הפושע שאו הלך
הפושע שאו הלך
"תעלומה" - כך קראו עתונאים מצונזרים למה שאירע במלון "המלך דוד" במשך מחצית השעה, שעברה מהכנסת חמרי הנפץ ע"י "החבלנים" וממתן האזהרות ועד להתמוטטות הבנין בקול נפץ אדיר. ואיזו "תעלומה" היא? הרי העובדות ידועות היום לכל ילד. בבנין המותקף ישב אותה שעה פושע בריטי אחד, שרגליו כרגלי חסידה ולבו לב נחש. היודע להתפתל מתוך התחסדות צבועה ופתאום הוא מתנפל על קרבנו הנרדם. פושע זה - "סיר" שאת שמו - קיבל את האזהרה ופקד על כל הפקידים, אך לא על עצמו, להישאר במקום. וכאשר ראש המשטרה העיר לו על האזהרה שנתקבלה מאת המחתרת העברית, השיב לו בטלפון: אני אינני מקבל פקודות מאת היהודים; אני נותן להם פקודות".[1]
פושע כזה, שגרם למותם של עשרות אנשים אזרחיים, היו בכל מדינה אחרת מפטרים במשך 24 שעות ממשרתו ומעמידים אותו למשפט. לא כן בבריטניה, כי בבריטניה אין שומרים על צדק ומשפט. בבריטניה המשעבדת שומרים רק על האינטרס ועל הפרסטיז'ה. והאינטרס והפרסטיז'ה דרשו, שלא תבא הודייה רשמית, כי "אחד מבוני האימפריה", כפי שכינה את שאו עתון אנגלי אחד, הוא פשוט פושע פלילי. על כן נשאר שאו במשך חודש ימים על כנו ולמשפט לא הועמד.
אלא שלאורך ימים אי-אפשר היה להשאירו בארץ ישראל. סוף סוף יודעים גם הפקידים הממשלתיים, מי הוא האשם במות חבריהם וכיצד יוכלו לעבוד תחת פקודותיו? שאו נשלח איפוא ל"חופשה" וממנה לא יחזור עוד. כל זה נעשה כאילו בחכמה אך המשעבדים הבריטיים שכחו באיזו תקופה הם חיים. היום אין תמימים. היום יודע כל ילד בארץ וכל קורא עתונים בחוץ-לארץ. כי בין פיטוריו של שאו לבין המאורע הירושלמי קיים קשר ישיר, אף על פי שבין שניהם מפריד זמן של שלושים יום.
הפושע הצבוע שאו הלך. "הצדק" הבריטי פסח עליו. היפסח עליו גם הצדק? מי יחדור לתעלומת הבאות, מי יגיד לבטח, שאת הפושע הזה, הנושא על מצפונו לא רק את עשרות הקרבנות במלון המלך דוד, אלא גם אלפי קרבנות יהודיים - מי יגיד, שיד הצדק לא תשיגו ויהיה באשר יהיה?
שודר ביום ה' באלול תש"ו (1.9.46)
[1] הודעה זו פורסמה לראשונה על-ידי מפקדת ה"הגנה" בקול ישראל, תחנת השידור של תנועת המרי.
