הישיבה השלוש מאות ושמונה-עשרה של הכנסת השמינית – יום שלישי ט״ו תמוז תשל״ו, 13 יולי 1976 – הצורך בקביעת קוורום לדיוני הכנסת
נושא:
ממשל - דמוקרטיה, כנסת, פרלמנטריזםבגין מגיש ההצעה לחוקק חוק שיקבע מספר מינימאלי כלשהו של חברי הכנסת שצריכים להיות נוכחים כדי לקיים דיון. בגין טוען שיש בעייה של נוכחות של חברי פרלמנט בכל מדינות דמוקרטיות. בגין טוען, שכל המדינות הדמוקרטיות חוץ מ-2 הנהיגו נוהלי "קוורום" – נוכחות מינימאלית. בגין קורא ללמוד מנסיונם של עמים אחרים. בגין מבקש לקחת אחריות ולהפוך את ההצעה לחוק על-מנת לשמור על תדמית הכנסת ועל תפקודה.
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, אין להכחיש שיש לנו בעיית נוכחות. אמנם אין זו בעיה מיוחדת לבית הנבחרים של מדינת ישראל; היא קיימת בכל הפארלאמנטים של המדינות הדמוקראטיות. אם בבית הנבחרים הבריטי מתוך 630 חברים משתתפים בישיבה 30 או 50 חברים, הרי הבריטים בשפתם אומ- רים :it is a good House, והמדובר הוא רק ב-10%, בערך, מחברי הבית. אני עצמי ביקרתי בסנאט של ארצות-הברית ושמעתי נאומו של סנאטור מפורסם, מיודענו פולברייט. הקשיבו לו עוד שני סנאטורים, מתוך 100, ולא עוד. כך אפשר לעבור מפארלאמנט לפארלאמנט ולמצוא בדיוק אותה תופעה. אין פלא. האמת היא שכל פארלאמנט חפשי, נחלתו בעיקר ימי קטנות. יש לטפל בבעיות יום יום של העם, של הציבור ושל חלקיו השונים, ולכן ההיעדרות היא רבה, הנוכחות בדרך כלל מעטה.
אנו יודעים גם מנסיוננו שיש ימים מיוחדים, יש שעות גדולות, ואז אין צורך בשום מאמץ כדי שבית הנבחרים יהיה מלא כמעט מפה לפה. אז אם מופיעות בכל גדולתן הפעולה והחשיבות של בית הנבחרים במדינה דמוקראטית.
אף-על-פי-כן יש לבדוק מה ניתן לנו לעשות כדי להרבות, באופן יחסי, מספר החברים הנוכחים גם בישיבות הקרויות רגילות. הציבור מתאונן, גם זאת אל נכחיש, ובייחוד לאחר שהונהגה הטלוויזיה בבית הזה והיא איננה משתדלת באופן מיוחד, אם נדבר בלשון המעטה, להסתיר לפעמים את היעדרם של חברי הכנסת מישיבותיה. התלונות גברו, כולנו שומעים אותן.
ומשום כך, אדוני היושב-ראש, מתוך דאגה לכבודה של הכנסת, למעמדו של בית נבחרים במדינה דמוקראטית, אני מציע לכנסת לדון בהנהגת קוורום, כלומך: מספר מינימאלי של נוכחים הדרוש כדי לקיים ישיבה או לקבל החלטה.
אני מבקש להודיע לחברי הכנסת הנוכחים כי מתוך 20 מדינות דמוקראטיות — בשתיים בלבד אין נוהג הקוורום, והן פינלנד ושבדיה. לעומת זה ב-18 מדינות אשר הדמוקראטיה בהן מבוססת מאוד יש קוורום, אם לקיום- הדיון ואם לקבלת החלטה, וביניהן אמנה מדינות כמו שווייץ, קאנאדה, צרפת, איטאליה, אוסטראליה, ארצות-הברית של אמריקה, בלגיה, דנמארק, הולאנד, נורבגיה.
אני מפנה, אדוני היושב-ראש, את תשומת-לבה של הכנסת לכך שלמדינות הללו יש קיום ממלכתי של מאות בשנים, ולא, כפי שאצלנו קרה, קיום ממלכתי אחרי הפסקה של יותר מ-1,800 שנה. אפשר איפוא להציג את השאלה הפשוטה: אם מדינות עם נסיון ממלכתי פארלאמנטארי כזה קיבלו את העקרון של קוורום — הבה ונלמד מהן. כנראה, הן נוכחו לדעת, המדינות הללו, שיש צורך בכך.
אצלנו הרחקנו לכת מאוד. לאמור; הרוב שקיבל את ההחלטה עשה, לדעתי, משגה חמור. נכון, האופוזיציה התנגדה. אבל הרוב הקואליציוני גבר עליה, והוא קבע בחוק-יסוד: הכנסת, בסעיף 24: ״הכנסת תדון ותחליט בכל מספר חברים״. אין תקדים לסעיף כזה בשום חוקה בשום מדינה דמוקראטית. בדרך כלל, כפי שאמרתי, נהוג הקוורום. אבל אין שום סעיף אנטיקוורומי. כלומר, אצלנו, בכל עניין יכול כל מספר של חברי כנסת להחליט.
באמת, הגענו לשיא מבחינה זאת. אני זוכר שאחד מחברי הכנסת השתמש פעם בביטוי הפאראדוקסאלי הבא: ״הגענו לשיא השפל״. הוא לא שם לב לסתירה מניה וביה בין שני המושגים. אבל משהו יש בזה מבחינת נוכחות חברי הכנסת. חברתנו היקרה, חברת- הכנסת גאולה כהן, העלתה לפני שבוע לפני הבית סוגיה חשובה מאוד, על רקע חינוך הילדים שלנו. נוצר מצב שהיא היתה בבית, שר החינוך השיב לה, ולא עוד.
בן-ציון קשת (הליכוד):
ויושב -ראש הישיבה.
מנחם בגין (הליכוד):
יושב -ראש הישיבה, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, איננו יכול שלא להיות
מאיר פעיל (מוקד):
חבר-הכנסת בגין, היינו עוד שניים. החלטנו לצאת, כי הסכמנו עם חברת-הכנסת גאולה כהן.
מנחם בגין (הליכוד):
אבל אני יודע את התמונה העגומה שהיתה שם.
נוסף על כך, אדוני היושב-ראש, יכול להיות שבבית שלנו תתקבל החלטה בעניין חשוב מאוד, ברוב של שני-שלישים של חברי הכנסת, כלומר בנוכחותם של שלושה חברי כנסת. שניים בעד ואחד נגד — זה רוב מספיק, והוא רוב גדול מאוד: שני-שלישים. אלה דברים שעלינו להשתדל למנוע אותם.
ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע שהבית עצמו, למען כבודו, למען מעמדו, ללא הבדל סיעה, ללא הבדל השקפה, ידון בסוגיה של הנהגת קוורום. הצעתי היא, הייתי אומר, צנועה מאוד: נקבע ש-25 חברי כנסת חייבים להיות נוכחים כדי שהכנסת תוכל לקיים דיון ולקבל החלטה. אני רק רוצה להביע מידה של סיפוק שחששות מסויימים לא קויימו, וברגע זה יש כ-25 חברי כנסת... יש ?
דוד קורן (המערך):
הפסדת תיזה. אני חושב שיש יותר.
מנחם בגין (הליכוד):
יש יותר. היה שוב נוצר מצב קצת מוזר אילו היו עכשיו פחות מ-25 חברי כנסת. ואני רוצה להודות קודם כל לחברי מהליכוד שהתגייסו כדי לשמוע את דברי, אבל גם לצד הזה של הבית, שבחלקו
ארי אנקוריון (המערך):
הם לא תמיד מגייסים. לכבודך הם התגייסו.
מנחם בגין (הליכוד):
לכבודי ? גם זה יפה.
מאיר פעיל (מוקד):
שתי סיעות התגייסו לכבודך: מוקד והליכוד.
מנחם בנין (הליכוד):
את החכמה שלך לא שמעתי
מאיר פעיל (מוקד):
אמרתי: שתי סיעות התגייסו לכבודך — מוקד והליכוד.
חייקה גרוסמן (המערך):
ובמקרה של מוקד זה 100%.
מנחם כנין (הליכוד):
כל הכבוד, חבר-הכנסת פעיל, אתה יודע, כשש- מענו שגם סין מתנגדת לפתיחתה של תעלת סואץ, היינו אומרים: ביחד אנחנו 803 מיליון.
שלום לוין (המערך):
חבר-הכנסת בגין, תציע 23, כמניין סנהדרין- קטנה.
מנחט כנין (הליכוד):
לא שמעתי. עכשיו יש 23?
שלוט לוין (המערך):
לא. תציע 23, כמניין סנהדרין-קטנה.
מנחם בגין (הליכוד):
בסדר. לא אעמוד על המספר. העניין הוא בעקרון. העניין הוא רק בעקרון.
ובכן, אני מציע שהכנסת תדון בסוגיה הזאת. אין זה נוגע - אהוד, אל תפריע לשר המשפטים לשמוע את דברי. כי אם יושב-ראש ועדת הכנסת אומר שלכבודי התגייסו החברים, על-אחת-כמה-וכמה אתה.
אני חוזר ואומר, אדוני היושב-ראש: צריך שהכנסת תדון בסוגיה זו. צריך שתהיה הסכמה בין-סיעתית על הנושא הזה. העניין איננו מפלגתי. העניין קשור ממש במעמדו של בית הנבחרים. הבה ונעשה נסיון. אינני יכול לערוב להצלחת נסיון כזה. אבל לפחות נעשה מאמץ, ויהיה זה בריא שיידעו שלפחות מספר כזה של חברי כנסת דרוש כדי לקיים דיון.
בייחוד — הפעם באמת אינני פונה אל חבר-הכנסת פעיל אלא אל סיעות הגדולות: לא אגיד מי הן סיעות גדולות, משום שלא צריך להתפאר; אבל יש סיעות מספר שהן גדולות מסיעות אחרות, ולכן אני סבור שאם יהיה קוורום, על-פי ההחלטה, אם נקבל אותה — האחריות תהיה בעיקר על הסיעות הגדולות. ואז כל אלה הנקראים ״מצליפים״ לפי טבע הדברים יעשו מאמץ כדי למנוע סגירת ישיבה ופתיחתה מחדש, גם כדי להרגיש באחריות שבדבר. ואני סובר שבדרך זו נגדיל את הנוכחות, נרגיל את עצמנו — אם מותר לי לומר כך — לשבת ולשמוע לחבר. אני חושב שזה גם כבודו של חבר כנסת, אם אין בעיה מיוחדת מחוץ לאולם הזה שבה עסוק חבר כנסת. ואני צריך לומר: לפעמים הציבור הרחב תוהה. הוא חושב שאם חבר כנסת איננו צמוד לספסלו באולם המליאה — הוא איננו עושה דבר. זה אינו נכון. יש לפעמים לא רק ישיבות של ועדות, אלא גם מגעים בין חברי כנסת. הם חשובים לציבור, והם מתקיימים לאו דווקה באולם הזה. אלא שהצד החזותי אף הוא חשוב. ואם לחבר כנסת אין התעסקות מיוחדת מחוץ לאולם, אני סובר שכבודו של החבר — שוב, ללא הבדל סיעה — מחייב להקשיב לחבר אחר.
אדוני היושב -ראש, אני מבקש שהצעתי זו תועלה לדיון לפני חברי הכנסת, ויבואו החברים ויביעו דעתם. אם יהיה צורך במעשה חקיקה כלשהו, ותהיה הסכמה לגבי העקרון — בוודאי נתאחד כולנו ונעשה למען הכנסת ולמען כבודה ופעולתה התקינה.