הסקת מסקנות
הסקת מסקנות
לקוראינו זכור החיץ המפריד בין עמדתנו לבין עמדתם של אלה הקרויים האופוזיציה הישובית. בבטאוננו השתדלנו להוכיח להמונים, כי רק במלחמה אקטיבית תעמוד ההצלה לאומתנו. הטעמנו, כי, לאור הבגידה הבריטית, הויכוח, החביב על האופוזיציה, הוא ערטילאי ואינו אלא העלאת-גירה חסרת ערך. אנו דחינו בהחלט את הדרך, בה התנהלה עד כה המדיניות הציונית ועמדנו על בסיס המלחמה במשטר המעל והדכוי הבריטי. לא ראינו, איפוא, כל הגיון בהוקעת טעויות בודדות במדיניות הרשמית. היא, לדעתנו, מוטעית ביסודה, ולא רק בביצועה. מכאן, פתחנו בויכוח על יסודות המדיניות העברית, ולא על צעדיה המסויימים ולא על מעלותיהם או חסרונותיהם של מנהיגיה. לא חשוב הוא כלל וכלל, מי הוא החותר בכיוון רע במדיניות העברית. לדידנו, החלפת ההגאי, בלי שינוי כיוון החתירה, נטולת כל ערך מעשי. אי-לכך אחינו הוא זה, המשליך מאחוריו את הדרך הישנה ומתייצב יחד אתנו בשורות הלוחמים. אם כי אינו חורג מהמסגרות הארגוניות הישנות, ולעוור ייחשב זה, הרואה עד היום את מקור הרע במגרעות הסוכנות היהודית בלבד. ולא בבגידה הבריטית. אך למרות עמדתנו העקרונית, מכריחה אותנו התפתחות המאורעות להשמיע הפעם את קולנו נגד ד"ר ווייצמן ולהפריד בינו לבין חבריו במוסדות.
לדעתנו, חשיבות לא מעטה במצבנו נועדה להכרה, ששררה בקרב האנגלים, כי היהודים בכללם יקבלו כל עוול ועושק של זכויותיהם בלי מלחמה. כדי להוכיח את הנחתנו זו, יספיק להביא את דבריו של וינדהם, סופר "וורלד ניוס". אשר טלגרף מירושלים: "שום דבר מיוחד לא יקרה בארץ-ישראל יילחמו רק אלה אשר למדו להילחם מימי ילדותם, ואילו רוב היהודים ימשיכו לחרוש את שדותיהם וילמדו לחיות בשלום עם התושבים הערבים".
אין בדעתנו לעמוד כרגע על השאלה, מה היה קורה לולא הכרה זו של האנגלים. הבעיה מזכירה לנו את הויכוח, המתנהל בספרות המדינית סביב השאלה, האם מלחמת העולם הראשונה פרצה בגלל עמדתה המעורפלת של בריטניה, אשר שר-החוץ שלה, גריי, עורר בגרמנים את הרושם, שאנגליה לא תילחם, אף אם ההתחייבויות הבין-לאומיות חייבוה לצאת למלחמה. ברצוננו רק לקבוע, כי אסור היה, במקרה שלנו, להכחיש, שמשטר הדכוי יהיה לפצע פתוח אשר שום דבר לא יצליח להגלידו, וכן אסור היה לעורר באנגלים את הרושם, כי גם להבא ישלימו רוב היהודים עם גורלם מבלי להילחם מלחמה ממש. והנה זה שעשה, בימים האחרונים, ווייצמן.
ד"ר ווייצמן הכיר את בווין וידע את תוכן התעודה האנטי- יהודית עוד לפני פרסומה בבית הנבחרים. הוא ידע, מצד שני, כי פגה סבלנותם של היהודים וכי הישוב העברי יעלה בהמוניו על דרך המלחמה. עמדה בפני ווייצמן הברירה: או ללכת עם העם העברי או - אם לא יוכל להתגבר על נאמנותו לאנגלים - להתפטר.
אך ווייצמן מצא לנכון לגנות את ההתקפה על מסילות-הברזל, שבוצעה ב-1 בנובמבר ע"י כל הכוחות העבריים, בהוסיפו, בטון של פקודה: "בל יישנו עוד מאורעות כאלה". הצהרה זו מוכרחה היתה להתפרש כהתחייבות, שהיהודים יקבלו מתוך מחאה שיגרתית את גזר הדין וכי לאנגלים לא תהיינה שום צרות בארץ-ישראל.
כאמור, שאלת ההרכב האישי של ההנהלה הציונית חרגה תמיד ממסגרת התעניינותנו. אך לאור העובדות הללו, הננו מוקיעים בפומבי את מצב הדברים, בו ניתן עדיין לחיים ווייצמן לשבת על כסאו של תיאודור הרצל.
