הממשלה מובילה את העם לרעב שעבוד ושנאת־אחים

מדיניות הממשלה מוליכה אותנו אלי תהום. המצב שאנו נמצאים בו, ימים ספורים לפני יום חגני הראשון להכרזת עצמאותנו, הוא רציני מאוד בשטח הכלכלי, במדיניות חוץ ובמדיניות הפנים.

הזהר הזהרנו את העם, לפני הבחירות, כי המשטר הישן עומד להטיל עלינו מחסור, עוני, אינפלציה וסכנת סגירת שערים בפני אחינו. הזהרנו שעומדים להביא עלינו, השתעבדות לבווין. הזהרנו שבמקום לשתף אחים בתקופת חירום, במקום לטפח אחוות אחים ימשיכו לטפח את השנאה. עתה, חדשים ספורים אחרי הבחירות לאסיפה המכוננת הולכת ומתאשרת אזהרתנו.

את המצב הכלכלי הנוכחי במדינתנו יש לסכם: לא קטיף, לא קציר, לא בנין ולא ייצור; העיקר בשעה זו הוא הייצור. איננו מוכרים כמעט דבר לחוץ־לארץ ואפילו במליונים ספורים. חסרים אנו את המגע הבריא בכלכלה בינלאומית. סביבנו בלוקדה מוחלטת, אין זכר לתוצרת עברית. ואף על פי שישנם עוד מיליונים מאחינו בגולה לא הושמעה אליהם הקריאה: קנו תוצרת הארץ. הרי כבר אמר מורה הדור כי בית חרושת אינו נוצר עם הקמתו. בית חרושת קם עם מכירת תוצרתו. משק לאומי אינו קם כל עוד איננו מוכרים לעמים אחרים את תוצרתנו. רעב ומחסור צפויים לנו אם לא נשנה את מדיניות התוצרת.

שתי אומות מתהוות בארץ – אחת ללא קורת גג והשניה השוכנת בבתיה

וגם בנין אין. למעלה מ-4 רבבות של בני עמנו יושבים באהלים, בבקתות שרגל אדם תרבותי לא דרכה בהם. מצב זה יוצר לשתי אומות. האחד שיש לה קורת גג והשניה – אומה חסרת קורת גג. ונגד זאת הזהרנו. קודם כל קורת גג! מצב זה הוא חרפה לאומה וקלון לחברה המסודרת. והריני שואל: איה הבנין, איה הפתרון? הפתרון המוצע הוא לסגור את השערים – כשסכנת השמדה מרחפת עלינו. גם קטיף וקציר אין. אינני מתכוון רק לעבודת שדה, כוונתי לחוסר העבודה הגדל והולך. אין אמת בסטטיסטיקות, בארץ יש רבבות מחוסרי עבודה.

ואנו שואלים לאן מדרדרת העגלה שבראשה העגלון מוכה הסנוורים?! וכי המצב שאנו נמצאים בו הוא חדש מבחינת העליה? הרי לפני 15 שנה היתה עלית רבבות. אז עלו 70 אלף יהודים. היחס בין העליה דאז והיום הוא שווה בשים לב לגודלו של הישוב אז והיום. ובימי וואקופ הגוי שוכנו אלפי יהודים. למה אז אפשר היה לבנות אלפי בתים?

יהודים רבים שבאו על מנת להשקיע אצלנו הון חזרו מבלי להשקיע אף מיל. לאחד מהם הציעו שותפות עם "סולל בונה" וחזר. אנו הזהרנו כי משטר המורכב מטרוסטים מפלגתיים מן ההכרח שיביא לחוסר ולעוני.

מפ"י ומפ"מ "הפשיסטיות"

כשאומרים אצלנו משטר סוציאליסטי, איני יודע מהו. אם תקראו מה שכותבים ברומניה על מפא"י ומפ"מ תווכחו ששם רואים מפלגות אלה כפאשיסטיות המשרתות את האימפריאליזם. הרי כשבעולם יורדים מחירי המזון הרי אצלנו הם עולים, אינני בא להשיב תשובה מלאה לסיבות, אולם בנפשנו הוא אם לא נפתר את המשבר. כל יהודי הרוצה להשקיע או להקים בית עבודה לעולינו – יעשה זאת כרצונו. אחרת – תהום של רעב ומחסור פעורה לרגלנו.

יכולנו לשחרר את כל הארץ

ראש ממשלתנו גילה לנו תורה חדשה. הוא הודה כי כן יכלנו לכבוש את כל הארץ, אולם לא בוש להזכיר נמוק "משכנע" כי לא עשינו כך כיוון שאם היינו כובשים את כולה היו הערבים הופכים לרוב בארץ, היו מרכיבים לעצמם כנסת וממשלה...

אכן, זוהי תורה חדשה. עוד לפני 8 חדשים אמרנו שמן היום שהמחתרת הכריחה את האנגלים להוציא את גייסותיהם היתה לנו הזדמנות היסטורית לכבוש את כל הארץ. אנשי מפא"י אמרו עלינו שזוהי סיסמת "רק כך" בלבד. והנה כיום מופיע האיש ומאשר כי יכולנו לקחת את הארץ, אלא שהוא טעה בחשבון אריטמטי פשוט. הרי כל בר בי רב יודע כי הארץ שייכת לא ליהודים היושבים בה, אלא לאלה הרוצים לחזור אליה.

רק דיר יאסין אחת היתה בארץ?

בהפיצו את תורתו החדשה העיר ראש הממשלה באירוניה כי יכולנו לפתור את בעית ארץ ישראל רק בדרך דיר־יאסין. ואני שואל, כלום דיר יאסין אחת היתה בארץ? כמה דיר יאסינים היו בדרום ובצפון?! והרי הודות לדיר יאסין זו יכולנו לישב רבבות עולים! בגלל טעותו הביא עלינו ראש הממשלה את ההסכם עם עבדאללה.

שאלנו אותם למה מהרתם לחתום, למה מהרתם להכנס במו"מ עם הקולונל הסורי. ידענו שבסוריה היה קשר בריטי ושאין זו הפיכה. ולעומתנו טענו – אין אנגליה עומדת מאחורי גבו, זוהי מהפכה מקומית...

והאויבים? הם מסובבים אותנו בפרסת ברזל רחבה מלאה בסוסים בריטיים ואנו עוזרים לשרשרת הפלדה להתהדק סביב צוארנו. אמרנו להם למה מהרתם הרי יכולתם למשוך את המו"מ עוד חודש, הרי המלחמה לא היתה פורצת? וכשאמרנו מפני מה תקראו למלך־הבובה הממלכה ההאשימית העבר־ירדנית כרצון בווין, ענונו זה שמו וכך קראנוהו.

ואני שואל: כיצד הרשיתם לחילופי משמרות במשולש. כיצד עמד צבא ישראל הגבור וראה במשקפת חלופי כוחות של אויבים מוכים?!

כיצד הפכתם מדינתנו לסחורה וצבאנו לחנות חלופין של חתיכת חברון תמורת חתיכת נגד. והרי האדמה הזאת רוותה דמי גבורים ועליה קברי האחים הרבים. למה מהרתם?

מדיניות החוץ זה לא ענין של השטח בלבד. מדיניות החוץ זה הענין של עם. אירלנד הפסידה חלק קטן מארצה, אך אירלנד לא ויתרה. היא אינה אוהבת את הרוסים אך לא חתמה על האמנה האטלנטית ולא שמה לב לאיום האמריקאי והיא דורשת – החזירו את אדמתנו! אולם אצלנו קיימת גם שאלת העם. בדורנו הונפה חרב ההשמדה ההמונית. החרב שיצא מנדנה עדיין מרחפת מעלינו. מבחינה היסטורית מדינתנו היא מתרס נגד ההשמדה. קשה לתאר על איזה הר געש יושבים אחינו. עלינו להצילם משם.

ההסכם עם עבדאללה זוהי הסכם עם בווין. אלה הם בסיסי בווין על סף ביתנו. שמעתי נאומים רבים מבן־גוריון, אך נאום כל כך מבולבל כנאום תשובתו בכנסת לא שמעתי. אני מעיז לאמר: המהירות שבה נחתמו ההסכמים. המהירות להתראות עם הקולונל הסורי – זהו אותו "מס חבר" כדי להתקבל לאו"מ. איזה מדינאי אמריקאי רמז כי הסכמי שביתת הנשק יבטיחו את שני השלישים הדרושים לקבלתנו לאו"מ. אם זאת הסיבה, הרי זה פשע היסטורי. ידע כל בן ישראל: בתקופה זו של השנה החולפת יכולנו לרשת את הארץ – ולא נעשה דבר, בגלל התורה החדשה.

[...]

ראש הממשלה אוהב להזכיר כי נתן חנינה, אנו לא בקשנו ממנו מנינה. בארץ היתה מהפכה והיה מי שמנע בעד העם מליפול לתהום.

אם היה מקום לחנינה, היתה זו חנינה מצד אחר. אנו היינו מוכנים לסליחה על מעשי פשע וחטא שנעשו כלפי לוחמי החופש.

למען מי עשינו זאת כשחברינו נפלו ונעשו בעלי מום. שמעתי את ראש הממשלה שאמר בכנוס העתונאים כי אנגליה לא יכלה להחזיק בהוצאות מאה אלך חייליה. שמעתי שבן גוריון דפק פעם על שולחנו של בווין אולם ספק רב אם דפיקתו היא שהביאה לארץ מאה אלך חיילים, פעולות המחתרת הביאו לכך.

והם אומרים לא נכיר בכם. הם מתעלמים מבנינו שנפלו מנגבה ועד תרשיחה.

[...]

אומרים שלא היינו בנגבה, הרי זה שקר! יחידה שלמה שלנו היתה בנגבה. ושרי ישראל מספרים שמקומנו נפרד בנגבה.

כלום תרשו שאמהות ואבות של גבורי ישראל יקבצו לחם נדבות? אנו נתבע את זכות הדם הזה שנשפך למען עם ישראל.

אם תפקירום, נפנה לעם ישראל ועם ישראל יענה. על זכות זאת של חיילינו לא נוותר.

אנו מוכנים ללכת לבתי־כלא וליהרג ולא נרשה הפליה כזאת. כל לוחמי ישראל שוים במותם ובחייהם.

ניצבנו על קברי גבורי שחרור יפו. הם נפלו כדי שהכנסת תוכל לשבת בדיון זה ולא לחשוש מצלפי מסגד חסאן־בק, ועל קבר אחד השתטחה אשה עם תינוק – היא היתה מקבלת תמיכה עד שנודע כי בעלה נפל בקרב יפו.

אתם רוצים שנעבור לסדר היום – על הפליה כזו?!

אל תמתחו יותר מדי את החבל ההוא. רבות סלחנו ושכחנו – חיי אלהים – אולם את זאת לא נשכח.

ה"שלישה" השחורה הזאת – מדיניות משק מחריבה מדיניות חוץ משעבדת ומדיניות פנים הרסנית – מוליכה לתהום של רעב שעבוד ושנאת אחים.

למען עמנו וארצנו עצרו בעדה!

החליפו את הסוסים או את העגלון, כדי שעמנו יהיה חפשי!