המתרס הבין-לאומי

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"א ניסן התש"ז, 1 באפריל 1947
מתוך:
במחתרת כרך ג' ע"מ 46-48
נושאים:
מדינות - ארה"ב, בריטניה, ברית המועצות (רוסיה). מדיניות חוץ - המלחמה הקרה. תפוצות - יהדות התפוצות. מורשת ישראל - מלחמת אחים. הסכסוך הישראלי פלסטיני - תכנית החלוקה
בכרוז זה מפקד האצ"ל טוען כי אין להתעלם מיחסי האיבה בין ברית המועצות לבין ארצות הברית ,אשר מהווים סכנה גדולה להתפתחות מלחמת אחים בין יהדות בריה"מ לבין יהדות ארצות הברית, אך מבהיר כי המחתרת כן תתמוך באחד הגושים במקרה שאחת המעצמות תעזור למחתרת במאבק כנגד השלטון הבריטי. כרוז זה פורסם בסביבות חודש אפריל 1947.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 המתרס הבין-לאומי

אך סומא לא יראה ונבער מדעת לא יבין, כי העולם צועד לחלוקה לשני מחנות, המשחיזים את כלי זינם לקראת ההתמודדות המכרעת. אמנם, המחנות לא התגבשו עדיין גיבוש סופי. בקיעים ישנם בשתי החומות גם יחד. במזרח ישנן שלוחות של המערב, ובמערב שלוחות של המזרח. ואמריקה, למשל, אף אם היא נכנסת לבלקנים נגד רוסיה, לא החמיצה את ההזדמנות "לייעץ" לאנגליה בפומבי להחזיר ליוון את קפריסין... אולם החלוקה היסודית, המאיימת על עתיד העולם, היא עובדה קיימת. זוהי התפתחות ארורה מנקודת ראות האנושות כולה; היא ארורה שבעתים מנקודת ראות שלנו. החלוקה למחנות, אשר באחד מהם נמצאת אמריקה על חמשת מיליונים היהודים שעל אדמתה, ובשני ניצבת ברית המועצות, ששלטונה חולש, אם במישרין ואם בעקיפין, על ארבעה מילון יהודיה - מחלוקה כזו אין לנו מה להרויח. ומלחמה כי תפרוץ בין שני המחנות הללו - אם עד אז לא נתרכז במולדת העצמאית-כמוה כמלחמת אחים איומה ביותר בדברי ימי עמנו וגל חדש של השמדה המונית.

להתעלם מהתפתחות זו, כלומר: לא לראות את הסכנות הצפויות ממנה לעמנו - הרי זה פשע. ואת הפשע הזה מבצעים יום יום נביאי השקר, הקוראים "לשמירה על הקיים", להשלמה "ריאליסטית", המשלים את ההמונים בתקוות השוא, כי ברבות הימים תבוא קונסטלציה בין-לאומית נוחה יותר וממנה נוושע. הוי משיחי-השקר! האין אתם רואים מה קטן המרחק ביבשה, בים ובאויר - המפריד בינינו לבין טורקיה ויוון? לאיזו "קונסטלציה" הנכם מצפים לאחר כל מה שמתהווה באיזור הים התיכון? השוב נכנס לסערה עולמית - אם תתחולל - כעם מפוזר ונטול עצמאות, כקרבן לשחיטות? הנצא עוד ממנה כעם?

מלבד נביאי-השקר הללו, מתהלכים בקרבנו "נביאי האוריינטציות" המשיאים לעמנו עצה, לבחור באחד המחנות, להתייצב ללא דחוי מעבר זה, או מעבר אחר, של המיתרס הבין-לאומי. גם עצה זו עצת אחיתופל היא, המובילה להתאבדות. המשיאים אותה שוכחים את עובדת היסוד, שהזכרנו בראשית דברנו: את חמשת המיליונים מזה ואת ארבעת המיליונים מזה. יתכן, שרצונם טוב, אך ראייתם לקוייה. ואין ספק, שאחדים מהם מוכים בתסביכים ישנים; בתסביך "הלויאליות" הגלותית, או בתסביך האהדה, או השנאה.

שומה עלינו להשתחרר מכל התסביכים הללו. אמנם, מצבנו הוא מיוחד במינו, אולם לית מאן דפליג, כי בארץ הפכנו ליחידה לאומית עצמאית. ובתור שכזו עלינו לנהוג לא לפי אהדה, לא לפי שנאה, לא לפי המסורת הגלותית, כי אם רק לפי הצרכים החיוניים של עמנו. אין כל הכרח לעבור לצד אחד או לצד השני של המיתרס. עוד רבות האומות, שלא בחרו, ובכוונה לא בחרו, ולמען עתידן לא בחרו. אנו, עם מצבנו המיוחד, על אחת כמה וכמה שאסור לנו להתמכר למישהו. עלינו ללכת בדרכנו העצמאית ולהלחם בכל התנאים לשחרור ארצנו מידי כובשיה הבריטיים. נכון, משקלנו איננו גדול מדי ביחס לכוחות האדירים בעולם. אבל אין הוא מבוטל. היינו אפס במערכות העמים, כל עוד לא ידענו להלחם; מן הרגע בו גילינו את כשר המלחמה שלנו, שאינו נופל באיכותו מכשרו של מישהו, מן הרגע הזה היינו לגורם. וכגורם עצמאי עלינו להתייצב, תוך המערבולת הבין-לאומית, על המיתרס שלנו ולומר בפשטות:

כאן נעמוד ויהי מה. כל מי שיעזור לנו לרכז את המוני עמנו במולדת - ידיד הוא לנו; כל מי שיעזור לנו להשתחרר משלטון הכבוש הבריטי - עזרתו תתקבל. ידינו חפשיות. אין לנו כל חובת "לויאליות" למישהו. ביחסנו אל העמים אין לנו קריטריון אחר זולת זה האחד:

טובת עמנו, עתיד ארצנו.