המרד העברי הראשון אחרי התקוממות החשמונאים – הוכתר בהצלחה

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ד אייר התש"ט, 13 במאי 1949
מתוך:
עמוד 3
נושאים:
שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה. תפוצות - גלות. אישים - דב גרונר, דוד רזיאל, הרצל, זאב ז'בוטינסקי. לאומיות - לאום יהודי (ציונות). בטחון - מלחמת העצמאות. מחתרות - עולי הגרדום, תנועת המרי. ריכוז האומה - שיבת ציון
פרסום מחדש הקטע מ-"חרות" המחתרתי שפורסם ביום הכרזת העצמאות.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

אזריח המולדת העברית, חיילי ישראל, נוער עברי, אחיותי ואחי בציון.

מקץ שנים רבות של מלחמה במחתרת, של רדיפות ועינויים, עינויי גוף ונפש, מתיצבים לפניכם המורדים במלכות הרשע כשברכת ההודייה בפיהם ותפלה למרום בלבם. הברכה היא זו שאבותינו ביום חג ומועד: הברכה היא זו ששפתותיהם דובבו על פרי חדש; ופרי חדש ורך עולה לנגד עינינו. המרד העברי של השנים תש''ד – תש''ח הוכתר בהצלחה, המרד העברי הראשון אחרי התקוממות החשמונאית שנסתיים בנצחון. שלטון השעבוד של בריטניה בארץ מולדתנו הוכה, עורער, פורר וסולק. קמה, תוך מלחמת דמים, תוך מלחמת כבוש, מדינת ישראל. נסללה הדרך לשיבת ציון המונית. הונח יסוד – רק יסוד הונח – לעצמאות העברית ממשית. נסתיים שלב אחד – רק שלב אחד – של מלחמת השחרור העברית, שמטרתה הנצחית להחזיר את העם ישראל כולה – לעמה-בעליה. ואם להחזיר את ארץ-ישראל – את ארץ-ישראל כולה – לעמה בעליה. ואם נזכיר כי מאורע כביר זה קם והיה אחרי שבעים דורות - שבעים דורות – של פיזור, של פירוק-נשק, של שעבוד, של נידודים בלי סוף ורדיפות בלי קץ; אם נזכיר כי הדבר קם והיה בעצם תקופת ההשמדה הטוטאלית של היהודי באשר הוא יהודי; אם נזכיר כי המעטים שוב ניצחו את הרבים שקמו על ישראל לכלותו ןהוא לא יכול להם – אז אף על פי כן שעדיין לא תמה כוס היסורים של אימהותינו וילדינו, הזכות בידינו והחובה עלינו להודות, מתוך הכנעת לב, לצור ישראל וגואלו על הנסים והנפלאות שעשה עמנו בזמן הזה, כמו בימים ההם. ועל כן בכל לבנו ובכל נפשנו נאמר היום – היום הראשון להשתחררותנו מעול השעבוד הבריטי – ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

קמה מדינת ישראל. והיא קמה "רק כך" בדם, באש, ביד חזקה ובזרוע נטוייה, ביסורים ובקרבנות. אחרת לא היתה יכולה לקום. והנה בטרם הספיקה המדינה להקים את מוסדותיה היא נאלצת להלחם – או להוסיף להלחם – בתוקפנות האוייב  השטני ושכיריו צמאי הדם מן היבשה, מן הים והאוויר.

בתנאים אלה של הקמת העצמאות הלאומית ניתן משנה תוקף להזהרה, אשר הנשיא-פילוסוף תומאס גריק מאסאריק השמיע באזני המן, העם הצ'כוסלבקי, בעלות שחר חרותו אחרי שלוש מאות שנה שעבוד, ברדתו, בשנת 1918, בתחנה הרכבת על שם ווילסון בפרג: " קשה להקים מדינה, אך זכרו, כי עוד יותר קשה לקיים מדינה". ואכן, אחים בציון, לנו קשה, הוי מה קשה, היה להקים מדינתנו. היו דרושים עשרות דורות של נדודים מארץ שחיטות אחת למדינת פוגרומים שניה. היו דרושים גירושים ומוקדים ומרתפי ענויים, ניו דרושות מהלומות איומות, המרסקות אשליות מסנוורות, היו דרושות הזהרות – שלא נשמעו – של נביאים וחוזים; היה דרוש עמל של דורות חלוצים ובונים והיתה דרושה התקוממות-מורדים, מוחצי-אוייב, עולי-גרדום ונודדי ימים ומדבריות כדי שנגיע עד הלום, עד קבוץ ששים רבוא עברים במולדת, עד סילוק שלטון דכוי הישיר, עד הכרזת העצמאות בחלקה של המולדת, שהיא כולה שלנו, כולה שלנו.

ואתם אחי, בני המשפחה הלוחמת, הזוכרים אתם כיצד התחלנו, במה התחלנו? והנה עיניכם הרואות כי הזורעים בדם בחרות יקוצרו. בודדים ונרדפים, גלמודים ומעונים הייתם. אבל מתוך אמונה כבירה נלחמתם ולא נרתעתם, עוינתם ולא נכנעתם, הושלכתם ולבתי-כלא ולא נסוגתם, גורשתם מן המולדת ולא נשברתם, הועליתם לגרדום – ושרתם. כך כתבתם, במו ידיכם כתבתם, דף מפואר בתולדות עמנו, ועוד תוסיפו לכתוב, לא בדיו, בדם ויזע, לא בעט, בחרב ובאת. לא תזכרו עוול ולא תדרשו פרס. הפרס היחיד שלנו הוא בזה שהנה זכינו לראות את אומתנו משתחררת באמת ולוחמת – כולה – על חרותה. הפרס האמיתי שלנו יהיה כשנזכה – אם נשוב חיים מן החזית – לפשוט בערי ארצנו, הריה ועמקיה ולראות ילדים עברים משחקים ואין מחריד.

אך לפי שעה נחשוב על הקרב, רק על הקרב, כי הוא שהכריע את גורלנו, הוא שיקבע את עתידנו.ולקרב הזה תלוונו רוחם של גבורינו הקדמונים, מכובשי כנען ועד מורדי יהודה. לקרב הזה תלוונו רוחם של מחדשי האומה, בנימין זאב הרצל, מכס נורדאו, יוסף גלילי-תרומפלדור ואבי הגבורה העברית המחודשת זאב ז'אבוטינסקי. לקרב זה תלוונו רוחם של דוד רזיאל, גדול המפקדים בדורנו, ודב גרונר, גדול החיילים והמקריבים, לקרב הזה תלוונו רוחם של מיליוני קדושינו, של אבותינו ההרוגים, שך אמהותינו השחוטות, של אחינו הטבוחים, של תינוקותינו החנוקים. בקרב זה נמחץ אויב ונביא פדות לעם שבע-רדיפות וכמה חרות.

אל אלהי ישראל, שמור על חייליך ותן ברכה לחרבם המחשלת מחדש את הברית שכרתת עם עם סגולתך ועם ארץ בחירתך.

גור אריה יהודה, למען עמנו, למען ארצנו, קדימה לקרב, קדימה לנצחון.

(מתוך דבר המפקד של אצ''ל ב"חרות" במחתרת, מוצ''ש, ו' באייר תש''ח)