הישיבה השלוש-מאות-ושבעים-ושבע של הכנסת השביעית יום שלישי, ו׳ שבט תשל״ג – 9 ינואר 1973 – הצעה לסדר –היום – ידיעות מדאיגות על החרפת רדיפות היהודים בעיראק והכנת משפטי ראווה נגדם
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי-הכנסת, חדשות לבקרים מגיעות אלינו ידיעות מבגדאד וכן מדמשק על רדיפות יהודים. עצם המושג ׳׳רדיפת יהודים״ בימינו על-ידי שלטונות אכזריים, בכות המשטרה והבולשת, בתי כלא, מחנות ריכוז ותאי עינויים - כלום יכול להיות מושג נורא מזה? כל יהודי הוא לנו עולם ומלואו, אבל אומות העולם חייבות לזכור שאך לפני שנת דור הושמדו שישה מיליונים של עולמות יהודיים כאלה בידי זדים — והן החרישו. הידיעות מבגדאד הן על רצת יהודים, על הטלת יהודים חפים מפשע לבתי כלא, על עינויים, על הרעבת המשפחות. כמה יהודים נותרו בארם-נהריים מתוך קהילה מפוארת שהיתה שם במשך למעלה מאלפיים שנה? - לא נותרו שם אלא כארבע-מאות או חמש-מאות יהודים. אמנם כן, זו הוכחה שהצלנו את הרבים, אבל חמש- מאות נפשות יהודיות: אנשים, נשים וטף - עליהן נשפך כל הזעם של זדים ואכזרים, בהיותם רדופים בחימה שפוכה, כבני ערובה. איזו זוועה מוסרית.
הוא הדין כמובן בסוריה. שם לא נותרו אלא כמה מאות משפחות יהודיות, אף הן שארית הפליטה של קהילה מפוארת. אותם מחזיקים בגיטו, משפילים את כבודם האנושי, ויש ביניהם שנחטפים ואף הם מורעבים. תינוקות דבית-רבן שומעים קריאות של בוז. כך חי קומץ של יהודים במזרח התיכון לנגד עינינו ולנגד כל אומות העולם. לא תיתכן זוועה איומה מזו. אנחנו צריכים לעשות ככל שנוכל כדי להציל את אחינו במהירות האפשרית, כדי שתיפתר פעם ולתמיד בעיה זו, כדי שלא נצטרך להעלותה לסדר-היום, כדי שלא נצטרך עוד לקרוא לאומות העולם, לפרלמנטים, לממשלות ולחסידי אומות העולם, שאחד מהם הוא ודאי מר אלן פואר, שאיננו פוסק לפעול למען הצלתם של אחינו אלה. האנושות יכולה לפתור את הבעיה פעם ולתמיד.
הערב רוצה אני להציע צעד בלתי-שגרתי. לפני שאביא אותו לתשומת-לבו של שר החוץ כנציג הממשלה ולשיקולה של הכנסת, ברצוני לומר שאנחנו כולנו, ללא הבדל סיעה, אסירי תודה לכל מי שעשה משהו כדי להקל על גורלם של אחינו וכדי להציל אותם. היו ממשלות שכבר לפני שנים מספר הודיעו שהן תהיינה מוכנות - בוודאי לתקופת זמן מסויימת - לקבל את היהודים תושבי עיראק, תושבי סוריה, ובשעתם תושבי מצרים, לאפשר להם להציל את נפשותיהם ולצאת לחוף מבטחים. כפי שאמרתי קודם, אנו אסירי תודה על פעולה זו. אבל עכשיו הגיעה השעה, ממש הגיעה השעה האחרונה, לפעול למען פתרון הומני של הבעיה על-ידי התערבות אצל ממשלות בגדאד ודמשק.
אני מציע שראש הממשלה תפנה ללא דיחוי, בימים הקרובים ביותה באיגרת אישית אל ראשי הממשלות של עשר מדינות, והן: אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה, בלגיה, הולנד, דנמרק, שבדיה, נורבגיה, צרפת ואיטליה, ותבקש אותם שהם כולם ישלחו מצדם איגרות אישיות לראשי הממשלות בבגדאד ובדמשק, ישובו ויצהירו, כפי שכבר הצהירו, על נכונותם לקבל את היהודים משתי הארצות האלה אל ארצותיהם, ויתבעו מאת ממשלות עיראק וסוריה להתיר את צאתם ועל-ידי כך פעם ולתמיד לשחרר אותנו ואת כל אומות העולם מהזוועה הנוראה הזאת של רדיפות יהודים בימינו, אחר אושוויץ. יש יסוד לתקוה כי פעולה זו תישא פרי וצריך לעשותה.
הפנייה צריכה להיות אישית מצד ראש הממשלה אל ראשי הממשלות. הם אינם יכולים לעבור על פנייה כזו לסדר-היום. כל עשר המדינות האלה, והן לא יחידות, פעלו עד עכשיו למען אחינו בשתי המדינות הללו, אחדות מהן כדי להקל על מצבם של אחינו, אחרות - כדי לעזור להוציא את אחינו, וסוג שלישי של מדינות הודיעו שהן מוכנות לקבל את היהודים ממדינות ערב לארצותיהן לפחות לתקופת זמן עדי הצלתם.
אבקש את שר החוץ למסור מחר בבוקר לראש הממשלה את הפנייה הזאת. אני מקווה שההצעה תתקבל והיא תבוצע - ויש לבצע אותה ללא דחייה נוספת. אבל מובן מאליו שהכנסת חייבת להחזיק את העניין על סדר- היום. לכן אני מציע ששר החוץ יסכים היום לקיים דיון בשאלה זו. הלוואי שלא נצטרך לזה; אבל אם יהיה צורך בזה, נדע כולנו שהכנסת תתבונן ותחפש דרכים נוספות, העניין לא יירד מן הפרק כל עוד אחרון היהודים מעיראק ומסוריה לא יגיע לחוף מבטחים, כל עוד לא תובטח חירותו ולא יינתן לו כבודו האנושי.
