הליכוד, והתחלת סופי הפוליטי
הליכוד, והתחלת סופי הפוליטי
(מעריב, 26.9.1973)
א.
יש כתבים, או פרשנים מפלגתיים, אשר קיבלו את הליכוד בתגובות מעורבות. אם מותר לומר כך, הם שמחו עליו בעצבות. הכתבים האלה הטיפו, בראשית שבוע ובסופו, לשמירת עקרונות, ליושר ציבורי ולגיבוש כוח אלטרנטיבי למערך. בזכות התביעה השלישית נראה להם הליכוד לרצוי. אבל... מדוע עזב גח"ל את הממשלה בסתיו 1970?
לכאורה, התשובה היא פשוטה ביותר. גח"ל, בצאתו אל ציבור הבוחרים בסתיו 1969, התחייב בפניו בקיום זכותו של העם היהודי לארץ ישראל, בשלילת כל הצעה, או תכנית, שתוצאתן חלוקה מחדש של ארץ ישראל המערבית. באוגוסט 1970, התחייבה הממשלה, במפורש ובמישרין, לשוב ולחלק את הארץ – נציגיה מדברים מאז על עקרון החלוקה – וגח"ל החליט לעזוב ממשלה כזו, ולא להתכחש לעיקרון ההיסטורי, המוסרי והמדיני, אשר עליו סמכו ידם 300 אלף תומכיו. כנגד החלטה זו מושמעות טענות הקרויות בימינו פרגמטות. אבל לכל הדעות, היתה בה שמירת אמונים לעקרונות המוכיחה יושר ציבורי, או בסדר הפוך, הליכה בדרך הישר המביאה לקיום עקרונות. היה בה, בוודאי, ההיפך מן ההידבקות, או דאגה, ל"כיסאות" אשר בה דובר כה רבות בחודשיים האחרונים.
מתוך קריאה וידיעה יכול אני, בעיני רוחי, לראות את המאמרים ואת הפיליטונים ואת הקריקטורות, בעיתונים שונים לרבות זה המארחני, לוּ גח"ל היה נשאר, עד אתמול בממשלה, אשר התחייבה בחלוקתה מחדש של ארץ ישראל המערבית, ומבססת את כל מדיניותה על "עקרון" החלוקה. הכיסא לא היה מש מן החיבור או התמונה. ימים רבים היינו קוראים, כי גח"ל שבר את האמון שניתן בו; כי העסקנים האלה מעדיפים את המשרה על פני העיקרון; כי אפילו בבולדוזר אי אפשר להוציא את גח"ל מן הממשלה; כי אנשים אלה אך הרגישו את טעם המעמד של שר (עם לשכה ומכונית!), והם אינם יכולים עוד להיפרד ממנו (ומהן). בטוחני, כי דברים נוספים היו נכתבים או נאמרים; אך אודה, כי דמיוני דל מכדי לשער את תוכם.
איש לא יכול היה לחשוד בנו, כי עזבנו את הממשלה, כפי שקרה לעתים בישראל, למען חישובי בחירות. באוגוסט ;970 היינו עשרה חודשים אחריהן, למעה משלוש נים לפניהן. כל איש בעל רצון טוב קרא וידע, כי תמכנו בהפסקת האש. אך דחינו, מתוך אחריות לעתיד האומה, בארצה את ההתחייבות הרשמית למסור חלקי ארץ ישראל לידי שלטון נוכרי. השאלה היא, אפוא, מה קרה לאלה, המטיפים ליחס רציני לעקרונות וליושר ציבורי? מסתבר, למרבה הפליאה, שהם דווקא טוענים, כי גח"ל היה צריך לנהוג אחרת מכפי שנהג.
לבד מן הבעיה של מוסר כפול, יש לשאול את מטיפינו הנכבדים, מה היה קורה, לו נהגנו לפיו, עם רעיון הכוח הציבורי האלטרנטיבי למערך, על סף הבחירות לכנסת השמינית. גח"ל, בהישארו עד היום בממשלה. היה, כמובן, נושא באחריות בעד מדיניותה, בכל שטחי החיים הלאומיים; נניח שהרשימה הממלכתית והמרכז החופשי היו מקימים חזית מאוחדת, תוך התגברות על קשיים מסוימים, שעמדו בדרכם המשותפת. גוש זה היה מונה, על פי המצב בכנסת היוצאת, חמישה חברי כנסת. הוא, בוודאי, היה טוען לתואר של אופוזיציה לא-שמאלנית יחידה, ובצדק, הוא היה מעלה על נס, או על עמוד, או על מסך, את פעולותיו החשובות נגד הממשלה. אבל האם מישהו היה טוען, או מקבל ברצינות את הטענה, כי בזה קמה לנו אלטרנטיבה בכוח? יש לא יקבל על עצמו לנחש, כמה מנדטים היתה מקבלת רשימה משותפת כזו, אבל אפילו תומכיה הנלהבים ביותר לא היו, בוודאי פונים אל הבוחרים בקריאה: עשונו לאלטרנטיבה! 5 מתוך 120 כנקודת מוצא, ספק אם ארכימדס היה מכריז עליה כנקודת משען, כדי להזיז משהו, ולו בארצנו הקטנה בלבד.
יוצא, כי החלטת גח"ל לעזוב את הממשלה היתה לא רק ביטוי מודע לקיום עקרונות וליושר ציבורי, אלא גם, בלא משים, ברבות הימים, יסוד להקמת הליכוד, אשר פרשנינו תבעו, לא תמיד בעדינות יתרה להקימו לקראת הבחירות לכנסת השמינית. אף על פי כן, בניגוד לכל שלוש תביעותיהם, הם עודם מסתכלים אחורנית ותוהים בפומבי: מה עשה ל נ ו גח"ל? מדוע הוא עזב את הממשלה בימים ההם?
ב.
הליכוד הוקם. באמנתו נאמר, כי הוא יפעל למען שלמות הארץ ביטחון ושלום, שיבת ציון ממדינות המצוקה ומארצות הרווחה, קליטת העלייה, משטר חברתי מושתת על חרות וצדק, ביטול העוני, פיתוח המשק הלאומי ורמת חיים הוגנת לכל, שיפור איכות החיים והסביבה, תיקון השלטון המקומי והבטחת הדמוקרטיה על ידי גיבוש כוח ציבורי אלטרנטיבי למפלגה השלטת, המערך.
שלמות הארץ... מלות הפתיחה הללו אינן מוצאות חן בעיני פרשנים מסוימים המחייבים את הליכוד "בתורת שכזה". הם בהחלט מתנגדים להתנגדותו לחלוקה מחדש של ארץ ישראל המערבית. משום כך הם הגיעו למסקנה, כי אנחנו, במיוחד חבריי בתנועת החרות ואני, מדברים, או כותבים, "עברית מוזרה". מעניין מאוד. כאשר הם בעיתונם קוראים לשכם נבלוס הרי זו עברית מקורית, תנ"כית, מדויקת, ראויה לדור הצעיר וערבה לאוזנו. אבל אם אנחנו אומרים, כי בית לחם יהודה היא נחלת אבותינו, לא פחות מאשר שייח' מוניס לשעבר, ולפיכך מן הדין שתהיה נחלת בנינו, הרי העברית שלנו היא מוזרה, מיושנת, שאולה-אין-לדעת-ממי.
אם מישהו אומר, כי ארץ ישראל שייכת בזכות לעם היהודי, וכי לאחר שהיא, המחולקת, אוחדה, אין עוד לחלקה מחדש, הרי זו עברית מוזרה; אבל עברית טבעית היא להכריז, כי אהבת מולדת פשוטה היא לאומנות וקנאות קיצונית. צר לי, או, להיפך, טוב לי, לא להסכים להפיכת היוצרות. במקרה זה, הדיבור על לאומנות וקיצוניות הוא מוזר ומלאכותי. אין שום "לאומנות" באהבת ארץ ישראל, אשר לה נתן ביטוי אבי הנביאים בהתחננו: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. אבל אולי בפסוק יש קיצוניות לאומנית? אודה ולא אבוש, כי, מדי קוראי בו, נפעם הלב. ועל מטיפי הקידמה שלנו לזכור, כי בלעדי פסוקים אלה, הם לא היו זוכים לכתוב מאמרים בעברית המוזרה שלהם. האמונה בזכותנו, שאינה ניתנת לערעור, לארץ ישראל אינה לאומנות אפלה, שבה יש להתבייש, אלא לאומיות טהורה, זוהרת, במשמעות הנשגבה של המושג, כפי שכתבו ודיברו עליה הרצל, נורדוי וז'בוטינסקי; ואם יוצע לי להוסיף: דב בורוכוב, ברל כצנלסון ויצחק טבנקין, אעשה כן ברצון. אם מישהו מתאר את הנאמנות הזאת בקנאות במובן השלילי, אנחנו נשיב לו, כי זוהי 'דבקות נפלאה, חיובית, שעליה גאוותם של כל המחזיקים בה.
מחמת השוני בהבנת המושגים, נקראים אנחנו – לפחות! – להצניע במקצת את הסעיף הראשון באמנת הליכוד, או את הפרק הראשון, המדיני, במצעו. דברו יותר על ענייני פנים, מציעים לנו תומכי הליכוד "האנטי-לאומניים". מזמן לא שמעתי על הבדלה מלאכותית יותר. הנה באמנת גח"ל ישנם גם עניינים מדיניים, גם חברתיים, גם משקיים. אין להפריד ביניהם. לפי טבעם של חיי עם ומדינה, שלמות הם. בשם שלמות זו תמיד פנינו, ונוסיף לפנות, אל הציבור, בכתב ובעל-פה. אבל אם מישהו מטיל בפנינו, למען חישובים "פרגמטיים" – לי יש בשבילם שם אחר, אך אין להרבות בלעז – את אתגר ההצנעה, חובתנו להשיב לו בלאו מוחלט ומפורש. לא "נצניע" את עניין ארץ ישראל במערכת הבחירות לכנסת השמינית. נהפוך הוא. לא תהיה אסיפת-עם אחת, שבה לא נעלה על דגלו של הליכוד את זכותו של עמנו לארצו, את צו קיום שלמותה, את התנגדותנו המוחלטת לחלוקתה מחדש. אנו גם מאמינים באמונה שלמה, כי קיום זכות זו, הלכה למעשה, פירוה מתן ביטחון והבטחת השלום לעמנו. שלמות הארץ ושלום לעם, חד הם. כך נדבר אל הציבור, אין לנו שתי שפות. אחת היא לשוננו, עברית, בה הארץ נקראת לא פלשתינה אלא ארץ ישראל. ולא איכפת לנו כלל, אם עברית פשוטה זו תיקרא "מוזרה" בפי הפלשתיני סטים.
ג.
עוד משהו מפריע לחובבי הליכוד העצובים. אמנם כן, בהסכם הליכוד נקבע, כי בענייני דת יינתן חופש הצבעה לכל החטיבות וחבריהן. אין פלא שהוצע, ונתקבל, כלל זה. אנו מאמינים בחופש המצפון. ואם יש חילוקי דעות בענייני אמונה – אלו הן שאלות מצפון מובהקות – אין לכפות דעה, אלא יש להשאיר לכל חבר, ולכל קבוצת חברים, חופש הכרעה.
לתנועת החרות יש עקרונות. אחד מהם קובע השרשת ערכיה הנצחיים של תורת ישראל בחיי האומה. במשך כל שנות פעילותנו בכנסת, עשינו כמיטב יכולתנו, ללא כפייה גם על נציגינו, כדי לקיים עיקרון זה. משום כך השתתפנו בניסוחו של חוק נישואין וגירושין על פי דין תורה, ולא רק תמכנו בו והצבענו בעדו. בדיון המפורסם, החוזר, על השאלה מיהו יהודי, הבהרנו את אמונתנו, ללא סייג, כי ביחס ליהודי, אין להפריד בין לאום לבין דת; כי הלאום היהודי הוא חד-דתי, והדת היהודית היא חד-לאומית. אחת המסקנות מעמדה עקרונית זו היא, כי בהיות הגיור מושג הלכתי מובהק, אין גיור אלא כהלכה. יורשה לי, ערב ראש השנה, להזכיר פיסקה מדברי הכנסת בנושא היסטורי זה:
"למען עמנו, ארצנו, למען ילדינו ועתיד האומה, שאינה אלא שארית פליטה מדור לדור, אל נא ננתק את הקשר שהוא פשוט וגדול, גלוי ומסתורי, מופשט וממשי, נעלה ועמוק, שהוא יסוד קיומנו וסודו, שהוא נצח – הלוא הוא הקשר בין עמנו ובין אלוהי אבותינו. ילעגו המתלוצצים ויבוזו המבזים ויהמו המאוימים – מוכן אני להתייצב בראש לא מושפל ובלב מאמין בפני בני דורי שידע השמדה ותקומה, השפלה והתחדשות, עבדות ויציאה ממנה, חרות וכיבושה, ובפני הדור הצעיר, אשר בקרוב יקבל מידינו, ויהיה עליו, במקומנו, לשמור על העם ועל הארץ ועל שלמותם ועל עתידם, ולומר להם, אף להם: אמנם כן, לגבי יהודי אין הפרדה בין לאום לבין דת. זו ראשית הקמתו והמשכיות קיומו של עמנו, עליה הורג ובה הוא חי. ההמשכיות ההיסטורית הזאת במדינת היהודים המחודשת, בארץ ישראל המשוחררת, בירושלים הגאולה, לא נותקה אלא חושלה. וייוודע ביהודים, באשר הם שם, ובעמים, קרובים ורחוקים, כי חודשה וחוזקה וקודשה ההמשכיות הזו והיא תקוים מדור לדור".
גם עמדה עקרונית זו לצנינים היא בעיני פרשנים מסוימים. הם אמנם תבעו את הקמת הליכוד, אב.... אבל מה? צריך להיפטר מן "הקנאות הדתית" של חרות, ובמיוחד של החתום מעלה. על כך אשיב בקצרה, ממני, כמו מכל אדם אחר, אפשר, כמובן, להיפטר; מעמדתי ביחס ליסודות היהדות וערכיה הנצחיים – לא.
ד.
אלו הן הסיבות העיקריות. גם אם יש אחרות, שבגללן רוצים תומכי הליכוד העצובים, כי הוא יביא, במהרה דווקא, לקץ פעילותי המדינית. הם מתנבאים, כי הקמת הליכוד היא ראשית הקץ... בכך הם מוצאים את נחמתם על תוגתם. עתה, הם מתעצבים בחדווה.
אשיב בשלוות נפש, אם כי לא באדישות. המצפים להתחלת סופי המדיני, בעזרת הליכוד ועל ידו, ילמדו מתשובתי, אולי להפתעתם, כי מלכתחילה לקחתי בחשבון את האפשרות ל התפטרותי מתפקידי בתקופת כהונתה של הכנסת השמינית, עדים טובי חבריי, אשר עמם התייעצתי בטרם קיבלתי סמכות להודיע על יחס החיובי של תנועת החרות להקמת הגוש הלאומי-הליברלי (השם "ליכוד" ניתן לו כעבור שבועות מספר).
ובכן מה? אני חוזר על אפשרות זו ועל נכונותי להשלים עמה. בפני סיעת הליכוד וחטיבותיה עומדות, בכנסת השמינית, לפחות שלוש אפשרויות. אמנע מלפרט אותן. אך נכון. כי בפני עומדת אפשרות רביעית, הלוא היא זו, שעליה דיברתי עם חבריי וכתבתי לעיל. ואם הפרשנים הנכבדים מייחלים לה, יבושם להם. ייתכן, כי תקוותם תקוים: ייתכן גם, כי תאוכזב.
בינתיים קם הליכוד. בעיני יש לו שלוש מטרות עיקריות:
א' – רוב בכנסת שידחה כל תכנית והצעה לחלוקה מחדש של ארץ ישראל; ב' – דחיפה מעשית. מכרעת, לביטול העוני. ג' – הקמת כוח אלטרנטיבי, גם בייצוג, למערך. מובן מאליו שיש לנו מטרות נוספות, כולן חשובות וחיוניות. אבל, בתמצית, השלוש, המפורטות, הן המכריעות. השגתן, בעקבות הבחירות הקרובות, נראית מציאותית. חייב האדם תמיד בזהירות. לכן אוסיף, כי ביטחון אין; אפשרות ישנה. למענה כדאי לעמול.
אם שלוש מטרות אלו תושגנה, אבל, בהמשך כהונתה של הכנסת השמינית, ייווצרו תנאים בתוך הליכוד, כפי שמנבאים המתנבאים, אשר בעטיים יהיה עלי להניח את תפקידי, אעשה כן ללא היסוס, ואומר בלבי ובפומבי: ואף על פי כן, כדאי היה. הפרשנים הנכבדים יואילו לרשם לפניהם, כי חבריי ואני, הוכחנו נכונות לקורבנות חשובים יותר. אולי אף קשים יותר, למען ארץ ישראל, והעם היושב בה, או השב אליה. בעברית שלנו אפשר להוסיף: קל וחומר.
אבל לפי שעה אין איש מאתנו הולך להתחלת סופו (המדיני). עומדים אנו, כולנו, לפני התחלת שנה חדשה, ואולי גם –מי יודע? – לפני פתיחת תקופה חדשה. נאחל, אפוא, איש לרעהו, לא ראשית הקץ אלא המשך הירות. יש עוד מה לעשות למען עם ישראל וארץ ישראל, בעזרת השם, נעשה.
