הישיבה השלוש מאות ושישים וארבע של הכנסת התשיעית יום רביעי א' אלול תש"ם 13 אוגוסט 1980 הודעת הממשלה על התפטרותו של שר המשפטים שמואל תמיר ועל מינוי השר משה נסים לשר המשפטים – ותשובת ראש הממשלה לדיון
ראש הממשלה מ. בגין :
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת, ביום כ״א מנחם-אב, 3 באוגוסט 1980, על יסוד סעיף 21 (א) לחוק-יסוד: הממשלה, הודיע חבר-הכנסת שר-המשפטים שמואל תמיר בישיבת הממשלה על כוונתו להתפטר מתפקידו ומחברותו בממשלה. בצהרי אותו היום הוא מסר לידי, על יסוד אותו סעיף בחוק-יסוד: הממשלה, כתב התפטרות שנכנס לתקפו כעבור 48 שעות,
מעל במת הכנסת הריני מבקש להביע הוקרה ותודה לחבר-הכנסת שמואל תמיר על פעלו הרב כשר משפטים במשך קרוב לשלוש שנים. הוא תרם תרומה רבה מאוד לדיוני הממשלה בעניינים מדיניים, חברתיים וכלכליים, ומעל לכול נטל יזמה בשטח החקיקה, פעל בתנופה ועל- ידי כך הביא כבוד גם לממשלה וגם לכנסת. הוא היה חבר בוועדה למשא-ומתן על האוטונומיה לתושבים הערבים ביהודה, שומרון ועזה. גם בוועדה זו הוא תרם תרומה רבת חשיבות. בשם הממשלה אני שב ומודה לחבר- הכנסת שמואל תמיר על תרומתו ועל שירותו לממשלה ולמדינה.
על יסוד סעיף 21(ד) בחוק-יסוד: הממשלה, הצעתי לממשלה בישיבתה, שהתקיימה ביום כ״ח במנחם-אב, 10 באוגוסט 1980, שתקבע את השר נסים לשר המשפטים. לפי הסעיף שהזכרתיו טעונה קביעה זו אישור הכנסת. אדוני היושב-ראש, הריני מבקש מאת הכנסת לאשר את החלטת הממשלה.
2. תשובת ראש הממשלה
ראש-הממשלה מ. בגין:
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, אני מבקש, בבואי לסכם את הדיון החשוב הזה, להודות לחבר-הכנסת תלמי, ממלא-מקום של יושב-ראש ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, ולכל חבריה לסיעותיהם — לאמור הליכוד, המערך, המפד״ל, אגודת ישראל, המפלגה הדמוקרטית, שינוי — על ההחלטה שקיבלוה כאחד נגד עלילת-הדם שנערכה על מדינת ישראל וראש ממשלתה. יהיו חילוקי-דעות בינינו אשר יהיו — והם בוודאי רבים ואפילו יסודיים — אבל לפני שבוע נפל דבר בישראל ואני חושב שזה לכבודה של הכנסת ולתפארתה של המדינה שחברי ועדת החוץ והבטחון מכל המפלגות יכלו להתאחד סביב ההחלטה האומרת שהדברים שפורסמו מפי הכתב של ה״וושינגטון סטאר״ היו ללא שחר וללא אחיזה במציאות.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
עוד תגלה שתחת כנפי מדיניותו בוצע הפשע המחריד הזה, שאתה נותן כיום לבלום את חקירתו.
היו״ר י. ברמן:
חבר-הכנסת טובי, מספיק.
שר-הבינוי-והשיכון ד. לוי:
התבייש לך, אתה לא רק עוכר ישראל אלא גם שונא ישראל.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
זו האמת, ואתם עושים הכול כדי להסתיר אותה.
היו״ר י. ברמן:
חבר-הכנסת תופיק טובי, אתה זכאי לקריאת- ביניים, לא לנאום-ביניים.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני עוד אשוב לעלילת-הדם הזאת, שבה התנסיתי משחר נעורי. אבל לפני כן אשיב דברים מספר לנואם הראשון בדיון. חבר-הכנסת פרס הצטייד היום בציטאטות והביא דברים שהושמעו בשם שר החקלאות. אבל הוא שכח לומר, ואפילו סילף עובדות, בהודיעו ששר החקלאות, שאולי אמר דברים מסויימים ברגע של רוגזה אנושית, לא רק התנצל אלא גם חזר בו מהם; ואילו חבר-הכנסת פרס הסתיר בכוונה תחילה את החלק השני הזה.
חייקה גרוסמן (המערך):
למה הוא איננו פה?
ראש-הממשלה מ. בגין:
לעומת זאת נשאל חבר-הכנסת רבין, אשר בכתבו ספר הקדיש פרק לחבר-הכנסת פרס, האם הוא, מר רבין, חוזר בו ממה שכתב, והלה השיב: אינני חוזר בי אפילו ממלה אחת.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
אבל זה איננו רלבאנטי לעניין.
ראש-הממשלה מ. בגין:
עכשיו, מה בערך כתב מר רבין על חבר-הכנסת פרס? בעיני הדבר העיקרי, נוכח הוויכוח דהיום, הוא
משה עמאר (המערך):
מה זה שייך לעניין?
ראש-הממשלה מ. בגין :
אתם כבר התחלתם להפריע לי? הרי רק עכשיו פתחתי. העצבים כבר מדברים?
אברהם שריר (הליכוד):
למה אתם אומרים שזה לא לעניין? זה לעניין.
מרדכי צפורי (הליכוד):
מי העלה את כל הנושאים האלה?
(חבר- ה כנסת ש. פרס קורא קריאת- ביניים)
ראש-הממשלה מ. בגין :
הנה, הנה, אתה רואה? רק התחלתי עכשיו והמספריים מייד מצלצלות. שמעון, לא יעזור לך, אני אגיד את שלי, שב בשקט.
ובכן רבין אמר וכתב שהוא מעולם לא רצה בשמעון פרס כשר בטחון, הוא לא חשב שיש לו הכישורים להיות שר בטחון.
גד יעקבי (המערך):
את זה הוא לא אמר, זוהי המצאה שלך.
ראש-הממשלה מ. בגין :
תקרא את הספר, אתה הרי יודע לקרוא. אם אני טועה, תתקן אותי אחר כך.
הוא לא רצה בפרס כשר בטחון, היה לו מועמד אחר שאינני רוצה היום להזכיר את שמו, זכרונו- לברכה.
שמעון פרס (המערך):
מספיק ש - - -
ראש-הממשלה מ. בגין:
מה אתה מתעצבן? עדיין לא הגעתי לאמצע, חכה רגע.
יהודה חשאי (המערך):
אתה עוסק ברכילות.
ראש-הממשלה מ. בגין:
עוד יש לי ציטטין, חכה, סבלנות קצת. ובכן אני רוצה לשאול את הכנסת כולה מדוע, כפי שמסביר חבר-הכנסת רבין, בכל-זאת מינה את חבר-הכנסת פרס? אומר מר רבין: משום שהיה ברור לי שאם לא אעשה כן לא תצביע -רפ״י בשבילי.
אני לא אלך בדרכיו של חבר-הכנסת פרס ולא ארים את קולי עד לב השמיים ולא אעשה את הדראמה שהוא עשה פה. אבל אני אשאל בשקט: קודש הקדשים של עם ישראל, בטחון המדינה, בטחון או מפלגה — מה עדיף? למנות אדם, שראש הממשלה אינו חושב שהוא צריך להיות שר בטחון, להיות ממונה על משרד חשוב כזה, רק כדי לקבל מספר קולות? ואחר כך בא חבר-הכנסת פרס ובקול המגיע ממש עדי הרקיע השביעי צועק את צעקותיו. לאחרונה מתהלך חבר-הכנסת פרס כאילו הוא כבר מזמן היה לא שר הבטחון אלא ראש הממשלה, בסדר, הוא אמר שהממשלה הזאת לא תוציא את החורף, ובינתיים היא הוציאה כבר גם את הקיץ.
גד יעקבי (המערך):
היא הוציאה את הנשמה לנו.
מרדכי צפורי (הליכוד):
היא הוציאה את הנשמה למי שהוציאו לשריה את הנשמה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
והנה הממשלה עומדת כבר להוציא את הסתיו. אבל אני רוצה לומר שמאז שמעתי. את חבר-הכנסת פרס מדבר על החורף או-אז הבינותי את טעמו של מאמר חז״ל על הנבואה שניטלה וניתנה אחרי חורבן בית- המקדש. היזהר לך בנבואות, מר פרס, אל תמהר ללבוש את הפראק, עוד תהיה מערכה בישראל.
אלא מאי? שואלים את חבר-הכנסת פרס ואת חבריו: מאין אתם כל כך בטוחים שאתם תיבחרו ותרכיבו ממשלה ותקבלו רוב של יותר מ-50%, ואז המפד״ל כבר לא תהיה דרושה לכם? אתם הרי כבר אומרים מראש שאם תרכיבו ממשלה — משרד החינוך והמפד״ל יחד כבר לא יהיו. אני רוצה לומר שחבר המפד״ל זבולון המר התמנה כשר החינוך לא על-פי הצעת המפד״ל אלא ביזמתי ועל-פי הצעתי, ואנו מתברכים בשר חינוך כזה. אבל אתם מלכתחילה אומרים כבר: לאלה ניתן ולאלה בשום-פנים לא ניתן תיקים ולא נהיה תלויים בהם. וכל זה למה? יש סקרי דעת-קהל. אבל מעניין שבזמן האחרון אומר חבר-הכנסת שמעון פרס: לא צריך לשים לב כל כך לסקרי דעת-קהל — והמבין יבין.
(צחוק באולם)
חבר-הכנסת אבנרי, אתה יודע למה כוונתי? תכתוב ב״העולם הזה״, תקבל ״סקופ״, מדוע חבר-הכנסת פרס אומר שלא צריך לשים לב כל כך לסקרי דעת-קהל.
משה עמאר (המערך):
ומה אתה אומר?
מיכאל חריש (המערך):
ראש הממשלה מתחרה עם ״בועות״.
ראש-הממשלה מ. בגין:
חבר-הכנסת שחל, תן לי לדבר, אני לא התקפתי אותר אפילו במלה אחת, לא הפרעתי לך.
משה שחל (המערך):
אני לא אמרתי אף מלה אחת.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אבל מישהו הפריע. לא אתה דיברת, חבר-הכנסת שחל? אני מתנצל לפניך ואני חוזר בי מן הדברים שאמרתי.
חבר-הכנסת פרס, יש לי עוד ציטטין, יש ויש. מותר לי לומר שאתה נקראת על-ידי חברך המתמודד אתך, או שיתמודד אתך על כהונת ראש הממשלה וראש המפלגה, בשם ״חתרן בלתי-נלאה״?
שמעון פרס (המערך):
ואיך קרא לך שר החקלאות? — ״שארלאטאן״. זה טוב יותר?
ראש-הממשלה מ. בגין:
הנה, רק מזכירים את האמת וכבר לא נותנים לדבר.
אני רוצה לשאול: האם זו קוואליפיקאציה לתפקיד ראש הממשלה להיות ״חתרן בלתי-נלאה״? ותחת מי חתרת? — תחת ראש ממשלה בישראל.
עכשיו הוא מוכיח שאתה היית המדליף העיקרי בממשלה, ואתה מתלונן כאן על הדלפות. הוא ממשיך ואומר שהוא הציע לך, בנוכחות יגאל אלון, זכרונו- לברכה, להיבדק במכונת-אמת. אתה החוורת אז ואמרת שתתפטר מהממשלה ולא תלך למכונת-האמת בשום- פנים-ואופן, בעוד שהם שניהם היו מוכנים לעשות זאת. למה הדלפת כל כך הרבה מהממשלה? הרי היית שר בטחון. שר בטחון מדליף? אוי ואבוי, אוי לאזניים שכך שומעות.
שמעון פרס (המערך):
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לאפשר לי קריאת- ביניים ברשות.
היו״ר י. ברמן :
זה תלוי ברצונו של הנואם.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני לא מסכים. אתה דיברת — עכשיו אני משיב. שמעון, אני מבקש שלא להפריע לי. אני יודע שאתה עצבני ויש לך יסוד לכך, אבל אתה לא תפריע לי.
שמעון פרט (המערך):
איפה הוא הוכיח זאת?
ראש-הממשלה מ. בגין :
תקרא בספר, אפשר לפתוח את הספר.
שמעון פרס (המערך):
אולי באמת תביא את הספר ותקרא את זה?
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
חבר-הכנסת פרס, זה לא הספר היחיד שהוא לא יודע לקרוא בו.
ראש-הממשלה מ. בגין:
חח, חה, חה — תופיק טובי וקריאת ספרים. תגיד לי, תופיק טובי, את ה״קאפיטאל״ של מארקס קראת?
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אתה לא מסוגל. להבין את ה״קאפיטאל״.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
ואיפה אתה קראת את לנין?
ראש-הממשלה מ. בגין:
ברוסיה קראתי את לנין.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
ולא הבינות אף לא מלה אחת.
ראש-הממשלה מ. בגין:
ברוסיה — תברך כל יום את השם, שבו אינך מאמין, על שאתה לא היית שם. אני לא הבינותי — אתה המבין הגדול.
ובכן חבר-הכנסת פרס עמד על הבמה הזאת ועשה דבר שעדיין לא היה כמוהו בכנסת. התפטר שר-המשפטים שמואל תמיר. הממשלה מציעה שר משפטים במקומו, משה נסים. הנימוס הפארלאמנטארי הרגיל המקובל בעולם מחייב, בייחוד את ראש האופוזיציה, לעלות על הבמה ולומר משפט אחד של ברכה לשר החדש. לא, הוא אומר את ההיפך. אינני זוכר יום כזה בכנסת. אני 31 שנה בכנסת. אני זוכר התפטרות של משה שרת וקבלת המשרד על-ידי הגברת גודלה מאיר, שניהם נשמותיהם עדן. אנחנו כך התייחסנו לראשון ולשנייה? איננו זוכרים התפטרויות אחרות? איך אפשר כך לנהוג? זאת דוגמה טובה?
שר משפטים חדש — אני רוצה לומר לך חבר- הכנסת פרס, אולי אינך מכיר אותו כפי שאני מכירו: תלמיד חכם מובהק, משפטן בעל כשרונות ברוכים. השילוב הזה של השכלה כללית וחכמת ישראל, אין ברכה גדולה ממנה. איש ברוך כשרונות. הממשלה החליטה למנותו לשר המשפטים. כל כר קשה לך לומר: דעותינו שונות, יש בינינו חילוקי-דעות, אבל כאשר אתה מתמנה לשר המשפטים אני מאחל לך הצלחה? ולמה לנסות להלבין פני חבר לפני כל חברי הכנסת ולפני הציבור? לא יפה, חבר-הכנסת פרס.
(צחוק באולם)
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
נו, נו.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אבל חבר-הכנסת פרס מדבר על משפטנים, ואני רוצה לשאול מה הוא יודע במשפט. לא אשאל אותו אם למד בפאקולטה למשפטים באוניברסיטה בירושלים, אבל מה הוא יודע במשפט — אני רוצה לשאול.
לפני כעשרה ימים, אדוני היושב-ראש, היה דיון, היתה מעין הדלפה, ואמרו שהצעתי להקדים אולי את הבחירות — לא כך הצעתי. אבל כל זה אינו חשוב — ואז קופץ חבר-הכנסת פרס, עדיין לא מספיק לקרוא בעתון מה קרה, ואומר: ״מהיום ואילך אני אראה יחד עם כל העולם״ — הוא הרי מדבר בשם כל העולם — ״בממשלה הזאת ממשלת מעבר.״ יש לך מושג מה זאת ממשלת מעבר, חבר-הכנסת פרס? הרי אין בכלל מושג כזה בחוק הישראלי. אלא מאי? בלשון המדוברת, כש- היו התפטרויות רבות — שום ממשלה לא ישבה שלוש שנים תמימות — כי אז הממשלה היתה מתפטרת, ועד שקמה ממשלה חדשה המשיכה זו שהתפטרה למלא תפקידיה על-פי חוק. לממשלה כזו קראו ״ממשלת מעבר״, בלשון מדוברת, לא בלשון החוק. אבל פה מה קרה? הממשלה התפטרה? אני התפטרתי? אני יודע שאתה רוצה בזה — בחורף, בקיץ, באביב, בסתיו, זה אני יודע. אבל זה לא קרה עד היום, למה צריך לומר ״ממשלת מעבר״? איזו ידיעה בחוק אתה מוכיח שמרשה לך לבקר את המשפטן משה נסים על כישוריו? וצריך לקרוא ״לכל העולם", כפי שאמרת, ״לראות בממשלה הזאת ממשלת מעבר״? לא היו ממשלות מעבר, ואנחנו לא התייצבנו מאחוריהן בימי פקודה? אינני זוכר את היום שבו קרא לי דוד בן-גוריון, זכרונו- לברכה, על סף מיבצע-קדש ומסר לי, לפני שמסר לחבריו בממשלה, על העומד להתרחש ואמרתי לו: ״נעמוד יחד״? אינני זוכר את היום שבו ראש-הממשלה לשעבר יצחק רבין טילפן אלי לאחר שקיסינג׳ר נסע והוא עמד שם בדמעות בעיניים בשדה-התעופה בלוד, כי לא הושג שום הסכם, ואמר לי: ״הודעתי שההצעות המצריות הן totally unacceptable'", ואני אמרתי לו: אדוני ראש הממשלה, נעמוד יחד בעניין זה? אי-אפשר אחרת לנהוג באופוזיציה? צריך לקרוא לכל אומות העולם שלא לראות בממשלת ישראל ממשלה אלא ממשלת מעבר?
(חברת- ה כנסת א. הרליץ קוראת קריאת-ביניים)
זאת הידיעה במשפט, הידיעה במשפט המדינה שלד?
אני רוצה לומר לך: כבר למדתי בפאקולטה אחרת משפטים, לא בזו שלך, ואין לך יסוד להתגאות בדברים אלה. אולי בבוא היום תצטרך לחזור בך מדברים אלה, לא להתנצל. אינני זקוק להתנצלות שלך, אבל תצטרך לחזור בך מדברים אלה. כך נוהג פאטריוט? ואני מכיר אותך חצי-יובל שנים ואני יודע שאתה פאטריוט, אבל כך נוהג פאטריוט בימים אלה?
אתה אומר שהשיחות על האוטונומיה הופסקו. מה זה: הופסקו, או מישהו הפסיק אותן? ולמה הפסיק אותן? מי שהפסיק אותן טוען שזה בגלל חוק-ירושלים. לא נכון, לא סיבה, אמתלה. אבל אתה הרי הצבעת בעד חוק-ירושלים. לכן אם השיחות הופסקו הן הופסקו גם באשמתך. אם כן, את מי אתה מאשים בהפסקת השיחות, ומדוע אינך אומר לכנסת את האמת שמצרים הפסיקה את השיחות זו הפעם השלישית, למעשה הרביעית? במה אתה מאשים את הממשלה הזאת?
(חברי-הכנסת מ. שמיר ו צ׳. ביטון קוראים קריאות-ביניים)
אין לי עכשיו ויכוח אתכם.
טוב, אני מניח שאני כבר אפסיק את הציטאטים מספרו ומדבריו של חבר-הכנסת יצחק רבין על פרס, כי הכנסת כבר שמעה חלק מהם, ולוא הייתי חוזר זה היה קצת משעמם.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
תעבור לג׳ורג׳ אורוול, ל״חוות החיות״.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אתה רוצת שאמשיך בציטטין?
אורי אבנרי (מחנה שלי):
ציטוטים מספרו של ג׳ורג׳ אורוול.
ראש-הממשלה מ. בגין:
זה ספר ידוע. אינך יודע מה נאמר שם? ב״העולם הזה״ לא כתבת על הספר הזה?
(חבר-הכנסת א. רובינשטיין קורא קריאת-ביניים)
אורי אבנרי (מחנה שלי):
ציטוטים.
ראש-הממשלה מ. בגין:
ב״העולם הזה״ לא כתבת על זה? כל שבוע אתה כותב על חוות של חיות.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
- - - על הממשלה, זה נכון.
ראש-הממשלה מ. בגין:
ובכן אני רוצה לשוב לנושא עלילת-הדם, משום שהוא עומד על סדר-יום והוא צריך לעניין כל איש בישראל. קודם-כול אסביר מה היא עלילת-דם. עם ישראל מנוסה בה במשך דורות, אבל טעות לחשוב שהמדובר הוא רק בסיפור המעשה של כל שונאי ישראל שיהודים רוצחים ילד נוצרי ומכניסים את דמו למצות. לא, עלילת-דם היא הפצת שקר, כאשר שום טיעון למען האמת ונגדה איננו מתקבל. -זאת עלילת- דם.
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
זה מה שאתה עושה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
למשל, לגבי דם של ילד נוצרי במצה, כשכל עם ישראל, כל סופריו וכל מנהיגיו היו אומרים: עלילת שקר, לא היה ולא נברא, עם ישראל אסור לו לטעום מדם, וכל הציוויים שלו נגד אכילת דם, היו אומרים אנטישמיים "מתקדמים״: כן, בוודאי, אתם לא, איננו אומרים שכל העם היהודי משתמש 'בדם זה לאפיית מצות, אבל אתם אינכם יודעים, יש כת כזאת, קנאית, נסתרת. היא עושה את זה בסוד. Some of my best friends are Jews. אבל יש לכם כת.
אביא דוגמה אחרת: כשהייתי במקום, שטוב שתופיק טובי עדיין לא הגיע אליו, אמר לי החוקר - ״סלדובאטל״ בלעז — : אתה נצטווית על-ידי מפלגתו להישאר בברית-המועצות כדי לבצע מעשי חבלה. אמרתי: איזה מעשה חבלה? הרי רציתי לנסוע לארץ- ישראל, והראיה — היתה לי כבר ויזה, אלא שאתם עצרתם אותי, מנעתם אותי מלנסוע. ואז הוא אמר לי: כך? אם כן, אתה אשם בנסיון לברוח מברית-המועצות. מה שלא תאמר, הטיעון אינו מתקבל. זאת היא עלילת- דם.
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
זאת השיטה שלכם.
ראש-הממשלה מ. בגין:
ואחר כך בא הסופר, הכתב של ״וושינגטון סטאר״ וסיפר סיפור שאני עצרתי בניהול החקירה ונתתי הוראות לראש שירות הבטחון הכללי בכיוון זה.
אדוני היושב-ראש, אני מכיר את ראש שירות הבטחון מלפני שהייתי לראש ממשלה. כאשר קיבלתי את התפקיד הממלכתי הזה הוא בא אלי ואני שאלתי אותו בשמו הפרטי — היינו כבר ביחסי ידידות: אתה רוצה להמשיך? הוא אמר לי: הכול תלוי בך. תמשיך — אמרתי לו. הוא אינו חבר מפלגתי, אינו תומך במדיניותי. מעולם לא שאלתי אותו לאיזו מפלגה השתייך. ״תמשיך״, והוא המשיך. הוא הדין בראש המוסד, ויש פה רבים היודעים במי מדובר. מזכירי הצבאי היה מזכירו הצבאי של ראש הממשלה הקודם. מעולם לא שאלתי אותו. הוא עובד אתי בלויאליות מוחלטת. קצין העתונות — היה של יצחק רבין, סופר ״דבר״ בשעתו — עובד אתי שלוש שנים תמימות. יהודה אבנר, ידידי היקר, כאשר אני כותב מכתבים באנגלית הוא עושה ״שיקספיריזאציה״ של האנגלית שלי. יכולתי כך להמשיך ברשימה. אבל. אני רוצה להתרכז סביב ראש שירותי הבטחון. באחד הימים בא אלי אדם זה שהמשיך — על-פי משאלתי — בלויאליות מוחלטת, במסירות. אוי ידידים כאלה — אני מתכוון גם ליריבים שלי — אילו ידעתם, לוא יכולתי לספר לכם, מי יתנני ויכולתי לספר לכם ועל-ידכם לכל עם ישראל מה עושים שירותי הבטחון כדי להגן על עם ישראל, להציל ילדים, כמה נפשות הם הצילו, והוא הדין במוסד — הייתם מתגאים ומתפעלים. אבל השפתיים חתומות, אסור. כך עבדנו יחד. אבל הוא בא אלי באחד הימים ואומר: 31 שנים אני עובד במוסד הזה הנקרא שירות הבטחון הכללי, 6 שנים אני עובד בתפקיד המרכזי כראש השירות. אני מבקש לשחרר אותי. אני אומר לו: אל-נא, למה, תמשיך. טוב, אני אחשוב על זה. חזר אלי ואמר לי: אני מבקש שתשחררני. יש לי סיבות. מה יכולתי לעשות אלא לומר: טוב, אתחשב ברצונך? אמר לי: אציע לך ממלא-מקום? אמרתי: לא. תביא לי שניים, אני אדבר אתם, כי על-פי סמכותי המקובלת בישראל אני צריך למנות את ראש שירות הבטחון. תביא לי. עדיין הייתי חולה, לאחרונה, ועדיין הייתי בהחלמה, הזמנתי את השניים והתרשמתי מהם ואמרתי לראש שירותי הבטחון: יש לי אדם שאני אמנה אותו, הכול לפי סמכותי. זה סיפור המעשה של העבודה המשותפת.
עכשיו יש סיפור מעשה על הפשעים שבוצעו בערי יהודה ושומרון כשהתנקשו בראשי הערים, ניסו להרוג אותם, לרצוח אותם. אחד מהם נכה, והשני גם כן התנכה, אבל לא כל כך קשה. אני למחרת היום מדבר ב"קול ישראל״ ואומר: פשעים נוראים בוצעו בערי יהודה ושומרון. אני הוריתי על עריכת חקירה נמרצת ביותר עד שיתגלו מבצעי הפשעים האלה ויובאו לדין, ובית-המשפט ישפוט אותם. חזרתי על הודעה זו פעמים מספר בפומבי בפני עמנו ובפני עמים אחרים. אני קורא לאותו בן-אדם — אולי יושב באולם הזה ושומע אותי, אולי הוא יושב בביתו או במשרדו ושומע אותי. אתם יכולים להזמין אותו עוד פעם לוועדת החוץ והבטחון ולשאול אותו אם החסרתי מלה אחת — אני אומר לו: שמעני, אני מבקש לנהל את החקירה הנמרצת ביותר עד שיתגלו מבצעי הפשעים האלה למען נביא אותם לדין. הוא אומר: כך יהיה. כעבור ימים מספר הוא פותח בחקירה ואחר כך הוא אומר לי, בתשובה על שאלתי: זו החקירה האינטנסיבית ביותר שהתנהלה מאז קום המדינה. עד היום לא מצא אותם. אני רוצה לשאול אתכם: האם את הרוצחים של סלומה שירותי הבטחון המופלאים שלנו מצאו? את מי שרצחו את שבעת בחורי הישיבה שבאו למערת-המכפלה והלכו אל משפחותיהם, האם שירותי הבטחון המופלאים שלנו — כמו שכותב חבר-הכנסת טולידאנו, הוא ישנו פה? אני רוצה לעשות אתו חשבון היום. איפה הוא ?
מאיר כהן (הליכוד) :
הוא לא העז לבוא.
ראש-הממשלה מ. בגין:
הוא לא העז לבוא, נכון.
הם כבר גילו? זה קרה חודשים רבים לפני ההתנקשות בראשי הערים. לנו, לרובנו, לא לכולנו, אין נסיון? המדובר ב-conspiracy, בקשר. קשה מאוד. החקירה נמשכת. בא אחד, בדאי מקצועי, המקבל כסף בעד בדודותיו, מערים על הצנזורה וכותב שאני הוריתי לראש שירותי הבטחון לעצור, לא לחקור, להפסיק את החקירה. כאשר אומרים לו גם אני וגם ראש שירותי הבטחון: שקר, כזב, עלילת-דם, היה בדיוק להיפך, ראש הממשלה הורה לי — אומר ראש שירותי הבטחון — שאני אחקור באופן הנמרץ ביותר. בכל שיחה כמעט הוא שואל אותי: מה על תוצאות החקירה? או-אז מה קורה? — חבר-הכנסת שמעון פרס, תראה, עלילת- דם — אומר אותו כתב שביוני נתקיימה השיחה ושאנחנו נגלה את הסטנוגראמה. אז מה רוצה אבינו שבשמיים? — אין שום סטנוגראמה, משום שבשיחות האלה, ביני מצד אחד לבין ראש שירותי הבטחון מצד שני, או ראש המוסד מצד שלישי, יושב רק אדם אחד — תת-אלוף פורן, מזכירי הצבאי. מעולם לא היתה סטנוגראפיסטית. הוא שם כותב ל״וושינגטון סטאר״ במאמר הכוזב השני: תגלו את הסטנוגראמה. זאת עלילת-דם. אבל אין זה סוף-פסוק. ביום חמישי נמסר לפירסום מברק של חבר-הכנסת טולידאנו אלי — אני קיבלתי אותו ביום ראשון.
שמואל טולידאנו (שינוי — מפלגת המרכז):
ביום שישי. המזכירה שלך אמרה לי, וגם מר פתיר, שקיבלתם את המברק ביום שישי ולא ידעת.
ראש-הממשלה מ. בגין:
מכל-מקום אני קיבלתי כפי שאמרתי. אבל אני שומע מכלי-התקשורת. לכן אני אקרא את המברק באזני הכנסת וגם באזני חבר-הכנסת טולידאנו ואחר כך תהיה לי הצעה בשבילו. אינני רוצה לפגוע בך, חלילה. גם אותך אני מכיר הרבה שנים. כך הברקת, והעם בישראל שלושה ימים לא פסק לשמוע את המברק הזה. כך הברקת לי: ״אדוני ראש הממשלה, הנני תובע ממך להתייצב בפני הציבור ולהכחיש השמועות על קשר בין התפטרות ראש שירות הבטחון הכללי לבין החקירה נגד המתנקשים בראשי הערים בגדה. אם לא תעשה זאת ואם אמנם יתברר שהתערבותו בתהליכי החקירה הביאה להתפטרותו, יהיה זה יום שחור לישראל ולשירותי הבטחון המפוארים שלה. שנים רבות שירתתי״—אני, ״טולידאנו—״במסגרת בטחונית ומעולם לא העז ראש ממשלה לתבוע מראשי שירותי הבטחון להעלים ממצאים או לכסות על מפרי חוק.״ רבותי, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, פה יש שאלות או קביעות? פה יש קושיות או תשובות? שום ראש ממשלה לא העז לעשות מה שייתכן שאתה עשית — התערבת בחקירה.
אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):
הכול בסימן שאלה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
שום שאלות. הכול קביעות. מדוע עשית כדבר הזהו מדוע לא יכולת לשלוח לי מברק בנוסח: אדוני ראש הממשלה, שמעתי, קיבלתי — גם חבר-הכנסת יוסי שריד שלח לי מברק כזה. אבל הוא פיקח, הוא כתב בזהירות- יתר — הוא איננו, הה — בזהירות: ראש הממשלה, היה כדאי שתאמר דברך. אני עדיין לא ידעתי אפילו במה מדובר.
אני שואל אותך, חבר-הכנסת טולידאנו, האם לא יכולת או לטלפן אלי — אתה יודע שדלתי פתוחה, טלפוני פתוח — או לכתוב לי מברק ולשאול כך: אדוני ראש הממשלה ,יש שמועות שלפיהן אתה התערבת במהלך החקירה. אנא הודע לי האם זה נכון. מדוע אי-אפשר לכתוב מלים אנושיות כאלה? מדוע צריך לכתוב: אם לא תכחיש, אזי יהיה זה יום שחור, שום ראש ממשלה לא העז לעשות כדבר הזה? כלומר אתה כנראה כן העזת.
אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):
אתה לא חזרת בך מדברים שאמרת?
ראש-הממשלה מ. בגין:
יחזור בו מדבריו? — ומודה ועוזב ירוחם. בבקשה.
אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):
תוך פחות מ-24 שעות.
ראש-הממשלה מ. בגין:
חבר-הכנסת רובינשטיין, אתה שומע אותי? אין שום חרפה כאשר בן-אדם מודה בטעותו. נהפוך הוא. לכבוד לו הדבר. כאשד אני טעיתי — הודיתי בטעותי.
(חבר-הכנסת ש. טולידאנו קורא קריאת-ביניים)
קראתי לפי שעה את המברק. תן לי להוסיף כמה פירושים ואחר כך, אם חבר-הכנסת טולידאנו ירצה לגשת לרמקול ויאמר שהוא חוזר בו מדבריו — מחקנו את העניין. בוודאי אני מצטט מזכרוני, אבל קצת סבלנות.
מי שכותב מברק כזה צריך לזכור שאנחנו מתקרבים ליום-הכיפורים, וביום-הכיפורים בני ישראל הולכים בדרך-כלל לבית-הכנסת ואומרים תפילה מקודשת מדורי דורות ״על חטא שחטאנו״. השאלה היא מדוע התפילה הזאת כתובה בלשון רבים? בעצם זה וידוי, וצריך היה להיות כתוב ״על חטא שחטאתי״. מדוע כתוב ״שחטאנו״? כי לא נולד האדם שיכול לחטוא את כל החטאים המנויים שם. לכן אמרו ״על חטא שחטאנו״.
בקשר לדברים אלה יש לי עצה אליך, חבר-הכנסת טולידאנו, עצה של יהודי המדבר ליהודי; אפילו אם אינך הולך לבית-הכנסת ביום-הכיפורים, השתא — לך. ועל ״החטא שהחטאנו לפניך״ תוסיף גם בלשון יחיד: ״על חטא שחטאתי בעלילת כזב סלח לי, מחל לי, כפר לי.״
(חבר-הכנסת א. רובינשטיין קורא קריאת-ביניים)
אל תהיה אדבוקאט שלו. תן לטולידאנו לומר את דבריו.
שמואל טולידאנו (שינוי — מפלגת המרכז) :
אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להיות כן ואני באמת מקווה גם לתשובה כנה מצד ראש הממשלה. לגבי החלק שלי אני כבר הודעתי לכלי-התקשורת היום, וזה כבר היה בראדיו, שאני בהחלט מצטער על שהאינפורמאציה שהיתה בידי באותה עת נראתה לי כמהימנה, אבל לא היה זה אחראי לצאת עם מברק כזה ובאופן גלוי. עשיתי את זה, ועשיתי זאת עוד לפני ההודעה הזאת.
עכשיו אני מבקש מראש הממשלה דבר אחר, נוסף על עניין התפילה, כי אני ממילא מתפלל ביום-הכיפורים. אני ממשפחת הרב טולידאנו. לשכת ראש הממשלה הודיעה שזאת פרובוקאציה שפלה ביותר. פירוש הדבר שאני ידעתי שהאינפורמאציה שבידי איננה נכונה - - -
ראש-הממשלה מ. בגין:
לא אמרו לגביך שזו פרובוקאציה. אמרו זאת על הסופר של ״וושינגטון סטאר״.
שמואל טולידאנו (שינוי — מפלגת המרכז):
אני חשבתי שזה עלי.
ראש-הממשלה מ. בגין:
לא עליך. לדרגתו של דודו הלוי לא הגעת. לא, לא.
שמואל טולידאנו (שינוי — מפלגת המרכז):
במידה שזה נאמר עלי, ואני חושב שזה כן נאמר עלי, בקשר למברק שלי, שזו פרובוקאציה שפלה ביותר, הרי פירושו של דבר שאני ידעתי שהאינפורמאציה שבידי איננה נכונה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
לא עליך. לא עלה כלל על הדעת.
ובכן, לא הקשבתי היום לראדיו, כי הייתי כל היום בכנסת, הייתי עסוק. חבר-הכנסת טולידאנו הודיע שהוא הביע צער על המברק, לא היתה לו אינפורמאציה. אני מקבל הודעה זו ברצון. סלחנו ושכחנו.
(חבר-הכנסת א. אבנרי קורא קריאת-ביניים)
אתה לא חוזר בך אף לא פעם אחת על מה שאתה כותב ב״העולם הזה״.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
אין לי על מה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אין לך על מה? אני הוכחתי לך כמה פעמים על מה. אבל אתה לא חוזר בך.
אמנון רובינשטיין (שינוי — מפלגת המרכז):
אני מקווה שכאשר אתה תאמר דברים שתרצה לחזור בהם תעשה כפי שעשה חבר-הכנסת טולידאנו. אני חושב שיהיו לך הרבה עילות.
ראש-הממשלה מ. בגין:
כאשר תבוא השעה, תעיר לי.
אני רוצה לומר משהו לגברת שולמית אלוני. עם כל הכבוד והחיבה, את אמרת שבממשלה שבה יושב יצחק שמיר, איש לח״י ואיש אצ״ל, מה פלא שיש האשמות כאלה או ידיעות כאלו ?
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרחי):
בלי שמות. לא כך אמרתי. אמרתי שאני מבקשת שתהיה ועדת חקירה פארלאמנטארית, ויש לזכור שבממשלה הזאת יש ראשי אצ״ל ולח״י, והם עדיין מנהלים את מלחמת-השיחרור.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אז מה אני אמרתי? את רק הוספת את ועדת החקירה, ואני לא ידעתי על זה. אמרתי בדיוק מה שאת אמרת. רציתי להציע לך משהו, גם כן בנימה טובה וברוח טוב. פעם ספיר היה קורא לך שולה׳לה, אני זוכר. אולי אקרא לך כך כדי להוכיח את הידידות שלי.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
הוא אהב אותי .
ראש-הממשלה מ. בגין :
הוא אהב אותך. תסלחי לי מאוד, אך אשתי שומעת ואני לא יכול לומר את כל האמת. הוא קרא לך כך, ואני רוצה לומר לך: יקירתי, כאשר אצ״ל ולח״י נלחמו את היית נערה בישראל. נכון? אני מניח יפה, אינטליגנטית, לומדת בבית-ספר תיכון, אבל נערה. מה את יכולה לדעת על אצ״ל ועל לח״י? מה את יכולה לדעת על הלילות, על הדאגה לחבר שהוא אחיך הלוחם? הוא לא כותב כמו גנראל סטאטיסטיקה של אבידות, אבל הוא אחיו. ואתה צריך לקבל החלטות המסכנות את חייו, ואוי ואבוי ואחרי קרב יש כאלה שאינם חוזרים. מה את יכולה לדעת על הבוקר ההוא, שבו קריינית ראדיו בעברית ובקול בוכין מודיעה שהבוקר הוצאו להורג בכלא עכו ארבעה חברי אצ״ל בתלייה? ואתה יושב בבית ואתה לא יכול עוד להושיע להם, ואתה עשית במשך חודשים את כל המאמצים כדי להציל את חייהם. מה את יכולה לדעת על מאות חברים הנמקים במחנות ריכוז באפריקה? מה את יכולה לדעת על אסירים שנורו במחנה הריכוז הזה ואין להם מושיע?
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
ועל דיר-יאסין? תגיד גם את זה. למה שתקת?
ראש-הממשלה מ. בגין :
הנח לי, אין לי שום ויכוח אתך.
מה את יכולה לדעת על הכאב, על המסירות, על האידיאליסט הטהור, על אהבת ארץ-ישראל ועם ישראל, על ההקרבה? מה את יכולה לדעת?
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
חייתי בארץ.
ראש-הממשלה מ. בגין:
והנה את אומרת לשלילה, כביכול, שראש הממשלה הוא איש אצ״ל, ואיש לח״י הוא שר החוץ, ומשום כך - - -
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
אתם שרתם ״שתי גדות לירדן״ בימים אלה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
ומשום כך את דורשת ועדת חקירה בעניין עלילת- דם. גם מזכיר מפ״ם, מר שם-טוב, חבר שלי, חבר של ממשלת הליכוד הלאומית, חבר שלי בכנסת במשך שנים רבות ואיש חביב עלי, דורש מייד ועדת חקירה. לא כן מר תלמי, חבר מפלגתו. הוא כתב לי במפורש: מה שאמר לנו בוועדת-המשנה ראש שירותי הבטחון מתאים להודעת הממשלה. כל הכבוד ליושר האינטלקטואלי הזה. אבל מזכיר מפ״ם, מר שם-טוב, דורש ועדת חקירה. ואני תמה — נניח שמישהו בא אלי ומספר לי סיפור על שם-טוב, שהוא עשה מעשה נפשע. האם הייתי דורש ועדת חקירה נגד המועלל, או נגד המעליל? האם זה מספיק שמישהו יפיץ כזב, שקר, עלילת-דם ותידרש ועדת חקירה? ונגד מי? נגד זה שעליו העלילו את עלילת-הדם. ולא תחקור ולא תשאל שום דבר ולא תברר? אולי זה לא נכון?
הוא הדין לגביר, חברת-הכנסת שולמית אלוני. את דרשת ועדת חקירה נגד המועלל, לא המעליל.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
ישיבת ועדת החוץ והבטחון בהחלטתה מספקת אותי ואת הציבור. הודעתי ליושב-ראש ועדת הכנסת שאין בכלל צורך לדון בפנייתי.
ראש-הממשלה מ. בגין:
זאת לא ידענו. תשמעי, יקירתי, אי-אפשר כך. אי- אפשר שתהיה החלטה אחת של ועדת החוץ והבטחון
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
היה צורך בישיבת ועדת החוץ והבטחון.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אי-אפשר כך, תסלחי לי מאוד. נפל דבר בישראל. זה לקח לעתיד. אוהו, עוד תהיה לנו מערכה. דעי לך, כאשר את היית עוד פחות מנערה אני התנסיתי בעלילת-דם ובנסיון להעלות לגרדום אנשים חפים מכל פשע.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
אבל אתם רוצים שתי גדות לירדן.
ראש-הממשלה מ. בגין:
הניחי, הניחי לי.
(קריאות: מה זה שייך לעניין ?)
אדוני היושב-ראש, השבוע נקרא בפרשת "שופטים ושוטרים" את הדברים הבאים: ״ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם. ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד, שקר ענה באחיו. ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו - - - .״
אדוני היושב-ראש, זה מה שקרה לפני שבוע. אבל את הדבר האחרון לא אעשה. לא אוכל לעשות לכל המקהלה הזאת את אשר היא ניסתה לעשות. אני לא אכזב כי כיזבו; לא אעליל משום שהעלילו. זאת לא אעשה, אבל נזכור מה שכתבו אבות אבותינו ומורי מורינו ביחס לעד שקר, ובעתיד תיזהרו.
ועתה, אדוני היושב-ראש, הריני מבקש לומר לשר משה נסים, חברי וידידי, שאני בטוח שהכנסת תאשר את בחירתך לשר המשפטים, שאנו מתגאים בך ומת- ברכים בך. הוסף לשרת את עם ישראל ותעקור מהשורש עלילות-דם כאשר יהיה צורך, ותהיה נאמן לדברים שלמדת בימי נעוריך — "צדק צדק תרדוף ומשפט צדק תשפוט אותם.״ כפי שהתגאינו בשר המשפטים הקודם בממשלה כן נתגאה בעתיד בשר המשפטים החדש.
אני מבקש שהכנסת תאשר את המינוי של השר משה נסים לשר המשפטים בישראל.
