המחתרת והחטיבה

המחתרת והחטיבה[1]

לא - לא חייל החטיבה הוא שכתב את התשובה לאגרתו של חייל המחתרת.

אנו יודעים את התכן. אנו מכירים את הסגנון.

וזהו אחד ההבדלים בינינו.

את ה"אגרת" כתב באמת חייל המחתרת.

הוא היה חייל בחטיבה.

הוא עזב אותה מפני שהיא עזבה את דרכה.

והתנדב לשורות המחתרת מפני שהיא נאמנה לדרכה.

והוא כתב אל חבריו.

הוא כתב מלב אל לב, ממצפון אל מצפון. ודבריו לא היו לשוא. הם חדרו עמוק. דברים, היוצאים מן הלב, חודרים אל הלב. ועל כן נבהל מישהו.

מישהו במשרד נוח ובטוח - בטוח מאד - ישב ליד השלחן וחבר חבור בשם חייל החטיבה ובמקומו.

ומה תשובה יש בפיו לטענותיו של חייל המחתרת - חייל החטיבה לשעבר - על ה"הפוגה" שכפו על החטיבה, על אבדן הדרך, על חוסר המעש, על הפטפוט המטמטם, על ההסתה הפרועה, על הכניעה?

אין תשובה. - רק גידופים.

"רוצחים", פשיסטים", "סחטנים", "כנופיה" ועוד. ועל גידופים, כמובן, אין משיבים.

רק זאת נשאל את מחבריה האמיתיים של תשובת-השיקוצים:

האין זאת שעוד לפני שנה ישבתם יחד עם אותם "הרוצחים", "הפשיסטים", "הסחטנים" ו"אנשי הכנופיה הפושעת" ועבדתם יחד אתם תכניות מלחמה והבטחתם להם - כן, בברור הבטחתם להם-מלחמה פרטיזנית והתקפות פתע על צבא האויב, הכרוכות בקרבנות משני הצדדים ("רציחות" - בלשונכם החדשה)?

האין זאת שהם הושיטו לכם יד מתוך אחריות לאומית ופטריוטיזם כן גם לאחר שהסגרתם בידי הבולשת הבריטית את חבריהם וידידיהם וסתם "חשודים"?

האין זאת שדובר אז על איחוד מלא של הכוחות על בסיס של מלחמה משותפת באויב משותף?

ולמה זה נפרדו הדרכים? מי עזב את המערכה?

מי התכחש להבטחותיו ולהצהרותיו בפומבי?

הדבר ברור:

מפני שאתם הייתם לעריקים והפכתם מחנה שלם למחנה עריקים, הפכו הם, הממשיכים במלחמה נגד "השלטון הנאצו-בריטי", שהוכרזה על ידיכם אשתקד בקולי-קולות, ל"פשיסטים", "פושעים" וכו'.

זוהי צביעות. צביעות תהומית ומתועבת. ושכרה בוז כללי.

ועוד אתם טוענים:

חייל שלנו, הנותן את נפשו למען שחרור המולדת, איננו חייל האומה, כי אם "איש כנופיה", רק מפני שהוא עזב אתכם, והממונים עליו, שגורלם-כגורלו, לא נבחרו בבחירות של מפלגות מסוכסכות.

ומי בחר בפרטיזנים היוונים, הנלחמים נגד הצבא הבריטי ונגד הממשלה היוונית הנוכחית?

הכנופיה הם?

ומי בחר בפרטיזנים של טיטו? ומי בחר בדה-גול בימי ווישי? מי בחר בגאריבלדי ואלף מתנדביו?

ומי בחר - כדברי זריצקי מ"פועלי ציון" בלונדון - באלה שעשו את מהפכת אוקטובר? הכנופיות היו כל אלה בשנות מלחמתם הפרטיזנית?

דברו דיבורים!

אכן כל עוורונכם ואסונכם, מנהיגים מפורדים ומסוכסכים, הוא בכך, שאין אתם עדיין מבינים, או הנכם חרדים להבין, כי עמנו עומד באש מלחמת השחרור, במערכה גורלית, במהפכה ממש. ועל כן הנכם קוראים למרות פורמלית, במקום לקרוא, גם אותנו, למלחמה ממשית. על כן הנכם קוראים למשמעת של שב ואל תעשה במקום לקרוא, גם אותנו, למשמעת של חזית מאוחדת.

ואיש החטיבה, האלמוני, שאליו פנה חברו-חברנו, הוא קרבן עוורונכם, קרבן נסיגתכם, קרבן כניעתכם.

הוא חייל. אך חייל שנשקו הושבת נגד רצונו. חייל שמנהיגיו הפכוהו לעריק.

והוא בא אלינו.

הוא לא היה הראשון.

הוא לא יהיה האחרון.

גידופים, בהם השתמש היטלר על חשבון הפרטיזנים באירופה, לא יועילו; שיקוצים, בהם השתמש יורשו של ברקר, לא יעזרו.

כי אחת הברירה:

או שתחדשו את המלחמה, שאין מנוס ממנה, ואז ילחמו כל הכחות תחת מרות אחת. או שתוסיפו לכפות על המחנה את העריקות הקיבוצית, ואז הם יבואו אלינו.

רבים. רבים מאד.

ויתלכדו וילחמו.

וינצחו.

[1] השם הנרדף של הפלמ"ח. שבועות מספר לפני כן פירסם האצ"ל פנייה "אל החטיבה". הפנייה נכתבה על-ידי מר עברון יוסף, איש צפת,