הסוכנות מזמינה צבא סקנדינבי

 הסוכנות מזמינה צבא סקנדינבי

יש להסיר את החרפה שהמיטה עלינו הסוכנות היהודית. הצעתה להביא לבירתנו הנצחית את חיילי דניה ונורבגיה - חרפה היא. והעם כולו חייב להכריז, כי לא בשמו דברו אלה, המתיימרים להיות מנהיגיו, עת הזמינו חיילים זרים, כדי להגן על העיר, אשר על הגנתה ושחרורה מוכן כל אחד מאתנו לתת את נפשו.

עלינו לומר לעם הדני האציל ולעם הנורבגי הטוב, כי הצעת הסוכנות היהודית בטלה ומבוטלת. ישבו נא בני העמים האלה בארצותיהם ובבתיהם, ילכו נא לאן שירצו ללכת. לירושלים, לארץ-ישראל, אין הם צריכים לבוא. בירושלים זו, ובארץ זו, נטושה מלחמה. המלחמה היא למען קיום עמנו, עתידו וחרותו. במלחמה זו נשפך ויישפך דמנו, ואף אם טרגי הדבר מאד - ביחוד לאחר שדם יהודי ניגר כמים בתקופתנו - הרי הכרחי וטבעי הוא. אין אנו רוצים שדמם של זרים יישפך לצד דמנו, או במקום דמנו. אם יימצאו בעולם הרחב לאפאייטים וגאריבאלדים ויתנדבו מרצונם . החפשי למלחמת החרות העברית, נקבלם כפי שכל אומה לוחמת מקבלת עזרת התנדבות: בהכרה ובתודה. אבל להזמין צבאות זרים לעזרתנו, להגנתנו? לבקש באמצעות מוסד בין-לאומי שמדינה זו או אחרת תצווה על אזרחיה-חייליה לסכן את נפשם או להיהרג בארצנו? לא! את זאת אין אנו רוצים בשום תנאים. ומי שמציע זאת, לא בשם עמנו הוא מדבר, אלא בשמו הוא ו"בשם" בהלתו. 

עמי נורבגיה ודניה, אנחנו, לוחמי ציון, מברכים את אחינו לנשק, את בניכם האמיצים, שעמדו במערכת החופש נגד האויב הנאצי. אנו בטוחים, כי הם תומכים, בכל לבם, במלחמתנו לחיי חופש וכבוד. אנו משוכנעים שעמנו שותת הדם, העומד במערכה היסטורית נגד משעבד נאצי אכזרי וכנופיות שכיריו הנאציות, זכאי לקבל עזרה מכם ומכל העמים שוחרי החופש. תהא עזרתכם מלאה וכנה בזירה הבין-לאומית; תהא עזרתכם ממשית בנשק ובציוד. רק דבר אחד אין אנו מבקשים ואין אנו רוצים: את דמכם. הדם שלנו יהיה, כשם שהארץ הזאת לנו היא, אותה ארץ קטנה ויחידה שנקנתה למורשת לעמנו בדם גבוריו ולוחמיו מדור לדור.

a

"הפרשה הסקנדינבית" של המנהיגות התבוסנית דורשת עוד עיון מיוחד. קודם דברנו על החרפה המוסרית הכרוכה בהזמנה האווילית. עתה נקדיש מלים מספר לטפשותה. כל בר-בי-רב יכול היה לדעת, כי להצעה מעין זו אין בכלל יסוד ממשי. היא היתה, מבחינה מעשית, לא יותר מאשר "לעג לרש". וכי הסקנדינבים יבואו למות, כדי להגן על ירושלים, או על תושביה היהודית? נורבגיה ודניה מדינות קטנות הן. אין להם באמת כל אינטרס ממלכתי בארץ-ישראל. הן אינן יכולות ואינן רוצות להקים כאן "בסיס" שלהן. משום מה, איפוא, יסכימו להכניס אלפי בניהם למערבולת דמים? אי הממשלה שהיתה מעזה לצוות על אזרחיה למות לטובת מישהו וללא הכרה כי הקרבן דרוש למען האינטרס הלאומי של ארצה?

ההצעה היא, איפוא, הצעת נפל מיסודה. ממשות לא היתה בה בלאו הכי. רק החרפה המוסרית והכשלון המדיני היו בה. אף על פי כן הוצעה ההצעה ופורסמה ברבים. ובידי אנשים העושים מעשי כסל כאלה, המזמינים "צבאות בין-לאומיים" דמיוניים לארצנו, הופקד גורלו של עם, שכה רבים הקמים עליו. אכן גדול הכאב. גדול יותר הקלון. וגדול מכולם האסון.

ואם העם רוצה בתקומה ולא באסון סופי, הוא חייב להתנער סוף סוף מאלה המובילים אותו אל בית העבדים ואל שערי הכלייה.