הקומפרומיטציה הגדולה

 הקומפרומיטציה הגדולה

הפניות המרובות של השלטונות אל הישוב - ובתוכן נאום צ'רצ'יל - משמעותן, בין היתר, קומפרומיטציה מוחלטת של השלטון הבריטי בארץ-ישראל. עוד לפני חצי שנה, בערך, התפאר הרדיו הפלשתינאי, בפני העולם כולו, כי השלטונות הצליחו להפתיע ולחסל את ה"טרוריסטים" ולהחזיר את הסדר על כנו. עוד לפני חדשים מספר דיבר מפקד המשטרה הבריטית, קפט' רינר ג'ונס, על קומץ של צעירים, שאחדים מהם הם "רוצחים" (killers) ואחרים "מדביקי כרוזים'" ואין לחשוש מפני "משחק המחבואים" שלהם. כי המשטרה שולטת במצב. גם בזמן האחרון היו מגיעות ידיעות בלתי רשמיות, או רשמיות למחצה, לפיהן הצליחו השלטונות לגלות את "הקן הטירוריסטי", ועוד מעט - עוד טרם יגיע לארמון הנציב המרשל גורט - לא יהיה זכר למפירי החוק.

קרה אחרת. שלטון הדכוי היה נאלץ להכניס לתוך "המשחק" דיביזיה של צבא עם טנקים ומכונות משורינות. הוא הסתער פעמים מספר בחיפושי-ענק על ערים ומושבות. הוא העביר דרך רשת הבולשת אלפי עברים, צעירים וזקנים, אנשים ונשים, ואף ילדים. אך לחסל את הנוער הלוחם לא הצליח. בעמדו בפני מצב כזה, או, כפי שהסבירה אחת ההודעות הרשמיות, "בעמדו בפני קיר אטום" - לא מצא שלטון הדכוי דרך אחרת, אלא לפנות אל הישוב, אל "מנהיגיו ומוסדותיו" ולבקשם, כי יקבלו עליהם את תפקיד דארנן ודוריו, את תפקידה של וישי, ויסגירו לידי הבולשת את הלוחמים.

האין זו קומפרומיטציה? האין זו הודייה באזלת-יד?

אלה, שגרמו לקומפרומיטציה זו של ממשלת הספר הלבן, אינם צוהלים; אין בדעתם להריע תרועת נצחון. עדיין רחוקה הדרך להשגת המטרה; אסור להסתפק בהישגי-ביניים. אך, מאידך, אין צורך להכחיש, כי פועמת בקרבנו ההרגשה, שמלאנו בשטח זה שליחות לאומית חשובה ועשינו מצווה ציונית. בכך יודו - בכך צריכים להודות - כל הזרמים בציונות, בין אלה המקבלים את דרך המלחמה ובין אלה הדוחים אותה. גם ב. כצנלסון ז"ל דיבר, באחת מהרצאותיו ה"בלתי חוקיות", על ההכרח לגרום לקומפרומיטציה - בעיני העולם כולו ואף בעיני דעת הקהל האנגלית - של "המדיניות הפלשתינאית" ושל השלטון, הכופה אותה בכוח הזרוע. ואפילו "זייוניסט רוויו", בטאונה האנגלי של ההסתדרות הציונית בלונדון, הבין הפעם את הנקודה, ובמקום להצטדק, יצא בהתקפה על האדמיניסטרציה הקולוניאלית, השולטת במולדתנו, אשר הוכיחה את אזלת ידה במשך כל שנות "המאורעות", ואין כוחה, או מוחה, מספיק, כדי להשתלט על "כנופיה יהודית קטנה".

נתנו, איפוא, נשק בידי הנציגים הרשמיים של הציונות המשתדלים להסביר לדעת-הקהל העולמית, כי בארץ-ישראל שולטת פקידות ריאקציונית וכושלת. ונשק זה הוא החריף ביותר: הוכחה מעשית, ולא נימוק מילולי, כי אין השליטים מסוגלים לשלוט.

זוהי אחת התוצאות הראשונות, הממשיות של מלחמתנו , אך טועים אלה, החושבים, כי נסתפק בה. הנוער הלוחם מבין אמנם את ערכה הפוליטי של הקומפרומיטציה אשר הוא גרם, בדמו ובמאמציו, לשלטון הדכוי, אולם לא לזו נשואות עיניו, אלא למטרה האמיתית, לירידתו של שלטון הדכוי ולסלילת הדרך בפני הממשלה העברית.