הישיבה השמונים-ושלוש של הכנסת השמינית יום שלישי, י״ח אב תשל״ד 6 אוגוסט 1974 – הצורך בקיום דיון מדיני-בטחוני בכנסת

אדוני היושב-ראש, יסלח לי, אני מבין שהמשיב הוא לא ראש הממשלה אלא שר הבטחון. אבקש איפוא להודיע לשר הבטחון שפתחתי בדברי כדי שיידע מה להשיב. אני מוכן להמתין רגע.

אדוני היושב-ראש, רבותי ומורי חברי הכנסת, אתחיל בסוף, והוא העיקר. ראש הממשלה חייב, לכל המאוחר בשבוע הבא, לפני צאת הכנסת לפגרה, למסור הודעה לבית על המצב המדיני והבטחוני ולאפשר לכנסת לקיים דיון מלא על נושא חשוב זה. בשבועות האחרונים נמסרו הודעות מפי דוברי ממשלה רבים, ומספר ההודעות רב ביותר. על אילו נושאים? הנושאים נוגעים לעתידה של האומה; לסוגיית המלחמה והשלום; לשעת חירום; לארץ-ישראל; ליהודה ושומרון. ובכן, דיברו ראש הממשלה, שר הבטחון, שר החוץ, הרמטכ״ל. ההודעות נמסרו בארוחות צהריים עם אורחים מחו"ל, בפני עתונאים, בפני סטודנטים. כל הכבוד לפורומים האלה. אני טוען, אדוני היושב-ראש, שהפורום המתאים שלפניו צריכה הממשלה למסור הודעה מפורטת, מדוייקת, אמיתית על המצב הבטחוני והמדיני — הוא פה.

אביא דוגמה לגבי מלחמה: בשבועות האחרונים שמענו אזהרות בלתי-פוסקות שהמלחמה קרבה. המדובר הוא לא באיום סתמי אלא בתאריכים. שר הבטחון, למשל, הודיע שלפי דעתו ולפי ידיעות מוסמכות שלר- שותו עלולה המלחמה לפרוץ בעוד שנים-עשר חודשים, בעוד תשעה חודשים, ואולי אפילו בעוד שישה חודשים; הרמטכ״ל אמר בפומבי שהחודשים אוקטובר—נובמבר מעוררים אצלו דאגה מבחינת אפשרות של חידוש האש; וכך דוברי ממשלה אחרים.

אני מבקש לדעת: כאשר ממשלה מביאה בחשבון מלחמה, עם כל האימים הקשורים במושג זה, מדוע אין היא מוסרת על כך הודעה בכנסת? באיזו מדינה בעלת משטר פארלאמנטארי העזה ממשלה מעיזה לדבר על כך מעל כל במה — זולת הבמה אשר בבית הנבחרים? השאלה הנוספת היא: אם זה נכון שנשקפת סכנה של מלחמה בעתיד הקרוב, אולי בעוד שלושה חודשים, או במשך השנה הקרובה, מה הן המסקנות, מה מציעה ממשלה זו לעם לעשות? אם הסכנה היא כל-כך מוחשית וכל -כך קרובה — לכל הדעות דרושה איזו היערכות לקראתה. והנה כי כן, חדשים לבקרים אומרים לעם: ייתכן שהמלחמה תפרוץ בקרוב. אך אין שום מסקנות.

שמעתי שעושים מאמץ לחזק את הצבא, להתבצר. כל הכבוד לאמצעים האלה, בוודאי שהם דרושים. אך זה הכל? והיכן העם? קראתי שיש מקלטים, במקרה הטוב ביותר, למחצית האוכלוסיה. אבקש לשאול: מה בנוגע למחצית השנייה של האוכלוסיה? לא פחות ולא יותר, צפויה מלחמה והממשלה קובעת שאין מקלטים לקרוב לשני מיליוני אזרחים במדינה המוקפת אויבים והמאויימת בחידוש האש ובהתקפות מכלים שונים.

לאחרונה שמענו מניו-יורק, או מוושינגטון, הודעה של שר החוץ שמלחמה כזו איננה צפויה בעתיד הנראה לעין. איך יבין העם את ההודעות הסותרות האלה? יש אומרים שהסתירות באות לבלבל את האויב. אני מזהיר מפני אשליה זו. ההודעות הללו לא תבלבלנה שום אויב; לו יש תכניות משלו, דרכים משלו ותביעות משלו. אבל ההודעות האלה עלולות לבלבל את עם ישראל עצמו. זוהי האמת. ומשום כך טבעית הקריאה: ראש הממשלה, בשבוע הבא, עלה נא על במה זו ומסור לעם ישראל על-ידי הכנסת מהו, לפי דעתך ודעת הממשלה שאתה עומד בראשה, המצב מבחינת הסכנה של פרוץ מלחמה. אם סכנה כזו קיימת — לא לפי דברי שר החוץ, אלא לפי דבריך, או לפי דברי שר הבטחון, או דברי הרמטכ״ל — אמור לעם איך להיערך, מה עליו לעשות. לכל הדעות, לשמוע אזהרות כאלה ולחיות בשאננות, לאור הנסיון שמאחורינו — זה שיא של קלות-דעת, חוסר אחריות.

שר הבטחון אמר באסיפה מפלגתית שקיימת סכנה של מלחמה, שזוהי האמת ושצריך לומר לעם את האמת. כל הכבוד. אבל אני חושב שאת האמת הזאת צריך לומר מעל במת הכנסת, אם מדובר בהופעות פומביות ולא מאחורי דלתיים סגורות. לכל הדעות ״צופית״ היא במה פומבית, כל בית-ישראל שמע את הדברים והם הועתקו בחוץ-לארץ. האם אתם אומרים את האמת, רבותי, חברי הממשלה? אדרבה, אביא כמה דוגמאות. לפני חודשיים—שלושה חודשים כל דוברי הממשלה, ללא הבדל מבחינת הרכבה, או כמעט כולם, התנבאו שהסכמי ההפרדה הם צעד ראשון לקראת שלום. לא זו בלבד אלא שדוברי הממשלה הוסיפו שלפי דעותיהם חל שינוי ביחסים במזרח-התיכון בין אויבינו לבין מדינת ישראל — בין מצרים, ואפילו סוריה, לבין מדינת ישראל. מדוע אינכם אומרים את האמת, או לפחות אינכם מודים בטעותכם זו? הדברים כתובים, חרותים, ידועים. ממשלה יכולה לטעות. מדוע ממשלה זו איננה באה לעם על-פי העצה לספר לו את האמת ואומרת לו: לפני שלושה חודשים חשבנו שהסכמי ההפרדה יביאו להסכמי שלום.- טעינו. לא באשמתנו. האויב איננו מחזיר, איננו מכניס אזרחים לקונייטרה, כפי שהבטיח לד״ר קיסינג׳ר. בניגוד להסכם הפרדת הכוחות הוא מחזיק שם חיילים בלבוש צבאי, או בלבוש אזרחי, היינו הך. גם הסורים וגם המצרים אינם מקיימים את הסכם הפרדת הכוחות במלואו. הסורים והמצרים מאיימים עלינו במלחמה, הם מנסים לפתוח בחזית משולשת יחד עם ירדן. האם אתם אומרים את האמת הפשוטה הזאת לעם? לאו.

האם אתם אומרים לעם את האמת על עמדת האויבים? האויבים אומרים דברים כל-כך מובנים, אבל הממשלה חייבת להוכיח לעם שזו עמדתם של אויבינו, לאמור: אפילו אם ישראל תיסוג לקווי ה-4 ביולי 1967 — לא יהיה שלום ולא יהיה שום הסכם עם ישראל. לאחר נסיגה טוטאלית כזאת, מלפני מלחמת ששת-הימים, צריכה ישראל להתחייב ולבצע את מה שמכנים: החזרת הזכויות של העם הפלשתיני. במלים אחרות: האויבים אומרים במפורש: על ישראל להתחסל, להסכים להתחסל, ולא — נצא למלחמה נגדה.

מדוע אינכם אומרים דברים מפורשים כאלה ואינכם מסבירים אותם לעם וגם בארצות חוץ? המדובר הוא לא בסיכוי לשלום, ולא בסיכוי להסכם, אלא באולטימאטום: היכנעו, סכנו את עצם קיומכם; ולא — נילחם בכם. ואז כל איש בישראל, כל ידיד ישראל בחוץ- לארץ וכל העמים החפשיים יבינו למה אין ישראל יכולה בשום פנים ואופן להיכנע ולא תיכנע לאיומים כאלה. למה אינכם אומרים את האמת הפשוטה הזאת?

שלישית, אתם מציעים לאויב ויתורים. גם היום דיבר עליהם ראש הממשלה, עם כל הכבוד, בלי כחל וסרק: טריטוריאלית, פונקציונאלית, מלה לועזית זו או אחרת — מה זה יועיל? כולנו בעלי נסיון, יודעים קרוא. פירוש הדבר שגם היום הצעת למסור חלקי יהודה ושומרון לשלטון נכרי. כן. שר המסחר והתעשיה אמר זאת, ושר החוץ, כנראה, דיבר על כך בוושינגטון. אתמול קראתי ששר החוץ דיבר על תכניות אלו בשמו האישי. על איוולת כזו לא קראתי מאז התחלתי לעיין בעתונים. שר החוץ, הנציג הרשמי ביותר של מדינה היוצא לקיים שיחות מדיניות עם ממשלה אחרת, מביא תכניות בשמו, לא בשם ממשלתו ולא בשם ארצו. אבל גם זה קורה. אילו ויתורים מפליגים לא הצעתם בעצם הימים האלה, לרבות יהודה ושומרון? ולא אוסיף; אם זאת אמרתי — כבר אמרתי הכל.

מהי תשובת האויב? אחת היא תשובתו: כל הוויתורים המפליגים המוצעים על-ידי ממשלת ישראל לא יביאו לשום שלום ולשום הסכם. על ישראל לסגת לקווי ה-4 ביוני 1967 ולפתור את הבעיה של הזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתינאי. כלומר: להתחסל. מדוע אינכם אומרים לעם את האמת הפשוטה הזאת? מדוע אתם מנסים לחלק את העם לשני מחנות: זה שרוצה בשלום וזה שאיננו רוצה בו כביכול; זה שמוכן על-ידי ויתורים להשיג אותו וזה שדוחה אותו על-ידי מה שאתם קוראים: עמדה קשוחה?

והרי האמת היא פשוטה: את כל הוויתורים הדמיוניים ביותר מבחינת הציונות, העם היהודי, עתידו, זכויותיו, בטחונו ושלומו — כבר הצעתם, והאויב משיב כפי שאמרתי. למה אינכם אומרים לעם את האמת הפשוטה הזאת למען יידע, למען יתכונן, למען יסיק מסקנות, למען לא יחיה בשאננות העלולה להיות אסונית?

אתם אומרים — וגם היום אמר ראש הממשלה: כאשר בעיית יהודה ושומרון תעמוד לפני הכרעה, נלך אל העם. במטותא ממך, אדוני ראש הממשלה, עם כל הכבוד — ואתה עוד אומר שהכנסת יכולה להיות בטוחה וסמוכה. איזה חלק של הכנסת יהיה בטוח ויסמוך על הודעה כזאת העומדת בניגוד לעובדות המדי- ניות? שימו על לבכם ראש הממשלה ושר הבטחון: כאשר דוברי הממשלה אומרים שהם מוכנים למסור שטחי יהודה ושומרון — האם זאת איננה עובדה מדינית? היא איננה נרשמת ברבת-עמון, בוושינגטון, בפאריס, ברומא ובלונדון? על-ידי עצם הודעה זו כבר ויתרתם על יהודה ושומרון. על שטחים שעליהם אתם מוכנים לוותר — על-פי הודעות רשמיות שלכם — כבר לא יהיה שום דיון לא עם רבת-עמון ולא עם וושינגטון. השטחים האלה כבר נמחקו מבחינת ההודעות שלכם. הדיון יהיה על שטחים נוספים ביהודה ושומרון — על הירדן, על בקעת הירדן, על הפס מערבה מהירדן, על ההמצאה של שר החוץ, על פרוזדור משכם ליריחו, על ירושלים העתיקה. על כך יהיה דיון. אבל על שטחים שאתם כבר ויתרתם עליהם בהודעות רשמיות מוקדמות — איזה דיון עוד יהיה? ואחרי כל אלה אתם אומרים: העם יחליט. על מה יחליט העם? מה תהיה הכרעתו?

ראש-הממשלה י. רבין:

לא ידעתי שזה חשוב לך. הממשלה שאתה כיהנת בה אמרה דברים דומים.

מנחם בגין (הליכוד):

לא, אדוני, טוב שקראת קריאת-ביניים. אז לא השתתפת בממשלה, היית שגריר בארצות-הברית. לכן אני מודיע לך — ואני מצטער שסביב השולחן אינו יושב אף אחד שהיה אז בממשלה — תבדוק זאת. כל חברי הממשלה היו תמיד אומרים שזכרוני איננו חלש. תבדוק זאת. אני מודיע לך שמעולם לא קיבלה הממשלה שום החלטה על מסירת יהודה ושומרון; מעולם לא. תכנית-אלון           

יהודה בן-מאיר (חזית דתית לאומית);

שר החוץ הודיע בוושינגטון שתכנית-אלון היא טובה.

(ראש- הממשל ה י. רבין קורא קרי- את -ביניים)

מנחם בגין (הליכוד):

אדוני ראש הממשלה, תן לי להוסיף ולהסביר. אתה שאלת ואני משיב לך. הרי אני לא מוכן לספר על דיונים סודיים שהתקיימו בממשלה. אבל כיוון ששאלת — אשיב. דע לך שאמנם פעם היתה פגישה עם חוסיין בימים ההם — אתה שאלת, ואני משיב — והאיש שנפגש עם חוסיין דיבר על אפשרויות שונות והוא חוייב על-ידי הממשלה לומר: אין אני יכול לומר את הדברים האלה בשם הממשלה. דע לך שכך היה. וכאשר הממשלה קיבלה החלטה מסויימת, אז באמת הוסקו המסקנות. אינני רוצה להיכנס לסוגיה זו. אני מוכן — כאשר תרצה לשמוע מפי פרטים על סוגיה זו — למסור לך אותם במלואם. אילמלא היית שואל, לא הייתי נותן את התשובה. אתה שאלת, אינני בטוח אם היה רצוי לך להציג את השאלה. אני השיבותי. עד כאן.

אני חוזר ומסביר גם לך ולחבריך שכיוון שבכל יום שני וחמישי מודיעים חברי הממשלה: אמנם כן, מוכנים למסור לחוסיין חלקי יהודה ושומרון, הרי על שטחים אלה כבר אין ויכוח, אלא על שטחים נוספים שעדיין לא החלטתם למסור אותם. מה טעם יהיה בהכרעת העם? עם כל הכבוד, אני אומר לכם — ואני מבקש סליחה — שבזה מנסים להוליך את העם שולל. הוא ייקרא להכרעה בדיעבד.

משום כך יש לנו הצעה. נאמר את האמת איש לרעהו. אנו מציעים לערוך משאל-עם מלכתחילה. בואו ונסכים על כך. יש הצעת חוק. כולנו יחד נלך אל עמנו ונציג לו את השאלה הזאת. ואיר אמרת? בעניין מורכב וגדול עם בעיות היסטוריות, בטחוניות, אסטראטגיות, מוסריות ועוד. אדרבה. אבל גם בעניין זה אין אתם אומרים לעם את האמת. אתם מוסרים, במדיניות, למעשה, את יהודה ושומרון לאויב, ואחר-כך אתם אומרים: עוד תהיה הכרעת העם. היא כבר לא תוכל אז להשפיע.

אתם אינכם אומרים את האמת ביחס לסכנה שאתם רואים אותה במיוחד, לאמור: לא להקים מדינה ערבית שלישית בין הירדן ובין חוף הים. אינכם אומרים את האמת בעניין זה. אתם יודעים את העובדות, ואתם צריכים להסיק מהן מסקנות. נניח שחס וחלילה אתם מדברים עם חוסיין בלבד, ואתם מסכימים למסור לו את יהודה ושומרון. אני מאמין באמונה שלמה שזה לא יקרה. אבל לדידכם — האם אתם יכולים להיות בטוחים שלא תקום מדינה פלשתינאית? חוסיין דיבר על פדראציה. חלק מהפדראציה יכול להינתק ממנה לכל הדעות, ואז תקום מדינה של עראפאת. ואתם מעלים גם אפשרות מעבר ליהודה ושומרון. מנין לכם הבטחון? איך אתם יכולים לומר: כזאת תהיה החלוקה מחדש של ארץ-ישראל, אבל מדינה פלשתינאית — לא. אין בכוחכם לקבוע זאת. אם אתם מוסרים את השטח, הרי האחרים כבר יקבעו את גורלו, לא אתם. אתם מוותרים מלכתחילה על קביעת גורלו. מדוע לא תאמרו גם את האמת הזאת?

חמישית, אחרי הסכם הפרדת הכוחות אמרתם שזהו צעד ראשון לשלום. היום אתם יודעים את האמת. אתם מזהירים מפני אפשרות של מלחמה. אבל כלל גדול היה נקוט בישראל, בתוך כל חילוקי הדעות בין המחנות השונים: בלי חוזה שלום אין שום נסיגה; חומת מגן לישראל. הוא נשבר, הכלל הזה, בידיכם. בחזית הצפונית והדרומית — נסיגות. מדוע אינכם אומרים את האמת שהתביעה עומדת על סדר-היום גם בוושינגטון? בלי משחקי מלים, בבקשה לומר את האמת כמות שהיא שהתביעה היא שישראל תוסיף לסגת בלי הסכם שלום.

ד״ר קיסינג׳ר משתמש במלות ריכוך, בלעז: יופמיסם. למשל, קראתי שהוא עומד על כך — איך אמר? -- ששטח ההפרדה בין ישראל ומצרים יורחב. מה פירוש הדבר? נסיגה נוספת בסיני בלי שלום. ייתכן שדרישה כזאת תהיה גם בצפון; היא בוודאי מושמעת לגבי החזית המזרחית. מדוע לא תאמרו לפחות עכשיו: איפה נשמע כדבר הזה שאומה תיסוג אחרי מלחמה בלי חוזה שלום? באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה? במזרח הרחוק? מי עשה כדבר הזה? והרי זוהי הבעיה העומדת על הפרק. מדוע לא תאמרו לעם, לעם היהודי כולו, שזוהי התביעה? אני מאמין שאפשר להתגבר עליה. נסיגה נוספת כלשהי, באיזה מקום שהוא, בלי חוזה שלום, פירושה ביזבוז פרי הנצחון של עם ישראל במלחמת ששת הימים, לא אהסס לומר: פרי קרבנותיו. כל הכמיהה היתה שזאת הפעם, כך אמרנו כולנו, לא נוותר בשום אופן על השלום, נתבע חוזה שלום, שלום אמיתי. אבל התביעה העומדת על הפרק היא נסיגות נוספות בלי חוזה שלום.

אביעד יפה (המערך):

כמה זמן מותר לדבר בהצעה לסדר-היום?

מנחם בגין (הליכוד):

ובכן, אדוני היושב-ראש, אני מסכם את הצעתי לסדר-היום.

אביעד יפו? (המערך):

יש בכנסת נוהל. הצעה לסדר-היום היא רק על הצורך בדיון. ומקובל שאין מדברים על כך 25 דקות.

חיים לנדאו (הליכוד):

אם כך, די במשפט אחד. אתה ממש גאון, אתה מחדש חידוש גאוני...

מנחם בגין (הליכוד):

חבר-הכנסת לנדאו, האמן לי שאני יכול להסתדר יפה מאוד עם חבר-הכנסת אביעד יפה, אני זוכר אותו זמן רב מאוד.

עדי היקר, בקריאת-ביניים זו הוכחת שנסיונך הפארלאמנטארי הוא לפי שעה לא רב. כאשר מגישים הצעה לסדר-היום   

אביעד יפה (המערך):

אני, פשוט, מקבל ברצינות את הנוהל הפארלאמנ- טארי.

מנחם בגין (הליכוד):

תן לי לגמור. אני צריך לסכם ולסיים.

— — כאשר מגישים הצעה לסדר-היום מנמקים אותה כהלכה. את המאמץ הזה עשיתי.

מה באתי להציע לכנסת? שראש הממשלה ימסור בשבוע הבא הודעה מוסמכת על המצב המדיני-בטחוני. מה הן הסוגיות? מלחמה, אפשרות של מלחמה, בעיות של חוזה שלום, בעיה של יהודה ושומרון, ויתורים מפליגים, איומי מלחמה של האויב, תביעה לנסיגה טו- טאלית — סוגיות רציניות מאוד המעניינות היום כל איש בישראל. ובאלו הסוגיות נימקתי את הצורך בדיון מדיני.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש שהכנסת תחליט על דיון זה בטרם תצא לפגרה ממושכת עד אוקטובר. הרמטכ״ל אמר משהו על חודש אוקטובר.