השיחה עם פרופסור פאבריגאט וד"ר גראנאדוס

השיחה עם פרופסור פאבריגאט וד"ר גראנאדוס

ד"ר גראנאדוס ופרופ' פאבריגאט, שני נציגים גדולים של מדינות קטנות - שניהם אנשים יקרים וידידים כנים של עמנו. הפגישה, שהתקיימה בינם לבין נציגינו, החלה באווירה של ידידות והבנה, ונסתיימה בחמימות והתרגשות.

שניהם לוחמים היו - ובוודאי נשארו בנפשם לוחמים - והבינו לרוחנו ואף למעלה מזה...

נכון, הם לא קבלו את תכנית הפתרון לבעית ארץ-ישראל שפרשנו בפניהם ובפני חברים אחרים של הוועדה המיוחדת. אבל נמוקם היה לא עקרוני, כי אם מעשי. לא שהם לא הכירו בצדקת דרישותינו החרותות על דגלנו, אלא שהם הניחו, כי הרוב בוועדה לא יאשר את התכנית של החזרת המולדת העברית כולה לרבונות עברית, ביחוד לאחר שהסוכנות היהודית עצמה ויתרה מראש על תכנית זו והציעה את החלוקה, והם, ד"ר גראנאדוס ופרופ' פאבריגאט, רצו בפתרון מוסכם, בפתרון שיהיו לו סיכויים לקבל רוב בועדה ובמליאה. מדינה פדרטיבית עם ממשלה מרכזית מטעם האו"מ ועם עליה מוגברת לאזורים היהודיים, או חלוקה לשתי "מדינות עצמאיות" - באחת משתי ההצעות הללו ראו הידידים הדרום-אמריקאיים הצעה שיש לה סכויים "לעבור".

אבל אנחנו אמרנו להם במפורש: לא נשלים לא עם זו ולא עם זו. הסברנו להם את הקשר - קשר בל יינתק - בין ארץ ישראל לבין עם ישראל. והוכחנו להם, כי כל הצעת ביתור, בצורה איזו שהיא תביא במרוצת הזמן, ודוקא בעתיד הקרוב, לניתוק הקשר הזה ולסתימת הדרך בפני עמנו לשיבת ציון. את שתי דרישותינו העיקריות ניסחנו איפוא בקצרה ובפשטות:

א. להמליץ על חיסול השלטון הבריטי בארצנו ועל יציאה טוטאלית של הבריטים.

ב. להמליץ על הפיכת ארץ-ישראל השלמה למדינה עברית חפשית ודימוקרטית מבוססת על שוויון זכויות מוחלט של כל אזרחיה.

וכאשר ד"ר גראנאדוס הודיענו שוב, כי אין הוא יכול להתחייב להמליץ על הדרישה השניה מאחר שאין לה, לדעתו, סיכויים להתקבל בוועדה הזאת - הודענו לידידים, בסיכום הוויכוח הפוליטי הער, כי נתנגד לכל "פתרון" הקשור בביתור המולדת ולעולם לא נשלים עם הביתור. ואז - שני הידידים יזכרו בוודאי את הרגע הזה - שאלנו אחד מהם: ומה תעשו, אם בכל זאת ועל אף התנגדותכם תבוצע החלוקה בעזרת הסוכנות היהודית? תשובתנו היתה: במקרה כזה יש להניח, כי הסוכנות היהודית תפתח מחנה רכוז יהודי ותשלח אותנו לתוכו, אם לא גרוע מזה. על כך הגיבו הידידים בהערה, שעוררה עליזות והתרגשות כללית, ואשר לא כדאי אולי ברגע זה לפרסמה ברבים.[1]

ספרנו היום את כל הדברים הללו בקשר עם הצהרתו של ד"ר גראנאדוס הנכבד בפני בא-כוחה של סוכנות המודיעין "אוברסיס". הצהרה זו, כפי שהיא פורסמה, עלולה ליצור רושם, כי אנו דרשנו עליה במקום רבונות המולדת. ואילו האמת היא - וד"ר גראנאדוס יודע אותה - כי עם ראייתנו את שיבת ציון לתפקיד ראשוני של המדינה העברית, הרי מאידך, הננו רואים בשחרור המולדת - המולדת כולה ולא חתיכה שנגזרה "במספריים סוכנותיות ובין-לאומיות" - תנאי מוקדם לשיבת ציון. החלוקה, אם תבוצע, תתן אמנם, בזמן הראשון עליה מסויימת, אבל זו תסתיים, כפי שהסברנו גם לידידים הדרום-אמריקאיים, במהרה, ורוב מנינו ורוב בנינו של עמנו יופקר לניוון ולכלייה גם באירופה וגם בארצות ערב, שבהן, כפי שמאיימים שליטיהן, ייהפכו מאות אלפי אחינו לבני ערובה. בשביל כל אלה לא יהיה מקום במדינת הגיטו ועלול להווצר פרדוקס מחריד בתוצאותיו. ארגון האומות המאוחדות, יחד עם הסוכנות היהודית, יצרו כבר עתה בעיה של חצי מיליון "נידחים'' חדשים, חצי מיליון מועמדים לטבח חדשים, מבלי שאפשר יהיה לבוא לעזרתם. הללו יזעקו ל"ממשלח עברית", אבל זו תאלץ לדחוף אותם הזרה לגיהנום בעיראק, תימן וכר, או להשאירם בתוך האש

ואנו, כפי שאמרנו לידידים וחזרנו, לא נפקיר את הרבים על חשבון המעטים - וזו היתה משמעות הדברים על "עליה חפשית" - כשם שלא נוותר על שלמות ארצנו, אשר בלעדיה (בלי השלמות) יופקרו גם יופקרו הרבים על חשבון המעטים. אין זאת אומרת, שאם יקום כוח בין-לאומי בשביל ארץ-ישראל - אנו מפקפקים מאד אם יקום - אזי נתחיל לירות בחיילים הללו של מדינות נייטרליות ואף ידידותיות. אבל אין צל של ספק, שנמצא דרכים כדי להלחם בביתור ארצנו. המצב בעתיד הקרוב נושא בחיקו לא רק סכנות איומות, כי גם אפשרויות עצומות. ואנו נעמוד על המשמר כאשר לנגד עינינו חזון הדורות. כשננצח, בטוחנו כי ישמחו בנצחוננו כל ידידינו האמיתיים, באשר הם שם.

[1] הפרופ' פאבריגאט אמר: "ניתן לכם מקלט בארצנו".