העם פותח את לבבו
העם פותח את לבבו
ועוד חזיון מופלא. בכפרים הערביים, שחיילינו חצו בדרכם לבסיסם, היתה שמחה ממש. התושבים יצאו לקראת "הצבא היהודי". הילדים הריעו לכבוד הגבורים. המבוגרים מלמלו: ג'ידא ג'ידא. אכן, כדאי היה להביא למקום את ועדת-החקירה, או, ביתר דיוק, את חבריה האמריקאיים, כדי שתראינה עיניהם, אילו יחסים אפשר להשליט - אילמלא ההסתה והנרגנות הבריטיות - בין העם העברי החוזר לארצו, לבין אזרחיה הערביים.
אך כמובן, מלבבת יותר היתה התופעה השניה, לה זכו, אחרי שנים של רדיפות, חיילי האומה. נפתח לפניהם הלב העברי, העשוי ללא חת, הלב שכולו אהבה למתנדבים בעם. ויחד עם הלב, נפתח בפניהם הבית העברי. הם הגיעו לא רק יחפים; גם קרועים ובלויים היו, אחרי קרבות קשים, אחרי ליל נדודים בשדות-אגמים. מיד נעשה במקום אוסף בגדים. נתנו כולם. מן האמיד עד לדל באביונים. התחממו הבחורים. אך לא הבגדים בלבד חיממום. הרגש, שהנה שליחי האומה הם, שהנה נפתחת בפניהם כל דלת עברית עליה התדפקו, הוא שהזרים בהם את חום-האושר.
אכן, כל עצמותינו תאמרנה: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
