העולים בסערה השמימה
העולים בסערה השמימה
החיים אינם העיקר בחיים.
החרות חשובה מן החיים.
על ברכי התורה הזאת - תורת המרד, תורת החופש - חונך הנוער העברי, שהתקבץ, מן העיר ומן הכפר, מקרוב וממרחקים, "משמאל" ו"מימין", מכל השכבות, מכל העדות ומכל הגלויות, סביב דגלו של הארגון הצבאי הלאומי.
רבים היו שקמו נגד תורה זו - והיא הדבירתם.
רבים היו שלעגו לתורה זו - והיא השתיקתם.
כי תורת אמת היא.
תורת אלהים חיים, שלא רצה בעבדים, שלא רצה בשעבוד, שברא את האדם בצלמו, כאדם חפשי, השומע לא לאדון-עריץ אלא לקול מצפונו.
ובשם תורה זו יצא לקרב מאיר פיינשטיין; בשם תורה זו קם להלחם משה ברזאני.
קם דור חדש בארץ.
דור שטיהר את נשמתו מזוהמת ההכנעה.
דור שהחיה בדמו, בסבלו ובגבורתו את מסורת הקדמונים - כובשי כנען ומורדי יהודה.
דור שהפך את נס הנצחון של מעטים נגד רבים, למציאות חדשה. דור שהפליא את העולם במהירות התחדשותו ובאוצרות גבורתו.
ובשם הדור הזה, ובשם התורה שבאה ממחדשי האומה, מתאו של אסיר עכו הראשון ומגבעת תל-חי השוממה והמנצחת; בשם הדור המתקומם ותורתו הממרידה פוצצו את עצמם השניים, ובטרם הפעילו את הרמון על גופם - שרו. הם שרו את שיר התהילה הנצחי: אדון עולם. הם שרו את שיר הדרור: להיות עם חפשי בארצנו.
הנידונים שרו. ההולכים למות שרו. ואליהם נלוו אחיהם, הלוחמים הכלואים.
ומעכו של גרונר ועד ירושלים של פיינשטיין עוד לא היתה כשירה הזאת.
"ה' לי ולא אירא".
"ולהיות עם חפשי בארצנו".
מול התליין שחכה לשוא לטרפו.
מול המשעבד המרצח.
"להיות עם חפשי בארצנו".
ולא היה ספק מיהו המנצח במערכה זו של שני צעירים המתאחדים בחיים ובמוות נגד גייסות, גייסות של עריצים צמאי דם.
המעטים נצחו את הרבים.
ההולכים למות נצחו את התליינים.
ההולכים למות שרו.
הם לא פחדו. הם מוכנים היו.
הם הודו לאלהים שנתן להם כח לעמוד במבחן העליון ולקדש את שמו ברבים.
כל ישותם אמרה: בידו אפקיד רוחי. ולהיות עם חפשי בארצנו.
על כן לא נדם שירם, אם כי נדם גם נדם קולם.
שיר הדרור, שהושר בלילה ההוא, לא תם ולא ייתם.
שיר חדש הוא, אם כי צליליו ישנים.
שיר המוות - המשחרר.
שיר הנצחון. שיר - להבה.
שיר אי-כניעה.
השיר הזה, שיר הלילה ההוא, מהדהד ויהדהד באזנינו עד תום חיינו.
מי ששמע את השיר הזה, ולו אף באזני רוחו, לא יירתע לא מפני כוח, לא מפני איומים, לא מפני רדיפות, לא מפני עינויים, ולא מפני מוות.
מי ששמע את השיר הזה, יילחם ולא יסוג, ימרוד ולא יירתע, יתקומם ולא יכנע.
עד היות השיר למציאות.
