הישיבה השלוש-מאות-וששים-ושש של הכנסת החמישית – חוק לתיקון דיני העונשין- בטחון המדינה—תיקון- תשכד—-1963

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה. זו הפעם הרביעית שאנו נדון בתיקון הנוסח האומלל והמעוות של סעיף 24(א) לחוק לתיקון דיני העונשין (בטחון המדינה). בפעם הראשונה — בעת הדיון הכללי על החוק בשנת 1957, כאשר הגשנו הסתייגות מדעת הרוב ; בפעם השניה — בנובמבר 1962, כאשר הגשנו את הצעת החוק הראשונה ,י בפעם השלישית — ביוני 1963. ועכשיו, אדוני שר המשפטים, זוהי הפעם הרבי- עית שאנו מציעים לתקן את הטעון תיקון.

הנימוקים בקשר להצעות השונות נשמעו כבר לפחות שלוש פעמים. הם ידועים לחברי הכנסת, גם לכתבים הפרלמנטריים ; משום כך לא אחזור עליהם. אף לא אשוב להזכיר את חוות-הדעת רבת החשיבות של כבוד השופט לנדוי. אבל ודאי שצריך לרענן את זכרונם של חברי הכנסת. לכן אבהיר, בקיצור נמרץ, מהי הסוגיה.

החוק מבחין בין ריגול לבין ריגול חמור; ריגול חמור קשור במסירת ידיעה סודית ; ריגול — במסירת ידיעה. האבחנה בחוק היא גם בהגדרות של ״ידיעה״ או ״ידיעה סודית״ וגם במידת העונש הקשורה בעבירה. אם אדם יקיים מגע עם סוכן זר וימסור לו ידיעה מתוך כוונה לפגוע כבטחון המדינה — דינו מאסר חמש-עשרה שנה; אם ימ סור ידיעה סודית — לא דרושה עוד כוונה לפגוע כבטחון המדינה על-פי החוק החרות, אלא על עצם מסירת הידיעה הסודית דינו מאסר חמש-עשרה שנה. אם אדם מוסר ידיעה סודית מתוך כוונה לפגוע בבטחון המדינה — דינו מאסר עולם.

אנו רואים איפוא, שהאבחנה בחוק בין שני סוגי הידיעה הנמסרת למוכן זר ובין שני סוגי העבירות : ריגול וריגול חמור — אבחנה זו היא רצינית מאד.

מה טעננו ? הטענה שהשמענו ואנו חוזרים ומשמיעים באוזני כל אדם, שמוחו פתוח לשמוע טענות צודקות, היא, כי הפיקציה המשפטית, הפרזומפציה, החזקה הניצחת — כביטוי שהשתמש בו כבוד השופט לנדוי — הטבועה בסעיף 24(א), לפיה מי שמקיים מגע עם סוכן זר ואין לו הסבר סביר, רואים אותו כאילו מסר ידיעה סודית — מאלצת שופט לדון את הנאשם בריגול על ריגול חמור, ויספיק לכך אם יקבע שקויים מגע עם סוכן זר ולא יקבל את ההסבר כסביר. וזאת אף-על-פי שנתעורר בלב ספק אם הידיעה היא סודית. ויתרה מזו, אפילו ישוכנע שלא נמסרה ידיעה סודית.

אנו רואים שהחזקה הטבועה בסעיף 24(א) מחזירה את השופט לסעיף 23(א) ומאלצת אותו, לעתים בניגוד להכרתו, לדון אדם על עבירה שלא ביצע אותה, על מסירת ידיעה סודית אף-על-פי שלא היתה זו ידיעה סודית, או על ריגול חמור אף-על-פי שלא היה זה ריגול חמור. בעת הדיון בחודש יוני 1963 אמר שר המשפטים שעל-פי סעיף 24(א) ״העבירה היא במגע עם סוכן זה בלי שיהיה הסבר סביר, זו היא עבירה״. עם כל הכבוד — ואין לי

ספק ששר המשפטים הוא בעל ידיעות משפטיות רבות ועמוקות — אדוני טעה טעות מוחלטת בהודעתו זו. אילו ביקש החוק לקבוע עבירה על עצם קיום מגע עם סוכן זה כך היה אומר: קיים אדם מגע עם סוכן זר ואין לו הסבר סביר, דינו — וגוי. לא כך קבע החוק. הוא קבע מה יקרה לאדם אם מסר ידיעה או ידיעה סודית, ואחר-כך החוק יוצר את הפרזומפציה של סעיף 24(א), שאם קיים מגע עם סוכן זר ולא יכול למסור הסבר סביר, רואים אותו כאילו מסר ידיעה סודית. פירוש הדבר, שלא על עצם המגע מעניש החוק, אלא אם אין הסבר סביר. החוק מקשר את העובדה שקויים מגע עם ההסבר הלא-סביר, ואז ״רואים אותו״ כאילו מסר לא ידיעה סתם, גם אם היא יכולה להיות חשובה, אלא דווקא ידיעה סודית.

 כל בר-דעת יבין שמבחינת בטחון האומה יש הבדל עצום בין מסירת ידיעה, אפילו לא-נכונה, לבין ידיעה סודית שיכולה להיות קשורה לשדות-תעופה, מחסני נשק וכדומה. אני רואה שאני מעורר שביעות-רצון אצל שר המשפטים ויועציו...

שר-המשפטים ד. יוסף:

אני רואה שהתשובה שלי נכונה.

מנחם בגין (תנועת החירות):

הכינות תשובה למה שעדיין לא אמרתי. זה יפה מאד. אני שמח על ההכנות המוקדמות. שר המשפטים יואיל לזכור כי היום יש לי עוד חמש דקות כדי להשיב לו. אני סובר שצריך לקרוא את החוק כהלכתו. מה שאמר השר לפני שנה, היה פירוש של חוק שלא כשורה ושלא כהלכת הכתוב.

 עוד ניסה שר המשפטים להלך עלינו אימים ואמר, בת שובה לדברי, שאם תתקבל הצעת החוק כפי שנוסחה על-ידי, הרי אשם לא יורשע כלל, לא על ריגול חמור ולא על מסירת יריעה, אם יוכח שמסר ידיעה. הכיצד ? נקראנו לא פעם לסמוך על השכל הישר של התביעה הכללית; כאשר תבוא התביעה הכללית לידי מסקנה שיש יסוד להאשים אדם במ סירת ידיעה, או חמור יותר — במסירת ידיעה סודית, היא תאשים אותו לפי שני הסעיפים גם יחד. יש כדבר הזה אשר נקרא בשפה המשפטית הפשוטה ״אישום אלטרנטיבי״. אם התביעה לא תעשה כן, זה כשלונה, זו אחריותה, ואנו נביע אי-אמון לשר המשפטים. אבל אין אני מניח שהת ביעה הכללית תתרשל. היא יודעת את החוק, היא יודעת שישנו סעיף 23(א), שישנו סעיף 22 וסעיף 24(א). היא יכולה להזדקק לכל אחד מן הסעיפים האלה בבת-אחת, ועל-ידי כך להבטיח שבית-המשפט יבוא לידי מסקנה שהידיעה שאמנם נמסרה אינה סודית וירשיע את האדם על מסירת ידיעה מתוך כוונה לפגוע כבטחון המדינה. כי הרי הכוונה משתמעת מן המעשה, על-פי הכללים הגדולים של פירוש החוק.

גם נסיון זה, לטעון שכביכול, אם תתקבל הצעת החוק כפי שהגשנו אותה, מרגלים יהיו בני-חורין — נסיון שווא הוא.

גברתי היושבת-ראש, רצוני להזכיר לבסוף לכבוד השר, שלפני שנה הוא הבטיח לכנסת לשמוע דעת חברי ועדה מתאימה, ולאחר הבירור להציע לממשלה לשקול בדבר. אני רשאי לומר, ואין זה סוד, שהבטחה זו, שבאה לסיכום נאום ארוך, מוכן כהלכה, ניתנה כדי להשפיע על שתי סיעות קואליציוניות, דתיים-לאומיים ואחרות העבודה, שחלק מהם לפחות, הביע תמיכתו באחת מארבע הצעות החוק שהונחו אז על שולחן הכנסת והיה מוכן להעביר הצעה זו לוועדה לדיון טרומי.

שר המשפטים התעקש להסיר את כל ארבע ההצעות מסדר-היום, אבל היה קשה לו להשפיע על חבריו לקוא ליציה, והוא הבטיח על-ידי כך את ההצבעה האחידה של הקואליציה. זה היה ב-5 ביוני 1963. עד היום, 3 ביוני 1964, עודך שוקל 7 שנה תמימה — עודך מתייעץ ? האם זו היעילות במשרד המשפטים — שומו שמים. אני יודע שזה לאו דווקא כך ; אני יודע שאתה שר משפטים רב-פעלים, — לא תמיד לטובה. אם כן, מה קרה לך פתאום ? שנה תמימה אתה מקיים התייעצויות ואינך מתקדם ואין קול ואין עונה מטעם הממשלה. לא נאה.

גברתי היושבת-ראש, אנו מציעים דבר פשוט מאד. נשאיר בסעיף 24(א) את הנוסח הבא : ״א. קיים אדם מגע עם סוכן זר, רואים אותו כאילו מסר ידיעה סודית, בלי להיות מוסמך לכך״. לא יורשע אדם לפי סעיף זה בשני מקרים : 1. אם יש לו הסבר סביר לקיום המגע כאמור 5 2. אם שוכנע בית-המשפט כי לא מסר ידיעה סודית.

אם יימצא על-פי כתב האישום האלטרנטיבי שמסר ידיעה אחרת, לא סודית, — יביאו אותו לפי סעיף זה. על-פי הסעיף הכולל ידיעה סודית לא ירשיעו אדם שלא מסר ידיעה סודית. מה יכול להיות צודק יותר, נבון, מובן והגיוני יותר ? מתשובת שר המשפטים אלמד אם כך הדבר.