הפגנה לכבוד ישראל ועתידו
א.
לפני עשרים שנה נדמו תותחי ספטמבר של מלחמת העולם השניה ונתגלה שבר בת עמנו, ונזכור את אחד-העם: ארץ כי תיחרב יבוא העם ויבנה; עם כי ייחרב- מי יבנהו? עינינו הרואות. ארצנו נחרבה לפני יותר מאלף ושמונה מאות שנה ותשע עשרה מאות עמדה בחורבנה. החילונו שבים אליה ובונים אותה. היא נבנית. ובעזרת השם תיבנה כולה, ארץ אבותינו.
אולם העם הרב והעצום אשר חי בין האוקינוס האטלנטי לבין גדות הוולגה, העם הטהור והקדוש – היכן הוא. כאילו האדמה בלעתו. כי קם עליו תחת המשטר הנציונל-סוציאליסטי, העם הגרמני והשיגו בין המצרים והרג וטבח ואיבד והשמיד איש ואשה, ילד ותינוק ולא חמל. האם כבר עשרים שנה חלפו מאז ראינו את אשר נותר מעם אדיר זה של ששה מיליונים: האפר? והן כאילו תמול, שלשום והיום היה זה. בתי אמא ואבא עודם עומדים על תילם, הבתים הדלים, הקטנים, העניים, רוויי האהבה והאמונה. איש לא נותר בהם. כזהו חורבן ישראל בדורנו. איכה נבכהו? איך נשלחהו, איך נסלחהו.
אך פה אנו שואלים את נפשותינו: רק עשרים שנה עברו ושגריר גרמני יורד על אדמת ישראל ומתקבל על ידי נציגה של מדינת היהודים, השכולים והמיותמים, בכבוד מלכות? שליחה זה של גרמניה ד"ר פאולס, הוא עצמו הבהיר את מי הוא מייצג במדינת היהודים. באתי, אמר, לייצג את נשיא גרמניה, את ממשלתה ואת עמה.
הנה כי כן, לפי עדותו שלו, יש לבדוק את מי מייצג השגריר הגרמני, אם המדובר הוא לא רק בנשיא ובממשלה – אשר רבים מחבריה היו מקוראי ההידד להיטלר – אלא בעם הגרמני דהיום.
באוגוסט 1934, אחרי ליל הסכינים הארוכים נתקיים בגרמניה משאל עם. 88% מקרב בעלי זכות ההצבעה אמרו הן למשטר הדמים הנאציונל-סוציאליסטי, לחבר הפושעים והגאנגסטרים, אשר העם הגרמני הלך אחריו, לא רק ברצון אלא גם בהתלהבות. במספרים אבסולוטיים היו אלה קרוב לארבעים מיליון גרמנים שהתייצבו לימינו של אשמדאי. אך מאן-דהוא יכול לטעון כי בימים ההם כבר שלט הגסטאפו ללא מעצורים והטירור של ה-ס.א. וה-ס.ס. הטיל אימתו. עובדא היסטורית היא כי במרץ 1934 היו עדיין, אמנם תחת השלטון ההיטלריסטי, בחירות חפשיות בהן השתתפו גם קומוניסטים וגם סוציאליסטים, אשר יחדיו קיבלו שנים עשר מיליון קולות. לאן נעלמו שנים עשר מיליון גרמנים מתנגדי הנאציונל-סוציאליזם? לא באושוויץ ולא במיידאנק. הם נטלו לידם את הסוואסטיקה ואף הם הלכו אחרי היטלר כל עוד הביא לגרמניה נצחונות של דריסת עמים והדברתם. ואילו במישרין הצביעו בעדו בבחירות ההן שבעה עשר מיליונים גרמנים.
שוב אפשר לטעון כי כל המבחנים האלו נתקיימו אחרי ינואר 1933, אבל ביולי 1932, בעוד הריפובליקה הווימארית עומדת על כנה, נתנו מרצונם החפשי לחלוטין, שלשה עשר מיליון גרמנים את אמונם במשטר הרצח והדמים הנאציונאל-סוציאליסטי.
כל זה נתרחש בדורנו ולנגד עיניו. מה קרה עם עשרות מיליונים הגרמנים ההם? ודאי, חלק מהם מת; חלק מהם נהרג. אבל רובם ככולם עודם חיים ומהלכים בערי גרמניה מברלין ועד מינכן. על כולו, פסק דין מוות; וכל [חסר במקור].
בארגון הנוער הנאצי היו תשעה מיליונים נערים, הם היום בגיל העמידה. המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית מנתה אחד עשר מיליון חבר, ושוב, רובם ככולם הם היום תושביה ואזרחיה של גרמניה. יש אומרים, כי גרמניה דהיום איננה של הנאצים דאתמול: לכל הדעות, הנאצים דאתמול הם של גרמניה דהיום. ואת אלה, את כל אלה, על פי הודעתו שלו, ייצג ד"ר פאולס במדינת היהודים.
ב.
על רקע עובדות חד-משמעיות אלו יש לבחון את הדברים המוזרים אשר השמיע ראש ממשלה יהודי באזני העם הגרמני, לרגל חילופי השגרירים בין גרמניה לבין ישראל, על ידי השבועון "דר שפיגל". וכך אמר מר אשכול, מתוך גזירות שוות היסטוריות: אנו זוכרים לפרס את פורים, אך לא שכחנו לה את הצהרת כורש: נלחמנו בבריטניה, אך לא שכחנו לה את הצהרת בלפור. חובה לשאול: איך יצאו מפיו של יהודי העומד בראש ממשלת ישראל דברי הבל ורעות רוח שכאלה?
פרס ופורים. הן שם, ביום ההוא נס התרחש. אמנם כן, המן האגגי קם לאבד להשמיד ולהרוג את אבותינו בפרס הקדמונית, אבל נס היה והוא נתלה על העץ לפני שעלה בידו לבצע זממו. נס כזה לא התרחש באירופה בדורנו. המו הגרמני את אשר זמם ביצע. ויישפך דמנו כמים. בכל רחבי היבשת הכבושה. ולא זו בלבד, המשמידים הגרמנים למדו משהו מיהודים מסוימים על תולדות ישראל, באותו בן-בליעל בימי קדם אשר קיבל משהו על דיני ישראל. כינס את אדירי התורה בדורו, שאלם לדין גונב נפש אחיו ומשהשיבו לו כדין, ציווה להוציאם להורג כאחראים למעשי אבותיהם וכך נרשמה פרשת הסבל והגבורה הנפשית של עשרת הרוגי המלכות שהוציאו נשמותיהם בקריאת שמע – כן גם בני הבליעל הגרמניים, משלמדו מה-שהוא על חגים ומועדים בישראל, התעללו באחינו דוקא בימים אלה, ביום הכפורים הקדוש היו מוציאים את אחינו מבתי הכנסיות ומובילים אותם אל מאין לא שבו עוא [כך במקור], באמרם למובלים אל טבח: איה אלוהיכם. כן גם בפורים, המרצחים היו לועגים לקרבנות חייתיותם, לאמור, אין עוד נס, איש לא יציל אתכם מידנו.
אולם ראש ממשלה יהודי, היודע או החייב לדעת את תולדות השואה, מספר לגרמנים כדי להוסיף עוד מדה של התרפסות בפניהם, על פורים דפרס כאילו דומה היה לפורים דגרמניה, ועוד הוא מוסיף: אך לא שכחנו לפרס את הצהרת כורש. המלך הפרסי הקדמוני איפשר לגולי יהודה לשוב ציונה. וראש ממשלה יהודי אומר לגרמנים: לעמו של מלך זה לא שכחנו חסדו, משמע, שיש גם חסד גרמני שאין לשכחו. אדרבא, ראש הממשלה, ספר לעם השכול הזה, מהו החסד שגרמניה גמלתהו עמנו, בדור ההשמדה.
בריטניה והצהרת בלפור. לא נבחן עתה את השאלה מי נלחם ומי לא נלחם בשלטון הבריטי עדי סילוקו, אולם כיצד אפשר להשוות את בריטניה לגרמניה? בריטניה איפשרה לנו בדור הזה את ראשיתה של שיבת ציון המחודשת. היא בגדה בהבטחתה משנת 1917. משום כך מרדנו בשלטונה ונלחמנו בו עד חיסולו. אולם ההבדל המכריע הלא הוא בין מלחמה ובין השמדה, והוא הנותן, אחרי מלחמה בא שלום ובעקבותיו יחסים תקינים, ברבות הימים אף ידידות, דרך אנוש היא. אולם הגרמנים לא נלחמו בעם היהודים; הם הוציאו עליו, על כולו, פסק דין מוות וכל יהודי, באשר הוא יהודי, משנפל בידיהם, לא יצא עוד חי מצפרניהם. ושוב אמר ראש הממשלה דהיום: נלחמנו בבריטניה אך לא נשכח לה את הצהרת בלפור. איזו הצהרה גרמנית לא תשכח לעמו של פאולס?
כל בר-דעת המחפש הסבר לדברי התרפסות נוראים אלה לא יוכל אלא להגיע למסקנה אחת. ראש ממשלה יהודי התכוון לומר לגרמנים, כי הם אמנם עשו לנו עוול קשה (כמו הפרסים בפורים, או כמו הבריטים בארץ ישראל?) אבל גם את הטוב שעשו לנו לא נשכח להם. מהו הטוב הזה, איזה חסד עשו עמנו הגרמנים? אין זאת אלא שמר אשכול התכוון לכסף שניתן על ידי הגרמנים למדינת ישראל. אבל כסף זה של מי הוא? על פי אומדן בלתי מדוייק עולה שוויו של הרכוש היהודי באירופה אשר הגרמנים שדדוהו בכל הדרכים האפשריות, מבתים ומפיפיות, כדי עשרות מיליארדים דולרים. שבר קטן של שוד זה, הלא הוא שווי הכסף שגרמניה נתנה למדינת ישראל ולאזרחיה. המשום כך יעשה ראש ממשלה יהודי את השוואות ההתרפסות וההתקלסות עם פרס הקדמונית ועם בריטניה של ימינו?
ג.
אנו יודעים עתה את מי מייצג השגריר הגרמני במדינת היהודים. עתה עלינו להוסיף ולשאול, מיהו המייצג אצלנו את העם הגרמני? ד"ר פאולס היה קצין בכיר בווהרמכט. על חיל גרמני זה שמענו משהו לאחרונה, הפעם, מפי ראש ממשלה יהודי לשעבר. הוא אמר: מה זה ווהרמכט? באנגליה קוראים לכך: "דה ארמי", ובישראל קוראים לכך: "צה"ל". זה פשוט צבא. ומי ששירת בווהרמכט מילא את חובתו.
אולי אין אנחנו יכולים עוד להיות מופתעים בימים אלה מהכרזותיו של איש זה. אולם, האם עד כדי כך יכולה להגיע הבורות שפריה התעוללות? מה זה ווהרמכט? אין זה צבא גרמני סתם, כפי שהיה קיים בימי הקיסרות או בימי הרפובליקה הוויימארית. אחר מפלת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, על פי חוק ממרץ 1921 הוקם הרייכסווהר, אשר באורח רשמי לא מנה אלא מאה אלף חיילים בהתאם לחוזה וורסאיי. הגנרל ואן זקט עשה עם חיל זה את אשר עשה מתוך הפרת החוזה הבין-לאומי. אולם במרץ 1934, לאחר קריעתו המוחלטת של החוזה הבין-לאומי, הוקם הווהרמכט על שלושת חילותיו ועל שירות החובה שהונהג בו ועל מיליוני חייליו שגוייסו לשורותיו. הווהרמכט הוא כולו יציר כפיו של היטלר ושל המשטר הנאציונל-סוציאליסטי. וכל קצין וכל חייל של הווהרמכט נשבע שבועת אמונים אישית, אחר מות הינדנבורג, לאותו ילוד השטן. גם ד"ר פאולס נשבע שבועה כזו. ואילו המרשאלים מיינשטיין ורייכנאו שלחו לחילות הווהרמכט בחזית המזרחית בה שירת כקצין מטה השגריר הגרמני בישראל, פקודה לפיה על כל חייל גרמני להבין את הכורח של עשיית נקם צודק בגזע היהודי התת-אנושי. ועוד מוכיח בספרו "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי", שיירר, בעזרת מסמכים היסטוריים, כי יחידות הווהרמכט היו סוגרות על האזורים בהם האיינזאץ-גרופן של הימלר עשו וכילו את מלאכת הדמים ביהודים.
הווהרמכט, בשמו ובמהותו, במצביאיו וקציניו, בשבועתו ובמעשיו, הוא לא רק יציר כפיו של היטלר אלא גם שימש בידו מכשיר להשמדת היהודים. איך אפשר לא לדעת עובדות אלה? איך אפשר להעליב עמים אחרים, ולהשוות את צבאותיהם לחיל-דמים זה, ואיך אפשר לחלל כך את השם ולהשוותו לצבא ישראל, שהורתו ולידתו בקדושה ושליחותו להציל יהודים, בעוד אשר הווהרמכט הורתו ולידתו בטומאה ותפקידו היה לרדוף יהודים ולהשמידם מתחת שמי ה'. היש או אין גבול לנסיונות ההצדקה העצמית של יצירת הדימורלזאציה האיומה, בתהליך ההתיידדות עם גרמניה בדור ההשמדה?
קראנו הבוקר, כי ראש הטכס במשרד החוץ קיבל את ד"ר פאולס בשדה התעופה בלוד, במלים שנאמרו אנגלית: Welcome to Israel ואילו אנחנו פה, רבבות יהודים והריני מאמין על דעת מאות אלפים יהודים, אומרים: אין זה עניין של טכס, אלא של לב ומוח, של שכל ורגש, של עבר ועתיד. ובשם כל אלה, אנו אומרים למי שבא לייצג את העם הגרמני, ולמי ששירת בווהרמכט הנאצי: You are unwelcome.
ד.
ביום בו שגריר גרמניה יצא לישראל, הכריז הקנצלר הגרמני, ד"ר ארהארד, כי חובה מוסרית מוטלת על שני העמים להביא לידי נורמליזציה ביחסים ביניהם. לשמע דברים אלה עלינו קודם כל לומר לקנצלר הגרמני: אל תעיז להטיל חובות מוסריות על העם היהודי. אף אתה עצמך היית בין עוזריו של המשטר הנאציונל-סוציאליסטי. בשעתך בשרתך כיועץ כלכלי לגאולייטר הנודע בסאאר בריקן. עמך אשר ברובו המכריע הזדהה עם משטר-דמים זה פצע את עמנו פצעים שאינם יכולים כלל להגליד, כי הרי שום עם לא איבד שליש מבניו, אם יש את נפשך להטיל חובה על עמך, עניינך הוא. אבל על העם הזה לאחר כל מה שעוללתם לו, אתם הגרמנים – מניין נטלת לעצמך את הזכות לפנות אליו בלשון חובה?
ואתה תובע ממנו נורמליזציה. איזו היא הנורמליזציה? האם מצפה אתה כי היחסים בינינו לבין עמך היו כיחסים בינינו לבין העם הצרפתי הגדול, אשר במהפכת החרות שלו הוציא את היהודים מן הגיטו, בעוד אתם הגרמנים שבתם והכנסתם אותם לתוך הגיטו, ממנו לא הוצאתם אותם אלא כדי להוליכם אל הפוגארים והטרבלינקים, האושוויצים והמאיידאנקים? האם אותם יחסים ישררו בינינו לבין גרמניה כבינינו לבין צרפת שנתנה לנו מאז קום המדינה ועוד לפני הקמתה את הכלים המכריעים בהם עמדנו ונוכל לעמוד נגד אויבינו?
ולאיזו נורמליזציה עוד הכוונה? העם האמריקאי הגדול פתח בפני מיליונים יהודים מרוסיה הצארית את ארצו הרחבה בה הם מצאו חוף מבטחים וכך ניצלו, בתהפוכות הזמנים, מידי חיית הטרף הנאצו-גרמנית. והיום הם מונים שישה מיליונים נפש העומדים לימינה של מדינת ישראל בחדווה רבה. האם אותם היחסים יהיו בינינו לבין הגרמנים ובינינו לבין – עלינו לשאתה מתוך הכרת-אמת ותודה – כי הצבא הרוסי הציל מיליונים יהודים מריגה ועד טשקנט מידי אותו ווהרמכט גרמני וואפן ס.ס. ושאר ארגוני המרצחים. אלמלא עמידת הגבורה של הצבא הרוסי היו עוד שני מיליונים וחצי מיליון יהודים מובלים לתאי הגאזים או מוטלים אלי הבורות. ושוב: האם אותם היחסים יכולים לשרור בינינו ובין העם הגרמני ובינינו לבין העם הרוסי?
אנגליה נתנה לנו את הצהרת בלפור. ושוב, עם כל הרע שבא לנו מידיה, את המעשה המדיני ההיסטורי הזה שלה אין לשכוח. האם לא יהיה שום הבדל ביחסים בינינו לבין העם הבריטי ובינינו לבין העם הגרמני?
הדנים הצילו את אחרון היהודים שחיו בקרבם, מידי מבקשי נפשם הגרמנים. ומלכם הנאור הודיע שהוא עצמו יענוד את הטלאי הצהוב, אם אזרחי דניה היהודים ייאלצו לעשות כן. האם נתייחס לגרמנים כפי שנתייחס לדנים?
עמי אמריקה הדרומית, עמיהם של בוליבר וסן-מרטין, מהם גם אנו למדנו להניף את נס המרד של מעטים נגד הרבים והם עזרו לנו בשעה הגורלית לחידוש עצמאותנו – שווה יהיה היחס אליהם כיחסנו אל הגרמנים?
נורמליזציה? מאמין אני כי מלבד מוכי התסביכים ורבי ההתרפסות, הרוב המכריע של העם היהודי לא יקבל את דרישתך, הקנצלר הגרמני, למה שאתה קורא נורמליזציה ביחסים בין שני העמים.
ה.
ועתה, בני העם היהודי, אזרחיות ואזרחים של מדינת ישראל נלך כברת דרך בעיר זו אשר אלמלא מסע ההשמדה הגרמני, עוד מאות אלפי יהודים היו היום תושביה ונפגין נגד כינון יחסים הקרויים תקינים עם העם הגרמני שייוצג על-ידי קצין הווהרמכט הנאצי. בטוחני כי לא רק אנשי תנועת החרות עומדים כאן, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי שהזהיר מפני אותה שואה עצמה, שבאה עלינו עם השתלט משטר הרצח הנאצי, לא רק בגרמניה אלא על חלק גדול של אירופה. ולאסוננו הטעו את העם, מנהיגיו, והוא שמע בקולם של נביאי השקר במקום להטות אוזן לדבר האזהרה של נביא האמת בדורנו. עומדים פה גם אנשים ממפלגות אחרות ובלתי-מפלגתיים. בואו ונלך כולנו יחדיו כברת דרך זו אין זו הפגנה של תנועת החרות; זוהי הפגנה למען עם ישראל, כבודו ועתידו.
נלך בדממה. אל תישמע קריאה כלשהי, לא של עידוד לצועדים ולא של גנאי למצעידים. דומיה תהא. דממת קודש לזכר אבותינו המוטבעים, אמהותינו השחוטות. ילדינו הטבוחים, תינוקותינו החנוקים, אחיותינו השרופות. ומן הדממה הזאת תעלה קריאת הלבבות, כפי שהלוחמים האחרונים שם אמרו: אנחנו פה. אכן, אנחנו פה. שיחררנו את עצמנו. נגאל את כבוד עמנו.