הישיבה השלוש-מאות-וששים-ושלוש של הכנסת החמישית – חוק המעבר- תיקון- תשכ"ד -1963

אדוני היושב-ראש. את ההצעה שלנו הגשנו ב-12בדצמבר 1963. עשינו זאת לאחר שנתפרסמו ידיעות, לפיהן חבר ממשלה, שהוא חבר כנסת, עומד להתפטר מחברותו בכנסת, אך עז רצונו להישאר חבר בממשלה. ראינו בבחינה כזאת פגם חמור בסדרים התחיקתיים החלים מצד אחד על היבחרותו של חבר כנסת, ומצד שני — על התמנותו להיות חבר ממשלה. מאז, על-פי התור הקיים גם בהגשת הצעות חוק, חלפו כשישה חודשים, ובינתיים נתברר שהסוגיה הממשית באה על פתרונה. לא חבר ממשלה שהיה חבר כנסת התפטר מכהונתו בפרלמנט, אלא חבר כנסת פינה את מקומו לחברו שבא אחריו, וכולנו בירכנו ומברכים את חבר-הכנסת סלים חליל במושבו ומאחלים לו עבודה פוריה בבית-הנבחרים.

 אולם, אם ישאל מישהו אם לאחר פתרון בעיה ממשית זו אין עוד משמעות להצעת החוק, עלי להשיב לו שמשמעותה בעינה עומדת. הבעיה היא לא של חוק ״אלוני״ אלא של חוק קונסטיטוציוני.

היו״ר י. ברזילי:

אין לי ברירה ועלי להעיר לחבר-הכנסת דגני, היושב

בספסל האחרון, שכל הזמן שומעים אותו.

מנחם בגין (תנועת החירות):

אני אפילו יודע על איזה נושא הוא מדבר עם חבר-הכנסת שורש: על חוק המושבים.

דבורה נצר (מפא״י):

אתה מאד מודאג על כך?

מנחם בגין (תנועת החירות):

אני אינני מודאג, אני חושב שמפא״י צריכה להיות מודאגת.

היו״ר י. ברזילי:

חבר-הכנסת בגין, אני מבקש לחזור לנושא.

מנחם בגין (תנועת החירות):

חברת-הכנסת נצר, בענין זה את מראה כל-כך הרבה מרץ? אולי נדבר על ה"גוש״ — אז אבין.

דבורה נצר (מפא״י):

נסה.

היו״ר י. ברזילי:

חבר-הכנסת בגין, אני מבקש לחזור לנושא.

מנחם בגין (תנועת החירות):

אדוני היושב-ראש, אני חושב שמותר לי עכשיו לשוב לנושא.

היו״ר י. ברזילי:

זו אפילו חובה.

מנחם בגין (תנועת החירות):

תודה רבה.

אני טוען איפוא שעדיין יש להצעת החוק שלנו משמעות  מלאה. אמנם שר העבודה, כאשר עדיין התכוון להתפטר  מכהונתו בכנסת, פנה ליועץ המשפטי לממשלה ושאל לחוות-דעתו, והיועץ המשפטי חיווה את דעתו שלא ייתכן כדבר הזה, לאמור, אם חבר ממשלה הוא גם חבר כנסת, אינו יכול   להתפטר מן הכנסת ולהישאר בממשלה. אבל, עם כל   הכבוד לחוות-דעתו של היועץ המשפטי — עד כמה שלמדתי עליה מן העתונות — הכל יסכימו שאין מניעה כי חבר   ממשלה זה יתחשב בה וחבר ממשלה אחר לא ישים לב   אליה. לכן, דרוש לנו הסדר חוקי מחייב.

כדי לחזק את טענתי המשפטית הזאת, אני רוצה להביא   שתי דוגמות אופייניות. חוק המעבר, תש"ט, שהוכן על-ידי   הכנסת הראשונה, קבע בסעיף 9 לאמור: ״לאחר התייעצות   עם נציגי הסיעות בכנסת יטיל נשיא המדינה על אחד מחברי   הכנסת את התפקיד להרכיב את הממשלה. הייתי חבר   בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת הראשונה, ויכול   אני להעיד עלי את כל חברי הוועדה ההיא, שמעולם לא   עלה על דעתם להתקין סעיף בחוק אשר לפיו אדם המרכיב   את הממשלה יוכל שלא להיות ראש הממשלה הזאת.

אולם הנוסח של הסעיף הוא כפי שקראתי אותו, ומני   אז פירשו אותו — ולא בניגוד לאות הכתובה — שאמנם   יכול להיות חבר כנסת שירכיב את הממשלה וחבר כנסת   אחר יעמוד בראשה. והראיה, אחרי הבחירות לכנסת הזאת, כאשר חבר-הכנסת דוד בן-גוריון לא יכול היה, לא מסוגל   היה, להרכיב ממשלה, הרכיב אותה במקומו חבר-הכנסת   מר לוי אשכול, ולאחר השלמת מעשה המרכבה בא אליו   ואמר: בוא ומשול עלינו. אבל, אם כעבור זמן-מה שוב   יתהפך הגלגל...

שר-המשפטים ד. יוסף:

זאת אתה מצטט מהתנ"ך?

מנחם בגין (תנועת החירות):

לא מהתנ״ך, מזכרוני.

שר-המשפטים ד. יוסף:

נדמה לי שכתוב שם: בוא ומשול עלינו.

מנחם בגין (תנועת החירות):

על מה שכתוב בתנ״ך אני מעדיף להתווכח עם שר הדתות. לעת עתה אני מדבר על החוק. מכל מקום, תהיינה המלים אשר תהיינה, זו היתה ההצעה של מר אשכול. אם עכשיו יתהפך הגלגל ומלים אלה שוב תישמענה — אינני יודע. בינתיים שמענו טענה שראש הממשלה דהיום הפך את מפלגתו לערר, ונראה מה תהיינה תוצאותיה של הודעה חשובה זו.

 בסעיף 10 של חוק המעבר נאמר: ״הממשלה תהיה מורכבת מראש הממשלה וממספר שרים מתוך חברי הכנסת או מחוצה לה". שוב אני מוכן להעיד עלי את כל החברים בוועדת החוקה, חוק ומשפט של שנת 1949, שמעולם לא התכווננו לומר שראש ממשלה יכול להיות מחוץ לכנסת, אלא היה דיון אם חכר ממשלה יכול להיות גם לא חבר הכנסת. אף-על-פי-כן, כמה מפרשים - ואני חייב לומר שפירושיהם אינם נוגדים את אות הכתוב, אלא אולי את רוחו — פירשו שעל-פי הנוסח של סעיף 10 גם ראש הממשלה יכול להיות לא חבר כנסת, והרי לא היתה שום כוונה לכך.

 אנחנו רואים איפוא, אדוני היושב-ראש, שבמקום שיש מה שנקרא בלעז "לאקונה" בחוק, הרי היא מזמינה את המתפרצים לתוכה לפרש שלא כהלכה את הכתוב, בניגוד לרוח שבו, אבל לא בסתירה לאות שלו, ואז עלולות להיות תוצאות חמורות. יכול להיות, שלעת-עתה, לאחר חוות-הדעת של היועץ המשפטי, בעתיד הקרוב, חבר ממשלה, שהוא גם חבר כנסת, לא ינסה ללכת בדרך בה שני חברי ממשלה, שהם חברי הכנסת, כבר ניסו ללכת. אבל יכול להיות שיקום שר או אפילו שרים ויאמרו: החוק איננו מונע את המעשה הזה, לאמור, אתפטר מן הכנסת ואשאר בממשלה. את הפירצה הזאת צריך לסתום.

 לכן, אנחנו מציעים לומר בפשטות: שר בממשלה, שהוא חבר הכנסת, דין התפטרותו מכהונתו בכנסת יהיה כדין התפנות מקומו בממשלה. יהיה זה סעיף קטן נוסף בסעיף 11 לחוק המעבר.

מה תהיה התוצאה של קביעה חוקית כזאת? אם חבר ממשלה, שהוא חבר הכנסת, יתפטר מכהונתו בבית-הנבחרים, הרי באורח אוטומטי יחדל להיות חבר ממשלה. אם הממשלה תרצה למנות אותו שוב לחבר בה, תוכל לעשות זאת, אבל לכך כבר יהיה דרוש בל התהליך החוקי הקיים, לאמור, לא תוכל הממשלה להסתפק במסירת הודעה לפני הכנסת, אלא תצטרך לבקש אישורה של הכנסת למינוי מחדש של אותו חבר ממשלה אשר התפטר מכהונתו בכנסת, ויראו אותו כאילו פינה מקומו גם בממשלה. על כך יהיה ויכוח, ובוויכוח הזה בוודאי יביעו את הדעה שיש בכך מידה של מעילה באמון הבוחרים. אמנם, על-פי סעיף 10, יכול חבר ממשלה לא להיות חבר כנסת, אבל הוא נתמנה כשלא היה כלל חבר כנסת. בוודאי לא צריך להפריז ואסור להפריז בכך. משטר פרלמנטרי, אדוני היושב-ראש — ותמיד מביאים לנו דוגמות מאנגליה — מתבטא קודם כל בכך ששום חבר ממשלה איננו יכול לכהן בה אלא אם כן הוא חבר בפרלמנט.

 יש משטרים נשיאותיים, בהם חברי הממשלה בכלל אינם אחראים בפני הפרלמנט. הם מתמנים על-ידי ראש הרשות המבצעת. אבל במשטר פרלמנטרי, החוק היסודי הוא שגם חברי הממשלה יהיו נבחרי העם, והממשלה היא אז בבחינת ועד פועל של הפרלמנט המכהן, כל עוד הוא נהנה מאמונו של בית-הנבחרים. לעומת זאת, אם חבר ממשלה נבחר על-ידי העם, והוא חבר כנסת, ובדיעבד הוא אומר: אני מוותר על היותי חבר בכנסת, אבל אני רוצה להיות חבר ממשלת חוץ-פרלמנטרית, יש בכך פגיעה חמורה מאד במשטר הפרלמנטרי.

נתאר לעצמנו שלא סיעה שיש לה רק שני שרים בממשלה, אלא סיעה שיש לה עשרה שרים בממשלה, תלך בדרך זו. אין זה אסור על-פי החוק. יהיו לה עשרה חברי ממשלה שדינם בכנסת כדין חברי ממשלה שהם חבריה, ועשרה אנשים נוספים יצטרפו אליה בכנסת, ואז תהיה לנו ממשלה אשר במהותה איננה פרלמנטרית. זהו דבר חמור.

 כדי למנוע מצב זה בעתיד, אדוני היושב-ראש, לאלהלכה אלא למעשה, הגשנו את הצעת החוק שלנו. אםתתקבל בנוסח זה או אחר — בוועדה ודאי נדבר על אפ-שרות של תיקונים אם יהיו דרושים — יהיה ברור לכל ביתישראל כי אדם שנבחר לכנסת, ומטעם הכנסת שנתנה אמוןבממשלה, נעשה חבר ממשלה, יכול להתפטר מחברותו בממשלה ולהישאר חבר כנסת, אבל לא להיפך. אם הוא מתפטר מכהונתו בכנסת, הרי זה כאילו התפטר מחברותו בממשלה.