המגמה הנסתרת
המגמה הנסתרת
כנגד ההנחה, שהבריטים רוצים באמת להכניס צבא אמריקאי לארץ-ישראל, אפשר לטעון, כי הבריטים קנאים מאד לשלטון היחיד שלהם בארצות, הנמצאות תחת שלטונם או השפעתם. הטענה היא נכונה. אולם אלה, המעלים אותה שוכחים, כי גם הבריטים, או ביחוד הם, יודעים לעשות את חשבון העדיפות. צבא אמריקאי במזרח התיכון הוא הפסד פוליטי וכלכלי לשליטיו הבריטיים, אך הסכנה הצפוייה לעצם קיומה של האימפריה, אם לא יימצא באזור זה חיל מצב של ארצות-הברית, היא כה גדולה, עד שהאנגלים מוכנים לסבול את ההפסד החלקי ובלבד שתימנע הסכנה הראשית.
אין לשכוח, כי שדות הנפט בפרס הדרומית ובעיראק הם היחידים, העומדים לרשותה הישירה של מכונת המלחמה הבריטית. והמעצמה המאיימת עליהם איננה מעצמה אירופית, הנאלצת, כדי להגיע אליהם, לחצות את הים התיכון, השמור על-ידי אניות-הקרב, הצוללות והאווירונים הבריטיים הפעם זוהי מעצמה יבשתית, אירופית- אסייתית, הנמצאת בריחוק של מאות קילומטרים בלבד ממקורות הנפט ומעורקי התחבורה של האימפריה הבריטית. אם בין שתיהן תפרוץ מלחמה - ובדור הזה אין לתאר מלחמה גדולה אחרת - ינהרו אל מעבר המזרח התיכון כוחות עצומים, שנגדם קשה יהיה, לפחות בתקופה הראשונה, להעמיד כוחות מגן מתאימים. עוד לא היתה כסכנה הזאת למערכת השליטה והאיסטרטגיה הבריטית.
האנגלים מניחים, כי עצם הימצאותו של צבא אמריקאי במזרח התיכון תמנע, לפחות זמנית, את ההסתערות על לבה של קיסרותם. אויבם הפונטציאלי - כך הם מניחים - ידע אז, כי ההתקפה על המזרח התיכון הבריטי, בין אם היא תהא מיזמתו של המסתער ובין אם תתחיל כתוצאה של השתלשלות הענינים באירופה, כמוה כהתקפה על ארצות-הברית, המקימה, כבר בשלב הראשון, חזית אחידה של המעצמות האנגלו-סכסיות, שכוחן המשותף הוא גם כיום עדיף על כל כוח אחר בעולם.
זהו החשבון הפוליטי-פסיכולוגי, מלבדו קיים חשבון פוליטי- צבאי. אם, בכל זאת, תפרוץ ההתנגשות המזויינת, שוב אין הבריטים רוצים לחכות שנים לאיזה "נמל פנינים" חדש, כדי שאמריקה תצילם מידי אויב חזק מהם. כי עד אז הם עלולים לחדול להתקיים בתור מעצמה. ואילו אם צבא אמריקאי ישמש גם הוא אובייקט ישיר להתקפה, יוטל ללא דיחוי כל כוח משקלן של ארצות-הברית על כף המאזניים.
ולכל החשבונות הנסתרים הללו מנצלים הבריטים את ארצנו ואת עמנו.
יש השואלים: אם זוהי המגמה הנסתרת של הודעת אטלי ואיגרת בווין, למה ניתן לדבר פרסום כה רב? למה אין הבריטים מדברים על כך בחדרי חדרים עם מנהיגי אמריקה? התשובה היא, כי בודאי מתנהל בענינים אלה גם משא ומתן חשאי בין שתי המדינות. אולם במדיניות הבין-לאומית ישנן מגמות נסתרות שדווקא הפרסום, ב"כיסוי" מסויים, יפה להן. וכך הוא במקרה דנן.
מתקבל הרושם, כי מנהיגיה של ארצות-הברית היו מסכימים לשגר צבא אמריקאי למרכזו של המזרח התיכון. אין זה מקרה, בודאי, שהנשיא טרומן הקדיש שליש מנאומו הגדול על המצב הבין- לאומי במזרח הקרוב והתיכון, שהוא כינהו כמקור-הצתה אפשרי למלחמת העולם השלישית. גם המאמרים, שהופיעו אחרי הודעת אטלי, בעתונים האמריקאיים הגדולים "ניו-יורק טיימס" ו"ניו-יורק היראלד-טריביון" אינם מקריים כל עתון גדול מפרסם, בשעת הצורך, מאמר, שהוזמן, אם לא כלשונו, הרי ברוחו, על-ידי "החוגים הקובעים". והמאמרים בשני העתונים הללו, שהמריצו את ממשלתם לקבל את הדרישה הבריטית בדבר "אחריות משותפת" לגורלה של ארץ-ישראל, ריח "ההזמנה" נודף מהם מרחוק. אין לשכוח, שגם לאמריקה יש אינטרסים, חיוביים ושליליים, במזרח התיכון. ואם אין זהות בין האינטרסים החיוביים של ארצות-הברית ושל אנגליה, הרי קיימת זהות בין האינטרס השלילי, כלפי מעצמה שלישית, של שתי המעצמות.
אולם באמריקה אין רצון השליטים מספיק, כדי לשגר או להחזיק צבא מעבר לים אפילו פרנקלין רוזוולט, שהשפעתו על בני ארצו היתה בלתי-מצויה, לא הצליח להכניסה למלחמה נגד גרמניה, אף- על-פי שהוא רצה בכך, מיד לאחר התלקחות התבערה באירופה. דרושה היתה הכנה פסיכולוגית רבה; וביחוד דרושה היתה ההתקפה היפאנית בפירל-הארבור, כדי שארצות-הברית תכנסנה למערכה העולמית. ואפילו אז נמצאה צירה מתבדלת בקונגרס, שטענה, כי פירל-הארבור זוהי פרובוקציה של רוזוולט, השואף להכניס את אמריקה למלחמת דמים שאינה נוגעת לה.
מכאן אפשר ללמוד, כי יתכן שהמשחק הגדול, המתנהל סביב ארצנו הקטנה, אינו משחק אנגלי בלבד, כי אם משחק אנגלי-אמריקאי משותף יתכן, שמשרדי החוץ של שתי המדינות רוצים כבר היום בדבר אחד, בהעמדתה המוחלטת של ארץ-ישראל "לרשות הנצרות" (המזויינת). אך צריך קודם להרגיל ו"לעבד" את דעת הקהל האמריקאית, ולהמציא בשבילה, ובשביל היהדות האמריקאית, מטרה הומניטרית: חיסול מחנות הריכוז בגרמניה, המעיקים על האדמיניסטרציה האמריקאית ומסבכים את המצב בלב אירופה, והעברת פליטי חרב לארץ הקודש.
ובינתים ניגר וניגר דם ישראל.
