הישיבה השמונים-ואחת של הכנסת השמינית יום רביעי, י״ב אב תשל״ד 31 יולי 1974 – הודעת הממשלה על נסיון ההתמקמות בסבסטיה – דיון

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת. השבוע זכינו, חברי ואני, למטר של גידופי שיסוי. חבר-הכנסת אריאל שרון גם זכה לביקור קיבוצי בביתו, ברשות הפרט שלו, שנלווה בשבירת רגלו של נכה צה״ל אשר נפצע בשתי רגליו במלחמת יום- הכיפורים. תמה אני, אדוני ראש הממשלה, שבכל הודעתך לא מצאת לנכון לאמור אפילו מלה אחת על הבארבאריות הזאת.

(חבר-הכנסת י. ב ן - א ה ר ן קורא קרי- את- בי ני י ם)

אליעזר רונן (המערך):

זה מה שיש לך להגיד על מעשה סבסטיה           ?

(קריאות מכל חלקי הבית)

היו״ר י. ישעיהו:

חברי הכנסת, עוד מוקדם. אני מבקש לדחות את הקריאות לאחר הישיבה.

מנחם בגין (הליכוד);

אני מודיע מראש שלא אשיב על קריאות-הביניים.

יצחק בן-אהרן (המערך):

שם המשטרה לא נשאה אותם על כפיים.

אריאל שרון (הליכוד):

חבר הכנסת בן-אהרן, זה אותו דבר. בדיוק אותו דבר.

חיים לנדאו (הליכוד):

חבר-הכנסת בן-אהרן, הבולשביסם עדיין קיים בקיבוצים מסויימים.

היו״ר י. ישעיהו;

חבר-הכנסת לנדאו, זה מפריע לדיון.

(חבר-הכנסת י. קרגמן קורא קריאת- ביניי ם )

חיים לנדאו (הליכוד);

זה בולשביסם שקיים כל השנים. הוא היה רדום.

(חבר-הכנסת י. קרגמן קורא קריאת - ב י נ י י ם )

היו״ר י. ישעיהו:

חבר-הכנסת קרגמן, אני מבקש להפסיק את הקריאות.

יהודה בן-מאיר (חזית דתית לאומית):

חבר-הכנסת קרגמן, אין כאן פאשיסטים בכנסת הזאת. על מה אתה מדבר בכלל ?

(קריאות מכל חלקי הבית)

אברהם ורדיגר (חזית דתית תורתית):

חבר-הכנסת קרגמן, אתה תטפל במסים.

יהודה בן-מאיר (חזית דתית לאומית):

הוא צודק. אמרתי שאין כאן פאשיסטים בכנסת, זה הכל. אני מציע לכם, אל תדברו על פאשיסטים פה. זה כבר לא עושה רושם, חבר-הכנסת קרגמן.

היו״ר י. ישעיהו:

חברי הכנסת, אני מבקש להפסיק את קריאות- הביניים. חבר-הכנסת בגין, תמשיך בבקשה.

מנחם בגין (הליכוד):

אני מודיע מראש שהיום לא אשיב לקריאות ביניים.

היו״ר י. ישעיהו:

זאת בפירוש הבקשה.

מנחם בגין (הליכוד):

לחלל האוויר הוטלו המלים הבזויות ביותר; לא אחזור עליהן כדי לא לבייש את ״דברי הכנסת״. אבל מלה אחת אזכיר: ״פוטש״. מה בריה זו עושה בקשר עם התנחלות בשומרון, או על-פי השפה הרשמית הגאונית: ״נסיון ההתמקמות בסבסטיה״? סטודנטים למשפטים זוכרים שהיתה מהלכת ביניהם שאלה משוערת: מתי מהפכה היא חוקית. והם היו משיבים בטעות. הפרופסור ציפה לתשובה אחת: המהפכה נעשית חוקית כשהיא מצליחה. אבל מעולם לא נשאלה שאלה כזאת לגבי ״פוטש״. זו מלה שמקורה באירופה המרכזית, ופירושה נסיון תפיסת השלטון בכוח שנכשל.

אליעזר רונן (המערך):

זה מה שקרה פה.

חיים לנדאו (הליכוד) :

מי זה החכם הזה ?

(קריאות באולם)

מנחם בגין (הליכוד) :

ערב ט׳ באב השתא נעשה נסיון לתפוס את השלטון בכוח הזרוע והוא נכשל. הכיצד? גדודים חמושים בפיקודו של הרב נריה יצאו למקום מושבה של הממשלה כדי להסתער עליו ולתפוס אותו. אלא שערנותה של הממשלה, אופיה החזק והתמיכה הנרחבת של הציבור הכשילו את הנסיון הזה של עשיית ״פוטש״ בישראל. עליתי היום לדוכן, אדוני היושב-ראש, כדי לספר לכנסת את כל הפרטים הידועים לי בקשר עם נסיון ההשתלטות הזה על מדינת ישראל וממשלתה. אבל לפני כן אספר משהו על ״פוטש״ קודם.

היה זה לא בט׳ באב, אלא בפסח; לא השתא, אלא לפני שש שנים ויותר. קבוצת יהודים עלתה לחברון והתמקמה במלון ״פארק״. לאחר ליל הסדר היא הודיעה שהיא לא תזוז משם. זו חברון, עיר אבות, באנו כדי להישאר פה לנצח. והם עשו זאת בלי רשיון של הממשלה.

מנחם הכהן (המערך):

גם בלי חברי כנסת.

מאיר פעיל (מוקד):

אם הממשלה היתה מתנהגת אז כמו היום, אז לא היה המצב של היום.

יהודה בן-מאיר (חזית דתית לאומית):

ואז לא היתה חברון ולא היתה קריית-ארבע.

מנחם בגין (הליכוד):

בימי חול המועד פסח יצאו לחברון שלושה חברי כנסת שהיו שלושה חברי הממשלה, והם עודדו את המתנחלים בחברון למען יישארו במקום ולא יעזבוהו. מי היו שלושת השרים ההם ? שניים נמצאים באולם הזה: האחד הוא שר הדתות לשעבר, חבר- הכנסת זרח ורהפטיג; השני עומד על הדוכן; השלישי נמצא היום במרחקים, הלא הוא סגן ראש הממשלה ושר החוץ דהיום. ואמנם כן, המתנחלים נשארו בחברון.

(קריאה: זו הבעיה באמת.)

מאיר פעיל (מוקד):

זו הברית ——

היו״ר י. ישעיהו:

חבר-הכנסת פעיל, אני מבקש לגלות פחות פעילות בקריאות-ביניים.

מנחם בגין (הליכוד):

המתנחלים נשארו בחברון.

אדוני היושב-ראש, כך ולא אחרת נוסדה קריית- ארבע. ואינני זוכר שמישהו אז דרש להסיר את הח- סינות של אותם חברי כנסת. אף אינני נזכר שמישהו העלה זכרונות בקשר לפירוק הפלמ״ח ואמר כי הנה ניתנה הוכחה שבאמת צריך היה לפרק את הפלמ״ח.

ועכשיו, לאחר שסיפרתי את הסיפור של ה״פוטש״ של פסח לפני 6 שנים, אספר לכנסת את הפרטים הידועים לי בקשר עם ה״פוטש״ החדש.

קבוצת יהודים המאמינים באמונה שלמה שארץ- ישראל שייכת לעם היהודי, ויש להתיישב ולהתנחל בארץ הזאת, פנתה אל חברי כנסת מכל הסיעות הציו- ניות, לרבות ממפלגת העבודה, והזמינה אותם להילוות אליהם לעלייה על הקרקע בשומרון. אני יודע שחברי כנסת מכל הסיעות הציוניות — לרבות מפלגת הע- בודה — קיבלו את ההזמנה. הם אפילו לא אמרו לנו היכן הוא מקום ההתנחלות או ״ההתמקמות״. יצאנו עמם, 17 או 18 חברי כנסת, בלי החלטות פורמאליות של סיעותינו; כל אחד על-פי החלטתו שלו.

אני רוצה לומר לחברי הכנסת כולם, גם לאלה שאינם פוסקים לצעוק, שצעקותיהם לא יעזרו להם, כי באותו ערב היתה לחברי הכנסת שהיו שם הרגשה של התרוממות רוח נדירה בחייהם. הוד קדומים אפף אותנו. ואמנם כן — ראינו נוער נפלא, מאמין, טהור, אידיאליסטי, מסור, הבא להתנחל בארץ אבות. לא אכחד בפניכם שגם זכרנו את הפסוקים על מקום שכם, אלון מורה, על ההבטחה ״לזרעך אתן את הארץ הזאת״. אני יודע, יש אנשים המוכנים להשמיע, בקשר עם זכרון כזה, דברי זילזול ולומר שזו דבקות בעבר, זוהי לאומנות, רחמנא ליצלן, או קנאות לאומית או דתית. לא אשים לב לא למזלזלים ולא לדברי הזילזול.

אנחנו יושבים פה יחד שנים רבות, ואני אומר לכם, יריבי הנכבדים: אני מאמין באמונה שלמד. כי בפסוקים קדושים אלה חי עם ישראל ובזכותם שבנו כולנו לארץ אבותינו.

כעבור שעות מספר הופיעו חיילינו-בנינו. נמסרה לנו ידיעה שהם קיבלו הוראות, באמצע הלילה, להוריד את המתנחלים. דאגנו מאוד. חלילה, חלילה שנגיע להתנגשות בין חיילים ומתנחלים. כולם בנינו, כולם יקירי נפשותינו, לכולם נתון לבנו. ולכן היתה דאגה בלב. כאן יושבים חברי כנסת מסיעות שונות, שהיו שם, והם יעידו כולם: המאמץ הראשון היה להביא לידי מניעת התנגשות. אותו לילה ניסינו להתקשר עם שר הבטחון בראדיו-טלפון ולא נסתייע הדבר. אז שוחחנו עם בכיר המפקדים והסברנו לו שבמחנה הגדול הזה יש נשים, יש ילדים, משפחות שלמות. זה לילה. אין להעלות על הדעת שתהיה פעולה בתנאים כאלה נגד אנשים. המפקד הקדיש תשומת-לב רבה מאוד לדברי ההסברה השקטים האלה, והוא ביקש מיד למסור אותם בדיוק כפי שנאמרו. הם נמסרו. כעבור שעה הלכו החיילים לדרכם. נמנעה התנגשות. אני רוצה לומר לכם מיד, יריבי הנכבדים, אם רק זאת השיגו חברי הכנסת אותו לילה — ובדיעבד אנו יודעים שקרה מה שאמרנו, בבוקר נפעיל כולנו שכלנו ונבטיח שלא תהיה שום התנגשות בין בנים לבנים, בין חיילים לחיילים, כי הרי כולם חיילי ישראל — אם לכך תרמנו, כל דברי הגידוף, השיסוי והעלבון כדאיים. נקבל אותם לא רק בשלוות-נפש אלא אפילו באהבה.

בהמשך היום שוחחו חברי הכנסת רימלט, הורביץ, המר, בן-מאיר ואני עם שר הבטחון. לא אכנס לפרטים. אבל בדיעבד — חבר׳- כנסת נוספים הופיעו, חברי הממשלה דנו — אנו יכולים כולנו לומר שגם מצד המתנחלים הוכחה אחריות רבה ואהבת ישראל, נמנעה כל התנגשות. ושוב אני חוזר; כל מי שנתן ידו למניעת ההתנגשות — יבורך.

אבל אני מבקש עכשיו לשאול: מדוע זה צריך להעליל עלילות על פוטשיסם ופאשיסם וחתירה תחת המשטר הדמוקראטי כאשר יהודים הולכים להתנחל בארץ-ישראל ? מדוע לא להניח שהמניע היחיד שלהם הוא אהבת ארץ-ישראל ?

סיפר לנו אתמול הרמטכ״ל, שהיה נוכח בזמן הפינוי, שלצדו עמד יהודי עולה מרוסיה אשר עדיין לא למד עברית ולכן דיבר בשפת ארץ מוצאו. הוא קרא קריאות. אבל שלוש מלים יצאו מפיו והן היו עבריות : ״ושבו בנים לגבולם״. עולה חדש זה שדיבר רוסית בלבד השמיע תמיהה: ושבו בנים לגבולם — מדוע מתרחש מה שמתרחש? פוטש ? מדוע לא להניח את הטהור במניעים — לא להשאיר את שומרון שומם מיהודים, להתנחל בו, לעבוד את אדמת ארץ-ישראל, לשוב אליה, להידבק בה באהבה, בחסד, ברחמים, בטהרה, בקדושה ובאמונה ? האם יהודים ילמדו מהמקולקלים שבהם להעליל עלילות כזב, עלילות דם, על בני עמנו?

שנית, הוטל לחלל האוויר המושג פשרה. מה רע בפשרה כזאת ? מה רע בהידברות בין יהודים ליהודים בימים מיוחדים כאלה ? שמענו קולות, קראנו מאמרים, הגיעונו זעקות שבר: בשום פנים ואופן לא משא-ומתן, שום פשרה עם האנשים האלה, שום הידברות עמם. מי השמיע קריאות מחאה אלה ? אנשים הקוראים לפשרה עם סאדאת המודיע שהיהודים מטמאים את אדמות ערב הכבושות ומתכוון גם לירושלים; עם אסאד האומר שעלינו לעזוב את רמת-הגולן כולה, ולא — יעשה מלחמה; עם חוסיין התובע מה שהוא מכנה ״החזרת ירושלים העתיקה לריבונות ערבית״. ואין זה סוף הרשימה; משא-ומתן ופשרה גם עם עראפאת, גם עם חוואתמה, גם עם ג׳יבריל ואף עם ד״ר חבש. עם כולם מותר לנהל משא-ומתן. לכולם צריך לפנות בהצעות פשרה והידברות, על אף כל העובדות שהם רוצים את הנסיגה הטוטאלית ומנסים לגזור על הכל. המדיניות הזאת פשטה את הרגל לעיני כל כאשר שר הבטחון, ראש הממשלה והרמטכ״ל מזהירים אותנו: הם מאיימים עלינו במלחמה אם לא נקבל את דרישותיהם, שאפילו אבירי הפשרה לא מוכנים לקבלן. ואף-על-פי-כן, עוד ועוד מוצעים משא-ומתן ופשרה והידברות עם אויבים. אך עם היהודים שבאו להתנחל על אדמת ארץ-ישראל, חלילה, אסור שתהיה הידברות.

ואפילו התביעה הזאת, גבירותי ורבותי, חברי הכנסת מכל הסיעות, הופיעה באותיות עבריות: למה לא הופעלה נגדם ארטילריה? תותח? כך קראנו. ואכן, חשכו עינינו.

(קריאה: איפה הופיע ?)

כנראה אינכם קוראים את כל המאמרים. אנחנו קוראים.

(קריאה מספסלי המערך: חבל על הזמן.)

חבל על הזמן לקרוא את עתון ״דבר״? את זה אני מקבל.

אולי מזה נלמד לקח: לא נלמד מאיש דמוקראטיה ונאמנות לה. אנחנו הוכחנו את נאמנותנו זו כל השנים. מישהו אחר צריך עדיין להוכיח אותה. אנחנו איננו מטיפים לשום הפרות חוק. אני משוכנע, אני מאמין באמונה שלמה, שבמקרה דנן שום חוק לא הופר. היה חוק שאסר התמקמות באזור ההוא של ארץ-ישראל, ושמו ״הספר הלבן״, אבל הוא הוכרז בטל ומבוטל ביים חידוש עצמאותנו. אנחנו רוצים בארץ-ישראל. חטאנו ? פשענו?

מישהו מנסה להפוך את הקערה על פיה: ההתנחלות ביהודה ושומרון זו הפקרות, חוסר אחריות ושנאת השלום, ואילו החזקת שומרון ויהודה בלי יהודים, "פקדון" בשביל חוסיין ועראפאת ונכונות למסור אותם בידי האויב, זו אחריות. לא, ידידים ויריבים, הפיכת הקערה על פיה לא תצלח. יש חלק עצום בעם ישראל — אני מאמין שהוא רוב — המשוכנע כי החזקת יהודה ושומרון ללא יהודים ונכונות למסור אותם בידי האויב זו ההפקרות, זה שיא חוסר האחריות הלאומית. ומשום כך אנו מבקשים את כולם, על אף דברי השיסוי, על אף דברי ההסתה, על אף כל מה שקראנו ושמענו בימים אלה, לעשות מאמץ עליון בימים מיוחדים לעמנו ולארצנו ולהתאחד באהבת ישראל, באהבת ארץ-ישראל.

הבה נעשה התנחלות על-פי דעת הכנסת ורובה ביהודה ושומרון. אני שמעתי את דבריו החשובים של חבר-הכנסת דיין לפני שבוע. הוא אמר במפורש: צריך להתנחל לא רק ביהודה, אלא גם בשומרון. יש לי יסוד להניח שהוא דיבר גם בשם חבריו לחטיבה. חמישים וארבעה חברי כנסת מן הצד הזה של הבית אמרו במפורש: יש להתנחל בארץ אבות, ביהודה ובשומרון. אם כך הרי זה הרוב של הכנסת. בלי רק״ח.

(חבר-הכנסת י. בן-אהרן קורא קריאת - ביניים)

מנחם בגין (הליכוד):

אדרבה, נעשה את רצונו של רוב נבחרי העם ונחליט על התנחלות גם ביהודה ובשומרון ונבצע אותה על-פי תכנית טובה.

מרדכי בן-פורת (המערך):

יש השלמה לפי החלטות הממשלה — את המחצית השנייה.

מנחם בגין (הליכוד):

אדרבה, זו פנייתי לממשלה, שתעשה את רצונו של הרוב בכנסת.

ישראל קרגמן (המערך):

אתה עושה את ההיפך.

מנחם בגין (הליכוד):

שלום עליכם.

( ח ב ר - ה כ נ ס ת מ. הכהן קורא קרי- את- בי ני ים )

אריאל שרון (הליכוד):

סוף כל סוף אני יודע מה זה רב-מטעם.

איתן לבני (הליכוד):

אני גם יודע איר הרב הכהן מטהר ממזרים.

היו״ר י. ישעיהו:

חברי הכנסת, אני מבקש להפסיק. לא כל קריאת- ביניים היא בעלת טעם.

מנחם בגין (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, הכרנו את הנוער הזה הרוצה להתנחל. אני אומר לכם בכל לבי ובכל נפשי על יסוד נסיון של שני דורות: נוער טוב ממנו לא קם לו לעם ישראל. אשרינו שזכינו לבני דור המשך כזה, מכל המחנות, בעלי כל ההשקפות, הרוצים להתנחל בארץ-ישראל, לגאול את יהודה ושומרון. יצחק בן-אהרן (המערך):

אילו כל המחנות ? מה התרומה של התנועה שלך להתיישבות בארץ ? מה היא מפת ההתיישבות של חירות והריביזיוניסם ? תראה לי את המפה שלך, לא מפת המלל.

חיים לנדאו (הליכוד):

לולא חירות היית עבד בארץ הזאת, חבר-הכנסת בן-אהרן.

מתתיהו דרובלס (הליכוד):

אתה צריך ללמוד את המפה.

חיים לנדאו (הליכוד):

אתה רגיל למפות של גיטו, חבר-הכנסת בן-אהרן.

מנחם בגין (הליכוד) :

אין שום סיבה, אין שום הצדקה, שעל רצונו הטהור של הנוער הזה יהיה לנו ריב ומדון. נהפוך הוא, עמו וסביבו, עם רוחו ועם אמונתו אפשר להקים דברים אדירים בארצנו, הוא לא מאות, הוא אלפים ורבבות, גם בארץ, גם בתפוצות הגולה. כפי שקראנו לפני שבע שנים על דעת הממשלה כולה: קומו, עלו לנחלת אבותינו, תישמע הקריאה גם בימים אלה על דעת הבית כולו ותהיה התרוממות רוח במקום ריב ומדון, אהבת ישראל תשרה בקירבנו ונעשה מעשה ציוני גדול, גואל, כפי שהאמינו בו אבות אבותינו עד ימינו. אדוני היושב-ראש, זו היום הקריאה לכנסת.