הישיבה השלוש-מאות של הכנסת השמינית יום רביעי, ד׳ סיון תשל"ו 2 יוני 1976 – ההודעה של אישיות ישראלית בכירה באזני נשיא צרפת

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת, גילוי יצא מפיו של שגרירנו לשעבר באירגון האומות המאוחדות, מר יוסף תקוע. ב״שידורי ישראל״ הוא מסר לידיעתנו כי בזמן ביקורו של נשיא צרפת בארצות- הברית התייצבה לפניו משלחת של יהודים. היא השמיעה תלונות על מדיניותה של צרפת כלפי ישראל שהיא, כידוע, מעיקרה שלילית, ובמקרים לא מעטים אף עוינת בעליל, אף-על-פי שרובו המכריע של העם הצרפתי מוסיף לתמוך בנו, להתייחס אלינו בהבנה ובאהדה.

על-פי מה ששמענו מפיו של מר תקוע השיב למשלחת היהדות הזאת מר ז׳יסקאר ד׳אסטן בהאי-לישנא: אני קיימתי בזמן האחרון שיחה עם אישיות ישראלית והשמעתי לפניה את תכניתי-הודעתי בקשר לזכויותיהם של אלה — אני אומר, הקרויים בז׳ארגון המקובל — הפלשתינאים. היא, האישיות הישראלית אמרה לי: אני מסכים לדעתך, אבל אינני יכול לקבל לה את תמיכת הממשלה.

עד כאן. אדוני היושב-ראש, קודם כל נתבונן בדעתו ועמדתו של נשיא צרפת בבעיה זו, ואז אני מניח שכולם יראו מה חמורה העובדה שסיפרתי עליה לבית הנבחרים. לפני ימים מספר התפאר מר ז׳יסקאר ד׳אסטן שצרפת הציעה את ההגדרה הכפולה: הכרה בזכות קיומה של ישראל והכרה בזכות ההגדרה העצמית של הפלשתינאים.

אתייחס לחלק הראשון — הכרה בזכות קיומה של ישראל. אם זרים אומרים את המלים האלה — זו פגיעה; אם ישראלים חוזרים עליהם, זוהי תופעה מצערת ביותר. אנחנו אי פעם ביקשנו להכיר בזכותנו להתקיים? יש מדינה בעולם המבקשת הכרה כזאת? מותר לומר בבית הזה שאת זכותנו להתקיים קיבלנו לפני קרוב ל-4,000 שנה, אמנם כן, מאלוהי אברהם, יצחק ויעקב, ומעולם לא ביקשנו הכרה בזכות זו. קיומנו הוא זכותנו להתקיים.

האם צרפת אי פעם ביקשה ממישהו את ההכרה בזכותה להתקיים? והוא הדין באיטליה, בלגיה או בולגריה. מניין ההמצאה הזאת להכיר בזכותנו להתקיים? לא ביקשנו הכרה כזאת לא מן הערבים, לא ממדינה גדולה, לא ממדינה בינונית ולא ממדינה קטנה; לא מנשיא ולא מראש ממשלה. כפי שאמרתי: אנו קיימים — זו זכותנו להתקיים. שילמנו מחיר בעד קיומנו, אבל, ברוך-השם, עם ישראל חי וקיים.

בחלק השני הביע מר ז׳יסקאר ד׳אסטן את דעתו שאנחנו צריכים להכיר בזכות ההגדרה העצמית של הפלשתינאים, כאמור. אני מבקש מאת כל חברי הכנסת להבין בימים אלה את פירושן של המלים שהזכרתי. המלים יכולות להיות יפות מאוד: ״זכות הגדרה עצמית״. מימי וילסון קיבלה האנושות את המונח הנאה הזה, ואנחנו ודאי קיבלנוהו. אבל אני זוכר שבימי וילסון הוקמה ועדה, והיא קבעה לגבי המזרח התיכון את היסוד הבא — שאני מצטט במקורו, וחברי הכנסת יבינו מדוע אני עושה זאת במקור כאשר אצטט זאת: " It is just that a Palestine should become a Jewish Sate".

כלומר, צדק הוא שארץ-ישראל תהיה מדינה יהודית. בימים ההם איש לא פקפק שהמושג ״פלשתיין״ הוא שם נרדף לארץ-ישראל, והראיה: "Palestine –a Jewish State" כך אמרו כל האומות בסאן-רמו, כאשר אישרו אח מסירת המאנדאט על ארץ-ישראל — ואני שוב מצטט במקור: " Recognition having being given to the historical connection between the Jewish People and Palestine"

שימו לב, מורי ורבותי, הקשר ההיסטורי בין ״ג׳ואיש פיפל״ ו-״פלשתיין״. זה לא נוסח מקרי, כי שוב, אז הכל הבינו וידעו שהשם הנכרי הזה מקובל בקרב אומות העולם, אבל הוא אינו אלא סינונים לשם ההיסטורי ״ארץ-ישראל״.

עכשיו אומרים לנו דבר אחר לגמרי. ואני מבקש לשים לב לתוצאה המעשית של אמירות אלה. אנו יודעים מה אנחנו נדרשים לעשות על רקע אותו מושג ״נאה״ של זכות הגדרה עצמית: למסור את יהודה, ואת שומרון, ואת עזה, לשלטונם של עראפאת, מוחסיין, קדומי, ג׳יבריל וד״ר חבש. אין שום פירוש מעשי אחר לתביעה זאת — את שלושת השטחים האלה של ארץ-ישראל, עם הפרוזדור המחבר ביניהם.

אדוני היושב-ראש, כל בר-בי-רב מבין שזו סכנה לעתידה של האומה, של המדינה, לעתידם של ילדי ישראל. על שטחים אלה היו משתלטים האויבים של העם היהודי מימי הנאציסם. מאחוריהם היו מתייצבות כל מדינות ערב. כל עיר ואם בישראל, תרתי-משמע, היו בטווח האש של הנשק הקונבנציונאלי שלהם. לאחר ההפתעה שהיתה מנת-חלקנו ביום-הכיפורים חובתנו להניח שבמקרה כזה הם היו יכולים להגיע אפילו בהפגזה ארטילרית — ואת הארטילריה הזאת היתה מספקת למדינה הזאת ברית-המועצות ללא דיחוי — אל כל ערי ישראל ומושבותיה והיו גורמים לנו אבידות שקשה אפילו להעלות את מספרן על דל שפתותינו, עד אשר צבאנו היה הודף אותם, ועושה מה? — שב ומשחרר את אותם חלקי ארץ-ישראל שכבר שיחררנום והיום הם בתחום שיפוטנו. זה פאראדוקס דמים שלא היה בתולדותיה של שום אומה.

זו דעתו למעשה של נשיא צרפת. למעשה. ואנחנו שומעים שאישיות ישראלית אמרה לו: אני מסכים לדעתך ביחס לזכות ההגדרה העצמית של הפלשתינאים, אבל אינני יכול להעביר אותה בממשלה העיקשת, הקיצונית. את שתי המלים האחרונות אני אומר, לא האי- שיות הישראלית.

אדוני היושב-ראש, זאת תופעה מדהימה, מצערת מאוד. מה רצתה האישיות הזאת לומר? ״אני ילד טוב״ אלא חברי בממשלה הם כאלה ניצים, קיצוניים שאינם נותנים לקבל את ההגדרה הזאת ולעשותה למציאות. לא נאה, משפיל, מכאיב.

מאיר פעיל (מוקד):

האישיות הזאת ישראלית?

מנחם בגין (הליכוד):

חבר-הכנסת פעיל, אני מוכן אפילו לך לקרוא ״אישיות ישראלית״. אבל האם אתה נתקבלת על-ידי נשיא צרפת? אל תתערב.

מאיר פעיל (מוקד):

מי האישיות?

מנחם בגין (הליכוד):

תן לי לדבר, לא התוכן רציני בעיניך. אתה כבר הערת את הערתו הקלילה קודם שעליתי על הבמה הזאת. דייך. אני מדבר בצער, בכאב, על תופעה כזאת,

הרי לכל הדעות יש הסכמה גם בספסלים האלה שלא תוקם מה שמכונה ״המדינה השלישית״. אז איך אפשר לומר באזני הנשיא הצרפתי: אני מסכים לדעתך? הוא במפורש מתכוון למדינה השלישית, כלומר למדינה בשלטונם של אלה שאת שמותיהם כבר מניתי.

אני זוכר, לפני שנים מספר קיבלתי, אדוני היושב- ראש, מידע ממקור מהימן ביותר שבמשרד החוץ והנהלתו מתקיימים מדי פעם בפעם דיונים איך להתגבר על עקשנותה של הממשלה. זה לא היה בימיך, שר החוץ. ואני אז התפלאתי מאוד: איזה נוהג דמוקראטי הוא זה? איזה נוהג ביורוקראטי הוא זה? משרד החוץ הוא זרוע של הממשלה, הוא צריך לבצע את מדיניותה של הממשלה ואת החלטותיה. לא, בהנהלת משרד החוץ מתקיימים דיונים איך להתגבר — כפי שנאמר לי — על עקשנותה של הממשלה. זאת אומרת, החלטותיה אינן טובות, ואפילו מתקבלות-לא צריך, אפילו אסור, לבצע אותן, ואנחנו עכשיו נדון כיצד להביא לביטולן של ההחלטות האלה.

עכשיו יוצאת אישיות ישראלית לצרפת, נפגשת עם הנשיא ואומרת בעצם אותו דבר: אני הייתי מוכן שהממשלה תקבל את דעתך, אבל הם עקשנים כאלה, לא רוצים לשמוע. איזו דמוקראטיה? איזו עמדה לאומית היא זו? היכן הכבוד של מדינת ישראל? כך משוחחים נציגינו, אישינו עם נציגים של מדינה זרה? אתמהה. מי האישיות — אינני יודע            - - -

(חבר-הכנסת מ. פעיל קורא קריאת- ביניים)

חבר-הכנסת פעיל, תזדיין בסבלנות.

מאייר פעיל (מוקד):       

- - מקור מהימן, פאנטאסטי.

מנחם בגין (הליכוד):

חבר-הכנסת פעיל, תזדיין בסבלנות, הלא אתה מחכה לפתרון החידה. שמע עד הסוף.

ארי אנקוריון (המערך):

צריך למסור את זה לאורי זוהר.

מאיר פעיל (מוקד):

הכנסת נהפכת ל-״Quiz Session״.

מנחם בגין (הליכוד):

אני חוזר ואומר, מי האישיות הישראלית — אינני יודע. אבל קודם כל צריך הייתי לבדוק מי נתקבל בתקופה האחרונה על-ידי נשיא צרפת, כי הלא הוא דיבר במפורש על איש-שיחו. לכן ביקשתי מאת יחיאל קדישאי — כל חברי הכנסת, כמובן, יודעים מי הוא יחיאל — שהוא יבדוק מי לאחרונה קיים שיחה עם נשיא צרפת. התברר שבימים האחרונים של אפריל ערך שר החוץ ביקור ממלכתי, מתוך הדדיות, בקשר עם הזמנתו של שר החוץ הקודם לצרפת. שר החחוץ הקודם כבר לא הספיק להגיע לפאריס, ובין השאר - - -

שר-החוץ י. אלון:

באיזו שנה ?

מנחם בגין (הליכוד): 1975.

שר-החוץ י. אלון :

יש הבדל.

מנחם בגין (הליכוד):

תודה רבה. אם זה יפתור את החידה — אני מסכים. דיברתי על ביקור ממלכתי. מי כמוך יודע מתי נערך הביקור הממלכתי שלך. אבל אני מקבל את התיקון שלך.

יצחק נבון (המערך):

אנחנו לא ידענו.

מנחם כנין (הליכוד):

אתם לא ידעתם? אז הוספתי. עכשיו כבר ברור?

ובכן, ערך ביקור שר החוץ ונתקבל לשיחה של 70 דקות על-ידי נשיא צרפת. אני חוזר ואומר, אינני יודע אם שר החוץ אמר את הדברים כפי שמסר אותם מר יוסף תקוע. מה שאני מבקש להודיע הוא שאי-אפשר לקבל את היחס לסוגיה ממלכתית ומדינית כה רצינית שגילה בשעתו ראש הממשלה. הוא אמר לפני שבועות מספר שבישראל יש קבוצה - - -

(קריאה: של מי?)

של יהודים, הפועלת להשחתת היחסים בין ארצות- הברית לבין מדינתנו.

(קריאה:)

אני אומר לך שהוא התכוון ליהודים. אני שאלתי, אני יודע. ואנחנו במקום הגבנו על כך: האם ייתכן שהאשמה כזו, שיש קבוצת ישראלים הפועלת לפגיעה ביחסים בינינו לבין ארצות-הברית — ואנחנו לא יודעים מי היא? אמר ראש הממשלה בתשובה על שאילתה של חבר-הכנסת נוף: אין לנו הוכחות משפטיות. זאת תשובה לא מספקת. מה זה, בכול דרושות הוכחות משפטיות?

(חבר-הכנסת מ. פעיל קורא קריאת- ביניים)

חבר-הכנסת פעיל, אתה היום מקצועי בקריאות- ביניים.

מאיר פעיל (מוקד):

זה מעניין.

מנחם בגין (הליכוד):

לא. מעניין שבהזדמנות מסויימת — אני לא הייתי מגיב על כך — ראש הממשלה הדגיש שאיננו מתכוון לאופוזיציה. אלמלא שאלת, לא הייתי אומר את הדברים האלה. שאלת — קיבלת תשובה.

אני חושב שזה עניין ציבורי ממדרגה ראשונה, ממלכתי-מדיני, חמור מאוד. אם ההאשמה איננה נכונה — איך מטילים אותה? אם היא נכונה — איך איננו יודעים מי היא קבוצת האנשים הישראלים האלה הפוגעים באינטרסים החיוניים ביותר של המדינה, מקלקלים את היחסים בינינו ובין ארצות-הברית? לכן העליתי את הסוגיה הזאת לפני הכנסת. אם שר החוץ ירצה לומר שלא שוחח על נושא זה עם נשיא צרפת — יאמר. אינני טוען שהוא אמר את הדברים כפי שציטטתי מפיו של שגרירנו לשעבר באו״ם. חובתי רק היתה לבדוק מי בכלל בתקופה האחרונה נפגש עם נשיא צרפת. את זאת עשיתי, ועל כך השיבותי.

הכנסת איננה יכולה לעבור לסדר-היום על התנהגות של אישיות האומרת לנשיא של מדינה זרה: ״אני בעד עמדתך״ — והיא שלילית ומסוכנת מאוד לעתיד ישראל —. ״אבל בממשלה אינני יכול לקבל תמיכה מספקת בשבילה״. בית המחוקקים מפקח על הממשלה בפעולותיה. הכנסת לא יכולה לעבור לסדר-היום על תופעה חמורה זו. היא צריכה לבדוק את העניין עד תומו, מי השמיע את דברי ההבל ורעות הרוח הפוגעים במדינת ישראל, בכבודה, במעמדה ובעתידה, למען לא יישנו עוד מקרים כאלה בישראל.