הישיבה השלישית של הכנסת התשיעית יום שני, ד' תמוז תשל"ז 20 יוני 1977 התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת הודעת ראש הממשלה

אישי נשיא המדינה, אדוני היושב־ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת. בהכרעה דמוקראטית שעליה גאוותנו החליט העם בישראל ביום 17 במאי על חילופי משמרות בממשל. מפלגה אשר זמן רב היתה מרכיבה את ההנהגה בהסתדרות הציונית ואת הממשלות במדינת ישראל היתה למפלגה השנייה בכנסת, ואילו גוף מדיני אשר שירת את האומה בסבלנות ומתוך נאמנות לכללי הדמוקראטיה כאופוזיציה פארלאמנטארית, היה למפלגה הראשונה ונקרא להרכיב ממשלה חדשה.

ביום ג' כ"א סיון תשל"ז, 7 ביוני 1977 ,הואיל נשיא המדינה, מכוח סמכותו ועל־פי המלצתן של סיעות בכנסת המייצגות רוב מכריע של חבריה, להטיל עלי את התפקיד להרכיב את הממשלה. היום באתי להציג את הממשלה. על הרכבה וחלוקת התפקידים בתוכה לפני הכנסת ולבקש בשבילה את אמונו של בית הנבחרים.

ציבור הבוחרים נתן בנו את אמונו, אך לא יירום לבנו. הננו יודעים כי המבחנים העיקריים הם לפנינו, ומאחר שהממשלה היא חדשה וכמוה מדיניותה הנני מבקש את הבית ואת האומה להעניק לה אשראי מוסרי לפחות לשנה הראשונה של כהונתה. לא ביום אחד נתקן עיוותים ונקדם את המדינה בשטח החברתי, הכלכלי והמדיני. עז רצוננו לעשות כן, ונעשה מאמץ עליון בעבודה קשה כדי להגשים את התכניות החיוביות אשר למען ביצוען קיבלנו את אמון העם. אבל לכך דרוש זמן. מקווה אני כי האשראי המוסרי יינתן לנו ונוכל בתנאי הסכמה לאומית לפעול ולהיטיב עם העם על כל שכבותיו.

אדוני היושב־ראש, רבותי חברי הכנסת, בהיכנסו לתפקידו הרם הביא נשיא ארצות־הברית מר קארטר מדבריו של הנביא מיכה לאמור: "הגיד לך אדם מה טוב ומה השם דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך". דברים אלה שימשו בעבר ותמיד יהיו נר לרגלינו. אולם מיכה המורשתי גם חזה על אחרית הימים. חזונו זה דומה להפליא, בהבדלים מסויימים, לחזונו של ישעיהו בן־אמוץ. כל אדם שוחר חירות, שלום וצדק, עד היום יפעם לבו בקראו את דברי הנצח ההם: "וכיתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה". גם לאור החזון הזה נלך מתוך אמונה וידיעה כי זו אחת התרומות הכבירות של מחשבת ישראל לתרבות אנוש וכי יבוא היום שבו תחדלנה מלחמות בין העמים וייעלם הנשק הקטלני ולשלום יהיה לרחוק ולקרוב.

ואף זאת נזכור: לאחר העלותו את החזון הכלל־אנושי אומר מיכה המורשתי כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו, ואנחנו נלך בשם השם אלוהינו לעולם ועד. בזכות מורשת אבות זו של אלפי שנים הנני להודיע כי ממשלת ישראל לא תבקש משום אומה, קרובה או רחוקה, גדולה או קטנה, להכיר בזכותנו להתקיים. הזכות להתקיים, אדוני היושב־ראש? לא יעלה על דעתו של שום בריטי או צרפתי או בלגי או הולנדי, הונגרי או בולגרי, רוסי או אמריקאי לבקש בשביל עמו הכרה בזכותו להתקיים. קיומם הוא זכותם, והוא הדין בישראל. אנו קיבלנו את זכותנו להתקיים מאלוהי אבותינו בעלות שחר תרבות האדם לפני קרוב לארבעת־אלפים שנה, ובעד הזכות הזאת, אשר קודשה בדם יהודים מדור לדור, שילמנו מחיר כמוהו לא נודע בתולדות העמים. עובדה זו בוודאי איננה מקטינה או מחלישה את זכותנו; נהפוך הוא. לכן הנני שב ומדגיש כי איננו מצפים שיבקשו בשבילנו כי תוכר זכותנו להתקיים בארץ אבותינו. דרושה הכרה אחרת בינינו ובין שכנינו, הכרה בריבונות ובצורך ההדדי בחיי שלום והבנה. להכרה הדדית זו אנו צופים. למענה נעשה כל מאמץ אפשרי.

ארץ־ישראל, ארץ חמדת אבות, ארצנו היחידה. דבקנו בה בכל הדורות. מעולם לא ניתקנו את הקשר עמה. התפללנו עליה, התגעגענו אליה, אהבנוה בכל לבנו ובכל נפשנו. לא שכחנוה אפילו יום אחד בלכתנו בגולה, ואת שמה נשאו אבותינו הקדושים על שפתותיהם בהיסחבם על־ידי אויב משמיד אכזר לכל המיתות המשונות. גלינו מעל אדמתה ושבנו אליה באמונה ובזכות ובהקרבה, בבנייה חלוצית מהוללת ובמלחמת השתחררות עצמית מפוארת. איש לא נתן לנו את חירותנו. כבשנוה בשארית כוחנו הלאומי בדור שבו הושמד שליש מעמנו ואיש לא בא לעזרתו.

על ארץ זו כתב לפני יותר משבעים שנה זאב ז'בוטינסקי: "אכן, הגרעין האמיתי של ייחודנו הלאומי הוא פרי טהור של ארץ־ישראל. לפני בואנו לארץ־ ישראל לא היינו עם ולא היינו קיימים, על אדמת ארץ־ ישראל נוצר, משברי עמים שונים, העם העברי. על אדמת ארץ־ישראל גדלנו, עליה היינו לאזרחים; ביצרנו את אמונת האל האחד נשמנו אל קירבנו את רוחות הארץ, ובהיאבקנו לעצמאות ולשלטון אפף אותנו אווירה והזין את גופנו הדגן שצמח על אדמתה. בארץ־ישראל התפתחו רעיונות נביאינו, ובארץ־ישראל הושמע לראשונה שיר השירים. כל אשר עברי בקירבנו ניתן לנו על־ידי ארץ־ישראל. כל השאר אשר בנו איננו עברי. ישראל וארץ־ישראל חד הם."

אמנם כן, כפי שכתבנו בקווי היסוד למדיניות הממשלה: "לעם היהודי זכות היסטורית נצחית לארץ־ישראל נחלת אבותינו, זכות שאינה ניתנת לעירעור."

מורי ורבותי, חברי הכנסת, נשתדל להעמיק את הידידות בינינו ובין ארצות־הברית של אמריקה. זה יהיה יסוד מסד למדיניות הממשלה. לא רק רגשות עמוקים ואמונה בערכים של מוסר ודמוקראטיה משותפים לאמריקה ולישראל. מאחדת אותן, לפי הכרתנו, גם שותפות אינטרסים אמיתית ועמוקה. ישראל היא חלק בלתי־נפרד של העולם החפשי, אך העולם החפשי, הדמוקראטי, הצטמק מאוד בתקופה האחרונה. אפשר לדמותו לאי אשר על חופיו עולים גלים סוערים ומים זידוניים של טוטאליטאריות עכורה. סיסמה מפורסמת מן המאה ה־19, יש להמירה בימינו בקריאה: בני החורין בכל הארצות, התאחדו. על כולנו לעמוד יחד כדי להדוף את הסכנה ולקיים את חירות האדם.

נפעל למען חידוש הידידות בינינו ובין צרפת. היתה קיימת לא רק ידידות אלא אף ברית בין שתי ארצותינו. הנני קורא לנשיא צרפת ולממשלתה לחדש את היחסים ההם עם ישראל, כמובן על יסוד של הדדיות. יש לצרפת ידידים רבים בישראל ויש לישראל ידידים מצויינים בצרפת. משני עברי הים התיכון נושיט יד איש לרעהו וגעשה למען תחיית הידידות בין שני העמים.

אנו מעוניינים בנורמאליזאציה של היחסים בין ישראל לבין ברית־המועצות. שלוש תקופות היו ביחסים בין הציונות בארץ־ישראל ובין ברית-המועצות. מימי המהפכה הבולשביקית, במשך קרוב לשלושים שנה, היחסים היו של איבה יזומה על־ידי מוסקבה, שלא ניתנה לגישור. בשנות ה־40 האחרונות בא המיפנה הגדול. בהשפעת מלחמת השיחרור נגד השלטון הבריטי החלה מוסקבה לראות בשאיפה לחידוש המדינה היהודית שאיפה של קידמה אנושית, וזכורים לכולנו נאומיהם של גרומיקו וצאראפקין על הצורך הדחוף בהקמת המדינה היהודית.

בשנות ה־50 שוב בא מיפנה לרעה, ומוסקבה הושיטה יד לאויבינו וציידה אותם בנשק קטלני בידעה היטב כי באחד הימים הוא יופנה נגד שארית הפליטה של העם היהודי, אשר את השמדתו ראו שליטיה במו עיניהם על אדמת ארצם ומחוצה לה.

בפרוץ מלחמת ששת־הימים ניתקה ברית־המועצות את היחסים הדיפלומאטיים עם ישראל. חידוש יחסים תקינים אלה תלוי, לפי טבע הדברים, ביזמתה של מוסקבה. אם תבוא יזמה זו נתבע כי יושם קץ לרדיפות של היהדות והציונות, להסתה נגדן; כי ישוחררו כל אסירי־ציון ויינתן לכל יהודי ברחבי ברית־המועצות, שיבקש זאת, לעלות, לשוב לארץ־ישראל, או כפי שאומרים אחינו, דורשי־ציון בברית־המועצות: למולדת ההיסטורית של העם היהודי.

אדוני היושב־ראש, בראש דאגתנו מניעת מלחמה חדשה במזרח התיכון. הנני קורא למלך חוסיין, לנשיא סאדאת ולנשיא אסאד להיוועד עמדי, אם בבירותינו ואם על אדמה נייטראלית, אם בפומבי ואם מחוץ לזרקורי הפרסומת, כדי לדון על השכנת שלום־אמת בינינו וביניהם. דם רב, דם רב מדי, יהודי וערבי, נשפך באזור הזה. נשים קץ לשפיכות הדמים השנואה עלינו. בכנות וברצינות נשב ליד שולחן הדיונים. אם קריאה זו תיתקל בסירוב, נרשום לפנינו את הסרבנות הערבית. היא לא תהיה חדשה. חמישה ראשי־ממשלה שקדמוני – דוד בן־גוריון, משה שרת, לוי אשכול, זכרונם־לברכה, וייבדלו לחיים ארוכים הגברת גולדה מאיר ויצחק רבין – שבו וקראו לקיים פגישות כאלה, ולא היה מן הצד השני מענה, או שלילי היה. אך אנו לא נלאה מלהשמיע את הקריאה, לא לשם צורך תעמולתי אלא לשם הצרכים החיוניים של עמינו וארצותינו.

ועתה, רבותי חברי הכנסת, הפנייה אל עצמנו, אל בני עמנו. אני קורא לאזרחי ישראל שעזבו את הארץ – לשוב הביתה. בימים עברו אמרו שונאי ישראל כי היהודי נוהג לפי הכלל: מקום שם טוב לי – שם מולדתי. לא בהם נתחשב, אך נוכיח לעצמנו כי עם חידוש העצמאות והחירות נוהג היהודי לפי כלל הפוך: מקום שם מולדתי, שם טוב לי, אפילו קשה לי. הממשלה תעשה כדי להקל על המשפחות השבות. לא נקרא לאנשים אלה בכינויי גנאי. עלבונות אינם פותרים שום בעיה. נאמר להם בפשטות: עת לשוב הביתה.

אנו קוראים לבני הדור הצעיר, במולדת ובכל תפוצות הגולה, לקום, לעלות ולהתנחל. בואו ממערב וממזרח, מצפון ומדרום כדי לבנות יחד את ארץ־ישראל. יש בארץ־ישראל מקום למיליונים שבי־ציון. איננו רוצים לנשל ולא ננשל שום תושב ערבי מעל אדמתו. יהודים וערבים, דרוזים וצ'רקסים יכולים לחיות יחדיו בארץ הזאת, והם צריכים לחיות יחד בשלום, בכבוד הדדי, בשיווי זכויות, בחירות ובקידמה כלכלית־חברתית.

רבותי חברי הכנסת, תכנית החקיקה של הממשלה למושב הקצר הזה ולמושב החורף של הכנסת תכיל בין השאר: חוק ביטוח בריאות ממלכתי לכול; חוק בוררות ממלכתית שיפוטית בשירותים החיוניים לציבור ולמדינה; חוק שכר מינימום; חוק פנסיה, על־פי התפילה המקודשת לישראל: "אל תשליכנו לעת זיקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו"; חוק זכאות לשיכון.

כמו כן, אם יהיה הכרח בכך, נגיש הצעות חוקים שמטרתן תהיה לעקור פשעים אלימים. על כולנו לעשות מאמץ כדי לשוב למסורת הנשגבה של העם היהודי בתפוצות ובישוב הארץ־ישראלי. בני העם היהודי לא ידעו פשעים מסוג מסויים נגד איש או אשד. או נגד עצמם. עלינו לבנות ארץ־ישראל יפה, אבל עלינו גם לדאוג שיהיה לנו עם ישראל יפה, ישר, טהור, הנוהג כבוד ביחסי אנוש ומקיים חוק וסדר אזרחי, המשמש מופת טוב לזולתו.

לא מעטים הם האזרחים שחטאו בעבירות כלכליות, אם משום הדראקוניות של חוקי הגבלה מסויימים ואם מסיבות אחרות. הממשלה תשקול אפשרות של מתיחת קו מעל העבר, של פתיחת דף חדש גם בשטח זה. עינינו צופיות לעתיד. המדינה תכבד את האזרח והאזרח יכבד את חוקיה.

נחנך כולנו את הדור הצעיר על הערכים האנושיים והיהודיים שנפשו של ישראל דבקה בהם מדור לדור: אהבת האדם, אהבת החירות והצדק, אהבת המולדת. יש לנו דור צעיר נפלא, רציני, מסור ונאמן. ראינוהו במבחנים. הוא עמד בכולם בכבוד ובמסירות, כל דאגתנו, כל אהבתנו, נתונות לו, ואנו מקווים כי בבוא היום, בעזרת־השם, נמסור לידי הדור הצעיר ארץ ומדינה שתהיה עליה גאוותם של כל בני עמנו וגם של כל בני־החורין.

אדוני היושב־ראש, במבנה הממשלה יש בכוונתנו לערוך חידושים למען חסכון ויעילות. נבטל משרדים ונאחד משרדים. לדוגמה: נבטל את משרד המשטרה, שאין כמוהו בשום מדינה דמוקראטית, ונעביר את שטחי פעולתו של משרד זה למשרד הפנים; נאחד את משרד התיירות עם משרד המסחר והתעשיה ויהיה לנו משרד אחד לענייני תעשיה, מסחר ותיירות; נקים משרד חדש שייקרא "המשרד לרווחה", אשר בתחומו יהיו שטחי הפעולה של משרד הסעד ושל משרד העבודה, ובכללם המוסד לביטוח לאומי; בעתיד הקרוב נשמור על קיומו של משרד הבריאות, אך אם יחול שינוי בהרכב הממשלה ויידרש איחודו של משרד זה עם משרד הרווחה, נשקול את האפשרות הזאת במגמה חיובית; נעביר לתחומי פעילותו ואחריותו של שר השיכון, שייקרא מעתה "שר הבינוי", שטחי פעולה המצויים כיום בתחומי משרד העבודה והקשורים בבינוי; נאחד את משרד התחבורה עם משרד התקשורת ויהיה לנו משרד אחד לתחבורה ולתקשורת; נקים משרד חדש לאנרגיה ותשתית, שתחומי פעולתו יכללו, בין השאר, נושאים הקשורים באנרגיה והמצויים כיום בתחומי משרד האוצר ומשרד המסחר והתעשיה, ונושאי תשתית המצויים במשרדי ממשלה אחרים, כגון רשות האנרגיה, חברת החשמל, מינהל הדלק, הוועדה לאנרגיה אטומית, המועצה למחקר ופיתוח.

הבאתי דוגמאות מספר לשינויים שאנו מתכוונים לערוך במבנה הממשלה ומשרדיה, ובהקדם תביא הממשלה לאישור הכנסת, כנדרש בחוק, את החלטותיה ליישום השינויים במבנה הממשלה ומשרדיה.

ועתה, אדוני היושב־ראש, הריני מתכבד להציג לפני הכנסת את הרכב הממשלה, והוא: מנחם בגין ־ ראש הממשלה, שמחה ארליך ־ שר האוצר, אהרן אבוחצירא ־ שר הדתות, יוסף בורג ־ שר הפנים ושר המשטרה, משה דיין ־ שר החוץ, יגאל הורביץ ־ שר המסחר והתעשיה ושר התיירות, זבולון המר ־ שר החינוך והתרבות, עזר ויצמן ־ שר הבטחון, דוד לוי ־ השר לקליטת העלייה, יצחק מודעי ־ שר האנרגיה והתשתית, גדעון פת ־ שר הבינוי, אליעזר שוסטק ־ שר הבריאות, אריאל שרון ־ שר החקלאות.

כפי שהנכם רואים, חברי הכנסת הנכבדים, לא הבאתי ברשימה שרים הממונים על משרד המשפטים, על משרד הסעד ומשרד העבודה, שייכללו במשרד הרווחה החדש משיוקם, ועל משרד התחבורה ומשרד התקשורת, שיאוגדו כאמור למשרד אחד. בתפקידי השרים הללו ישא לעת הזאת ראש הממשלה. עשינו כן כדי להשאיר אפשרות להצטרפותה של התנועה הדמוקרטית לשינוי לממשלה. בגלל חשיבותם של משרדים אלה ולמען יעילות הממשלה לא נוכל להשאיר את המצב הזה אלא בין ארבעה עד חמישה שבועות. אנו רוצים לקוות כי עד אז יחודש המשא־ומתן בין דוברי הממשלה לבין נציגי ד''ש והיא תצטרף לממשלה ושליחיה יקבלו לידיהם את המשרדים האלה.

ועתה קווי־היסוד של מדיניות הממשלה, שהצגתם נדרשת על־פי החוק: א) הכרת אחדות הגו־ רל ושותפות המאבק לקיומו של העם היהודי בארץ־ ישראל ובתפוצות הגולה. ב) לעם היהודי זכות היס־ טורית נצחית לארץ־ישראל, נחלת אבותינו, שאינה ניתנת לעירעור. ג) הממשלה תתכנן, תקים ותעודד התנחלויות כפריות ועירוניות על אדמת המולדת, ד) הממשלה תעמיד את עידוד העלייה בראש תפקידי האומה. ה) הממשלה תעמיד את שאיפת השלום בראש דאגתה ותחתור באופן פעיל ובהתמדה להשגת שלום־קבע באזור. ו) הממשלה תזמין את שכנותיה של ישראל, כולן, וכל אחת מהן, במישרין או באמצעות מדינה ידידותית, לנהל משא־ומתן ישיר למען חתימת חוזי־שלום אתן, ללא תנאים מוקדמים מצד כלשהו וללא נוסחת פתרון שהומ־ צאה מבחוץ. כל צד יהיה חפשי, על־פי שיקולו, להעלות כל הצעה וכל נושא יהיה נתון למשא־ומתן. ז) הממשלה מודיעה על נכונותה להשתתף בוועידת ז'נבה, משתוזמן על־ידי ארצות־הברית וברית־המועצות על יסוד החלטות 242 ו־338 .ח) לקראת ועידת ז'נבה ומשא־ומתן ישיר מודיעה ההמשלה על נכונותה של ישראל לנהל את המשא־ומתן כדי להשיג שלום־אמת חוזי ומעשי, שיביא לנורמאליזאציה של החיים באזור. ט) באין חוזי־שלום יחייבו את הצדדים ההסכמים שנחתמו ביניהם על־ידי הממשלות הקודמות. י) הכנסת הסמיכה את הממשלה, בחוק, להחיל בצו את המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה על כל שטח של ארץ־ישראל שייקבע בצו; סמכות חוקית ופארלאמנטארית זו היא בשיקולה של הממשלה; היא לא תופעל בעוד מתנהל משא־ומתן על חוזי-שלום בין ישראל ובין שכנותיה. הדבר יהיה קשור בבחירת העיתוי המתאים, בשיקול המדיני של הממשלה, בדיון מיוחד בכנסת ובאישורה. יא) שיווי זכויות לכל האזרחים והתושבים, ללא הבדל דת, גזע, לאום, מין ועדה. יב) הממשלה תבטיח את חופש הפרט וחירויותיו, את עידוד היזמה החפשית ושוויון האפשרויות ואת קידומו ורווחתו של הפרט. יג) מערכה מתמדת לשיבת־ ציון של כל דורשי־ציון מברית־המועצות ולהצלת יהדות סוריה ושאר מדינות ערב. יד) ריסון האינפלאציה, ייצוב המטבע, הבטחת רמת חיים הוגנת לכל תושבי המדינה. טו) פעולה למען ביטול העוני והושטת עזרה למשפחות ברוכות ילדים, במיוחד בדיור ובחינוך.

צ'רלי ביטון (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):

איך, על־ידי מינויו של חבר־הכנסת דוד לוי?

מנחם בנין (הליכוד):

טז) מאמץ מתמיד לריבוי השקעות הון מחוץ־לארץ לחידוש הצמיחה הכלכלית; ייעשה מאמץ מיוחד למען בנייה להשכרה. יז) הממשלה תשקוד על הבטחת תעסוקה, חדוות היצירה ומוסר העבודה. יח) הממשלה תעודד ותמריץ העלאת הפריון והתפוקה במאמץ משולב לגידול מהיר של התוצר הלאומי הגלמי ולהגדלה מתמדת של היקף היצוא. יט) הממשלה תפעל לשיפור יחסי העבודה ולצימצום הסיכסוכים במשק, לרבות חקיקת בוררות חובה בשירותים החיוניים. כ) הממשלה תפעל לעידוד ולהרחבה של החקלאות וההתיישבות על כל סוגיה וגוניה. כא) נקיטת אמצעים למניעת הירידה, החזרת אזרחים, שעזבו את הארץ, למולדת והגדלת העלייה ממזרח וממערב גם יחד. כב) כיבוד החוק ועקירת הפשע והאלימות. כג) הנהגת יום לימודים ארוך והשתתת החינוך על ערכי יהדות וציונות, על אהבת ישראל ואהבת המולדת. כד) הממשלה תבטיח חופש מצפון ודת לכל אזרח, תבטיח צרכי הדת הציבוריים באמצעי המדינה ותבטיח חינוך דתי לכל הילדים שהוריהם רוצים בכך. כה) יישמר הסטאטוס־קוו בענייני הדת. כו) הממשלה תכבד את ההסכמים הבין־לאומיים שנחתמו על־ידי הממשלות הקודמות.

יגאל אלון (המערך):

חה, חה, חה.

(קריאה: לעג לרש!)

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

אדוני קרא את ההסכם הקואליציוני?

מנחם בגין (הליכוד):

הכל יתברר בדיון.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

בעזרת־השם, כמובן.

מנחם בגין (הליכוד):

אדוני היושב־ראש, הצגתי את הממשלה והבאתי לידיעת הכנסת ואישורה את קווי־היסוד של מדיניותה, כחוק. ועתה הנני מתכבד לבקש מאת הכנסת להביע אמונה בממשלה.

[...]

מנחם בגין (הליכוד):

אדוני היושב־ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, מתוך הנחה שהלילה תביע הכנסת אמון בממשלה, אני מבקש להודיע כי על דעת חברי הממשלה, ובטוחני כי בהסכמת חברי הכנסת ללא הבדל סיעה, או כמעט ללא הבדל סיעה, אודיע לה כי פעולתי הראשונה מחר כראש ממשלה תהיה להורות לתת מקלט לפליטי וייטנאם בארצנו.

אנחנו כולנו זוכרים ספינות עם פליטים יהודיים בשנות ה־30 אשר נדדו על פני שבעה ימים וביקשו להיכנס לארץ מסויימת או לארצות רבות ונתקלו בסירוב. היום קיימת מדינת היהודים. לא שכחנו. אנחנו ננהג באנושיות. נביא את האנשים האומללים האלה, פליטים שניצלו על־ידי ספינתנו מטביעה במצולות ים, אל ארצנו. ניתן להם מחסה ומקלט.

ועתה, אדוני היושב־ראש, לדיון.

אריה אליאב (מחנה שלי):

חבר־הכנסת בגין, כמפקד אניות מעפילים אני מברך אותך.

מנחם בגין (הליכוד):

אני מודה לך. אמרתי שאני מניח שאקבל לכך גם את הסכמת הבית, ואני מודה לחבר־הכנסת אליאב על הביטוי שהוא נתן להסכמה זו.

ועתה לדיון. אני רוצה לומר שלאחר ששמעתי נאומו של ראש האופוזיציה, חבר־הכנסת שמעון פרס, קיבלתי רושם חזק – אולי הוא סובייקטיבי – שראש האופוזיציה הקודם היה נושא נאומים יותר מוצלחים נגד הממשלה.

יצחק נבון (המערך):

צריך לעשות הסבה מקצועית.

מנחם בגין (הליכוד):

אבל אין דבר, לחבר־הכנסת פרס עוד יהיה הרבה זמן ללמוד – איך הוא אומר – את השליחות הזאת, ואנחנו בוודאי עוד נשמע מפיו דברים משכנעים יותר.

בעצם אינני מתפלא. מה קרה? אני מדבר על כל חברי המערך. אנחנו יושבים יחד בבית זה שנים רבות, תמיד היינו יריבים, אבל גם ידענו ידידות אישית. זה חל אפילו על חבר־הכנסת יוסי שריד. הוא ניהל את מערכת הבחירות של מפלגת העבודה גם לכנסת הקודמת. אחר־כך בא בפעם הראשונה לבית הזה. הכרנו באופן אישי, והוא הזמין עתונאי ואמר לו שהוא מביע צער על דברי ההתקפה שהוא חיבר נגדי במערכת הבחירות.

יוסי שריד (המערך):

אני אתקן את הדברים, כי אתה חוזר עליהם כבר בפעם הרביעית או חמישית. אני לא מתנגד, אבל הדברים מאוד מאוד לא מדוייקים. אתקן את הדברים לאחר הנאום, אני לא רוצה עכשיו לקלקל לך.

מנחם בגין (הליכוד):

אל תפריע לי. אני לא הפרעתי לך אפילו במלה אחת, ובכלל לא הפסקתי חבר כנסת אחד. השעה מאוחרת, אני מבקש לתת לי אפשרות לבטא את רעיונותי.

העתונאי שאל את חבר־הכנסת שריד: ואם תעמוד בראש מערכת הבחירות שוב, האם תמשיך לתקוף את מר בגין? התשובה של חבר־הכנסת שריד היתה: אולי כן, אבל יהיה לי מצפון רע. והמצפון הרע של מר שריד במערכת בחירות זו עבד שעות נוספות.

כולנו שמענו וראינו, בראדיו ובטלוויזיה, איזו מערכת הפחדה התנהלה, מה לא אמרתם מה יקרה במדינת ישראל אם הליכוד ירכיב את הממשלה? היא לא עזרה לכם. להיפך: היא הזיקה לכם מאוד. אבל אינני מתפלא שחבר-הכנסת פרס עמד היום על הבימה ועשה עלי רושם של אדם שעדיין לא התאושש. אין פלא. האם אתה, חבר־הכנסת פרס, העלית על הדעת את השינוי הזה? אני משוכנע שהיית בטוח לחלוטין שאם תירש את ראש הממשלה יצחק רבין אתה תהיה ראש ממשלה. לא היה שום ספק בלבך כי כך יהיה. הוא הדין כל חבריך. אני בטוח שחבר־הכנסת אלון היה משוכנע שהוא שר הבטחון הבא. כי אתה הסכמת לכך מראש. משום שהוא רוצה, אמרת, להיות שר הבטחון – אז צריך לתת לו את זה. אתם הייתם משוכנעים שאתם תרכיבו את הממשלה. התרגלתם לשלוט. 29 שנים במדינה, וכמעט אותו מספר שנים בהסתדרות הציונית ובישוב – – –

(קריאה: בדיוק באותה מידה שאתם הייתם בטוחים שתישארו באופוזיציה).

אתם לא העליתם על הדעת שהעם יערוך את השינוי. ולכן אתם עדיין המומים. תתרגלו.

אתם עושים משהו מאוד לא נכון כלפי עצמכם. דיברתם היום הזה בנימה של תוקפנות. אני מקבל את זה. זה פארלאמנט חפשי, זאת כנסת חפשית. אופוזיציה רוצה להיות לוחמת, חריפה – כל הכבוד, אבל אני חושב, ואני אומר לכם זאת כחבר כנסת ותיק: לא טוב אתם עושים. אתם צריכים לעשות חשבון נפש, לחפש את דרככם, לבדוק את מעשיכם, כי הרי משהו קרה בישראל.

צאו וראו: הליכוד יצא במקום הראשון בכל ערי ישראל זולת שלוש ערים קטנות. הליכוד יצא לפניכם בחיפה – בפעם הראשונה מאז שיבת ציון. בפעם הראשונה יצא לפניכם הליכוד בעיר שנקראה "האדומה". תחפשו את הסיבות. מה קרה לכם? הייתם כל כך בטוחים בנצחונכם. אמרתם: נפסיד כמה מאנדאטים, אבל אנחנו נרכיב ממשלה.

מה קרה? מדוע הופתעתם? מדוע שיכנעתם גם מדינות אחרות – ובתוכן מעצמה גדולה – שאתם תרכיבו ממשלה? וגם אותה מעצמה היתה מופתעת. מדוע?

שימו אל לבכם, רבותי: בצבא קיבל הליכוד 45%, ואתם, המערך, 22% בלבד, מחצית הקולות ממה שקיבל הליכוד, בפעם הראשונה מאז אנחנו הולכים לקלפיות. בבחירות הקודמות אנחנו קיבלנו 41%,אתם קיבלתם 39.5%, ההפרש היה של אחוז־וחצי. הפעם – 50%. מה זה הצבא? מי זה הצבא? זה הדור הצעיר. הדור הצעיר פנה לכם עורף בבחירות אלה. משהו קרה בישראל.

ותמיד, אחר כל מערכות הבחירות, אתם הייתם אומרים: מה? יש לכם טענות נגד התוצאות? העם הזה הוא עם חכם ונבון, הוא יודע מה הוא עושה, הוא יודע מה הוא מחליט, באיזו ממשלה צריך לתת אמון. נו, מה תגידו עכשיו על העם החכם והנבון הזה?

אני קורא לכם שתעשו חשבון נפש. אם העם בבחירות הבאות יעלה אתכם שוב לדרגת מפלגה ראשונה לא יהיו לנו שום טענות. אבל בטוחני שאם לא תחפשו דרככם ולא תבדקו מעשיכם ולא תשאלו את עצמכם מדוע קרה הדבר הזה... מישהו קרה לו אסון, אסון גדול, שמפלגת העבודה לא תהיה בשלטון. אבל מדוע קרה לכם הדבר הזה? מדוע היום יש בסך־הכל ארבעה חברי כנסת מטעם מפ"ם בתוך המערך? הרי בסופו של דבר תנועה מפוארת, נכון, שהתיימרה, ובכנסת הראשונה היתה מיוצגת על־ידי 20 חברי כנסת.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

19.

מנחם בגין (הליכוד):

19. איפה ה־15 שלכם? "נחפשה דרכינו", זאת צריכה להיות הסיסמה שלכם.

אני רוצה לומר שגם גברת אלוני צריכה לבדוק את עצמה: מדוע היא נשארה בלי מרשה פרידמן?

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

אדוני, את הבדיקה הזאת עשיתי.

מנחם בגין (הליכוד):

גברתי, היית שלושה בבחירות הקודמות. בקושי עברת את המחסום של אחוז אחד, תבדקי מה קרה. את מספרת שעוד מעט ישרפו ספרים. איך יצאה מלה כזאת מפיך? ואת אמרת דברים שונים במשך ארבע שנים, מה התוצאה? – מאנדאט אחד, בקושי, במקום שלושה.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

לא כל כך בקושי, לא כל כך בקושי.

מנחם בגין (הליכוד):

חברי המערך עדיין טוענים – –

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

אתה פתחת היום בכך שלא גבה בך לבך. אני מציעה לך שתשמור על מה שאמרת.

מנחם בגין (הליכוד):

באמת לא שמעתי. אינני יכול לשמוע מרחוק ותואילי לתת לי להשמיע דברים בשקט. אני לא הפרעתי לך אפילו במלה אחת.

– – חברי המערך מוסיפים לטעון על סיכסוך עם העולם אם הליכוד יישם את מדיניותו. אני מקווה שאתם תהיו לא רק אופוזיציה לוחמת אלא גם אופוזיציה אחראית. ואני שואל אתכם מתוך הכרת האחריות: למה לומר זאת? כשאתם אומרים דברים כאלה – כאילו אתם כבר קוראים לעולם לקום נגדנו. אי־אפשר לפחות לתת – איך אומרים הצברים – "צ'אנס"?

אתם ניסיתם מדיניות מסויימת. אני מבקש לשאול: תחת איזו ממשלה חודשה תכנית־רוג'רס שש שנים לאחר הקפאתה? מתי הושמעו בפעם הראשונה המלים "ישראל תצטרך לסגת לקווי ה־4 ביוני 1967 עם תיקונים קלים" ? תחת ממשלת הליכוד או תחת ממשלת המערך?

אני זוכר את הימים שבהם הוגשה לנו תכנית־רוג'רס. הייתי אז חבר ממשלה, ב־1969. ואז ראש־הממשלה גברת מאיר קראה לכתב ה"ניו יורק טיימס" ואמרה לו: אילו איזושהי ממשלה בישראל – והיא התכוונה לממשלה דמוקראטית – היתה מקבלת את התכנית הזאת הנושאת את שמו של מר רוג'רס, היא היתה ממשלה בוגדת. אודה ואתוודה, אינני מחבב את המלה הזאת "בוגדת". אם זה עניין של חוק, משפט – זה דבר אחר. במדיניות – לכל אחד יש זכות לדגול בדעתו ולא צריך לקרוא לו "בוגד". זה טעמה של החירות. אבל כך אמרה גברת מאיר: הממשלה תהיה אשמה בבגידה בעם ישראל אם תקבל את התכנית הזאת. שש שנים הורדמה; לפני מספר חודשים היא הוצאה מהקפאון או מהמקרר. תחת איזו ממשלה זה קרה? בעקבות איזו מדיניות? מה לא הספקתם לומר? מדוע זה נאמר – לא שאלתם את עצמכם? תחת ממשלתכם, עם מדיניותכם שקראתם לה "סבירה", "פשרנית", "הגיונית". והנה כי כן, כך נאמר במפורש. ושלשום שוב שמענו את זאת.

אולי בעוד יום או יומיים יתפרסם מסמך אמריקני מסויים וכל חברי הכנסת, כמו כל בני העם, ילמדו שלקראת הפגישה בין הנשיא קארטר וביני, במחצית השנייה של חודש יולי, ייתכן שתהיינה לנו בעיות, אנו נתווכח בינינו עם כל הכבוד. אנחנו יודעים את מקומנו, מדינה קטנה; שם מעצמה אדירה, והנשיא קארטר לא רק נשיא ארצות־הברית אלא גם מנהיגו של העולם החפשי, לפי טבע הדברים והעוצמה. אולי כשיקראו ישראלים מסמך אמריקני מסויים בעוד יום או יומיים ייווכחו לדעת שממשלת הליכוד – ייתכן שתתקבל דווקה בסבר פנים יפות. למה לומר: אתם מכניסים אותנו לסיכסוך עם העולם, וקודם כל עם ארצות־הברית של אמריקה? הרי תחת ממשלתכם היה הוויכוח הגדול. האם ראש הממשלה לשעבר, חבר־הכנסת רבין, לא צריך היה לומר באמריקה גופה: לעולם לא נשוב לקווי 4 ביוני 1967?

יצחק רבין (המערך):

הוא אמר את זה.

מנחם בגין (הליכוד):

בוודאי. לכן אני אומר, לכן אני מזכיר. אני מצטט נכונה, חבר־הכנסת רבין אמר את זה. אני מודה לו שהוא מאשר את הדברים האלה.

אני מקווה שבפגישה שלי עם הנשיא קארטר, משישאל אותי, אני אוכל לומר, לא רק על דעת ממשלת הליכוד אלא על דעת הכנסת כולה – אולי זולת סיעה אחת – שעל עניין זה יש לנו קונסנסוס, הסכמה לאומית של למעלה ממאה ועשרה חברי כנסת המייצגים את העם הזה. דעתנו נחושה: העם הזה לא ישוב לקווי 4 ביוני 1967, גם לא עם תיקונים קלים.

שר החוץ לשעבר, חבר־הכנסת אבא אבן, קרא פעם לקווים ההם קווי אושביץ, ביטוי חריף מאוד, ואנחנו דור של אושביץ. זה פיקוח נפש, אם מישהו פה ליגלג על פיקוח נפש, זה פיקוח נפש לעם ישראל כולו, זו הסכנה לשפיכות דמים, זו הסכנה לכל איש ואשה בישראל.

כמו כן אני בטוח שאוכל להביא לפני נשיא ארצות־הברית הסכמה לאומית כללית על כך שלא נסכים שתקום ביהודה, בשומרון ובעזה מדינה הקרויה פלשתינאית.

מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):

תביא, תביא, זה לא תלוי בך.

מנחם בגין (הליכוד):

הנה הנביא, הלא אתה היית סטאליניסט, איפה אתה?

מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):

אל תסיח את הדעת בדמאגוגיה. מה זה שייר אחד לשני, מה שייך סטאלין עכשיו?

מנחם בגין (הליכוד):

זה שייך מאוד, איפה הנבואות שלכם?

תופיק זיאד (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):

זה רצונו של העם הערבי הפלשתינאי בעל האדמה שאתם כובשים וממשיכים לכבוש. אתם תצטרכו לסגת.

אמנון לין (הליכוד):

אתה ביקשת גם לשחרר את הגליל.

תופיק זיאד (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):

אתה דמאגוג. אתה שונא ערבים.

אמנון לין (הליכוד):

אתה הכרזת "בדם נשחרר את הגליל". אתה מדבר על שיחרור הגליל.

תופיק זיאד (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):

אתה הבאת נזק גדול למדינת ישראל. תשאל את ידידיך לשעבר כמה נזק הבאת.

אמנון לין (הליכוד):

אתה מדבר על שיחרור הגליל.

תופיק זיאד (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):

פאשיסט כמוך, אנטי־ערבי כמוך, שונא ערבים כמוך.

אמנון לין (הליכוד):

ערבים כמוך אני שונא.

מנחם בגין (הליכוד):

אני חוזר ואומר: זו סכנה לכל איש, אשה וילד בישראל, והיא לא תקום. את זאת אומר על דעת למעלה ממאה ועשרה חברי כנסת, והמערך וד"ש ושאר המפלגות יתנו יד לזה. יש לכך חשיבות רבה שלא תהיינה שום אי־הבנות מלכתחילה.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

חבר־הכנסת בגין, במדיניות הזאת הם נכשלו וגם אתה תיכשל. במדיניות שאתה מסתמך עליה הם נכשלו וגם אתה תיכשל במדיניות הזאת.

מנחם בגין (הליכוד):

חבר־הכנסת תופיק טובי, בסופו של דבר אפילו בבחירות שאתם כבר הצלחתם – קיבלתם חמישה מאנדאטים – בזה לא מרכיבים ממשלה. הנח לי.

מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):

אין מרכיבים ממשלה, אבל מביאים את השלום.

מנחם בגין (הליכוד):

חבר־הכנסת וילנר, הנח לי, מספיק, תן לי לדבר, הרי יש גבול.

ובאיזו מדיניות מדובר? שלנו. אמר ראש האופוזיציה שלעתים המדיניות הזאת היא רק שלי, רק שלי. רק שלי? "אל לנו להתפתות לכל מיני יועצים ועתונים ולחזור לארץ שרוחב מתניה 14 עד 16 ק"מ. אסור להתפתות על אף כל הקשיים ביהודה, בשומרון ובגליל. אם נחזור לארץ שרחבה 16 ק"מ נעמוד בפני בעיה שההגנה תהיה כמעט בלתי־אפשרית. הכול אומרים שצריך להגן על רמת־הגולן משום ששם יש הרים גבוהים. גם בשומרון יש פסגות גבוהות. אומרים שלמרגלות הגולן שוכנים ישובים חקלאים – נכון, אבל גם למרגלות השומרון שוכנת רוב האוכלוסיה של ישראל." מי אמר את הדברים האלה? מר שמעון פרס, אז לא אני לבדי, לפחות חבר־הכנסת שמעון פרס יהיה אתי, לפי הדברים האלה. לא, לא, אינני לבד. רוב הכנסת תומך במדיניות הזאת. למדנו, למדנו גם מה שהיה לפני מלחמת ששת הימים ואנחנו יודעים מה פירוש הדבר אם תותחי האויב יאיימו על כל ערי ישראל, מושבותיה, מושביה וקיבוצית. נמנע את זה.

שמעון פרס (המערך):

אם מותר לי לענות. אני התכוונתי לדבריך בחודש אוגוסט 1970 שאתה, יותר מחבריך, היית בעד פרישה מן הממשלה בגלל עניין יארינג ו־242.

מנחם בגין (הליכוד):

אתה טועה, אני אביא לך "מעריב" ותיווכח לדעת שמאז אמרת את הדברים האלה שציטטתי חלפו שלוש שנים, לא, סליחה, ארבע שנים.

שמעון פרס (המערך):

לא, לא.

מנחם בגין (הליכוד):

הנח, אבל לא זה העיקר.

אבל נכון, חבר־הכנסת פרס שינה את דעתו, באחד הימים הוא החליט לרשת את חבר־הכנסת רבין ולהיות מועמד של המערך לראשות הממשלה. כדי לאפשר לעצמו תקווה של קבלת רוב הוא צריך היה למצוא חן בעיני חבר־הכנסת אבא אבן, הוא צריך היה גם למצוא את תמיכתו של חבר־הכנסת שריד, ונכון שמהשקפתו זו לא נותר אלא שריד. אבל האם אני אשם? הוא שינה את דעתו ואז מה קרה? היום חברי המערך אמרו: לממשלה הזאת יש מיעוט קטן. הלכו לבחירות ומר רבין נבחר, באיזה רובו? – 0.7. חבר־הכנסת פרס, אתה צריך לדעת שרוב הוא רוב, גם רוב קטן הוא רוב. ואחר־כך קרה משהו, חבר־הכנסת רבין פינה את המקום, חבר־הכנסת פרס היה מועמד של המערך והיה בטוח שהעם יתן גושפנקה – ולא נתן. אז צריך לקבל את דין הציבור ברוח טובה ולא לדבר ביום הצגת הממשלה, שיש לה אמון העם, שיהיה לה אמון הכנסת, בנימה של תוקפנות.

אנחנו נתייחס אחרת לאופוזיציה. קודם כול אנו מכירים, גם מבלי שישתנה החוק, במעמד של ראש האופוזיציה, הוא מר שמעון פרס. ואני אשתף פעולה עמו. ומדי פעם אקיים אתו פגישות ואמסור לו על המצב לאשורו. זה לא היה לפני כן. אנו ננהיג נוהג כזה, זה מקובל במדינות דמוקראטיות בעלות משטר פארלאמנטארי.

כל עוד ד"ש תהיה באופוזיציה אקיים אותן שיחות עם חבר־הכנסת ידין. אבל ראש האופוזיציה הוא ראש הסיעה הגדולה ביותר. זה מעמדו. נכבד אותו, את מעמדו, ונכבד את האופוזיציה. ובעניינים לאומיים כלליים שבהם נוכל למצוא לשון משותפת בוודאי נבקש דעתה ועצתה.

באשר לד"ש, כפי הנראה שהיו אי־הבנות במשא־ ומתן. אחת מאי־הבנות אלה קראתי עליה בדיעבד, בדו''ח של דיוני מועצת ד"ש בירושלים, שבה הוחלט להפסיק את המשא־ומתן. חבר-הכנסת ידין, ראש ד"ש, אמר שהליכוד התייחס אל תנועתו כאל שותף זוטר. שמעתי מלים אלה, "שותף זוטר", בפעם הראשונה לא מפיו של חבר־הכנסת ידין. שמעתי אותן בפעם הראשונה מפיו של חבר־הכנסת רובינשטיין. הוא אמר מספר שבועות לפני הבחירות את הדברים הבאים: "ד"ש תרכיב את הממשלה הבה ואין זה כלל חשוב מי יהיה השותף הזוטר שלה".

ראו, לפני הבחירות ד"ש התכוננה להרכיב את הממשלה ולהפוך גם את המערך וגם את הליכוד לשותף זוטר מלכתחילה. אנו לא התייחסנו אל ד"ש כאל שותף זוטר.

יגאל ידין (התנועה הדמוקרטית לשינוי):

זוטר שבזוטר, אמרתי.

מנחם בגין (הליכוד):

זה לא משנה את הרעיון. זו רק תוספת, תוספת רטורית. כפל לשון זה רטוריקה, יפה, נאה, אבל לא משנה את עצם הרעיון.

חבר־הכנסת רובינשטיין גם אמר, לאחר שהורכבה ממשלת הליכוד, שממשלה זו תתמוטט כבניין קלפים.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

אינשאללה.

מנחם בגין (הליכוד):

מאיר'קה, אם אתה מתחיל לדבר ערבית זה סימן רע מאוד– – –

מאיר פעיל (מחנה שלי):

בעברית זה ארוך מדי.

מנחם בגין (הליכוד):

אני אינני נותן שום בטחונות. אנחנו בידי הכנסת. הלילה תיתנו בנו אמון, כפי שאנו מקווים. אם תביעו אי־אמון נגיש התפטרותנו לנשיא. אנו מתכוונים לכהן ארבע שנים. אם תקצרו את תקופת הכהונה נלך אל העם והעם יחליט. אבל בינתיים חבר־הכנסת רובינשטיין, החלומות שלך התמוטטו כבניין קלפים. ד"ש אינה מרכיבה ממשלה ואיננה לשון המאזניים. יש מספר חברים בד"ש שיש להם לשון ארוכה, אבל הם לא לשון המאזניים.

יגאל ידין (התנועה הדמוקרטית לשינוי):

אתה ממשיך מה שעשית כל הזמן. אתה לא רוצה אותנו ־ תגיד.

מנחם בגין (הליכוד):

לא, טעות.

(קריאה: היה לך ספק בזה?)

אמרתי דברים נכונים.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

הוא רוצה אתכם, אבל קצת כפופים.

מנחם בגין (הליכוד):

ד"ש נאמנה מאוד לעקרונות, ואני מעריך מאוד עקרונות. ולא פחות מזה אני מעריך נאמנות לעקרונות. ידידים ויריבים יקרים, אנחנו הלכנו – כפי שהייתם אומרים – במדבר האופוזיציוני 29 שנה ולא ויתרנו על עקרונותינו אפילו יום אחד. והיו אומרים לי שאנו סובלים הפסד קולות בגלל נאמנות זו לעקרונות. נשארנו נאמנים להם. לכן אני כל כך מעריך נאמנות לעקרונות, לפחות מוצהרת.

יש עקרון אחד, סעיף 14 בתכנית ד"ש: "יש להעניק בחוק לראש הממשלה סמכויות ביצוע רחבות בקנה אחד עם כובד האחריות המוטלת עליו. ראש הממשלה יוכל לבחור באופן חפשי את שריו, לחלק ביניהם את התפקידים וכן לשחררם מתפקידם ומכהונתם ובלבד שיודיע על כך לכנסת."

אמנון רובינשטיין (התנועה הדמוקרטית לשינוי):

זה שינוי השיטה שאתם מתנגדים לו.

מנחם בגין (הליכוד):

אני מעולם לא ביקשתי סמכות כזאת לעצמי. אבל נראה שאתם לא כתבתם את הדברים האלה בשביל ראש ממשלת ישראל. אתם כתבתם אותם בשביל ראש ממשלה מסויים. ומשנכזבה תקוותכם, אתם באים בכל הטענות שאין להן שחר, ממש אי־הבנות. הבה נסלק אותן.

אני מבקש להודיע, על אף קריאת־הביניים שלך, חבר־הכנסת ידין, שכל הליכוד כולו והמפד"ל ואגודת ישראל – כל הקואליציה רוצה בשיתופה של ד"ש בממשלה מתוך נאמנות לעקרונות. ואדרבה, ממחר אני מוכן לחדש את המשא־ומתן.

יגאל ידין (התנועה הדמוקרטית לשינוי):

ללא תנאים מוקדמים והכל נתון לוויכוח.

מנחם בגין (הליכוד):

ללא תנאים מוקדמים, ואם תרצה אני אפילו מוכן להתחיל מחר במשא־ומתן אתכם.

אדוני היושב־ראש, השעה מאוחרת, אחרי חצות. אמנם כן, יש עוד מספר הערות ניכר שרציתי להשמיע אותן בקשר עם הדיון לחברי כנסת שונים. אבל עוד תהיינה לנו הזדמנויות רבות. ולכן אני מבקש לסכם את הדיון. אני מבקש את הכנסת שתביע אמון בממשלה. לפנינו עבודה מרובה.

(חבר־הכנסת ב. הלוי קורא קריאת־ביניים)

אני אבקש לא להפסיק אותי, אני מסכם. לפנינו עבודה מרובה, מרובה מאוד, בשטח הכלכלי, החברתי, המדיני והמוסרי. עבודה מרובה, אולי עבודת פרך מוטלת עלינו. נעשה אותה, חברי ואני, במסירות, בנאמנות, במצפון טוב, בלב בוטח ובאמונה כי בעזרת השם ניטיב עם העם.