הישיבה השש מאות ועשרים של הכנסת השניה יום שלישי, ח׳ תמוז תשט״ו, 28 יוני 1955 – הודעה אישית של חבר-הכנסת מנחם בגין
אדוני היושב-ראש. ראש-הממשלה הזכיר בסגנונו-הוא דברים שפרסמתים לפני שנתיים על המשפט הצבאי בצריפין. הריני מאשר בזה כי בימים ההם כתבתי ואמרתי דברים קשים וחריפים על המשפט ההוא ועל הרכב בית-המשפט, שהורכב אד-הוק על-ידי הממשלה ושעל פסק-דינו לא הוגש ערעור — אם אינני טועה. לעומת זה, חלק רב של הדיון מהיום נסב על זכות הערעור על פסק-הדין של בית-המשפט, שלפניו הובאו אזרחים, לא חיילים. עשיתי זאת לא נגד המשפט העברי הבלתי-תלוי, אלא למענו, למען מעמדו, קיומו, כבודי ועליונותו.
ואם בדברי היתה עבירה על החוק הכתוב, הייתי מוכן אז, והריני, כמובן, מוכן היום, לשאת באחריות מלאה לכך. מאמין אני, כי בענינים הנוגעים לזכויות שאינן ניתנות לשלילה של האדם והאזרח, זכאי, לעתים אף חייב, האדם החופשי לעבור על הוראות פורמאליות, אם מהותן פוגעת בזכויות אלו, בתנאי שיהא מוכן לשאת באחריות למעשהו.
אולם חובה עלי להזכיר, כי ביום ה-17 ביולי 1953 פרסמתי בעתון ״חרות״ את הדברים הבאים:
״דיון בבית-דיו צבאי ממונה שהוטל על אזרחים, לא חיילים, אינו דיון משפטי. שני הקצינים, שנתמנו על-ידי שר- הבטחון ״לשפוט״׳ הם קציני צבא-הקבע ולא שופטים. מר הלוי הוא דיין-צדק בלתי-תלוי בשבתו בדין במקומו, בית- שלים. בצריפין הוא קצין צבא לצורך השעה ושופט לשעבר״.
דברים אלה פורסמו חדשים רבים לפני שהוחל במשפט שעמד היום לדיון. כך אנחנו מכבדים את המשפט הבלתי- תלוי בכל הזמנים ובכל התנאים.
