים את צבא השחרור העברי העולמי, נתארגן כאומה עצמאית הנלחמת לשחרור ארצה מידי כובשיה הזרים, נילחם בכל מקום ובכל התנאים ובכל האמצעים, ונילחם עד בוא יום הנצחון, כשדגלנו יתנוסס בירושלים שלנו וברבת- עמון שלנו. יום זה יבוא. כי יביאו על כנפי שליחותו החייל העברי, נושא כתר החשמונאים.

שודר ביום ד' בתשרי תש"ז (29.9.46).