הישיבה התשעים-ושמונה של הכנסת השמינית יום שני, י"ב חשון תשל״ה 28 אוקטובר 1974 – הכרת או״ם באירגוני המרצחים הערביים – דיון
אדוני היושב-ראש, גברותי ורבותי חברי הכנסת, אני מבקש לציין בסיפוק כי על אף חילוקי-הדעות בין הממשלה לבין האופוזיציה, והם, כפי שהתברר גם בדיון זה, יסודיים מאוד, ידענו לקבוע ביחס לנושא הרציני והחמור הזה עמדה משותפת על דעת הרוב המכריע של חברי הכנסת, זולתי, כפי שאני מבין, שתי סיעות בלבד, שאינן מונות יחד אלא חמישה חברי הבית. ירשמו לפניהם את העובדה הזו העמים והממשלות. עם כל חילוקי-הדעות, כאשר אנו ניצבים מול אויב הקם עלינו, יש לעמנו כשרון להתלכד ולעמוד יחד כנגד הסכנה. כך היה וכך יהיה גם בעתיד. אני איפוא מברך את כל הסיעות בבית על ההוכחה הנוספת לכשרון זה ועל ההחלטה המוסכמת, שתובא לאחר סיום דברי לפני הכנסת.
עתון הצבא ״במחנה״ פירסם השבוע מאמר על אותה בעיה אשר בלעז מנכר, סלפני, בלתי-נסבל, אווילי, קרויה ״פלשתינאית״. יש לברך את היזמה הזו את ״במחנה״, אבל הייתי מציע שאם בטאון של הצבא פירסם את הדברים החשובים האלה, רצוי ש״גלי צה"ל״ ישדרו אותם באזני כל החיילים והאזרחים המקשיבים תלחנה זו. וכן רצוי מאוד שהמאמר הזה, בעזרת משרד ההסברה, יראה אור בכל העתונות שלנו וגם בעתונות חוץ-לארץ. אני קראתיו. זה חומר הסברה מתועד חשוב, ואל נסתפק ביזמה של העתון של הצבא. אף-על-פי-כן עלי לשוב ולהעיר כי עדיין בטלוויזיה וב״ שידורי ישראל״ שומע הדור הצעיר שלנו, ולא רק שלנו בארץ, את המלים ״אירגון שיחרור פלשתינאי״.
אדוני היושב-ראש, לפעמים אתה מקשיב ונדהם. קרה אפילו דבר כל כך פאראדוקסאלי. אנו הגשנו הצעה לכנסת בנוסח שאנו זכאים לקבוע אותו. לאמור: ״הכרת עצרת האו״ם באירגוני המרצחים״. מה עשו ״שידורי ישראל״? הם ״תיקנו״ את הצעתנו: ״הכרת עצרת האו״ם באירגון שיחרור פלשתין״. אני הייתי מדבר על איזה מין ליקוי ביורוקראטי. אפשר להשתמש גם במלה יותר חריפה. אני מוותר עליה. אבל עד כדי כך מגיע העוררין הזה? אזרחי ישראל צריכים יום אחר יום לשמוע מפי תחנת השידור הממלכתית היחידה שלנו את השם הזה? מה הוא אומר? נתחיל מהסוף. פלשתין. אני מבקש להודיע לחברי הכנסת, ובעיקר לממשלה — יואיל-נא שר החוץ לרשום לפניו את העובדה — יש עמים הקוראים לארצות אחרות שלא בשמן. למשל, הולנד. מעולם לא תקרא לעצמה ״דאטש״. בשום פנים ואופן לא. האנגלים קוראים לה ״דאטש״. יש עם הקורא לאיטליה עד היום בשם שקשה אפילו למצוא את מקורו ״וולוכה״. לא שמעתי איטלקי אחד שיאמץ לו את השם הזה. ואני יכול להביא דוגמאות נוספות. אז מילא. עמים אחרים קוראים לארץ זו ״פלשתיין״, ״פלשתין״, ״פלשתינה״. כל אחד מאתנו שלמד את האלף-בית של ההיסטוריה של עמנו יודע את המקור של המלה הזאת. רצו להקניט את אבות אבותינו, אז קראו לארץ-ישראל ״פלשתינה״, עוד בימי יוון. אחר כך בא אדריאנוס ואימץ לו את זח, ומאז עמי תבל קוראים כך לארצנו. זה מקרה יחידי בתולדות אנוש שעם יאמץ לעצמו שם זר שניתן לארצו. לא קרה כדבר הזה. לא תמצא דוגמה לכך. וזד. צריך היד. לקרות דווקה לעם היהודי, ולגבי ארץ-ישראל, שהקשר בינו לבינה לא נותק אפילו ליום אחד במשך כל שנות גלותנו. זה הדבר המוזר ביותר שיכול היה לקרות לעם.
הנה כי כן יש לכם השם ״פלשתין״, ויש לשם הזה משמעות מדינית אקטואלית מאוד. כי אם ״פלשתין״ זה לא ארץ-ישראל, אנו באנו פה כחודרים, ככובשים, לקחנו, נטלנו, לא גאלנו, לא שיחררנו, ו״שידורי ישראל״ אינם פוסקים מלדבר ולהשמיע את המשפט הזה.
אך נשוב למלה ״שיחרור״. המלה הזאת מוכרחה לעשות שמות, מר חריש, בלב הדור הצעיר שלנו. המלה הזאת עושה בהחלט שמות. גם בארץ וגם בחוץ-לארץ. אם אנו אומרים ״שיחרור״, מי יאמר אחרת? אתה כבר לא תקבע לאיזה חלק הכוונה. בבקשה להקשיב להד הבא מהבית. עדיין לא קראנו על ההחלטות שהתקבלו שם .המלצות כבר שמענו, של שרי החוץ. מה נאמר בהן ? מכירים באירגון הטרוריסטים הקורא לעצמו כפי ש״שידורי ישראל״ קוראים לו, כנציג היחיד של ערביי ארץ-ישראל הנקראים שם כפי שהטלוויזיה בישראל קוראת להם. ההתחמקויות עוזרות לנו בכך? ואנו חוזרים על השם המלא הזה ״אירגון שיחרור פלשתין״!
עליכם לדעת, גברותי ורבותי, שהדברים האלה נשמעים בחוץ-לארץ, גם על-ידי יהודים. יש כבר ״פלשתינים״ יהודים, גם בארץ וגם בחוץ-לארץ. אלמלא הפסוק הידוע בכל משמעותו הייתי אומר ״פלשתינייך ממך ייצאו״. ועמים אחרים? הרי אותו שם נקלה, כוזב, הוא תרגום. נניח .P.L.O, בשם הזה יש המלה liberation. אך מה הם עושים בחוץ-לארץ ? כאשר הם שומעים בישראל ״אירגון שיחרור פלשתין״, הם מתרגמים לאנגלית, לצרפתית ולאיטלקית Palestinian Liberation Organization. ואם נכנסת בכל שפות אנוש המלה ״ליבריישן״ בהקשר זה — הזהרו, רבותי, זו הדרך המוליכה להחלטת האו״ם, שאנו איננו רוצים להכיר בה.
(קריאה: אש"פ, זה תרגום.)
הוא אשר אמרתי. אבל זה פועל בשני הכיוונים. אני קיבלתי מכתב מאזרח השומע ערבית. אני לדאבוני — לדאבוני הרב — לא למדתי את השפה הערבית. קיבלתי מכתב מאזרח השומע ערבית, שבט- לוויזיה, בתכנית הערבית שלנו, אין פוסקים לדבר על אירגון שיחרור. ואת המלים האלה שומעים תושביה הערבים של ארץ-ישראל, אזרחי המדינה עד מלחמת ששת-הימים וכן האנשים בסביבה. למה אנו מחנכים את התושבים הערבים של בית-לחם, של חברון, של שכם ושל יריחו, אם הם שומעים מפינו אירגון שיחרור ?
אני מבקש את ראש הממשלה שיתן דעתו לתופעה זו. ואני מבקש מעל במה זו לקרוא לוועד המנהל של רשות השידור. איננו יכולים להתערב בהחלטותיו. אסור לנו. זה גוף אוטונומי. אבל תמיד אפשר להשמיע, ואני קורא לוועד המנהל לכנס ישיבה מיוחדת כדי לדון בסוגיה זו, ופעם ולתמיד להחליט, שלא בראדיו שלנו ולא בטלוויזיה שלנו, לא יקראו לאירגון המרצחים האומר במפורש ששאיפתו להחריב את מדינת ישראל — לעולם לא יזכה לכך — ששאיפתו ג׳נוסיידית וכמוה שיטתו, שלא יקראו לו בשם אירגון שיחרור. כי הרי זוהי התעללות בכל לוחמי החופש בתולדות אנוש; הרי זה עלבון לכל הלוחמים היהודים שלחמו לשיחרור ארץ-ישראל מהשלטון הקולוניאלי. ואם קוראים לו לאירגון זה בשם זה, נוצר הרושם שאנו מקיימים שלטון קולוניאלי, אנו, העם שהקשר שלו עם ארץ- ישראל הוא נצח. אני מקווה שקריאה זה תישמע לאור הנסיון שרכשנו גם לאחר השבוע, מאז הועלה הנושא על סדר-היום של הכנסת. כך שהעם הזה לא יפצע את עצמו על-ידי טרמינולוגיה אומללה, על- ידי כניעה נפשית לאויב. ולעוזריו ולתומכיו נאמר: הס קטיגור, צריך לכנות את האירגון הזה בשמו הנכון — אירגון דמים, אירגון מרצחים. ואם מישהו רוצה לומר אירגון טרור, שיאמר. מה זה טרור ? בלאטינית — פחד. וזה איננו אירגון שנלחם כדי לשחרר. הוא מנסה להטיל פחד, לא רק עלינו אלא גם על עמים אחרים, על-ידי רצח נשים וילדים.
תשימו לב שבהחלטות שתוגשנה לכנסת עם סיום הדיון כתבנו במפורש, שהתקפות הדמים של אירגון המרצחים מכוונות לאוכלוסיה אזרחית, אנשים נשים וילדים. כל מלחמה אכזרית. כל מלחמה ארורה ואיומה. ולעתים במלחמות נפגעים אזרחים, גם במלחמות שלנו. איננו מכחישים זאת. גם לפני קום המדינה וגם על-ידי צבאנו, נכון, היו דברים. מתי בא הפשע לידי ביטוי ? — כאשר יש כוונה לפגוע באוכלוסיה אזרחית ; כאשר מתכננים לפגוע בנשים וילדים מלכתחילה ובזדון. זה נאציסם. לוחם חופש לעולם לא יפגע בכוונה בילד, זקן ואשה. ואם קרה, יביע צערו על כך, יתאבל על כך בלבו פנימה וגם בביטוי. אולם כאן יש לנו עניין עם טרוריסטים מפילי אימה, שעל- ידי שפיכת דמים של אוכלוסיה אזרחית במכוון רוצים להטיל פחד עלינו ועל עמים אחרים. גם כך אפשר לקרוא לו אירגון מרצחים, אירגון טרור. אבל אירגון שיחרור ? זו התעללות בכל מושג של מלחמת שיחרור ונזק מדיני בל ישוער.
לכן אני מבקש שגם בעניין זה תקום בינינו הסכמה, שנפנה על דעת כל הבית לוועד הממונה על רשות השידור, כדי לקבוע אחת ולתמיד שאותו שם סלפני מזיק בתכלית לא יושמע עוד מעל גלי האתר בישראל.
קם חבר כנסת בדיון זה ואמר : עלינו לדבר עם אירגון מרצחים זה. על המדינה לשאת ולתת אתו. והוא, כמובן, השתמש בשם כפי שהיה מקובל עד עכשיו גם בכלי התקשורת שלנו. אני הייתי רוצה לשאול חבר כנסת זה, עם מי הוא מציע לדבר ועל מה ? הכל כתוב, הכל ברור. ראשית, יהודה ושומרון ועזה, ואחר כך — נמשיך.
רבותי, חברי הכנסת, לרבות חבר-הכנסת חריש שקדם לי, עם כל הכבוד אני רוצה לומר לכם: הבה נדבר על נושא זה כפי שצריך לדבר יהודי בימים אלה, מתוך דאגה לעתידנו ולילדינו. כלומר ברצינות ובכנות. על מה המליצו מנהיגי כל ארצות ערב, אולי זולת אחת? להכיר דווקה בתכנית זו כתכניתן של כל מדינות ערב. לאמור — צעד ראשון יהודה ושומרון ועזה, חלקי ארץ-ישראל שהיו כבושים עד מלחמת ששת-הימים ; ואחר כך ימשיכו. ותואיל להבין, חבר-הכנסת חריש — אם אתה יהודי ציוני המייצג את הציונית כלפי חוץ — כפי שאני יודע מאז נפגשנו יחד עם המשלחת הסוציאליסטית מאירופה — אם אתה קורא להם באותו שם מנכר, הרי אי-אפשר שעמים אחרים יאמרו אחרת. ואז אתה אינך יכול בשום פנים ואופן לומר להם: הנה כי כן אנו נקבע איפה העם הזה יקבל מולדתו. אם אתה מכיר שיש לאנשים אלה זכות לארץ-ישראל בתור ארץ, אתה כבר לא תקבע את הגבול. ואתה מקבל כל יום את האזהרות שלא הקבע אותו, שתהיינה תביעות נוספות. ואל-נא ינסה איש לספר לנו, שעל-ידי הודעה שאנו מוכנים לוותר על חלק, נקבל הסכמת האויב לגבי חלק אחר ונגיע להסכם. מדוע אני מציע שלא יספרו סיפורי בדים כאלה? כי כל המציאות נוגדת זאת. מי שאומר זאת מטעה ביודעין את העם. ויש לנו נסיון שהדבר החמור ביותר אצל עם העומד מול אויב הוא קבלת כזבים.
העם שלנו עם קטן ואמיץ. נאמר לו את האמת והוא יעמוד במבחן. אבל אתם יודעים שאין שום סיכוי בדרך זו, בוודאי לא בעתיד הנראה לעין, על-פי העובדות וההודעות, לקבל מהם הסכמה ; קחו חלק והשאירו לנו חלק. אני חושב שזאת האוטופיה שמעולם לא נכתבה אפילו, על-פי העובדות, על-פי ההודעות. אבל אם לתוך האוטופיה הזאת מטילים עוד באופן רשמי, בשם ממשלה, בשם חברי כנסת התומכים בה, את עצם המושג ״זהות״, ״ישות״, העם — עם השם המבכר הזה — הפלשתינאי, לאן אנחנו עלולים להגיע ?
משום כך, אדוני היושב-ראש, לסיכום הדיון הזה אני מבקש לומר כי יסוד קיומנו וכל מה שקשור בעתידנו, בימים אלה ובימים הבאים, עומד על הזכות של העם היהודי לארץ-ישראל, ועל הסברתה המתמדת. פה אין שום פלשתין, ומשום כך אין לא ישות ולא זהות ולא אומה הקרויה פלשתינאית. יש ערבים. אולי תזכרו מה קרה. הלא אפילו אירגון האומות המאוחדות ב-1947 לא החליט על הקמת מדינה פלשתינאית. הוא החליט על הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית. נכון, על-פי קווי חלוקה. הם נמחקו ב-1947 וב-1948, והם שבו ונמחקו ב-1967. הכל כתוצאה ממלחמת התגוננות שלנו, הכל בעקבות נסיונותיהם להשמיד אותנו ביום בו הכרזנו על עצמאותנו וכעבור שמונה-עשרה שנים.
ארץ-ישראל — ארצו של העם היהודי. זכות נצח. ערבים — כן, ואנחנו רוצים לחיות עמם בשלום ולהעניק להם שיווי זכויות. ונוכחנו לדעת שאפשר לחיות עמם, גם במשך שמונה-עשרה השנים עד 1967, וגם בחלקי ארץ-ישראל שנגאלו ב-1967. נכון, זה לא דבר פשוט, לפעמים קורה משהו. היכן בימינו לא קורה משהו ? אמנם כן, בפעם הראשונה ביקרתי בבריטניה והציגו לי שאלות על נושא זה. ואני אמרתי להם: עם כל הכבוד, אבל בהשוואה לאירלאנד הצפונית, ארץ-ישראל כולה היא ארץ השלום. ושם אין שני עמים, יש בעצם עם אחד, דתות שונות. אצלנו לא קורה מה שקורה שם, ויש לנו דרכים להבטיח שגם לא יקרה. נכון, יש בעיות, אבל זה היסוד.
אם, חלילה, עוזבים את היסודות האלה: ארץ- ישראל שייכת לעם היהודי; ערבים ישנם בארץ-ישראל, היו וישנם ויהיו; שיווי זכויות בין הרוב היהודי לבין המיעוט הערבי; חיים משותפים בכבוד, בשלום, בקידמה, ועוברים לשמות המנכרים ומסלפי האמת ההיסטורית — תופעה זו טומנת בחובה סכנות שאין להן שיעור לעתיד.
אני מבקש איפוא מאת הממשלה ומאת תומכיה לשוב וליתן דעתם על הסוגיות ההיסטוריות, המוסריות, המדיניות, המעשיות האלה. ואם באחד הימים, כפי שאני רוצה לפחות לסיכום הדיון להשמיע תפילה מן הלב, נוכל להתאחד לא רק על החלטה נגד אירגוני המרצחים שקיבלו הכרה על-ידי עצרת האו״ם, אלא גם על היסודות האלה של יהדות וציונות, של יהדות- אמת וציונות-אמת — תהיה זו שעה גדולה לעם ישראל.
