המעפילים מובלים לגרמניה
המעפילים מובלים לגרמניה
אחים בציון, יהודים בכל תפוצות הגולה.
שלטון הדמים הנאצו-בריטי מוביל את אחינו המעונים והכלואים לארץ הדמים הנאצו-גרמנית.
מועצת הגיטו קוראת אתכם שוב לשבתון ולצום.
ואנו אומרים לכם: לא עת תענית היא; עת מלחמה היא לישראל.
בסגירת חנויות ובהימנעות מאכילה ושתיה לשתים עשרה שעות אין "הזדהות" עם המעפילים, אין "הזדעזעות" מן הפשע הבריטי ואין "התגוננות" נגד האויב האכזרי. בשבתון הטפשי, שאחריו תחזרו לחיי העבדות הרגילים, יש עלבון למעפילים, שמלחמתם היא מתמדת וסבלם הוא בלתי פוסק. בשבתון הזה יש השלמה עם פשע הגירוש, שאף היא פשע מתמיד הנהי. בשבתון הזה יש כניעה לאויב הלועג בלבו הנאצי לצריחות מחאה ולהפגנות צום.
מועצת הגיטו קוראת לשבתון ולצום, באשר מועצת גיטו היא. באמצעים אלה "נלחמו" כל ה"יודען-ראטים", שקמו או הוקמו בתולדות הגולה הארוכות. ובאמצעי "התנגדות" אלה נסללה הדרך-לכבשני מאידנק.
מועצת הגיטו אין לה אולי ברירה. היא נכנעה. האויב הצליח להפיל עליה אימה ופחד ולהכריחה להשבית כל מלחמה ולהפסיק כל התנגדות. וכה רב הפחד; וכה מוחלטת הכניעה, עד שמועצת הגיטו התחייבה בפני המשעבד לחסל ולדכא - אף במחיר של דם עברי - את מלחמתם של אלה, שלא נבהלו ולא נכנעו.
חטא הכניעה מתנקם. משום מה לא יגרש המשעבד את אחינו אפילו לגרמניה? מפני מה יחשוש? וכי אין "המנהיגים", המתהלכים ב"חופש", בני ערובה בידיו? וכי לא התחייבו, כדי ליהנות מן "החרות" בתוך העבדות, להילחם בלוחמים בכל התנאים - בכל התנאים?
אולי אין עוד ברירה למועצת הגיטו. אבל לכם יש ברירה. אתם יכולים לקום ולהילחם. אתם יכולים להפעיל את כל כלי הזיין העומדים לרשותה של אומה הנלחמת לחיים או למוות. אתם, המוני העם בציון, יכולים, במקום להכריז שביתה לשעות מספר להשבית לתמיד את מכונת השלטון הפושע. אל תתנו לו את כספכם; אל תבואו אתו במגע ומשא, אל תמלאו אחרי פקודותיו; אל תכירו בחוקיו. חרם. חרם עד חרמה.
ואתם, המוני העם ברחבי תבל, אתם יכולים לפגוע בחוט השדרה של האויב: בכלכלתו. מצבה הכלכלי של בריטניה הנאצית מיואש-ואפשרויותיכם להכות בתוצרתה בלתי מוגבלות הן. על כן הכו-הכו בלי רחמים. החרימו כל מה שבא מארץ האויב הארור והפעילו בחרם את שכניכם. השבעו והשביעו, כי כל עוד בריטניה הנאצית משעבדת את המולדת העברית לא תגע היד במוצר בריטי, באשר בכל מוצר בריטי ישנה טפת דם יהודי. חרם. חרם עד חרמה.
אבל לא רק אפשרות להילחם יש לכם. חובה מוטלת עליכם: לא לסגור את חנויותיכם, כי אם לפתוח בחזית מלחמה. חובה לא לשבות, כי אם להשבית את חיי האויב.
אין זו חובה כלפי המעפילים הבלתי נכנעים בלבד; זוהי חובה כלפי עצמכם וכלפי ילדיכם. האויב, באסרו מלחמה ללא רחם על שיבת ציון, אסר מלחמת השמדה על העם כולו, על כל אחד ואחת מאתנו. מאניות הכלא המובילות את אחינו לארץ הכבשנים בוקעת אזהרה אחרונה:
יהודים, קומו להילחם כל עוד לא אחרתם את המועד.
זכרו את אשר קרה לאחינו שהלכו שולל אחרי ה"יודערראטים".
אל תשבתו; אל תצומו - הלחמו!
(שודר בקול ציון הלוחמת)
