הפרמיירה הסוכנותית
הפרמיירה הסוכנותית
"הדובר הנבון, השקול והדגול" הופיע בפני ועדת החקירה הבין-לאומית. כך כינה עתון חצר אחד את משה שרתוק בקשר עם הדברים שהשמיע בפני ועדת האו"ם. אבל מה אמר אותו דובר "נבון שקול ודגול"? הוא השמיע באזני אחד-עשר גויים, שכל אחד מהם יודע קרוא וכתוב, הרצאה, המתאימה לכתה א', על האיזורים הגיאוגרפיים של ארץ-ישראל, על נקודות ההתישבות העבריות וכר. אחרי הרצאה "מזהירה" זו, החל להשיב על שאלות בעל-פה ואז ראו הכל את תבונתו של "הדובר הדגול". שאל אותו נציג יוגוסלביה, שרצה לתת אפשרות להתקפה על שלטון הדמים: האם רק בעניני קרקעות מפלים את היהודים לרעה בארץ זו? ומשה שרתוק משיב: כרגע אינני יכול להזכר בהפליות אחרות. הוא איננו יכול להזכר, בעל הזכרון הקצר בגרוש מעפילים, בניצול כלכלי, ברצח אזרחים, בגרוש עצורים, בענויי אסירים, בתליות, בעצם קיומו של שלטון הדמים. הוא איננו יכול להזכר בכל אלה. והרושם נשאר כי "רק" חוק הקרקעות מפריע לסוכנות, ואילו שאר הדברים הם פחות או יותר בסדר.
שאל אותו הפרסי: אולי יוכלו היהודים והערבים לשתף פעולה במדינה עצמאית? ומשה שרתוק ממהר, רץ כצבי, להשיב: לא. לא יוכלו לחיות יחד ערבים עם יהודים! במלים אחרות: כל מה שאמרו הבריטים, כי תהום רובצת בין שתי "העדות" ורק הם שורים עליהן מפני מלחמת אזרחים איומה, כל זה נכון היה. אין סכסוך בארץ אלא אחד: הסכסוך הבלתי מגושר בין ערבים לבין עברים. ושמא אפשר היה להשיב: בודאי, שני העמים יוכלו לחיות יחד במדינה עצמאית בתנאי שבמקום הממשלה הבריטית הקיימת, המסכסכת ביניהם, תקום ממשלה עברית, שתבטיח לערבים את מלוא זכויותיהם ואת התפתחותם הסוציאלית והתרבותית? אבל תשובה זו לא עלתה על דעתו של "הדובר השקול". כי בירכתי מוחו חבוייה לתמיד תכנית אחת: החלוקה. אל החלוקה יש לחתור בכל הכוחות, אף במחיר החתירה מתחת ליסודי היסודות של שאיפת החופש העברית. יש לנצל כל הזדמנות, כדי ל"הוכיח", כי רק חלוקה תפתור את הבעיה. ושכח "הדובר הדגול", כי, באמרו שיהודים וערבים לא יוכלו לחיות יחד במדינה אחת, הוא גם הרס את תכנית החלוקה, באשר, כפי שנוכיח בתזכירנו לוועדה, גם במדינת חלוקה, יהיה שטחה אשר יהיה, יחיו לפחות ארבעים אחוז של ערבים.
