הישיבה השלוש-מאות-ותשע של הכנסת השביעית – יום שני, כ״ג סיון תשל״ב 5 יוני 1972 – הודעת הממשלה על הרצח בנמל התעופה לוד – דיון
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת. אנו עומדים לפני תופעה של משטמה תהומית. אולי אין היא חדשה בתולדות עמנו, אבל היא בוודאי מחודשת על כל זוועותיה. הכוונה, השאיפה, המטרה היא להרוג יהודי באשר הוא יהודי. יהיה עלינו להתבונן בתהום הזאת בעיניים פקוחות; בוודאי בלב דואב, מודאג, אבל בלא חת. זוהי האמת. וכזוהי התהום, ואנחנו נצטווינו לגונן על העם הזה, על קיומו ועל חירותו. כן נעשה.
אדוני היושב-ראש. לצד הזוועה של הטבח, אשר תוכנן בביירות ובוצע בלוד, הדבר הנורא ביותר שהתרחש בימים אלה הלא הוא צהלת אויבינו מסביב. זה חזיון בלתי -אנושי שקשה לתת לו ביטוי בשפת אנוש. איך הם מתפארים, איך הם משתבחים בטבח הזה. כתבו של ה״גארדיין" ראיין את הדובר של אותו אירגון הקרוי ״החזית העממית׳׳, וכך אמר נציג הלוחמים הללו למר דייוויד הירסט: ״מטרתנו היתה להרוג מספר גדול ככל האפשר של אנשים, ישראלים כמובן, או כל אדם אחר שיימצא שם׳׳. השיגו את המטרה: הרגו ישראלים, כמו- בן, אך בדרך עמדו להם צליינים נוצרים מפורטו ריקו וגם אותם הרגו, ובלבד להרוג את היהודי באשר הוא יהודי.
סופר ה׳׳ניו-יורק טיימס׳׳, מר גיון הס, שוחח עם דוברם של הלוחמים הללו, אשר אמר לו: ״למעשה הזה תהיה השפעה חיובית על דעת -הקהל האמריקנית. האם לא יגידו עכשיו: זוהי פעולה של פראות, savage act במקור? והאם לא ישאלו באמריקה מדוע עשו זאת ?״. כך החליטו להשפיע על דעת-הקהל בארצות-הברית על-ידי מעשה של פראי-אדם, והם מניחים שבדיוק המעשה הזה הוא שישפיע לחיוב.
מלבדם הוסיפו לצהול כל תחנות השידור הממלכתיות הערביות. הגדילה לעשות קהיר אשר דיברה על נצחון, ועל נצחון מזהיר, ועל הוכחה שהנה אפשר להדביר את ישראל. אלה כבר לא מופקרים, פראי-אדם, — איך אומרים ?- פנטיקונים, המוכנים לרצוח, כפי שהם יחליטו, איש, אשה וילד. זו כוונת המדינות ונציגיהן המוכרים, המקובלים במזרח ובמערב גם יחד. כך דיברו.
הדברים האלה, הצהלה הזאת, באים להוכיח מי הם. אדם הנלחם על חירות, איש הנלחם על עניין צודק, לעולם לא ישמח באבידות, אף לא של חיילים. גם חייל הוא אדם. גם לו יש הורים או אשה או ילד. אבל הוא מצוייד בנשק, הוא יכול להתגונן או לתקוף. גם באבידות מבין הצבא לא ישמח אדם הנלחם על עניין צודק, כי הרי אדם הוא עולם ומלואו, וכאשר הוא נופל תמיד יש מישהו המתייתם או נשכל. איך לא יזכרו זאת? אבל בוודאי שיש להצטער צער אמיתי, כן, אם נופלים אנשים שאינם נלחמים, שאין להם כלי הגנה בידיהם.
מה שנקרא בתולדות אנוש הומניזציה של מלחמה, הוא במידה מסויימת תרתי דסתרי. כי אין דבר נורא יותר ואכזרי יותר מאשר מלחמה שבה אנשים נהרגים. אבל על-פי המושג הזה עשו עמים במשך דורות מאמצים רבים, במשפט ובמעשה, כדי להימנע ככל האפשר מפגיעות באוכלוסיה אזרחית. פה המטרה היתה אוכלוסיה אזרחית. הכוונה היתה לפגוע בה. בזאת, בצהלה, הוכיחו לא רק דוברי האירגונים העוינים אלא גם שליטי ערב, שהצטרפו לצהלה ואף הרבו בה, את מלוא המשמעות של המושג, כפי שנקבע בנירנברג — פשעים נגד האנושות.
מי נתן השראה למעשה הדמים הזה ולצהלת הזוועה הזאת? אדוני היושב-ראש, ב-30 באפריל הופיע שליטה של מצרים, סאדאת, במסגד, ביום הולדתו של הנביא מוחמד, והשמיע שם, לא רק באזני הנאספים, אלא באזניהם ולעיניהם של עשרות מיליוני ערבים בכל האזור, את הדברים הבאים: ״והדבר המפואר שעשה הנביא מוחמד היה שהוא גירש אותם, את היהודים, מחצי-האי ערב כולו. הם, היהודים, הם עם של אנשי שקר ובוגדנים, עם הרוקם מזימות, העם שנברא למעשי בגידה. וכפי שנאמר בקוראן, נגזרה עליהם ההשפלה והמסכנות, ועל זה לא נוותר. אנו נחזיר אותם למצב שבו היו״.
אלה מקצת מן הדברים שאפשר אולי להוציאם מספר מסויים, אבל אפשר לשוב ולקרוא אותם בספר אחר, ושמו ״מיין קאמף". אלה דברי נאצה כלפי העם היהודי בתור עם, שיש בהם כל הפילוסופיה הנאצית.
לאחר שסאדאת השמיע דברים אלה הוא נסע למוסקבה. שם הוא מקובל ושם הוא נתקבל כאיש הקידמה, כבונה סוציאליסם, כמשנה חברה. שם הוא ישב עם אנשי הטרויקה, והם קיימו שיחות על המצב במזרח התיכון. והטרויקה השלטת בברית הרפובליקות הסוציאליסטיות המועצתיות הבטיחה לו שוב בכתב להושיט לו כל עזרה נגד ישראל בשם ברית- המועצות, ובשם - אני מביא את הדברים כלשונם — ״המשפחה הסוציאליסטית״. בסעיף אחר של אותה הודעה משו- תפת סובייטית-מצרית נאמר, שלפי דעת ברית-המועצות יש זכות לערבים ״לשחרר את האדמות שגזלה מהם ישראל, לא רק בדרך מדינית, אלא גם באמצעים אחרים״. זה משפט אופייני מאוד. הרי הוא הועתק מן המיליטריסט הפרוסי קלאוזביץ. נראה שבמוסקבה התביישו לומר: ״גם במלחמה״. מה איפוא אמרו? על-ידי ״אמצעים אחרים״. וכך כתב קלאוזביץ: ״המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים״.
תמיד תמהנו על ביטוי זה. באמת רק מיליטריסט פרוסי יכול כך להסביר מה פירושה של מלחמה. מדיניות מנהלים אנשים חיים, לפעמים רצויה, לעתים שלילית. אבל כל אלה המנהלים אותה נשארים בחיים. מלחמה — בה נהרגים אנשים, לעתים אלפים, לעתים מיליונים, כפי שבני דורנו נוכחו לדעת; לעתים במלחמה מאיימים שהעם שייצא למלחמה יאבד מיליון מבניו, ובמלחמה זו ייגרמו מיליון אבידות לעם האחר, כלומר שוב יושמד שליש מן העם הזה, באותו דור. מלחמה היא המשך של מדיניות ? תמיד התפלאנו. אבל כך קבע קלאוזביץ. באה ׳׳המשפחה הסוציאליסטית״ במוסקבה, שבה כלול סאדאת, לאחר שהוא השמיע את דברי הנאציות מן המסגד, והיא קובעת בפשטות: גם על-ידי ״אמצעים אחרים״. ברור שהכוונה היא למלחמה.
אבל אלה ששמעו את הדברים האלה, אלה שקראו אותם, מסביב, האם אלה לא קיבלו איזו השראה מן הנאום במסגד ומן ההודעה במוסקבה על ״אמצעים אחרים״ ? גם מה שקרה בלוד שייך לאמצעים אחרים. הנה בלא שום ספק אחד ממקורות ההשראה בימים אלה למה שהתרחש בטבח הדמים בשדה התעופה שלנו.
אדוני היושב -ראש, אנו עומדים לפני תופעה נוספת, אף היא נוראה. אקרא לה בשמה: השמאל החדש. סופרים של עתונים שונים ביקרו בביירות, במפקדה העליונה של החזית העממית. ברחוב שוקק חיים — משרד נאה. את המשרד מייפות התמונות של מרקס, לנין, מאו טסה-טונג, ותחת התמונות הללו נישאת סיסמה של סולידריות בין-לאומית בין אותה חזית עממית לבין אירגונים שונים בעולם, מיפאן ועד ארצות-הברית, בצרפת ובגרמניה, ואפילו בסקנדינביה. אם כן, אין לנו ברירה היום אלא להתחיל ביפאן.
יש ידידות בין שתי הארצות ובין שני העמים, ששניהם מעריכים אותה ונוסיף לקיימה. אבל עלינו לומר בפשטות כי יש דברים שאיננו יכולים להשיג בשכלנו. האירגון הזה, שממנו באו שלושת היפאנים האומללים ללוד, נקרא ״רנגו קיסיגון", או בתרגום: ״הצבא האדום״. הארגון הזה טוען למהפכה עולמית, ולפני שבועות מספר הוא הוציא להורג 14 מחבריו. מדוע ? אגב, כולם משכילים, סטודנטים, אבל הנה יש לנו הוכחה שלא תמיד ההשכלה מאנשת את האדם; לעתים היא מענישה אותו. אחד מהם, סטודנט, הוצא להורג על-ידי חבריו משום שהוא שם חיתולים לתוך התרמיל של אשתו. מעשה זה נחשב לסטייה בורגנית מן הפילוסופיה הפרו- לטרית, הרגוהו. נערה, חברה באירגון הזה, ענדה עגילים באזניה — הוציאו אותה להורג. זוהי סטייה בורז׳ואזית מן הדרך הפרולטרית הטהורה. אנחנו איננו יכולים להבין חזיון כזה. נודה על האמת. וזה האירגון שבחבריו הש- תמש דוקטור חבש, הנתמך היום על-ידי סאדאת ועל- ידי ראש ממשלת מצרים, ועל-ידי הייכל ועל-ידי כל עושי דברם של אויבינו. זה האירגון אשר חבריו באו ליפאן בשם המהפכה העולמית ובשם החזית העממית.
אבל קיים קשר עם אירגונים כאלה בארצות אח- רות, באירופה, בגרמניה. אדוני היושב-ראש, בגרמניה זו יש סטודנטים המוכנים שוב לבוא ולרצוח את היהודי באשר הוא יהודי. ואסור להסתיר את האמת. ובצרפת של המהפכה הגדולה יש אנשים משכילים הרואים בחבש את נושא דבר המהפכה, את תלמידו של מרקס, אנגלס כמובן, לנין ומאו טסה-טונג. הן גם זו זוועה. והגיעה השעה שנאמר את הדברים במפורש: אירגונים אלה — ויהיה מקומם אשר יהיה - הם לוחמים למען החופש? הם נושאי קידמה ? הם נושאי הריאקציה האפלה ביותר בימינו; שונאי הדמוקרטיה. הם אינם מביאים יותר חירות. הם מבשרים יותר עבדות. לא יותר כבוד לאדם - יותר חייתיות בתוך האדם; לא יותר צדק — יותר עוול, יותר דמים. די לראות מספר בחורים יהודים המצטרפים לאירגונים כאלה, ולהתבונן מקרוב או מרחוק בתהום של ההתכחשות לעמם, בשנאה העצמית האיומה שלהם, ברצון להרוס את עמם שלהם ובלבד להסתופף בצילה של אותה מהפכת עולם, כדי לדעת שהמדובר הוא לא בלוחמי חופש אלא במלוא משמעות המושג — אויבי האנושות ומבצעי פשעים נגדה.
הגיע הזמן שבני-חורין בכל הארצות, לא רק אצלנו, ידעו את האמת על מה שמכונה ״השמאל החדש׳׳ אם במזרח הרחוק ואם במערב.
מה הם חושבים בעצם? יהרגו מספר יהודים, יפצעו מספר גדול יותר, יצהלו שאיש מדע, מיטיב עם האנושות כולה, יפול שסוע, ולנערה יהודיה יקטעו שתי רגליה, והם ישמחו ויתפעלו? מה הם חושבים בעצם, אם יש להם שארית השכל ולא רק שארית איזו שהיא של משהו - יש לפקפק בכך - של רגש אנושי; מה הם חושבים לעצמם ? האם יגברו עלינו ? הם ימאיסו עלינו את הארץ הזאת ? בורים אלה, אווילים אלה, האם אינם יודעים שארץ-ישראל בשביל העם היהודי היא תמצית חייו, אהבת לבו, שאיפת נפשו, מקור חלומותיו, דרך הגשמת חייו בחירות ובכבוד אנושי ? אולי הם אינם יודעים וצריך להזכיר להם.
אפילו אחרי החורבן הנורא, אפילו אחרי נפילת ביתר, אמרו אבותינו: ״מדד הקדוש ברוך הוא כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה להינתן לישראל, אלא ארץ-ישראל״. וכאשר בגולה היינו, ציוו עלינו אבותינו: העומד בחוץ-לארץ יכוון את לבו כנגד ארץ-ישראל. ארץ-ישראל, זוהי ארץ היהודים. והמה יפחידו אותנו, גם אם ייקראו אירגון עממי לשיחרור פלשתין ?
אני עומד לפני בית הנבחרים של העם, שיש בו דעות שונות. אני אומר את דעתנו. זו איננה פלשתין. זה שם נוכרי, מנכר. זו ארץ-ישראל. דבר לא לקחנו מאיש. שבנו אל הארץ הזאת. מה הם חושבים? נלחמו בנו פעם, פעם שנייה ופעם שלישית. ניסו להשמידנו. לא עלה ידם. על-ידי מעשים נאציים, להרוג את היהודי משום שהוא יהודי, ואפילו אדם אחר, העיקר להרוג יהודי - הם יפחידו את הדור שלנו, ירתיעו אותו ?
אולי ברגעים אלה נואם סאדאת. איננו יודעים מה הוא עומד לומר. אבל בטוח להניח ששוב יאיים במלחמה. אולי ידבר על מיליון אבידות ואולי לא. אבל בוודאי יאיים במלחמה. ואנו פה, מעל במת הכנסת, אומרים לו ב-5 ביוני 1972: אתה פעם נוספת רוצה לאיים עלינו במלחמת השמד. ולשם כך אתה מהלל ומשבח מה שהתרחש בשדה התעופה בלוד. אתה נציג של עם גדול, עם של 33 מיליון; חבר באו״ם; נתקבל במוסקבה כבן למשפחה הסוציאליסטית; זכור את דברי קודמך מלפני חמש שנים - והדברים האלה עדיין מהדהדים באזנינו — ״המטרה- להשמיד את ישראל; צבאות ערב ייפגשו בתל-אביב. נמחה את ישראל מעל המפה״. ומה היתה התוצאה — ואנו אפילו לרגע לא פיקפקנו בה? לאן אתה הולך, ולאן אתה מנסה להוליך את עמך?
אבל זוהי שאיפתם. ועלינו לומר דברים ברורים, פשוטים וגלויים באזני עמים אחרים. כאשר אנו הבאנו את הדברים האלה לפני חמש שנים, כאשר שבנו והבאנו אותם ב-30 באפריל שנה זו, התגובה המקובלת היא: אלה דברים המושמעים למען תעמולה פנימית. עלינו להודיע שלעולם לא עוד נקבל את העצה הזאת, אפילו קשה לקרוא לה עצת אחיתופל על-פי המשמעות ההיסטורית. זוהי עצה נוראה. אנו דוחים אותה בשתי ידינו. אנו זוכרים את ההודעה בינואר 1939: ״המלחמה הבאה תביא קץ ליהדות אירופה׳׳. איש לא קיבל אותה ברצינות. גם לא היהודים. שמענו את הפירוש: הדברים מושמעים למען תעמולה פנימית. איזה מחיר שילמנו! איזה מחיר שילמה האנושות כולה!
ודאי שיש הבדל. שם ואז לא היה במה לגונן על ילד יהודי ואשה יהודיה. היום ברוך השם יש כוח לישראל. וכאשר יהיה עליו להיות מופעל, אין שום ספק שלפעולה זו תהיינה תוצאות, כפי שהיו לפני חמש שנים, כלפי אויבינו.
אולם הבעיה היסודית העומדת לפנינו היא לא מה כת הדמים בלוד, נקבל ברצינות את האיומים האלה. לכך הם מתכוונים. או אז יעמוד לרשותנו הכוח הדרוש, הרוחני, המוסרי והממשי להגן על העם היהודי, להציל אותו מכף אויביו ולהבטיח את קיומו בארץ-ישראל.
ביירות. בוודאי, אדוני היושב-ראש, אין להתיר דם יהודי. לא ייתכן שדם יהודי יהיה הפקר. הוא היה כזה במשך דורות רבים. ושופכיו היו משוכנעים שאפשר לשפוך אותו וליהנות, משום שלא יאונה להם דבר. לא עוד. שופכי דם יהודי, דמי נקיים, לא יינקו. ובאמת לא רק זכות, אלא חובה מוטלת עלינו דווקה בדור זה מדי פעם לשוב ולהוכיח, כי חלפו לבלי שוב הימים שבהם אפשר היה לשפוך דם יהודי וליהנות מחסות. זה צריך להיות למעלה מכל ספק בתוכנו.
אולם הבעיה היסודית העומדת לפנינו היא לא מה שאנו מכנים לאחרונה, במידה רבה של פשטנות, תגמול. הבעיה היסודית היא אחרת, ובכל לבי אני משוכנע שבימים אלה ובדיון זה על כולנו לומר: מלאה הכוס. היא מלאה בדם ובדמעות ובזוועה ובתמרורים. מלאה הכוס! אם זאת אפשר לעשות בדור של אושביץ, לעיני העולם כולו, ולהשתבח ולהתפאר בכך, להבטיח המשך ואפילו להודיע שהמעשים הבאים יהיו עוד נוראים מזה שבוצע בשדה התעופה בלוד אור ליום ד׳ שעבר, והעמים שומעים, הממשלות שומעות — בתנאים כאלה לא נוכל להסתפק בתגמול ובוודאי לא באגרת. מלאה הכוס.
המדובר הוא לא רק במה שהתרחש - גם במה שעלול להתרחש, כפי שאויבינו מסביב מבטיחים לנו. אין שום אבחנה. אין שום רתיעה. בכל מקום ובכל הזדמנות להרוג את היהודי באשר הוא יהודי ולא חשוב מי יהיה בדרך. המשרדים של האירגונים האלה נמצאים בבירה, הם גלויים. את המשרדים מייפות תמונות של אבות, מתים וחיים. במשרדים האלה מתקבלים עתונאים, במשרדים האלה נעשה התיכנון, משם יוצאים הקשרים עד לטוקיו, או לאוסקה, עד לשטוקהולם, עד לפאריס, עד לברלין - מעין עכביש כזה יושב לו בחסות של ממשלה, גם היא חברה באירגון האומות המאוחדות, גם היא הבטיחה לקיים שלום, לכבד עצמאות, ריבונות, כל מה שכתוב במגילת האומות המאוחדות. ופעם אחר פעם משם יבואו, אם במישרין- ואם בעקיפין; אם ערבים, חברי האירגון, ואם שכירים, לא חשוב של מה, מעמים אחרים, ויעשו לנו טבח, ויהפכו שדה תעופה או כל מקום אחר למקום שטוף דמים.
השאלה היא עד מתי. לדעתי, זכות לישראל וחובה עלינו בימים אלה לומר דברים פשוטים מאוד לממשלת לבנון. לא על-ידי אגרת למועצת הבטחון, גם לא באמצעות האפיפיור, לא על-ידי שליח בפאריס, או אף בוושינגטון; אלא במישרין ובגלוי. במישרין ודווקה בגלוי, כי מלאה הכוס, לא רק לנגד עינינו - גם לנגד עמים אחרים. הדברים צריכים להיות פשוטים. אתם סוברים שלאורך ימים תוכלו להרשות לעצמכם לקיים את המשרדים והאירגונים האלה, ומשמתרחשים מאורעות דמים כגון זה שבשדה התעופה בלוד תאמרו: אנחנו רוחצים בנקיון, כפינו, לא אנחנו עשינו את זה, איננו יכולים גם להתגבר על זה. מי אחראי אם לא הממשלה השלטת בארץ מסויימת? היכן ראינו בהיסטוריה, אפילו בימינו, שמתחת לאפה של הממשלה קיים אירגון כזה - הוא אפילו איננו יורד למחתרת, הוא לא זקוק לסודיות - ובגלוי הוא מתכנן ומארגן רציחות של אנשים, נשים וילדים במדינה שכנה ? ידועה לנו העובדה ההיסטורית בסרייבו. סרביה הכחישה שהיא נתנה יד, שהיא ידעה משהו על אותה ׳׳יד שחורה׳׳; פה אין מכחישים, פה - , להיפך, אומרים: נכון, הם קיימים אצלנו, הם עובדים אצלנו, יש להם קשרים עם כל העולם, הם שולחים נציגים ומקבלים שגרירים והכל בחסותה של ממשלת לבנון.
לא תוכלו בביירות להמשיך במצב זה, במעשים כאלה ובחסות כזו. יש שתי אפשרויות: האחת - או שאתם, בביירות, תפזרו את האירגונים האלה, תאסרו על קיומם, תענישו את מבצעי הרציחות האלה, לא תתנו להם שום חסות, שום מחסה, לא תתנו להם שום אפשרות של קיום, תיכנון ופעולה; זו אפשרות אחת. השנייה: אם לא תעשו כן — אנחנו, הישראלים, נשתמש באמצעים העומדים לרשותנו כדי להגיע להגשמת המטרה האנושית הזאת.
