הצהרת זכויותיו של העם היהודי על מולדתו, לחרות, לבטחון, ולשלום
א. זכותו של העם היהודי על ארץ-ישראל, בשלימותה ההיסטורית, זכות נצחית היא, שאינה ניתנת לערעור.
בארץ זו הקים עמנו את ממלכתו, קידש אמונתו, יצר תרבותו,והעלה את חזון נביאיו המאירים את דרכם של עמים רבים מימי קדם ועד היום הזה.
בהיותם שוחרי חרות ונשואי דגלה, עמדו העברים נגד אויבים חזקים מהם, התנגדו לדיכוי, מרדו בשעבוד, ומעולם אל נכנעו להם.
עמוקה היתה אהבתם את מולדתם ועילאית היתה גבורתם ומסירות הנפש בהן הגנו ונלחמו עליה. כוח הזרוע של קיסרות מדיברה גבר עליהם לפני אלף שמונה מאות תשעים ושמונה שלנים ודיכא את התקוממותם לפני עלף שמונה מאות שלושים וחמש שנה. נכבשה יהודה, חרב המקדש, נהרסה מצדה נפלה בית"ר. עמנו הוגלה מארצו ופוזר בין הגויים.
ב. מאז נתרחק מעל אדמתו, היו מנת חלקו של העם היהודי רדיפות, נגישות, השפלה, גירושים, נדודים ושחיטות. את ארץ מכורתו המקודשת לו לעולמים לא שכח אפילו יום אחד. נפשו דבקה בארץ אבותיו מכל המרחקים ובכל הזמנים. לשמירת אמונים כזו של עם למולדת. על אף ניתקו הכפוי בינהם, אין אחות ודוגמא בתולדות אנוש.
ג. חלוקותיה של ארץ-ישראל, מעולם לא היה להם יסוד חוקי. הן היו פרי קנוניות קולוניאליות, מעשה התכחשות או תוצאה תוקפנות. חלוקות אלו, לא היה ולא יהיה בכוחן לבטל את הזכות. הן-חולפות, היא נצחית.
ד. מכוח הזכות הזאת חלה ריבונותה הממלכתית של מדינת היהודים המחודשת על כל שטח של ארץ-ישראל, ששוחרר משלטון נוכרי בלתי חוקי. מן הדין שהריבונות תוחל גם בדרך המשפט.
ה. העם היהודי היה לא רק עם נרדף; אף קמו לכלותו. בכל דור ודור נשפך דמו בידי משנאיו. בדור האחרון הושמד שליש מבניו בידי הגרמנים, בעוד עמים אחרים, ממזרח ובמערב כאחד – חוץ ממעטים יוצאים מן הכלל – לא עשו דבר כדי להפסיק את מסע ההשמדה המתוכנן. אבידות בנפש כאלו, לא ידע שום עם בשום מלחמה.
ו. אויביה של מדינת היהודים, המקיפים אותה מכל עבר, זוממים להשמיד את שבי-ציון, ניצולי מסע ההכחדה הגרמני. על מזימתם זו שבו והכריזו שליטי ערב בשנת 1948, בשנת 1956 ועל סף מלחמת הישע של ששת הימים, במאי וביוני של שנת 1967. נוכח העובדות המוכחות הללו, בהתחשב האיומים הנשנים ובסכנות הממשיות, אין עוד להפריד בין זכותו של עמנו על ארץ אבותיו לבין זכותו לחרות בניו, לבטחונם ולשלומם. כל הזכויות הללו חד הן.
ז. עם ישראל שואף לשלום עם עמי ערב. שלום, אחר מלחמות, משמעו כריתת חוזי שלום שניתן להשיגם, לפי טבע הדברים, רק במשא ומתן ישיר בין הצדדים. כדי למנוע את חידוש הסכנה לקיום המדינה ולחיי האומה, לאחר הבטחה של התוקפנות, אין להפריד בין חוזי שלום ובין תנאי בטחון. תנאי בטחון אלה, על פי נסיוננו הלאומי והמפשט הבינלאומי, קשורים ומתנים בקיום שליטתנו במרחבים, אשר שימשו לאויבינו בסיסי תוקפנות.
ח. התנחלות יהודית רבת ממדים בחבלי יהודה, שומרון ועזה, ברמת הגולן ובסיני – צו עליון הוא לקיום בטחונה של האומה.
ט. עם ישראל דוגל בעקרון המקודש של שיווי זכויות לכל האזרחים, ללא הבדל מוצא לאום ודת. תושב ערבי של ארץ ישראל אשר יבקש את הענקת אזרחותה של מדינת היהודים ויתחייב בנאמנות לה – בנאמנות כזו מותנית אזרחותו של כל אדם בכל מדינה – יקבלנה. הרוב היהודי בארץ ישראל, משאת נפשה של הציונות הממלכתית מאז ומתמיד יקויים בעיקר, על ידי שיבת-ציון המונית שתבוא ותגבר.
י. על פי משנתו של נושא רעיון הממלכתיות העברית בדורנו, זאב ז'בוטינסקי, נשתית את החיים בכל שטחי ריבונותנו ושליטתנו על יסודות החרות והשוויון. הצדק והמשפט.
