המעפילים בהאמבורג

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ה אלול התש"ז, 10 בספטמבר 1947
מתוך:
במחתרת כרך ג' ע"מ 278-279
נושאים:
מדינות - גרמניה. מחתרות - המנדט הבריטי, עליה בלתי לגאלית. תפוצות - הסוכנות היהודית. מורשת ישראל - שואה
בשידור זה של תחנת הרדיו המחתרתית "קול ציון הלוחמת" האצ"ל מעריך את התנגדותם של המעפילים אשר היו על האוניה השלישית ("רונימייד פארק") אשר נשלחה להמבורג. בהזדמנות זו מבקר האצ"ל את ההנהגה על המדיניות שנוקטת בטענה כי המחאות שמארגנים אינן אפקטיביות ויש לפעול כנגד הבריטים באופן אקטיבי.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 המעפילים בהאמבורג

איש לא יעז לגנות את המעפילים בשתי אניות הכלא הבריטיות-"אוישן וויגור" ו"אמפייר רייוול" - שירדו מאניותיהם ללא התנגדות, או כמעט ללא התנגדות. איש לא ידה אבן באלפי אנשים תשושי כח, נשים וילדים, שיצאו לדרך היסורים החדשה תחת איום של שימוש בכח פיסי, מבלי לחכות לממוש האיום. והעובדה, שהם ירדו מבלי להתנגש עם הסולדטסקה הנאצו-בריטית לא תוריד במאומה מן הגבורה הנפשית שאותה גילו במסעם הארוך.

אך גאוותנו המיוחדת היא על מעפילי האניה השלישית: הללו אף במבחן האחרון עמדו, מתוך נכונות לסכן, ואף להקריב, את החיים, למען העקרון; החשבון "המעשי" היה מהם והלאה. לו חשבון זה היו עושים, היו, כמובן, יורדים מתוך "שקט זועק" - לפי הפרזה הטפשית של המשתמטים והעריקים, שצרחו שלשום באספות ההמוניות בערי הארץ. הן יחס הכוחות נראה לעין. ותוצאות ההיאבקות ברורות מראש. מצד אחד, עומדים אלפי חיילים חמושים ומצויידים בכל כלי הנשק החדישים, שנועדו להרוג, לפצוע, או לחנוק; ומצד שני, ניצבים אלה - חסרי מגן, תשושי כח. האם פקפק מישהו מבין גבורי ההתנגדות בהאמבורג, במה תיגמר התנגדותם?

וודאי שלא. אף על פי כן, הם התנגדו. שתתו דם. נחנקו. ולא ירדו מרצונם הטוב. הורדו. הוכו. נסחבו. אבל שמרו על העקרון אין משלימים עם גירוש מן המולדת ללא התנגדות; אין יורדים על אדמת גרמניה הארורה ללא קרב.

וזוהי התורה הגדולה שיצאה משדה הקרב בנמל היסורים: העקרון, והנאמנות לעקרון, חשובים מכל החשבונות המעשיים. בגלל עודף כח של האויב; בגלל חוסר "המעשיות" של ההתנגדות, אין עם, הלוחם על חרותו ועל קיומו, מוותר על מלחמתו. כי אוי לו אם יוותר עליה; הוויתור, בשלב הראשון, יביא לכניעה מוחלטת בשלב השני ומן השלב השני - הן בעלי נסיון אנחנו - מובילה הדרך לא רק לבופנדורף, כי אם למאידנק.

מועצת הגיטו שלנו מפטפטת על "השקט הזועק", שבו קבלה המולדת את הפשע החדש של בריטניה הנאצית. שקט זועק? הן באותו שקט הלכו אחינו במצעדי המוות לתאי הגאזים, ובאותו שקט ליווה אותו העולם כולו בדרכם האחרונה. שקר היא המליצה הזאת. "השקט" הזה אינו זועק ואינו מזעיק. להיפך, הוא מרגיל ומרגיע. הוא נותן בידי בווין את הנימוק לטעון, כי אפשר לו לעשות עם העם הזה את כל אשר יעלה על דעתו. הן אין הם מתנגדים. הן משלימים המה. וצריחותיהם באסיפותיהם - מה ערכן, כי נשים להן לב?

אחינו "ברנימד פארק", אחינו לרוח, בני העם האלמונים ומוריו הגדולים, הפרו את שקט ההשלמה. אבל יהיה זה שיא ההתכחשות הבוגדנית, אם העם שידיו אינן ריקות, יתפעל מגבורתם הנפשית ויסתפק "בשקט הזועק" של החנויות הסגורות לשעתים.

היה לא תהיה. את פשע הגירוש מן המולדת, את חרפת הגירוש לגרמניה - יש למחות בדמו של האויב הברברי. ונמחם. תוך כדי המלחמה על שחרור המולדת ועל שלמותה. אין זה ענין של יום. לעולם לא קבענו תאריכים. אבל אמרנו והננו חוזרים: שלם ישלם האויב על הדם, על הסבל ועל הדמעות של אחינו. וכידוע, הננו רגילים לקיים את דברנו.

(שודר בקול ציון הלוחמת)