הישיבה השלוש מאות ושבעים ושמונה של הכנסת התשיעית יום רביעי, כ"ו בחשוון התשמ"א 5 בנובמבר 1980 – האופוזיציה הירדנית נכח הסכמי ירדן-עיראק

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, אפשר בעקשנות או בעיקשות לחזור בירושלים על מה שמכונה בלעז ״אופציה ירדנית״, אבל הבה נטה אוזן קשבת למה שאומר המלך חוסיין השולט בעבר-הירדן. ראשית, הוא הודיע לפני זמן קצר שהוא לא יצטרף, בשום תנאי, למשא- ומתן כלשהו על יסוד הסכמי קמפ-דייוויד. והסכמי קמפ- דייוויד אושרו בכנסת והם היסוד לכל הדיונים בינינו לבין ארצות-הברית של אמריקה ובינינו לבין מצרים, כלומר בין הגורמים המוכנים לנהל יחד משא-ומתן על הגשמתם. ההודעה השנייה שמסר המלך חוסיין היתה שהוא יהיה מוכן להתחיל במשא-ומתן אם ישראל תתחייב מראש למסור את יהודה ושומרון, כלומר לסגת לקווי ה-4 ביוני 1967, וכן להעביר לשלטונו את החלק של ירושלים שהיה כבוש בידי ירדן במשך 19 שנה, מאז 1948 ועד מלחמת ששת-הימים. בבית הזה אין שום מפלגה ציונית המוכנה לקבל את התנאים האלה. משום כך אני תמה מדוע מוסיפים לחזור על הביטוי: יש לנו אופציה ירדנית. איפה היא ישנה אם השליט בממלכת ירדן אומר בדיוק להיפך: ״לא אצטרף למשא ומתן ; אני אצטרף אם תתחייבו מראש לתנאי״ — שכולכם אינכם מוכנים לקבל? זה ההגיון הפשוט. אני שואל למה צריך לחזור גם הבוקר על אותה טענה שאין לה שום יסוד במציאות. באשר להזמנה למלך חוסיין להצטרף למשא-ומתן — היא ישנה גם בהסכמי קמפ-דייוויד וגם במכתב המשותף של הנשיא סאדאת ושלי לנשיא קארטר. היא קיימת. הוא מסרב לקבלה. זו העובדה המדינית, זו המציאות. כל שאר הדברים בשמיים בלבד. אין להם כל קשר עם העובדות המדיניות.

אם הכוונה במלים ״אופציה ירדנית״ היא למסור לשלטונו של חוסיין שטחים מיהודה ומשומרון, להווי ידוע, באופן אובייקטיווי וללא כל כוונה, שדבר כזה מוליך להקמת מדינה פלשתינית. אין שום אפשרות אחרת, אלא שחוסיין יהיה מוכן למסור על יסוד ההחלטה את השטחים האלה למארוקו, לאירגון המרצחים הנקרא אש״פ, ולהזמין את עראפאת לעבור במרכבה בחוצות שכם, לאמור בשטחים המאוכלסים על-ידי ערבים. זו הדרך להקמת מדינה פלשתינית. שוב, רוב הבית דוחה את הרעיון הזה דחייה מוחלטת. מדוע צריך לחזור על זה? מדוע לומר דברים אחרים שאולי בכל-זאת בעקיפין מישהו יהיה מוכן לכך? זה משגה מדיני חמור.

לאחרונה חל שינוי במזרח-התיכון, שינוי יסודי מאוד, ואסור לבו להתעלם ממנו. המלך חוסיין משתף פעולה עם עיראק התוקפנית. אין ספק שבסיכסוך בין איראן לעיראק, אף-על-פי ששני המשטרים עוינים לישראל, את האמת המדינית צריך לומר: התוקפנית היא בגדאד. צדאם חוסיין ביטל הסכם שבמו-ידיו חתם עליו ותקף, כבש שטחים של איראן. עמו עשה עכשיו ברית המלך חוסיין, מעין פדראציה. דרך עקבה, בעזרת אניות, מובילים אספקה אל החזית העיראקית-איראנית. ויש גשר יבשתי. וחוסיין בהחלט הודיע שיהיה מוכן לשלוח, אם יהיה צורך בזה, את הצבא הירדני להילחם לצד הצבא העיראקי נגד האיראנים. זה, כמובן, יכול להיות בכיוון הפוך. ואז ריכוז הכוחות בשכנותנו הוא דבר הנושא אתו סכנה נוספת.

קמה בעצם הימים האלה מעין פדראציה ירדנית- עיראקית, לפחות להלכה, עדיין לא למעשה. לדבר עדיין על אופציה ירדנית, כאשר מאחורי ירדן תעמוד עיראק עם 1,200 מובילי הטאנקים, עם 3,000 טאנקים העומדים לרשותה ומאות מטוסים וכדומה - אני חושב שאנו נתקלים פה בטעות יסודית, ממש קלות-דעת מדינית, שאין לה מקום.

לכן, בהסכימי להצעתו היסודית של חבר-הכנסת יגורי, אני מציע שהכנסת תעביר את הצעתו זו לוועדת החוץ והבטחון לדיון מפורט.