הכנס מיוחד של הכנסת: הישיבה הארבע-מאות-ושבעים-ושש של הכנסת השביעית – יום שני, ט״ו כסלו תשל"ד, 10 דצמבר 1973 – הצעה לסדר-היום – תביעה לחקירת היחס אל שבויי המלחמה שלנו במצרים ובסוריה

אדוני היושב- ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, במלחמת יום הכיפורים הקריב עמנו קרבן חיים נורא. בעקבות תוקפנות ומשולבת של סוריה ומצרים - ועד היום שום ממשלה מקרב הממשלות, בייחוד אלה הרגילות להטיף מוסר, לא השמיעה אפילו מלה אחת בגנותה - נפלו בנינו, והעם סבל אבידות פי שלושה ומאשר במלחמת ששת הימים על שלוש חזיתותיה, פי שנים-עשר מאשר במבצע קדש; כמעט מחצית מן האבידות שסבלנו במלחמות 1947 ו-1948, כשלרשותנו עמד כוח ונשק כה דל. נשמותיהם של גיבורינו יהיו צרורות בצרור החיים של כל גיבורי ישראל. אבל יורשה לי לומר: אל לנו לחכות עד ליום הזכרון הכללי בעוד שישה חודשים וכדי שהעם - ולא רק המשפחות - יעניק לגיבורי מלחמת יום הכיפורים את הכבוד שהם ראויים לו. אני מציע איפוא שערב חנוכה, אדוני היושב-אש, נייחד כיום הזכרון השתא, יחיד, לזכרם של חללי מלחמת יום הכיפורים. הכנסת תקיים ישיבה מיוחדת, נלך לכותל המערבי להתפלל לעילוי נשמותיהם, תישמע צפירה ותהיה דומיית עם. אבקש את שר הבטחון לפעול ללא דיחוי - אם במסגרת סמכותו ואם על פי החלטת הממשלה - כדי שהתייחדות כזאת בערב חנוכה בשבוע הבא תקויים בישראל.

ומלבד היתמות והשכול ירדה עלינו במלחמה זו נעדרות. אולי זאת הגדולה והקשה בטראגדיות הפוקדות היום מאות משפחות בישראל. זוהי תוצאה של אסונות המלחמה ושל אכזריות בלתי אנושית מצד אויבינו. עד היום ממאנים והסורים לתת את רשימת השבויים הנמצאים בידיהם, ואיננו יודעים מי מקרב אלה שחשבנו אותם לשבויים וחי או נפל.

יש עוד מקור לאסונות האלה. אני יכול רק זאת לעשות: לפנות אל כל המוסדות והאנשים המטפלים בעניין הנורא והקדוש הזה ולבקש שיגבירו מאמציהם. הם עושים מאמצים; יש להגבירם, כדי לסיים את פרשת הנעדרות הנוראה, כדי שמשפחותינו המודאגות יידעו מה עלה בגורל בניהן.

בשבי - גם המצרי וגם הסורי - השתוללה ומשתוללת לעיני העולם כולו הברבריות. איננו זוכרים - חוץ מתקופה אפילו מיוחדת בתולדות האנושות - תקופה שבה כך יירמס כבוד האדם. כל מלחמה היא אכזרית ואיומה. האנושות, מאז יצאה מן האפילה, עושה מאמצים בלתי-פוסקים כדי ל"אנש" את המלחמה - אם מותר לומר כך. ואחת התוצאות של המאמץ האנושי הזה, מימי סולפרינו ועד האג ועד ז'נבה, הלא הן האמנות הנוגעות להתנהגות כלפי שבויים.

הנה כי כן אומר סעיף 17 של אמנת ז'נבה ששבוי מלחמה לא ימסור בחקירה כלשהי אלא את שמותיו הפרטיים, דרגתו, תארו, תאריך לידתו ומספרו הצבאי. ואסור - כך נאמר באותו סעיף - להעמיד אותו באיזשהו עינוי גופני או רוחני, או כל צורת כפייה אחרת, כדי להוציא ממנו ידיעות מסוג כלשהו.

האמת המרה היא ששבויי המלחמה שלנו, גם במצרים וגם בסוריה, הועמדו בעינויים. עינויי תופת, גופניים ורוחניים, כדי להוציא מהם ידיעות מעבר למה שכתוב באמנת ז'נבה.

בסעיף 50 של אותה ואמנה מתחייב כל ומי שחתם עליה כי הוא יחפש ויעמיד לדין כל מי שחייב בהפרות חמורות של תאמנה. וההפרות החמורות הן: הריגה במזיד, עינויים או יחס בלתי-ואנושי, גרימת חבלה במזיד או פגיעה חמורה בגוף ובבריאות. כל הסעיפים האלה נרמסו על-ידי אויבינו כלפי שבויינו.

אנחנו מאשימים את מצרים ואת סוריה כי הן הרגו במזיד, רצחו את שבויינו לעשרותיהם; כי הם עינו אותם, כי הם השפילו ואותם, כי הם פגעו בבריאותם, כי הם השתמשו בעינויים גופניים ורוחניים. ואמנת ז'נבה מטילה חובה על כל מי שחתום עליה להעמיד לדין את האשמים בהפרות החמורות האלה של סעיפיה. אין קול ואין עונה.

משום כך, אדוני היושב-ראש, אני מציע שהכנסת תשקול חקיקה לגבי אלה הנושאים באחריות, ואחריות ממשית, מדינית ומשפטית, ובעיקר מוסרית, לכך ששבויי המלחמה הישראלים נרצחו, עונו, הושפלו עד דכא. ויידעו פושעי המלחמה האלה, יימצאו היכן שיימצאו, כי לא ינוקו, כי לא נתיר לברבריות המשתוללת הזאת להימשך.

האזהרה שאנחנו משמיעים וחייבים להשמיע היא לא רק כלפיהם, אלא גם כלפי כל אומות העולם. הן צריכות לזכור מה עלה לאנושות כולה בשנות הארבעים, לאחר שבשנות השלושים התירה לברבריות להשתולל, קודם כלפי היהודים.

אבל לפני הכל, אדוני היושב ראש, עלינו לדעת את האמת לאשורה, את העובדות כולן, תהיינה מרות כאשר תהיינה. הרי אין מי שיכול להעלות שהעם הזה, המנוסה והנבחן בכל מעשי זוועה ואכזריות, יעבור לסדר היום על מה שלמדנו במישרין מפי השבויים. בגלל קוצר הזמן ובגלל גדולת העניין אבקש את היושב ראש לעשות הפעם חסד עם וכולנו ולהרשות לצרף לפרוטוקול את הסיפור המקורי של סגן- אלוף אסף יגורי שחזר מן השבי המצרי, ושל דוד סנש, אחיינה של חנה סנש זכר גיבורה לברכה, שאף הוא חזר מן השבי הנורא ההוא. דרושים המסמכים האלה ב"דברי הכנסת" למען נדע מה קרה לשני שבויים אלה, טוראי וקצין בכיר, כדי שנוכל לדעת מה קרה לאחרים.

עלינו לחקור את האמת עד תום. ומשום וכך, אני מציע היום לכנסת, שעל-פי סעיף 22 לחוק-יסוד: הכנסת תסמיך את ועדת החוץ והבטחון לשמש ועדת חקירה לעניין זה. כידוע, על-פי סעיף זה יכולה הכנסת להחליט על חקירת עניין באחת משתי דרכים: להקים ועדת חקירה מיוחדת, או להסמיך את אחת הוועדות הקבועות לחקור בעניין. כדי להקל על עצמנו אני מבקש ללכת בדרך השנייה. במקרה דנן איש לא יכול לטעון שלוועדה יש אופי פוליטי. זה לא עניין של מפלגות, זה לא עניין של יחידים, - זה עניין של העם כולו, האבל, הכואב, הזועק לידיעת האמת, הרוצה להזהיר לבל תשנינה עוד זוועות כאלה בימינו לנגד עינינו.

הסמכה כזאת לוועדת החוץ והבטחון יכולה לתת רק הכנסת עצמה. משום כך אנחנו עומדים על כך שתהיה הצבעה על דיון, כי רק הכנסת במליאתה יכולה להחליט ולתת סמכות לוועדת החוץ והבטחון לחקור את כל העובדות הנוגעות ליחסם של המצרים והסורים לשבויי המלחמה שלנו. אני מבקש את שר הבטחון, דובר הממשלה, להסכים לכך. אין דרך אחרת להסמיך את ועדת החוץ והבטחון לפעול בעניין זה.

הבדיקה הזאת איננה שייכת לוועדת החקירה שהוקמה לפני שבועיים בקירוב. זו סוגיות אחרת לגמרי. הפרלמנט, מורי ורבותי, בית-הנבחרים, אם לא יעשה את החקירה הזאת — מי יעשה יאותה? זו הדרך לחקירת העובדות. לכן אני מקווה שכל הבית יתאחד בהחלטה לקיים דיון, כדי לאפשר קבלת ההחלטה המסמיכה את ועדת החוץ והבטחון, או על-פי החלטתה - ועדת-משנה, לחקור עד תום את הסוגיה הנוראה הזאת.

ואל לנו להסתפק בחקירה לאומית. דרושה גם חקירה בין-לאומית. הצלב -האדום הבין-לאומי סירב לחקור את האשמותינו, אף-על-פי שהובאו לפניו הוכחות על רצח שבויים שידיהם כפותות מאחת גבם, על רצח שבויים לאחר שהרימו ידיהם. לא ייתכן להשלים עם הגישה הזאת. דרושה גם וחקירה בין-לאומית. ואם מוסד בין-לאומי קבוע אינו עושה זאת, אני מציע שמדינת ישראל תזמין מארצות חוץ משפטנים ורופאים בעלי שם עולמי ותבקש מהם ותסמיך אותם לחקור את העדים ולבדוק את המסמכים. אם עד אז תסתיים החקירה הפרלמנטרית של ישראל, נעמיד לרשות אותה ועדה בין-לאומית את כל חומר העובדות, העדויות והמסמכים, כדי שהיא תוכל להיווכח מה קרה לבנינו עקב הברבריות המשתוללת ׳של אויבינו.

אדוני היושב-ראש, יש כלל: חיי שבוי קודש, אין נוגעים בו. לו רק ידעו זאת המשפחות, היו מחכות - כפי שאני יודע משיחות אתן - בסבלנות, כי כולן מסורות בלב ובנפש לעם ולארץ, עד שישובו הבנים. אבל חרדה זו הקיימת בלבם צריך להעמיד לפני ד"ר קיסינג'ר, שבעוד ימים מספר יבקר במזרח התיכון. עוד לפני שהגיע לדמשק אמרו הסורים שאם יעלה לפניהם ד"ר קיסינג'ר את בעיית השבויים של ישראל יסרבו ללכת לז'נבה. אני מבקש, עם כל הכבוד, להזכיר לד"ר קיסינג'ר, כי בלילה שבו נכנסה הפסקת האש לתוקפה הבטיח נשיא ארצות הברית באופן אישי לממשלת ישראל, מזכיר המדינה שלח ממוסקבה דרך וושינגטון שדר נוסף והרחיב את הדיבור על ההבטחה של הנשיא, לאמור שעם כניסתה של הפסקת-האש לתקפה תהיה פעולה נמרצת ביותר כדי להביא לחילופי שבויים — מבחינתנו — לשיחרור השבויים, כי ואנחנו היינו בכל רגע מוכנים להחליף את כל השבויים גם עם סוריה וגם עם מצרים.

בשבועות אלה שמענו מושג: הבטחה נשיאותית. נאמר לנו שניתנה הבטחה נשיאותית כי הארמיה המצרית השלישית לא תאולץ להיכנע לצבא ישראל. ואני יכול להעיד שהופעל לחץ גדול מאוד, על אף כל ההכחשות על קיומו של לחץ, כדי שהבטחה נשיאותית זו תקויים, כדי שהארמית השלישית המכותרת תוכל לקבל מזון, למען לא תיאלץ להיכנע כפי שהיתה מזמן נכנעת אלמלא אותה התערבות מהחוץ. מה קרה בעניין ההבטחה הנשיאותית השנייה, הישירה, המודגשת, שעם הפסקת האש ישוחררו השבויים? מדוע ההבדלה הזאת?

ועם כל הכבוד, אני רוצה להזכיר לד"ר קיסינג'ר, לפני שהוא מבקר בקהיר ובדמשק ובירושלים, שבעניין שבויי המלחמה של ישראל יש הבטחה נשיאותית. אנחנו דורשים את קיומה, וללא דיחוי. מאות ומשפחות חרדות לבניהן, כל עם ישראל כואב את הכאב הזה.

והנה הפרדוקס הזה, שהסורים בהתנהגותם הברברית הנאצית מאיימים על העולם הנאור שאם ידברו אתם על שיחרור שבויי המלחמה של ישראל לא יילכו לז'נבה. צריך היה להיות ההיפך. מזכיר המדינה של ארצות הברית, לכשיבוא לדמשק, שאלתו הראשונה לשליטי סוריה צריכה להיות: האם מסרתם את רשימת השבויים הישראליים? האם אתם מוכנים לשחרר אותם ללא דיחוי תמורת השבויים המוחזקים בישראל? ואם התשובה לא תהיה חיובית, על ד"ר קיסינג'ר החובה לומר לסורים: אם כך, אנחנו מבטלים את הזמנתנו לארצכם להשתתף בוועידת ז'נבה. זו צריכה להיות הגישה מצד המעצמה המזמינה. זכור לי כי בשדר של הנשיא לראש הממשלה באותו לילה הוא גם הבטיח שתהיה פעולה מצד הרוסים למען קיום ההבטחה הנשיאותית. אדרבה. אנחנו יודעים שההשפעה האמיתית בדמשק יש לרוסים. הרוסים הם בעלי החסות השנייה לגבי ועידת ז׳נבה. נדרוש אף מהם שאם הסורים לא יחזירו לנו ללא דיחוי את השבויים שנותרו חיים בידיהם, יבטלו שני בעלי החסות ואת ההזמנה למדינה הזאת, הרומסת כל כלל אנושי, ויבטלו את ההזמנה שתבוא לז׳נבה.

אדוני היושב -ראש, ימי צער ירדו עלינו — יתמות, שכול, נעדרות, שבי ועינויי בנינו. עלינו לעמוד בכל המבחנים האלה למען לא יוכלו אויבינו לשבור את לבותינו, כי אנחנו נאבקים על עתיד האומה הזאת למען חיי חירות של ילדינו. והשאלה שאנחנו מעלים היום לפני הכנסת - יידעו כל העמים כי זו אחת השאלות הקשות, החמורות, הנוראות שבחיינו.

היו"ר מ. ביבי:

חבר-הכנסת בגין, בהיותי מודע לפנייתך בדבר צירוף העדויות לפרוטוקול, ישנה החלטה של ועדת הכנסת האומרת שהכוונה היא למבחר מצומצם של מסמכים רשמיים, הצעות חוק, החלטות הכנסת ומסקנות הוועדות, ותו לא. אף-על-פי-כן אפנה ליושב-ראש הכנסת וליושב-ראש ועדת והכנסת.

מנחם בגין (גח״ל):

אדוני היושב-ראש ודאי שם לב לכך שאמרתי: באופן יוצא מן הכלל. אני מבקש לעשות חסד עם כולנו. אם ואי-אפשר — אי-אפשר.

היו״ר מ. ביבי:

לא השבתי את פנייתך ריקם. ואקיים התייעצות בעניין זה עם יושב- ראש הכנסת ויושב-ראש ועדת הכנסת.

מנחם בגין (גח"ל):

תודה.