הסוכנות בארגון האומות המאוחדות

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"א אייר התש"ז, 1 במאי 1947
מתוך:
במחתרת כרך ג' ע"מ 85-86
נושאים:
מדיניות חוץ - או"ם, דיפלומטיה. מדינות - ארה"ב, ברית המועצות (רוסיה). אישים - דוד בן-גוריון, חיים ויצמן, משה שרת. מחתרות - המנדט הבריטי. תפוצות - הסוכנות היהודית. הסכסוך הישראלי פלסטיני - תכנית החלוקה
בכרוז זה טוען מפקד האצ"ל כי הסוכנות היהודית באמצעות יחסיה הדיפלומטים רק מממשת את השאיפה הבריטית לשליטה על ארץ ישראל ומרחיקה את ברית המועצות וארה"ב אשר תומכות בציונות. כרוז זה פורסם בסביבות חודש מאי 1947.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 הסוכנות בארגון האומות המאוחדות

עם מה באה הסוכנות היהודית לארגון האומות המאוחדות? ההצהרה, שהקריא בשמה ד"ר סילבר, אינה מבקשת אלא הקלה בתקנות ההגירה (אימיגרציה - בלע"ז) וקיום המנדט, כלומר: הנהגת שנויים לטובת העליה והתישבות תחת השלטון הבריטי.

את ההצהרה הזאת הקריא ד"ר סילבר יפה. ד"ר סילבר יודע אנגלית והוא נואם טוב. ומיד קמו כל עתונאי החצר והחלו לשכר את דעת הקהל באופיום של "הרושם" אשר ד"ר סילבר ודבריו עשו על השומעים. היו אפילו תאורים מדויקים של מבע השומעים והרגשתם: אחד ישב ולא הניע עפעף (סימן להתרשמות עמוקה); שני השפיל את עיניו (עדות להתרשמות בלתי מצויה); האחרים הקשיבו קשב רב (אות להתרשמות כללית).

כל השטויות הללו נכתבות בעשרות מברקים ארוכים והקורא הארצישראלי מקבל רושם - עד כמה שאפשר עוד להטעותו-כי אכן שליחי צבור טובים לו בקרית ארגון האומות המאוחדות, והם משפיעים על הגויים בדבריהם ובניסוחיהם. והרי זה הבל ורעות-רוח. בארגון האומות המאוחדות יושבים אנשים, "שאכלו את שיניהם" בנאומים ובהצהרות. הם אינם "קהל". אי-אפשר להשפיע עליהם בריטוריקה. הם מבקשים את התכן המדיני. הם שוקלים את האינטרס שלהם. הם שואלים את אלה שאתם הם קשורים קשר של אינטרסים, כיצד עליהם להתנהג ולהצביע. העל אלה בנאומים ובתחנונים תשפיעו? אכן, עמוק עמוק טבועה עדיין רוח השתדלנות הגלותית בלב המנהיגים היהודיים הרשמיים, המוסיפים לראות ב"הופעה מוצלחת" הישג מדיני.

הופעתו של דובר הסוכנות לא היתה, כמובן, מוצלחת. הכוונה היא לא לחיתוך דבורו. הכוונה היא לתכן המדיני של הצהרתו. ומבחינה זו מספיק היה לשמוע את מחמאותיו של קדוגן, הנציג הבריטי, כדי להבין, כי לא האינטרס העברי זכה על-ידי "דבריו השקולים" של ד"ר סילבר. אבל לא זה העיקר. מחשבתנו המדינית איננה מחשבה אוטומטית. שיטתנו היא שיטה של ניתוח פוליטי. והניתוח הפוליטי מביאנו לידי מסקנה, כי הסוכנות היהודית שוב הכשילה את עמנו והעמידתנו כעני בפתח.

אין פלא. הסוכנות היהודית מעולם לא היתה כה מפולגת ומפורדת כמו שהיא עכשיו. בדרך כלל היא משתוקקת - משתוקקת ממש - לחלוקה. את זאת גילה - עד כמה שהדבר לא היה ידוע ברבים - אותו סוכן בריטי ערום, המעמיד פני ידיד יהודים, ריצ'רד קרוסמן. הוא שוחח בחדרי חדרים עם וויצמן ושרתוק ועם בן-גוריון וכולם בקשוהו: תנו לנו חלוקה! כפטפטן המסוכן ביותר התגלה, בשיחות "סודיות" אלו, "הקיצוני" בן-גוריון. הוא אמר לקרוסמן, כי: א' - השטח אינו חשוב בעיניו; ב' - כי המדינה היהודית (בחלקה של ארץ-ישראל) תתפשט ותכבוש את המזרח התיכון על-ידי הרעיון הסוציאליסטי, שבו היא תדגול וכן - כי המדינה הזאת תהיה מצודה של אנגליה נגד רוסיה. בפטפוט הבלתי אחראי בחר לו בן-גוריון את הרע מכל העולמות. הוא וויתר בלב קל ("השטח אינו מענין" אותו) על מרבית השטח של ארץ-ישראל המערבית. הוא השניאנו על אמריקה; הוא נתן נשק בידי ג'מאל חוסייני; הוא השניאנו על רוסיה. וכל זאת, כדי למצוא חן בעיני מי שמכנה עצמו סוציאליסט אנגלי. ואף בכך לא הצליח.

כי אלה הם "מדינאי" הסוכנות. הם אינם עושים מדיניות. הם משתדלים לעשות "רושם". הם אינם רואים את השנויים המהפכניים שחלו בעולם. הם טובעים בשגרתיות. הם אינם שמים לב לפעמי המהפכה האמיתית; הם מוסיפים לדבר על "הגירה" ועל "מנדט". בדיבור אחד: הם מגלים את כל הסימנים של הנהגה ריאקציונית שאינה מסוגלת לחזק אומה, הלוחמת על ארצה, חרותה ועתידה.