הקשר עם תפוצות ישראל בגולה

כאן בא הקשר עם תפוצות ישראל בגולה. מציגים בפנינו את השאלה: האם היהודים היושבים בארצות הגלות, על ידי עצם העובדה שהם שוכנים שם כבר דורות רבים ועוד טרם עלו – האם יש להם חלק בארץ הזאת ובעם הזה, או שצריך לראות אותם כמנותקים מאתנו? ומסכנת מאד הדעה ההולכת ומתגבשת דוקא אצל חלק מהנוער כאן במולדת, שאין לנו קשר עם היהודים בגולה. כמובן, ברגע כזה אסור להתעלם מנקודה פוליטית. אין כל ספק שהתנועה הציונית, עם הערכים שיצרה הציונות הגדולה והמרוממת – חייבת לחנך את הנוער ולהראות לו הקשר בל יינתק ואת שותפות הגורל עם כל יהודי העולם כולו, ולתבוע מן היהודים הללו את עלייתם ואת קיום יישובה של ארץ ישראל הלכה למעשה. אבל חלילה לנו לתת לנוער לחשוב שדי לאותם היהודים בכך שישלחו הנה את תרומותיהם.

ואכן שורש הרע. לא חינכו אותם, לא קראו להם. נתנו להם לשבת שם. ההכרה הזאת שהמולדת היא קניינו של העם היהודי כולו ושהיא קוראת לו – חייבת להיות חלק בלתי נפרד של הכרתנו. לא רק בשביל יהדות המצוקה אלא בשביל היהדות כולה בשלמותה.

לאחרונה, אנחנו עומדים בפני תנועה מחרידה של גל גואה וגובר של שחיתות מידות וקלקול גם בקרב הנוער, גם בקרב המבוגרים. אנו שואלים בנתיבות עולם: האם היה כדבר כזה? האם העם הזה שהגיש לעולם את ספר הספרים ויצר את הצווים והערכים המוסרים הנעליים ביותר – האם ייתכן שבניו ירדו לשפל מדרגה ויעשו מעשים שכאלה? הלא יש סיבה. הסיבה היא התרחקות מן האמת, כי האמת יש לה כח חינוכי עצום וגדול והיא מתגלית בכל האופנים והדרכים. אם אפשר היה בארץ הזאת להגיע למצבים של אפליה בין דם לדם, בין נכה לנכה, בין קרבן לקרבן, בין גיבור לגיבור; אם אפשר היה להעלים מהנוער במשך 10 שנים שלמות ותמימות את עצם העובדה שמדינת היהודים קמה הודות לכך, וגם הודות לכך, שיהודים חלמו, לחמו, עבדו, בנו, יצרו אבל גם נתנו את נפשם למען תקום מדינה זו, וזאת שכחו לומר; זאת רצו לעקור מלבם. הפוגע באמת – לא יינקה. עצם הפגיעה באמת הזאת היא שהולידה אחר כך את ההתדרדרות ואת השחיתות. ואם תרצו, רבותי, גם זאת תודעה יהודית, כי האמת היא מסימניו של הקדוש ברוך הוא. טענו כאן, כי לא הזכירו את הפלמ"ח. האם יש צורך להזכיר לחה"כ תלמי את "על דאטפת" – כל הפוגע באמת ומסלפה, סופו אחר כך לשאת את נקמתה". היא אינה שוכחת, היא אינה סולחת.