הישיבה השלוש-מאות-ושישים-ושש של הכנסת השביעית יום רביעי, ח׳ טבת תשל״ג 13 דצמבר 1972 – הצעה לסדר-היום – מדיניות הממשלה ופעולותיה בשטחים יהודה, שומרון ועזה

אדוני היושב- ראש, כנסת נכבדה. בדרך כלל האופוזיציה תתמוך בדיון בכל נושא חשוב שיועלה על ידי אחד מחברי הכנסת, ללא הבדל סיעה. אבל הפעם נמנענו מן ההצבעה על הצעת חבר-הכנסת אביזוהר בגלל תוכן דבריו שבאו להציג לפנינו את הנושא. הוא הטיף מעל במה זו לחלוקה מחדש של ארץ ישראל. ואני מבקש לפנות אליו במישרין.

חבר-הכנסת אביזוהר הנכבד, אתה מרצה באוניברסיטה. אבקשך לומר לנו, האם בחומר ההיסטורי המוגש על-ידך לתלמידיו מצאת אי-פעם מקרה שעם, מרצונו החפשי, הסכים לחלוקת מחדש של מולדתו ? נכון שבתולדות העמים קרו מקרים ששטחי מולדת העמים נקרעו מעליהם כתוצאה מתבוסה. אבל לאחר נצחון ?

אדרבה, תזכור איך חולקה ארץ ישראל המערבית. לפני עשרים-וחמש שנים עמדנו במלחמה לחיים ולמוות. לאחר שהשלטון הבריטי סולק מכאן, פלש הלגיון הערבי לארץ ישראל המערבית, הרס, הרג, השמיד, שרף, והגיע, כפי שהתפאר נכדו של עבדאללה, לנקודה שאינה מרוחקת משפת הים אלא 15 קילומטרים.

שום אומה לא הכירה דה -יורה בסיפוח של עבדאללה מלבד בריטניה, ומלבד מדינה ״דמוקרטית״ נוספת - פקיסטן. ואנחנו, לפי דבריך, צריכים בדיעבד לאשר או לאשרר את הסיפוח ההוא, שהוא תוצאה של אלימות, שפיכות דמים, פלישה, תוקפנות. היכן קרה כדבר הזה בתולדות אנוש ?

כדי להבהיר את עמדתך אתה מספר שבתולדות ישראל היו גבולותיה של מדינתנו שונים. מה חדש בזה? האם לצרפת לא היו גבולות שונים, וכן לאיטליה, לבלגיה, להולנד, לשבדיה, לסין, לרוסיה ? יהודה ושומרון, לכל הדעות, הם לב לבה של האומה מימי קדם, ערישת תרבותנו, מקור גדולתנו.

אני מבקש לדעת: סיפרת לנו פעם שברל כצנלסון היה מורת הוראה שלך באידיאולוגיה, ואני מדבר על כך בכבוד רב. אף אני קראתי את הכתבים של ברל כצנלסון בהיותי סטודנט, לא מרצה. תתבונן מה כתב ברל כצנלסון על ארץ ישראל ועל חלוקתה, בימים שבהם זר רצה לחלק אותה בכוח הזרוע, כאשר אנחנו היינו מעטים, כאשר זרים שלטו בנו. איך מחה, איך התקומם נגד האפשרות הזאת, איך הסביר מה היא שומרון ומה היא יריחו בשביל עמנו.

מה למדת מברל כצנלסון בשטח היסטורי זה של העם והמולדת שלנו ? לפעמים אני עומד, אדוני היושב-ראש, כולי תדהמה. מה קורה ליהודים, מה קורה לציונים? אבותינו התפללו "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". האם ציון היא רק ירושלים? כל איש יודע שציון היא ארץ ישראל. במשך דורות נשאו תפילת מקודשת ומקדשת שכזאת, כאשר לא היתה לנו פה כמעט דריסת רגל. מה היה כוחנו ? נכון, מעולם לא עזב העם היהודי את ארץ ישראל. אבל אני מדבר על הכוח המספרי, הצבאי, הכלכלי.

ישראל קרגמן (המערך, עבודה-מפ"ם):

זה לא דיון?

מנחם בגין (גח"ל):

אבקש להקשיב בסבלנות. אבקש להקשיב.

ישראל קרגמן (המערך, עבודה-מפ"ם):

אתה פותח בדיון.

מנחם בגין (גח"ל):

אתה חבר כנסת ותיק, תן לי להשתמש בזכותי הפרלמנטרית.

היו"ר מ. זר:

נכון מאוד.

אסתר רזיאל-נאור (גח"ל):

למה לא הפרעת לחבר-הכנסת לבנבראון?

מנחם בגין (גח״ל):

מה היה כוחנו אז ? האם אי-פעם ויתר עם ישראל על ארץ ישראל, על יהודה ושומרון ? בגולה עלו על כך על המוקד. מה, הגעגועים של אבותינו אינם אומרים לנו כלום? והציונות? מה אמרה הציונות? על כל פנים, אני מבקש להזכיר לך החלטה של מפלגה שמעולם לא היית חבר בה, אבל כדאי ללמוד קל וחומר. בשנת 1927 החליטה הוועידה של "השומר הצעיר" כי מטרת הציונות היא לרכז את רוב העם היהודי בארץ ישראל. הם אפילו הוסיפו ׳׳וסביבתה" — אני לא "אימפריאליסט" כמוהם - בארץ ישראל. את רוב העם היהודי לרכז בארץ ישראל. זו החלטת "השומר הצעיר".

ארץ ישראל המערבית בידינו, וציונים אומרים: הבה נחלק אותה, אנחנו חייבים לחלק אותה, אנחנו צריכים להביא לחלוקתה, ליזום את חלוקתה. איזה פרדוקס ?

אומרים לנו שיש בעיה דמוגרפית. ודאי שיש בעיה כזאת. אנחנו היום רוב של קרוב לשני שלישים יהודים ושליש ערבים. איזה עוול אנחנו עושים? אנחנו רוצים לחיות אתם יחד בשווי זכויות. יש למעלה ממאה מיליון ערבים, 1.2% של העם הגדול הזה נמצא תחת שלטונה של ממשלה יהודית. האם עמים אחמם אין להם חלקים ברחבי תבל תחת שלטון של ממשלה אחרת ? האם זו לא תופעה מקובלת בעולמנו ? איזה עוול? אנחנו רוצים לחיות יחד עם חלק קטון של עם גדול אחר, בשווי זכויות, חירות וצדק. מה העוול בזה ? מדוע אנחנו צריכים להטיף שזה עוול ? רוב של שני שלישים. מי שקורא יודע, אפילו הרצל וז׳בוטינסקי לא יכלו אלא לחלום בימיהם על רוב כזה, כי הרי בימיהם היינו מיעוט קטן, היום הגענו לרוב גדול. צריך לשמור עליו, צריך לקיים אותו, אפשר להגדיל אותו. העלייה פורצת מכל עבר. דרושה גם עלייה פנימית. הכל ביושר אנושי. מדוע צריך להטיף לחלוקה מחדש של ארץ ישראל?

אדוני היושב-ראש, אני מודה לכבודו, שעל אף מחאתו הלא-פרלמנטרית של חבר כנסת אחד נתן לי את הזכות להשתמש בזכותי לפי התקנון ולומר דברים אלה כדי לנמק מדוע נמנענו מהצבעה.