הישיבה השלוש-מאות-ושש של הכנסת השמינית יום רביעי, י״ח סיון תשל״ו 16 יוני 1976 – הקמת ועדת חקירה פארלאמנטארית לפי סעיף 22 לחוק יסוד הכנסת לבדיקת מניעי הירידה מן הארץ והידיעות על פעולות גורמים עוינים בה
אדוני היושב-ראש, אין סיבה בעולם המצדיקה ירידה, אך יש סיבות במדינה הגורמות לירידה. בימים עברו היו שאמרו על היהודי הנודד כי הוא פועל לפי הכלל: udi bene ibi patria — מקום שם טוב לי שם מולדתי. אנחנו באנו, בהאמיננו בציון ובשיבת ציון, להוכיח, לא לאנטישמים הבזויים כי אם לעצמנו, כי היהודי אשר שב למולדת יפעל לפי הכלל:ubi patria ibi bene, מקום שם מולדתי שם טוב לי, אפילו אם לא כל כך טוב לי, אם מבחינה כלכלית ואם מכל בחינה אחרת.
ומשום כך, בלב דואב אני היום מעלה את הסוגיה הזאת לפני הכנסת, של ירידת רבבות ואפילו מאות אלפים. אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, אלה המספרים המחרידים. מתברר כי מאז קום המדינה יצאו מן הארץ ולא חזרו אליה 296,000 יהודים: בשנים 1948 עד 1962 ירדו 104,800, בשנת 1963 — 7,800, בשנון 1964 — 6,800 בשנת 1965 — 6,400 בשנת 1966 — 8,300, בשנת 1967 — 8,300, בשנת 1968 — 5,600, בשנת 1969 — 5,700, בשנת 1970 — ,7,500 בשנת 1971 — 9,000, בשנת- 1972 — 9,400, בשנת 1973 — 19,400, בשנת 1974 — 33,100, בשנת 1975 — 64,000. אוי לאזניים השומעות, קרוב ל-300,000 יהודים עזבו.
שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך):
לגבי 1975 אי זה אומר שכולם יורדים; הם שוהים בחוץ-לארץ, אבל לא יורדים.
מנחם בגין (הליכוד):
לקחתי את המספרים ממחקר. ייתכן שיש טעות. אני חייב לומר זאת, אולי פחות ואולי אפילו יותר, אבל אלה המספרים שנטלתי מן המחקר והם הובאו גם בדבריו של שר התחבורה. ייתכן שעוד יחזרו אלה שיצאו ב-1975. אבל לפי שעה זה המספר שניתן.
מי היורדים? מכל שכבות הציבור. אדוני היושב- ראש, מתברר ש-33% מקרב היורדים הם ילידי הארץ. 33%. ובתוכם אחוז גבוה מאוד של הגילאים בין 23 עד 25 שנה. כלומר אלה שהיו צריכים לדבוק באהבת ארץ-ישאל כל ימי חייהם, לפי טבע הדברים, שנולדו בארץ, בני-חורין, בני-הנוער שלנו — הם עוזבים את המולדת, נודדים בארצות זרות, חיים בקרב בני נכר.
זוהי הקזת דם בלתי-נראית לעין. לא רק מבחינה כללית; אפילו במובן המצומצם והעמוק של המושג ״בטחון האומה״. אחוז הגיוס המקובל בקרב העמים הוא 10 מתוך האוכלוסיה הכללית. אצלנו מגייסים עד 15%. במלים אחרות: אבדו לנו במשך 28 שנים כארבע אוגדות או 12 חטיבות. לא פחות ולא יותר. גם מבחינת הבטחון או הגנת חיי האומה. והתופעה הנוראה הזאת נמשכת, כל חודש, אני חרד לומר: כל יום.
אני מבקש מיד להודיע מה לפי דעתנו אסור לעשות כנגד התופעה הזאת כדי ללחום בה, כדי להעבירה מעולמנו. לא נקים חומה ברלינאית. מדינה מסויימת ראתה שיש אזרחים העוזבים אותה — הקימה חומה, והעמידה אנשים היורים באלה המנסים לעזוב אותה. לא נלך בדרך של המקולקלים שבהם, וגם לא נחוקק חוק האוסר את הירידה מן הארץ. אנחנו מאמינים באמונה שלמה בחופש האזרח והאדם, כפי שנאמר גם בהצהרת הזכויות האוניברסאלית מדצמבר 1948: ״כל אדם חפשי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו שלו״. וילמדו יושבי הקרמלין, השמים מכשולים בפני בני עמנו לא רק לעזוב את הארץ ההיא אלא לשוב לארץ אבותיהם, איך אנחנו נוהגים, עם כל הכאב בלבנו, מול התופעה המזעזעת הזאת של ירידת אלפים, רבבות ומאות אלפים, ובתוכם מטובי העם היהודי. זאת לא נעשה.
אני גם רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שעלבונות לא יפתרו את הבעיה. ואם ראש הממשלה הטיל את המטבע שלו על — איך אמר? — ״נפולת הנמושות״, אני רוצה לומר לו שאפילו העברית הזאת איננה מצדיקה את העלבון. וגם דיבור על עריקים לא יועיל. בעלבונות לא פותרים שום בעיה. השאלה העומדת לפנינו: איך למנוע את הירידה ואיך לנסות להציל ולהביא לפחות חלק מן היורדים הביתה.
ברור שדרוש חינוך מבית-הספר לאהבת ארץ- ישראל. ואני רוצה לומר שהחינוך הניתן בבית-הספר על רקע זה הוא עדיין קלוש מאוד. אני מבקש לומר ליריבי הנכבדים שגם הדיבור על חלק של ארץ-ישראל שהוא כבוש, שהוא בידינו זמנית, אינו יכול שלא להשפיע. בסופו של דבר המדובר הוא במולדת, לכל הדעות. ארץ-ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, כפי שכולם אומרים. והנה שומעים האנשים הצעירים: לא, לאו דווקה; יש חלק של ארץ-ישראל שהוא בעצם לזרים ולא לנו. ההכרה של המולדת היא הנותנת, בייחוד בעיני הנוער. זהו חינוך לירידה. אינני אומר שהוא נעשה בכוונה. אבל הירידה, בלי שום ספק, היא תוצאה גם מן הדיבורים האלה, ובעיקר –
השר לקליטת העלייה ש. רוזן:
-- - - מכל הזרמים.
מנחם בגין (הליכוד):
לא אמרתי את זה. לא עשיתי שום יוצא-מן-הכלל, ידידי היקר. ארחיק לכת, תשמע אותי, שר הקליטה: בין היורדים נמצאים אנשי פלמ״ח, אנשי אצ״ל ואנשי לח״י. אמרתי ביושר לבב?
השף לקליטת העלייה ש. רוזן:
בסדר.
מנחם בגין (הליכוד):
אין חוג שלא באים ממנו יורדים. זה הכאב. לוחמים מופלאים הם היו, גיבורי ישראל הם היו, והם יורדים מן הארץ. זאת האזהרה באזני כולנו.
יש גם סיבות של מה שנקרא בלעז ״המוראל״. רבותי חברי הכנסת, כשהמוראל באומה הוא גבוה — יש עלייה גדולה וירידה קטנה. אחרי מלחמת ששת- הימים עלו אלינו לא רק מברית-המועצות - ב-1973, אני סובר, 34,000 — אלא באחת השנים עלו לארץ- ישראל גם 10,000 יהודים מארצות-הברית, מן הארץ האדירה והעשירה הזאת. והם לא קיבלו כאן רמת חיים יותר גבוהה אלא בדרך כלל יותר נמוכה. על-פי הכללים המדעיים של אמיגראציה נקבע כי בדרך כלל אדם עוזב אפילו את ארצו כדי לזכות ברמת חיים יותר גבוהה. ובמקרה שלנו קרה ההיפך — ואנחנו מתגאים בו. הנה כי כן מוכח, כפי שהציונות הוכיחה, שאותו כלל שפעם קבע מארקס, לאמור: ״החומר קובע את ההכרה״ -
מאיר פעיל (מוקד):
ההוויה קובעת את החוויה.
מנחם בגין (הליכוד):
נכון. ניסיתי לתרגם מהלשון המקורית שלא רציתי להשתמש בה. זוהי אימרה, אימרת-כנף כזאת, בלשון המקורית: ״ההוויה קובעת את החוויה״. אנחנו הוכחנו את ההיפך. הוכחנו שההכרה קובעת את ההוויה, ואפילו אתה מפסיד מרמת החיים — אתה הולך הביתה לארץ- ישראל.
היום המוראל איננו כפי שצריך להיות, ואני רוצה כאן לומר גם לעמיתנו חבר-הכנסת אבא אבן, שאי- אפשר, כפי שהוא יעץ ב״שידורי ישראל״, להמליץ בפני הציבור שיהיה במצב-רוח, כפי שאמרת: חמור, קודר, אבל לא מיואש. למה מצב-רוח קודר? איזו עצה זאת? מה עוזרת קדרות? למי היא מביאה תועלת? קדרות בתור שכזאת כבר מחלישה, בגוף ובנפש. אדם צריך להיות בעל מצב-רוח רציני, כי יש לנו בעיות רציניות; אבל לא יאוש ולא קדרות.
אני קורא לכל חברי הכנסת; הבה ונעשה כולנו מאמץ משותף להרים את המוראל בציבור. מה קרה לנו? אילו סימני שאלה הופיעו פתאום מעל קיומנו? נכון שהיתה טראגדיה גדולה במלחמת יום -הכיפורים, הנובעת מהערכה אומללה. אבל צריך להתגבר עליה. העם היהודי תמיד מתגבר על צרותיו העמוקות ביותר. הוא עם שנצטווה לחיות חיי נצח. נצא מן הקדרות הזאת. נפנה אל כל הציבור: זאת ארצנו, זאת מולדתנו. יש לני בעיות — נתגבר עליהן; יעלה המוראל בציבור. עליית המוראל תגרום להקטנת הירידה.
יש גם סיבות כלכליות. אין שום ספק בכך. אדוני היושב-ראש. חברת-הכנסת שושנה ארבלי, את יכולה לשבת ולשמוע אותי? אני מדבר על נושא רציני מאוד. אני גם בטוח שאת מסכימה לדברי בעיקרם. תודה רבה.
ובכן, יש גם סיבות כלכליות. אם יש עדיין דחיסות בדיור בקרב רבבות משפחות, שלוש עד ארבע נפשות בחדר — אני מבקש לומר ללא היסוס שזאת אחת הסיבות לירידה. זה מצב בלתי-נסבל. אני רוצה לומר שזאת חרפה לכל חברה הטוענת לכתר החברה המתוקנת. ואני תמה לפעמים: יש לנו ממשלה עם פילוסופיה סוציאליסטית. איך אתם מקבלים החלטות הנחשבות בכל חברה בימים אלה לריאקציוניות ביותר?
הנה כי כן: לקצץ 125 מיליון מן הסיוע הניתן — למין למשפחות מרובות הילדים, ברוכות הילדים. בתקציב של 86 מיליארד אתם רוצים לקצץ סכום כזה של 125 מיליון.
הלל זיידל (המפלגה הליברלית העצמאית):
לא מקצצים.
מנחם בגין (הליכוד):
אבל הממשלה הסוציאליסטית רצתה לעשות זאת. אני מביא את הדבר לדוגמה. זאת לא כבשת-הרש; זאת פת אביון. ומה באמת צריך לחשוב אדם, מפרנסה של משפחה כזאת, אם עד כדי כך מרחיקים לכת? אם עד כדי כך מרחיקים לכת, אני רוצה לומר, על הרקע של החינוך? אם הממשלה הזאת חושבת להגדיל את שכר הלימוד בבתי-הספר התיכוניים עדי 5,000 לירות בשנה, כלומר 450 לירות בחודש, או שכר הלימוד באוניברסיטה באותו סכום — 450 לירות בחודש, למה אנחנו נגיע במציאות כזו? הרי רק עשירים יוכלו ללמוד ובני עניים לא יוכלו ללמוד. אני מדבר מתוך נסיון אישי, ולא אהסס לספר עליו. הייתי סטודנט. היה קשה מאוד. שכר הלימוד היה נמוך ביותר, אבל לשלם אותו — קריעת ים-סוף.
רבותי, למה אתם מוליכים כאשר יהיו אזרחים שונים שלא יוכלו אפילו לתת לבניהם השכלה תיכונית — כי 450 לירות בחודש זה חלק גדול מההכנסה הממוצעת? אז נכנסת המחשבה הזרה של ירידה, אולי שם יתן האיש השכלה תיכונית לבניו. בימינו המינימום של השכלה איננו עוד בית-ספר יסודי. המינימום הוא השכלה תיכונית, וכל אדם, כל יהודי, שואף גם להשכלה אוניברסיטאית. אם אתם שמים מכשולים כאלה
דוד קורן (המערך):
חבר-הכנסת בגין, כמה הוא משלם שם בעד לימוד באוניברסיטה?
מנחם בגין (הליכוד):
זאת לא אדע. הרי כבר אמרתי לך, בתחילת דברי, שאין שום סיבה בעולם שתצדיק ירידה. אינני יודע מה שכר הלימוד בארצות אחרות. אגב, אם שאלת, אני רוצה לומר לך: עד היום השכלה תיכונית בארצות מערביות היא ללא כל תשלום. דע לך. באמריקה הש- כלה תיכונית היא ללא תשלום; בצרפת — ללא תשלום.
(קריאות באולם)
מנחם ידיד (הליכוד):
גם בירדן.
מנחם בגין (הליכוד):
דוד, שאלת — קיבלת תשובה.
אני הרי לא מצדיק את הירידה על רקע זה. אני אומר שזה פוגע בלבם של רבים מקרב הציבור ובייחוד במשפחות מרובות ילדים ובעניים. מה עוד יש לדבר, וכבר אמרו רבותינו: היזהרו בבני עניים, כי תורה תצא מהם.
(קריאה: היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.)
מה אני אמרתי? כי תורה תצא מהם. אז מה שיניתי? — את סדר הדברים, לא את התוכן, אבל אני מודה על ההערה. מאמר חז״ל צריך לצטט כמו שהוא נאמר. אני מודה מאוד. הבאת גאולה לעולם. אמרת דבר בשם אומרו.
אדוני היושב-ראש, גבירותי ורבותי. זו אחת התופעות הקשות ביותר בחיינו הלאומיים. הבה ונקום כולנו ונעשה משהו כדי להקטין את הירידה וכדי להחזיר גם את היורדים, במידת האפשר, הביתה. לכן באתי להציע היום להקים, על-פי סעיף 22 של חוק-יסוד: הכנסת, ועדת חקירה פארלאמנטארית שתבדוק את המניעים, את הסיבות ואת המצב ותביא לפנינו המלצות איך להתגבר על הבעיה הנוראה הזאת.
אני פונה אל דובר הממשלה, אל שר העבודה, על יסוד אותם יחסים של הגינות אשר גם אתה וגם אני, בהיותך בספסל אחר, תמיד השתדלנו לקבוע בין הממשלה ובין האופוזיציה, אני קורא לך היום: אל תציע להסיר את ההצעה מסדר-היום.
אומרים לפעמים שאי-אפשר להקים ועדות חקירה משום שהפארלאמנט מורכב ממפלגות, ואז הבדיקה תהיה על רקע מפלגתי. מה כאן המפלגתיות? אתם הפכתם את סעיף 22 לחוק-יסוד: הכנסת, לאות מתה, זה נכון, ללא הצדקה; אבל מאימתי יש הצדקה לוועדת חקירה פארלאמנטארית אם לא למקרה זה? אנחנו כולנו צריכים להשתתף בוועדה הזאת. היא צריכה לעבוד ימים רבים, בשקידה רבה. היא צריכה לצאת לשכונות העוני. היא צריכה לשמוע עדים. היא צריכה לאסוף חומר. היא צריכה להגיש לנו המלצות על דעת כל הבית או רובו המכריע, ועל-פי ההמלצות האלה נפעל.
אביא דוגמה, אתם צריכים לדעת אותה: בפאר- לאמנט הבריטי אין ועדות קבועות, יש רק ועדות לתפקידים מסויימים. בדרך כלל ועדות חקירה שהוקמו על-ידי הפארלאמנט הבריטי, במאה ה-19, גרמו במידה מכרעת לקידמה אנושית. ועדות חקירה של הפארלאמנט הבריטי יצאו לבתי-חרושת שהיו עובדים בהם ילדים בגיל 10, וכפי שמסופר באחד מן הדו״חות, המיטה אינה מתקררת. אחרי 12 שעות עבודה הילד בא לנוח, וילד אחר הולך לעבוד, ושכר העבודה הנמור ותנאי העבודה ירודים. ומי השתמש בדו״חות האלה? — מארקס ואנגלס. יש ספר למארקם ואנגלס, ״מעמד הפועלים באנגליה״, כולו כמעט ציטוטים מאותן ועדות חקירה פארלאמנטאריות. בחלק השני של ספרו של מארקס, י׳הקאפיטאל״, יש ציטוטים בלתי-פוסקים מאותן ועדות חקירה פארלאמנטאריות. אלה היו ממש גורם בהטבת המצב של אנשים סובלים.
אני מביא בעיה לאומית ממדרגה ראשונה.
מאיר פעיל (מוקד):
היום זכינו לשמוע שתי ציטאטות ממארקס מפי חבר-הכנסת בגין. כל הכבוד.
מנחם בגין (הליכוד):
חבר-הכנסת פעיל, באחד הימים, אם נשב ביחד ונשאל איש את רעהו מה כתב מארקס — אני לא בטוח שאתה תוכיח שאתה יודע יותר ממני. אז היזהר.
מאיר פעיל (מוקד):
אותו דבר נעשה עם ז׳בוטינסקי.
מנחם בגין (הליכוד):
אדרבה, אתה רוצה לדבר על כתביו של זאב ז׳בוטינסקי — יש לי מה ללמד אותך.
טוב, העניין הוא רציני. רבותי, אני לא מתנגד גם למידה של חוש הומור אפילו בימים קשים — להיפר, הוא דרוש — אבל העניין הוא רציני. אני פונה אל שר העבודה: עלה על הבמה, אני מבקש שתביע את הסכמתך בשם הממשלה להקמת ועדת חקירה פארלאמנטארית. נשתדל כולנו יחד להתגבר על הבעיה החמורה הזאת ונזכה לא רק להקטנת הירידה אלא לחיסולה וגם לשיבת ציון המונית.
