הישיבה השלוש מאות ושישים ושבע של הכנסת התשיעית יום שני, גם בחשוון השתמ"א 13 אוקטובר 1980 – הודעת הממשלה על מצב היהודים בברית המועצות ובארצות אחרות

 ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת, הרשני, כבוד היושב-ראש, לברך את אדוני ואת כל חברי הכנסת, ללא הבדל סיעה, לשובו של הפארלאמנט שלנו מפגרת הקיץ הממושכת. אני מקווה שבמושב זה נדע לקיים את הדיונים היסודיים, המדיניים, החברתים, הכלכליים והתחיקתיים במרץ מחודש, בכוח שיכנוע פנימי ובכבוד הדדי.

אדוני היושב-ראש, אחרי נאומי הפתיחה של תיאודור הרצל היה נוהג בקונגרסים הראשונים מאקס נורדאו למסור דין-וחשבון על מצב היהודים בגולה בחלקי תבל שונים. ייתכן שבתקופה הקרובה מפרק לפרק יהיה על הכנסת לשמוע דין-וחשבון על מצבם של אחינו בני ישראל בתפוצות בארצות שונות, כי הם ואנחנו חיים בתקופה של אלימות, צביעות ושנאת יהודים מתחדשת גורפת. היום אקדיש את דברי לשלוש מדינות: ברית-המועצות, סוריה וצרפת. בברית-המועצות עדיין נמקים בבתי-כלא ובמחנות-ריכוז ובארץ גזירה אסירי-ציון שלנו. אידה נודל — איננו יודעים מניין המקורות של הסאדיסם כלפי אשה בודדת, היושבת אי שם בירכתי הצפון בקרב פושעים שאיבדו כמעט צלם אלוהים, כפי שראיתים במו-עיני, והיא אחוזת פחד יום ולילה. מי שלא יודע גורלה של אשה בקרב אנשים מסוג זה אינו יודע את עומק הפחד שלה מפניהם. ועדיין לא שוחררה ולא הותר לה לשוב אלינו. אחינו מנדלביץ׳ ואנאטולי שצ׳אראנסקי עדיין נמקים בבתי- סוהר וזועקים אלינו לעזרה. אנאטולי שצ׳אראנסקי לפתע פתאום חלה ואנחנו רוצים לשלוח לו מעל במה זו, אדוני היושב-ראש — אני בטוח, על דעת כל הכנסת — ברכת החלמה מהירה ושלמה. חזק ואמץ, אחינו היקר, החזק מעמד, לא שכחנוך ולא נשכחך, נעמוד לימינך ונזעיק דעת-קהל בכל העולם כולו כדי להביא לשחרורך, כפי שאנחנו מקווים בקרוב, ולשובך ציונה.

והוא הדין מנדלביץ׳. ויש סלפאק ודב ביגון בארצות גזירה. ואנחנו איננו מבינים מדוע המעצמה האדירה הגדולה הזאת ברית-המועצות, צריכה להתעלל בכמה עשרות יהודים ולהחזיק אותם מאחורי סורג ובריח ובמחנות כפייה וריכוז ועינויים רק משום שהם רוצים לעלות, כפי שהם אומרים, למולדת ההיסטורית של העם היהודי. אני מבקש להודיע לכנסת שהעם היהודי התעורר נוכח בעיה זו. כבר החלה פעולה חשובה בתפוצות הגולה והיא תגבר ותלך. ואנחנו נפנה לכל הפארלאמנטים, גם היום, ונקרא לכל בעלי הרצון הטוב ברחבי תבל לקום לעזרתם ולעזרתנו, ובעיקר לפתרון בעיה אנושית צודקת.

בשטח היציאה מברית-המועצות חלה הרעה ניכרת, רבה, מדאיגה ביותר. ואני אביא לתשומת-לבה של הכנסת את המספרים העיקריים על תשעת החודשים של 1980. בינואר הוגשו דרישות ל-10,636 נפש, אבל היתרי יציאה ניתנו ל-3,266; בפברואר — 10,255 דרישות, היתרי יציאה — 2,858.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

מי הגיש את זה? מכאן?

ראש-הממשלה מ. בגין:

במארס — 7,876 דרישות, היתרי יציאה — 2,565.

(חבר- ה כנסת מ. וילנר קורא קריאת -ביניים)

(קריאה: מה התעוררת, חבר-הכנסת וילנר ?)

באפריל — 7.30 [כך במקור ט.ק.] דרישות, היתרי יציאה — 2,001,

(חבר-הכנסת מ. וילנר קורא קריאת- ביניים)

היו״ר מ. ל. מרון:

חבר-הכנסת וילנר, אני מבקש ממך להפסיק.

ראש-הממשלה מ. בגין:

במאי — 6,411 דרישות, היתרי יציאה — 2,210. ביוני — 5,308 דרישות, היתרי יציאה — 1,489.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

מדוע אינך אומר אף לא מלה אחת על צרפת? לאן נעלמה צרפת?

היו"ר מ. ל. מרון:

חבר-הכנסת וילנר, אני קורא אותך לסדר. קריאת- ביניים מותרת, אך לא שיחות-ביניים. אי-אפשר כך.

ראש-הממשלה מ. בגין:

ביולי — 4,225 דרישות, היתרי יציאה — 680 בלבד. באוגוסט — 4,635 דרישות, היתרי יציאה — 1,038.

כפי שאנחנו רואים את ההתפתחות, היא כולה בקו הירידה. זוהי תופעה מדאיגה מאוד, ומן הדין שתעסיק לא רק אותנו אלא גם את כל ידידינו באשר הם שם. אנו מקווים כי הפעולה הזאת תישא פרי.

ועוד סוגיה שלישית. היום נמצאים בברית-המועצות 4,000 יהודים שקיבלו סירובים לעלות לארץ-ישראל. יש ביניהם יותר מ-100 המחכים להיתר יציאה שש שנים. יש גם המצפים להם עשר שנים ויותר. מצבן של משפחות אלה הוא בכי-רע. אין להם אמצעי מחיה ולעתים הם מגורשים מדירותיהם. אבל לאחרונה נתקבלה בברית-המועצות גזירה חדשה. עוד לפגי שנים מספר אפשר היה להגיש בקשה, לאחר קבלת סירוב, כעבור שישה חודשים, ולשוב ולחזור אליה מדי שישה חודשים. בשבועות האחרונים ניתן ״אוקאז״ ולפיו אם הסירוב נשלח הוא לתמיד, אין עוד אפשרות   - - -

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

זה לא נכון. זה פשוט לא נכון. אני מודיע לך, זה פשוט לא נכון.

ראש-הממשלה מ. בגין:

תעלה על הבמה ותכחיש את זה.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אבל זה לא נכון.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אבל אתה יושב במקומך, אז תשב בשקט. היושב- ראש עלול לקרוא אותך בפעם השנייה לסדר. מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

זה פשוט לא נכון.

היו״ר מ. ל. מרון:

חבל-הכנסת וילנר, אני מבקש להפסיק.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

חבר-הכנסת וילנר, אתה חושב שזה הדבר היחיד שהוא לא נכון?

היו״ר מ. ל. מרון:

חבר-הכנסת טובי        - - -

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני יודע שדברי מרגיזים אתכם. לא יעזור לכם.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

לא מרגיזים, זה פשוט שקר. אתה פשוט משקר.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה גס-רוח.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אתם מגוחכים. האם כך פותחים את מושב הכנסתו כך פותחים את הכנסתו

היו״ר מ. ל. מרון:

חבר-הכנסת טובי, אני קורא אותך לסדר. קריאת- ביניים מותרת, נאומי-ביניים — לא.

שר-המשפטים מ. נסים:

אדוני היושב- ראש, האם המלה ״משקר״ היא פארלאמנטארית?

ראש-הממשלה מ. בגין:

הוא אמר ״שקר״.

שר-המשפטים מ. נסים:

הוא אמר ״משקר״.

ראש-הממשלה מ. בגין:

הוא לא אמר: הוא אמר ״שקר״. אבל מה איכפת לי מה שיאמר? וכי אני איעלב ממנו? לא איכפת לי.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אפילו ב״קול ישראל״ הוכחש הדבר הזה.

היו״ר מ. ל. מרון:

חבר-הכנסת וילנר, שמענו את דבריך, אני מבקש להפסיק את השיחה.

ראש-הממשלה מ. בגין :

לפי גזירה זו הסירוב נעשה לתמיד. ושוב אני אומר: יש כבר אלפים כאלה, הנקראים בז׳ארגון המקובל ״סירוב׳ניקים״, ואם יצטרפו אליהם — זו תהיה בעיה אנושית חמורה מאוד.

יש גם ספרות בברית-המועצות. היא נקראת אנטי- ציונית; בתכנה היא אנטישמית. והרעל הזה נפוץ בכל רחבי המדינה, בכל רחבי אירופה המזרחית וגם בארצות אחרות. ואנו קוראים לשליטי ברית-המועצות: הרפו. אתם ראיתם במו-עיניכם מה שאירע לעמנו. ונכון, הצבא שלכם היה הראשון שנכנס לאושוויץ. כמה זמן אפשר לענות עם אחד? כמה זמן אפשר לסגור לפניו את דרכי היציאה? כמה זמן אפשר להשפיל אותו ולדכא אותת קיראו לו דרור ותנו לרוצים בכך לצאת ולשוב הביתה.

אדוני היושב-ראש, בסוריה עדיין מתעללים בשארית הפליטה של ישוב יהודי מפואר. לא נותרו שם אלא קצת למעלה מ-1,000 משפחות יהודיות. הן סגורות בגיטו, חיות בפחד מתמיד. באלפי קרו ארבעה מקרי אונס של נשים יהודיות צעירות. היהודים מופקרים. ושוב, איננו מבינים את הסאדיסם המיוחד הזה. מה יש לו לשליטה של סוריה, שכה רבים הקשיים שלו מבית, כשיש לו מלחמה עם הקנאים הקרויים "האחים המוסלמים" המשתמשים בנשק גם נגד הסורים בשלטון וגם נגד היועצים הסובייטיים, והוא עודנו צריך להחזיק ישוב יהודי קטן, למעשה שארית הפליטה של ישוב זה, כבני-ערובה ולהתעלל בהם ?

יש אנשים בעלי רצון טוב, ובראשם ידידנו היקר שלא נשכח לו לעולם את חסדו, הלא הוא אלן פואר, יושב-ראש הסנאט הצרפתי, שאיננו פוסק לפעול למען אחינו בסוריה ובארצות ערב. אנחנו קוראים לכל האנשים בעלי הרצון הטוב שאף הם יתגייסו ויבואו לעזרה עד שנביא לחוף מבטחים גם את אחינו הנרדפים האלה.

בעברי לצרפת הריני רוצה לומר כי רוח רעה מהלכת באירופה, אבל המשפט הזה אינו נאמר עוד באירוניה כפי שהוא נכתב יחד על-ידי מארקס ואנגלס ב-1848. אמנם מהלכת הרוח הרעה של הניאו-פאשיזם הקטלני והניאו-נאציזם הרצחני. בעיקר מופיעה התופעה בצרפת, באיטאליה ובגרמניה. והתופעה הנוראה הזאת 35 שנה בלבד לאחר שאותו אשמדאי נפל, לאחר שגרמניה הנאצית היתה צריכה להיכנע ללא תנאי ולהתפרק מנשקה, לאחר שנפתחו תאי הגאזים ונראו הבורות ומיליוני האנשים השרופים והקבורים חיים והאפר שנותר מאבותינו, אמותינו וילדינו, 5‏3 שנה בלבד אחרי כל המאורעות האיומים האלה שדוגמתם לא היתה בתולדות אנוש, מתעוררת אותה חיית טרף ניאו- נאצית ומנסה שוב להרים את ציפורניה על שארית הפליטה של העם היהודי. התופעה הזו החלה בהכחשת עצם קיומה של השואה. אם היה אי פעם חילול-שם, או sacrilege‏ בלעז, הרי הוא לפנינו. לרצוח שישה מיליונים מקרב עם וכעבור דור אחד בלבד לומר ״הם לא נרצחו כלל, זוהי המצאה יהודית כדי להשיג הישגים מדיניים או חמריים או אחרים״ — אין חילול- שם נורא ממנו. על משקל הפסוק התנ״כי אפשר לומר: הרצחת וגם התעללת בזכר הנרצחים? בזה החלה התופעה. לא רק בגרמניה גופה הופיעו ספרים ועתונים ומאמרים שבהם נטען כי השואה מעולם לא היתה. גם בבריטאניה, שתקופה מסויימת עמדה לבדה נגד הנאציזם, ואפילו בצרפת, שנשברה תחת מהלומות הנאציזם בקיץ 1940, הופיעו מאמרים וספרים כאלה: השואה לא נתקיימה כלל והיהודים בדו מלבם את שחיטתם של שישה מיליוני אחיהם.

ועתה אנו עדים למעשי רצח בקרב יהודים, אנשים נשים וילדים, שכמותם לא היו מאז התקופה ההיא. כן, צרפת. אינני יכול לומר אלא: צרפת האחת וצרפת השנייה. צרפת האחת — תמיד אהבנוה, הערצנוה. צרפת של המהפכה ששיחררה את האדם מן הרודנות, שלא שיעבדה אותנו לרודנות, צרפת של האמאנציפאציה של היהודים מן הגיטאות, צרפת של אמיל זולא, צרפת של התרבות האדירה, השפה הכבירה, הספרות שמעטות כמותה בתוך האנושות. זאת צרפת האחת. אבל היה היתה וישנה צרפת שנייה: היתה צרפת של קולונל פיקאר בימי דרייפוס והיתה צרפת של גנראל אנרי בימי דרייפוס, כשאמיל זולא היה צריך לברוח לברימאניה לא כדי להימנע ממאסר אלא כדי להציל את נפשו מלינץ׳ של האספסוף שאחת היתה הקריאה בפיו: מוות ליהודים. זוהי צרפת של אנטישמיות מושרשת, ואנו שמענו עליה בימים האחרונים מפיה של אשה שהתנסתה בעצם בכל הזוועות של האנטישמיות הזאת אשר המיטה חרפה על האנושות כולה, וגם — אסון עליה. אני מתכוון לגברת סימון ויי, שרת-הבריאות של צרפת לשעבר והיום יושבת-ראש הפארלאמנט האירופי. היא עצמה היתה באושוויץ והיא מן הספורים או מן הספורות שניצלו ממחנה התופת וההשמדה. ובעצם הימים האלה אמרה הגברת ויי את הדברים האלה הנוגעים גם לזכרונות ילדותה וגם להרגשותיה בימים אלה. וכך אמרה: ״רבים מאתנו לא ידעו שהם יהודים עד אשר התרחש משהו. כל האמהות היהודיות דאגו כי יום אחד יבואו הילדים מבית-הספר ויגידו: קראו לי יהודי מלוכלך. זה קרה לי — ״לגברת סימון ויי״ — ״בגן-הילדים. הייתי אז בת ארבע. אנחנו סבלנו כה רבות מזה. הדבר הוא כה עמוק בתוכנו שאנו מרגישים בחריפות כל עוד משהו מזכיר לנו את העבר הזה. ויש אנשים האומרים: הם רגישים, היהודים, זה נורא, הם רואים דברים שאינם כלל. כן, כל עוד הנאציזם לא בא יכולנו לשאת זאת. עכשיו אנחנו מקבלים צמרמורת.״

אל נתפלא מן המלים האלו. היא יודעת. שוב נשמעת הקריאה ״מוות ליהודים״ בצרפת השנייה. שוב מוטלות פצצות על-יד בתי-כנסת, ושר הפנים הצרפתי אמר, מתוך פליטת-פה, אני משוכנע: הפצצות היו מכוונות נגד יהודים ואף-על-פי כן נהרגו שלושה נוצרים חפים מכל פשע. איזו פליטת-פה. האשה, היהודיה שנרצחה אינה חפה מכל פשע, כי היא יהודיה; הנוצרים, שבאבל משפחותיהם אנחנו משתתפים — וביום הראשון, בשם הממשלה, שלחנו להם הבעת השתתפותנו באבלם ובצערם — הם החפים מפשע. אני מקווה ששר הפנים הצרפתי יחוש בדיעבד איזו פליטת-פה אומללה היתה לו ויבקש סליחה מן העם היהודי ולא רק מן העם הצרפתי על הדברים הנוראים האלה. אבל הגברת ויי שומעת את הקולות, היא רואה את הקולות, היא רואה את הסימן הטמא של הנאציזם, את ה-״סוואסטיקה״ המורמת על-ידי האספסוף בגאווה. היא שומעת את הקול: לא די שרפו, האשמדאי ההוא לא סיים את מלאכתו, יש יותר מדי יהודים בצרפת. בסך-הכול יש בצרפת 650,000 יהודים, הרבה פחות מ-1% של האוכלוסיה, וזה נקרא ״יותר מדי יהודים בצרפת״. לכן היא לא מפריזה. היא אמרה: ״אנחנו מקבלים צמרמורת״. לאן זה מוליך, אחרי הנסיון של דורנו?

אדוני היושב-ראש, עלינו לקבוע היום שלוש עובדות: האחת — אין להבדיל, בשום-פנים-ואופן, בין אנטי-ישראליות, אנטי-ציוניות ואנטישמיות. נמצא רוב באירגון האומות המאוחדות ש״קבע״ כי הציונות, צריך להשוותה לגזענות. אוי לאזניים שכך שומעות, בשנות ה-80. הרי אנו היודעים — העם היהודי הוא אנטי-גזעני בכל תולדותיו. מגדולי תלמידי-חכמינו היו גרים. רבי עקיבא גר היה, אונקלוס גר היה, אלא שלימדו אותנו את תורתנו שלנו, ואנו קיבלנו אותם באהבה ואנו מעבירים מדור לדור את האהבה הזאת ואנו לומדים מפיהם ומעריצים אותם. העם היהודי וגזענות? הוא שונא גזענות, הוא אנטי-גזעני משחר תקומתו, מאז עלייתו על בימת ההיסטוריה והציונות. תנועת השיחרור הנפלאה, ההומאנית, האנושית ביותר בתולדות האדם, התנועה לשיחרור האומה מגלות ארורה של 1,800 שנה, להשיב את העם למולדתו, לחיות בה בשלום, בצדק וביושר עם השכנים — זאת תמצית הציונות. להשוות אותה לגזענות, את תנועת השיחרור של העם היהודי — כך עשה אירגון האומות המאוחדות ברוב גדול, אוטומאטי, שיכול לקבל כל מיני החלטות. ומה הפלא אם ההסתה הזאת נגד הציונות הופכת להסתה נגד היהדות בעיני כל הבורים, בעיני כל עמי-הארצות, בעיני כל חיות-הטרף המהלכות על שתיים? ההסתה נגד המדינה היהודית היא הסתה באופן אובייקטיווי נגד העם היהודי, נגד כל יהודי באשר הוא שם.

נשיא צרפת וממשלתו בוודאי אינם רוצים בהתפרצויות של אנטישמיות, לא בצרפת, כי יש גם צרפת האחרת, גם לא בארצות אחרות. אבל הם חייבים לדעת כי על-ידי התעמולה שהם עצמם מנהלים והמכוונת בהתמדה נגד מדינת ישראל הם יוצרים באופן בלתי- נמנע את הקרקע לצמיחתה של אותה אנטישמיות קטלנית, וכך בכל ארץ אירופית אחרת.

העובדה השנייה, אדוני היושב-ראש: שנות ה-30 וה-40 חלפו לבלי שוב. הן אינן יכולות לחזור עוד. ליהודים, כל עוד לא שבו למולדתם מכל ארצות מושבותיהם, יש לא רק זכות אלא גם חובה להגן על עצמם, על ילדיהם ועל כבודם האנושי והלאומי אם הוא נרמס.

והעובדה השלישית: אחינו בכל ארץ גולה, שבייה ורדיפות, תהיה אשר תהיה, מכאן, מירושלים בירתנו הנצחית, אנו אומרים להם וקוראים להם: שערי ארץ- ישראל פתוחים לפני כל יהודי, לא מתוך פחד אלא מתוך החלטה חפשית נחושה. יש בימינו לחדש את תנועת ביל״ו, אולם תנועת ביל״ו ההמונית. קומו ועלו ציונה. שום ילד יהודי לא ייאמר לו מה שנאמר לסימון ויי בהיותה בת ארבע. שובו הביתה ובני- חורין תהיו אתם וילדיכם