הישיבה השלוש-מאות-ועשרים-וארבע של הכנסת השביעית – יום שלישי, כ״ב תמוז תשל״ב 4 יולי 1972 – הצעות לסדר-היום – פתיחת משרד האירגון לשיחרור פלשתין בלונדון

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ב תמוז התשל"ב, 4 ביולי 1972
מתוך:
כרך 64
נושאים:
מורשת ישראל - אנטישמיות, שואה. הסכסוך הישראלי פלסטיני - אש"ף. מדינות - בריטניה. מחתרות - המנדט הבריטי. ממשל - כנסת
בגין יוצא נגד פתיחת המשרד של אש"ף בבריטניה. בגין מדגיש שאש"ף הוא ארגן טרור מוצהר שהכריז שמטרתו להרוג יהודים. בגין טוען שעל בריטניה לזכור את אחריותה על אי-הצלה של יהודים בשואה ולא לחזור על אותה מדיניות.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה. הנושא הוא — הריגת יהודים. זהו הנושא, ואין זולתו.

ממשלת בריטניה תיטיב לעשות אם לא תעסיק אותנו בהסברה מעמיקה של חוקיה הליברליים. אגו יודעים את החוקים האלה. אבל אנו גם יודעים שכאשר גובר האמפיריסם הבריטי, נמצאת דרך גם למנוע את כניסתם של אנשים שהוכרו כאזרחים - או בלשון היותר עתיקה: נתיניה של הוד מלכותה - לממלכה המאוחדת.

הבוקר כתב ה״טיימס״ במאמר ראשי כי בריטניה העניקה הכנסת אורחים לכל המהפכנים, החל בלנין. הכנסת אורחים, מהפכנות - חובתנו להזכיר לעתון הנכבד, כי מעל עמודיו שלו, לפני זמן לא רב, פורסמה ידיעה מבירת מרוקו לאמור: דובר ה״פתח" הגדיר כך את שאיפתו: ״נעקור את המעיים מכל יהודי בארץ- ישראל, ומכל אשה הרה, כדי להרוג את הילד ברחמה". מלך מרוקו, חסאן, הוא שאישר רשמית כי כזאת היא התכנית של ״פתח".

מהפכנות של ימינו - לעקור את המעיים מכל איש, להרוג ילד ברחם אמו.

ואילו ביום 21 במארס 1971 נשאל יאסר ערפאת על תכנית האירגון שהוא עומד בראשו. זו היתה התשובה : ׳׳מטרתנו היא השמדת ישראל. לא תיתכן פשרה כלשהי. לא ייתכן תיווך כלשהו׳׳. משנשאל אותו יאסר ערפאת: האם ״פתח״ איננו רוצה בשלום? השיב: ״לא, איננו רוצים שלום; אנו רוצים מלחמה ונצחון. בעינינו שלום פירושו השמדת ישראל. זהו הפירוש, ואין אחר״.

חבר הפרלמנט הבריטי כריסטופר מאיהו, שונא ישראל סוציאליסטי, או סוציאליסט אנטישמי, אמר אתמול בבית-הנבחרים, כי אם נתנו ליהודי ששירת את עמו בשנות הארבעים בשורות האירגון הצבאי הלאומי להיכנס לבריטניה - למה לא ירשו ליאסר ערפאת להיות אורח של הממלכה המאוחדת ז הוא טוען שיאסר ערפאת הוא אדם תרבותי. הנה התרבות, המוכרת על-ידי סוציאליסט בריטי - לעקור את המעיים ולהרוג ילד ברחם אמו; השמדת ישראל; השלום פירושו השמדה.

אינני רוצה, גברתי היושבת-ראש, להתווכח עם כריסטופר מאיהו; הוא רק שכח להוסיף בפרלמנט שלו, כי בינואר השנה הוא התנגד בכל תוקף לכניסתו של אותו יהודי לבריטניה. אבל לכך אין כל חשיבות.

ההשוואה מעוררת שאט נפש. מן הדין שהיא תקומם את נפשו של כל אדם השוחר אמת וצדק. להבדיל בין לוחם יהודי לבין איש דמים ועוולה: הלוחם היהודי קם כדי להציל עם מהשמדה; איש ״פתח" שואף להביא השמדה על עם. הלוחם היהודי קם כדי להחזיר לעם את זכותו לארצו היחידה; איש "פתח" שואף לגזול מעם את זכותו הנצחית. הלוחם היהודי קם כדי לשחרר את ארץ-ישראל משלטון נכרי ולהשיב לעם את ריבונותו; איש ״פתח״ שואף לשלול מעם את ריבונותו המחודשת ולהטיל על ארץ-ישראל שלטון נכרי.

בהבדלים האלה, שמידה ושיעור אין להם, שהם כהבדלים בין אור לחושך, בין צדק לרשע, בין קדושה לטומאה, בין חיים למוות - בהבדלים האלה גם נכרה הפער הנראה לעיני כל בדברי ימינו. איש הדמים של ״פתח״ מבטיח להרוג כל איש ואשה בישראל. עתה נשים פדות כדי להבדיל ונזכיר כי הלוחם היהודי בנהלו מערכה נגד שלטון אמפריאלי אדיר-כוח פנה מן המחתרת אל שכניו הערביים בזו הלשון: ״רוצים אנו לראותכם כשכנים טובים. בארץ-ישראל יש די מקום גם בשבילכם, גם בשביל בניכם ובני בניכם, וגם בשביל מיליונים יהודים, שאין להם חיים אלא בארץ זאת. אנו מושיטים אליכם יד לשלום ולאחות. אל תדחוה".

הלוחם היהודי, נאמן למטרתו האנושית ולשיטתו, בצאתו לפעולות קרב היה נוהג להזהיר כהאי לישנא: ״האוכלוסיה האזרחית, העברית והערבית, מתבקשת מעתה ועד לביטול האזהרה לא לבוא למשרדים הממשלתיים של בריטניה ולא להימצא בקרבתם, כי סכנת נפשות היא״. או ״מזהירים בזה את נהגי הקטרים האזרחיים ואת האוכלוסיה האזרחית העברית והערבית״ — במפורש: העברית והערבית - ״לא לנסוע החל מהיום ברכבות״. ועוד אפשר להביא דוגמאות כהנה וכהנה על מוסר המלחמה של הלוחם היהודי.

והנה בא כריסטופר מאיהו בהשוואותיו, שאין צורך לאבד עליהן אפילו מלה אחת כדי לדחותן בסלידה ובשאט נפש. בוודאי, המטרה קובעת את השיטה, וה- שיטה מלמדת על המטרה.

בריטניה מוכנה להתיר לאירגון הרוצה להרוג יהו דים באשר הם יהודים, וכך עשה, אירגון שעל-פי המו- שג של ימינו הוא במהותו ג׳נוסיידי - להתיר לו לפ- תוח משרד בארצה.

סבור אני, גברתי היושבת-ראש, כי לא רק זכותנו אלא גם חובתנו לומר באזני חברי הפרלמנט הבריטי, מעל במת הפרלמנט הישראלי, כי דווקה העם בממלכה המאוחדת חייב לגלות את הרגישות העמוקה ביותר ביחס לכל מעשה או מחדל שיש בו משהו מן העידוד לאירגון המכריז בגלוי על שאיפתו להרוג איש, אשה וילד בישראל.

מדוע ? בריטניה שלטה בארץ הזאת. שלטונה היה קיים גם בשנות הארבעים. בינואר 1939 עמד אשמדאי על במת הרייכסטאג והכריז באזני כל העמים, לרבות העם הבריטי שנציגיו שלטו בארץ ישראל, לאמור: ׳׳אם תפרוץ המלחמה הבאה, פירושה השמדת היהודים באירופה". כעבור שמונה חודשים פרצה המלחמה. ומאז ועד מאי 1945, למעלה מחמש שנים, נערך מסע ההש- מדה.

בכל השנים ההן שלטה בריטניה בארץ ישראל, בבית הלאומי לעם היהודי - כפי שהיא הבטיחה והתחייבה. והיא סגרה את הבית הזה ונעלה שעריו, היא לא נתנה ליהודים הזועקים ממעמקים להיכנס לארץ ישראל, לשוב למולדתם, להציל את חייהם. אם מאות ספורות או אלפים ספורים בכל זאת ניצלו מאש התופת והגיעו אל תופי הארץ, הרי הם גורשו בכוח הזרוע ונאמר להם כי לעולם לא יראו עוד את הארץ הזאת. כל הקריאות היו לשוא, כל הבקשות - לא ניתנה להן אוזן קשובה. ביקשו: אולי לפחות תפציצו את פסי הרכבת המוליכים לאושוויץ, לאחר את מסע ההשמדה, לדחותו. מטוסי הפצצה היו אז באלפים. לא שעו.

בשמענו כל יום את שיקשוק הרכבות ההן, כל יום, כל לילה וכל שעה, הרכבות המוליכות אלי מיתות משונות את אמותינו, אבותינו ותינוקותינו - הסקנו מסקנה: בריטניה איננה רוצה להציל את היהודים. לרשותה עמדו אמצעי הצלה: הארץ הזאת עמדה תחת שלטונה, אמצעי תובלה היו בידיה. היא החליטה לא להציל את היהודים. המסקנה היתה נכונה.

אבל מאז חלפו שנים רבות, וממשלת בריטניה החליטה לקצר את תקופת הסודיות של מסמכים ממלכתיים : במקום חמישים שנה - שלושים שנה. והנה אנו קוראים את המסמכים הסודיים הבריטיים, אנו קוראים וטחות עינינו. היתה עוד אפשרות להציל רבבות יהודים מהונגריה. הצלב האדום הטיל על עצמו את התפקיד לנהל משא-ומתן עם ממשלת תורכיה ולקבל הסכמתה שהיהודים מהונגריה יעברו בשטח תורכיה לארץ ישראל. כך נאמר במסמך בריטי שנתגלה לפני מספר חודשים ונמסר לפירסום. אבל ממשלת בריטניה לא נחה והודיעה לצלב האדום הבין-לאומי, שאין לו כל זכות - כל זכות - לנהל משא -ומתן עם ממשלת תורכיה על מעבר יהודים בשטחה לארץ הנמצאת בשלטון ריבוני של בריטניה. הנסיון נכשל. ורבבות יהודים נוספים הולכו לתאי הגזים.

בדצמבר 1943 נרשם ונחתם המסמך הבא, שאביא אותו בתרגום מלה במלה, כפי שנכתב במקור: ״קיבלנו את חוות דעתו של משרד החוץ על הצעת משרד האוצר של ארצות -הברית להתיר העברת 25,000 דולר לשווייץ כמקדמה לסכום שיוצא להצלת יהודים מצרפת ומרו- מניה. משרד החוץ של בריטניה מודאג מן הקשיים הק- שורים בשאלה מה לעשות במספר ניכר של יהודים, אם יינצלו״. ״Should thay be rescued״ — כך כתוב במקור. מוטב שלא יינצלו, כי מה נעשה בהם אם יוצאו מארץ הטבח והרצח ?

בעמדי על במת הפרלמנט של עם שכול, לא רק זכותי היא, אלא חובתי לומר היום לממשלת בריטניה, לפרלמנט הבריטי, ולכל אזרח ואזרח בממלכה המאו- חדת: אולי אין עם בעולם שחייב לגלות רגישות עמוקה יותר מעמכם שלכם, על שליחיו ונציגיו, בקשר לשאלה העומדת היום לדיון: הריגת יהודים.

זוהי מטרתו של ה״פתח׳׳; זוהי הכרזתו של יאסר ערפאת, ואלה מעשיהם.

ודאי, אנחנו נתגבר. אין אלה שנות השלושים, לעולם לא תחזורנה עוד שנות הארבעים; נתגבר. גם אם בריטניה תרשה ליאסר ערפאת לבקר כאורח רצוי בממלכה המאוחדת, גם אם היא תתיך פתיחת משרד ה״פתח״. כן - נתגבר. אבל כל הבריטים חייבים לזכור, שמרנים וסוציאליסטים כאחד, כי בפתחם משת כזה בעיר בירתם, הם נותנים עידוד לאירגון שמטרתו המוצהרת היא לבצע פשעים, במלוא משמעות המושג, נגד האנושות, לפי אמנת נירנברג; ששאיפתו המוכרזת היא השמדת ישראל, שדרכו - הריגת יהודים.

יישמע איפוא קולנו, גברתי היושבת-ראש, נגד תועבה זו בימינו, בתקופת ההשמדה של היהודים, בת- קופת התקומה של עמנו בשארית כוחותיו, כי בשנים ההן החליטו הגרמנים להשמיד את היהודים ובריטניה החליטה לא להציל אותם.

אל תתן בריטניה עידוד לאלה ששאיפתם היא הריגת בני עמנו.