הפשע ועונשו
הפשע ועונשו
בו בזמן שאנחנו, חיילי ישראל, שפכנו את דמנו במערכות נשגבות של מעטים נגד רבים, ביצעו המשעבדים הבריטיים פשע שפל במחנה הגולים באריטריאה. הם הפעילו את נשקם נגד שבויים; הם פתחו באש על אנשים מחוסרי מגן. שניים מאסירי ציון נפלו חלל; רבים נפצעו על קרבנות המלחמה, שהקרבנו על אדמת המולדת, נוספו קרבנות הרצח הבריטי בנכר.
רבים מני ספור הם פשעיו של שלטון הדכוי הבריטי. אך הפשע, שבוצע בידי עושי דברו באריטריאה, הוא מיוחד במינו לירות בשבוי, שחיסונו מימים ימימה הוא שביו, יכול רק נאצי. להשליט "סדר" במחנה עצורים בנשק חם - יכול רק קראמר, או סניגורו, או תלמידו של קראמר. אכן, לא שני אנשים בלבד - אחים יקרים ואהובים - נהרגו בדם קר באסמרה; שם נרצחו ביד ברברית חוקיה המקודשים של האנושות כולה.
התגובה על פשע מתועב זה איננה זכות בלבד; חובה קדושה היא לנו. כי מלבד שני הקדושים, ותריסר הפצועים, נמצאים עדיין בארץ הגזירה מאות בני המולדת. לא נפקיר אותם. לא נרשה, שיישנו מקרי רצח נמבזים במחנות של אסירי ציון. והמקרים יישנו, אם הציבור העברי יסתפק במחאות מילוליות; הם לא יישנו, אם שלטון הדכוי הבריטי ילמד, כי לא כדאי לו להפר את החוקים היסודיים של האנושות, אשר על הפרתם נותנים היום את הדין אבותיו הרוחניים בנירנברג.
יש דין ויש דיין בארץ זו; ודברו - כפי שהודענו - ייעשה.
