הישיבה השלוש-מאות-וחמש של הכנסת השמינית יום שלישי, י״ז סיון תשל"ו 15 יוני 1976 – הודעת הממשלה על המצב המדיני – דיון

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ז סיון התשל"ו, 15 ביוני 1976
מתוך:
כרך 77
נושאים:
שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, התנחלויות, ירושלים, רמת הגולן. שונות - בית אבא. מדיניות חוץ - דיפלומטיה, יסודות מדיניות החוץ. אישים - יגאל אלון. ממשל - כנסת. מדינות - לבנון. הסכסוך הישראלי פלסטיני - פלסטינים, רוב יהודי, תכנית החלוקה. זכויות אדם - שוויון זכויות. שלום
בגין טוען שאף אחת מהתוכניות לחלוקת הארץ, שיוצגו ב-"מערך" לא יכולה להביא לשלום גם על-פי דעותיהם של אנשי "המערך". בגין טוען שהפגנת נכונות לוויטורים אינה מקרבת שלום, אלא מזמינה לחצים נוספים. בגין טוען שהטיעון המוסרי על היעדר רצון "לשלוט בערבים" מצדה של "מערך" הוא צביעות, כי על-פי תכניות של "מערך" בכל מקרה יישארו קרוב למיליון ערבים בשטח ישראלי ריבוני. בגין טוען, שאם מניחים היעדר עליה לעשורים הקרובים – אז אין דרך לשמור על רוב היהודי ללא קשר להחזקת השטחים, אמנם אם תהיה עליה – הרוב היהודי יישמר בכל מקרה. בגין קורא לכל סיעות ציוניות להתאחד סביב זכות של עם ישראל על ארץ ישראל. בגין מזהיר, שכל תכנית חלוקה תהרוס סיכוי לשלום. בגין קורא לכנסת לעמוד על עקרון של מו"מ ישיר לשלום ולתמוך בהתנחלות בכל חלקי הארץ
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת, הממשלה טוענת שיש לה תכנית או אפילו תכניות שלום. אין שחר לטענה הזאת. זו היא הטעיית הציבור ביודעין. נתבונן באחת התכניות הללו, ששר החוץ קורא לה ״תכנית-אלון״. פרטיה ידועים. אילו דעות הושמעו עליה לאחרונה?

(שר-החוץ י. אלון קורא קריאת-ביניים)

לא אחת שמעתי מפיך, אדוני שר החוץ, את המלים ״תכנית-אלון״.

(קריאה: זה היה שר החינוך.)

כל חברי הכנסת שמעו אותך, אבל אם אתה רוצה לקרוא לה בשם אחר, אדרבה, תבחר בו.

אני קורא: ״כאשר יגאל אלון מדבר על גבולות בני-הגנה ובעלי עומק אסטרטגי, האם הוא יודע מה הוא שח? מי מוכן בכלל היום לדבר על דברים אלה?״. ולהלן: "והנה בא יגאל אלון, ומה באמתחתו? — התבצרויות ליד חברון ויריחו עם מסדרון צר של כ-12 קילומטר ומובלעת ערבית גדולה, שתהיה נתונה לממשל צבאי ישראלי, שהוא ליבראלי ביסודו של דבר, אך מבוסס כמעט תמיד על עקרון השוט והגזר, ויהיה שמו אשר יהיה... אני אומר לך שהערבים לעולם לא יסכימו לכך מבחינת גאוותם הלאומית״. הדברים האלה נאמרו על-ידי מנהיגה המוכר של מפ"ם.

מאיר פעיל (מוקד):

הוא מדבר לעניין.

מנחם בגין (הליכוד):

מי שאל שאלה? אני מוכן להשיב. אה, מאיר פעיל, אתה תמיד שואל. אתה מאשר את הדברים שהם לעניין, אינך יחידי בבית הזה. מנהיגה של מפ״ם קבע כי תכנית זו, הנושאת את שמו של שר החוץ, לעולם לא תתקבל על-ידי הערבים. אני גם קראתי במו עיני בבטאונה של מפלגה זו — שהיא חלק בלתי-נפרד של המערך — שהתכנית הזאת היא מכשול לשלוט.

משה כרמל (המערך):

מה החידוש בזה? יש דעות שונות.

מנחם בגין (הליכוד):  

מר כרמל, אני רק פתחתי ואני מבקש להוכיח שאין לכם שום תכנית שלום. תן לי להמשיך. רק פתחתי, וכבר העצבנות הזאת בספסלים שלכם? אינכם יכולים לשמוע אמת? תירגעו קצת, תשמעו. אני חושש שהיום תשמעו דברים עוד יותר קשים. תצטרכו להזדיין בסב- לנות.

ובכן, מכשול לשלום. זוהי תכנית-אלון לפי דעת חלק מן המערך.

אחד ממנהיגיה של מפלגת העבודה קבע כי תכנית- אלון אינה יכולה עוד להביא לשלום. מדוע? משום שהיא מחייבת צירוף, או על-פי לשון הבורים סיפוח, של 30% מן ״הגדה״ למדינת ישראל. אני מבקש לשאול, בכל הכבוד, את חבר-הכנסת אבא אבן, מה הוא האחוז של ״הגדה״ שלפי דעתו מותר יהיה לספח למדינת ישראל ולהגיע לשלום — 20, 10, אולי 5% ? לכל הדעות, 30% לא יוליכו לשלום אלא להעדר הסדר בינינו לבין חוסיין.

דב זכין (המערך):

מר בגין, הפתרון זה 100. זה בטוח ...

מנחם בגין (הליכוד):

חבר-הכנסת זכין, יהיה עליך לשמוע היום דברים עוד יותר קשים. הזדיין בסבלנות. הכל מן המקור. אתה שומע דב, הכל מן המקור.

אליעזר רונן (המערך):

אנו דרוכים.

מנחם בגין (הליכוד):

חבר-הכנסת רונן, אני זוכר את הצעתך בוועידה לסגת לגבולות 4 ביוני 1967. מה אתה עוד רוצה?

אליעזר רונן (המערך):

אתה מסכים?

מנחם בגין (הליכוד):

קודם כל תשאל אם המפלגה שלך הסכימה, אני חושש מאוד שדעתך הולכת וחודרת.

אדוני היושב-ראש, אני אוהב קריאות-ביניים; בכל זאת יש איזה גבול שבו חבר כנסת יחיד יכול לנהל דו-שיח מתמיד עם כל כך רבים.

דב זכין (המערך):

מה היא תכנית השלום שלך?

מנחם בגין (הליכוד):

תמיד כאשר קוראים קריאות-ביניים אתם אומרים: שמענו את דברי חבריכם ולא הפסקנו אותם לרגע אחד. ראש הממשלה דיבר 45 דקות, ולא הפסיקו אותו לרגע אחד. אני מייצג את האופוזיציה בכנסת, תנו לדבר, מה העצבנות הזאת?

מה קרה איפוא לתכנית-אלון? היא איננה קיימת עוד. אם הוא יבוא פעם נוספת למחלקת המדינה בוושינגטון וישתדל להסביר אותה, ינודו לו. האמריקאים, כמו הערבים, אינם יכולים להיות יותר ישראלים מאשר מפלגת השלטון בישראל או חוגים בה. הם פסלו אותה כמכשול לשלום. הם טוענים שהיא קיצונית, נוקשה, מרחיקת-לכת, אין לקבל אותה. הנה כי כן, אינה קיימת עוד.

יש תכנית שנייה. המפה שורטטה לעין כל. הנה היא: ברמת-הגולן אפשר לשנות את הקו, אבל בשום פנים לא נרד ממנה גם בהקשר של חוזה שלום. פיתחת-רפיח — לנו. שארם א-שייך — בשליטתנו, עם רצף יבשתי לאילת. ירושלים מאוחדת. אני מבקש את מחברה של המפה הזאת לומר לנו האם לפי הערכתו זוהי תכנית שלום? לאמור, שהערבים יהיו מוכנים היום או מחר לקבל אותה? הוא בעצמו כבר נתן תשובה, ואני אקרא אותה: "מי שאינו מוכן לרדת מרמת-הגולן ולחלוקה פוליטית של ירושלים משמיט בסיס לתהליך מדיני בר-סיכוי הנראה לעין״. דבריו של ראש הממשלה, אף הם בוועידת מפ"ם, כפי שקראתי אותם בעתון ששמו ״על המשמר״, מלה במלה. הנה כי כן, גם תכנית זו, על-פי הידעת מחברה, אינה יכולה להוליך לשום שלום. אפילו אי-ירידה מרמת-הגולן וקיום ירושלים בריבונות ישראל כבר משמיטים את הבסיס לכל תהליך מדיני בר-סיכוי.

יש תכנית שלישית. דובר עליה בוועידת מפ״ם. תכנית זו אומרת כי הגבול בין ישראל לבין סוריה יעבור על רמת-הגולן. ירושלים בריבונות ישראל — בירתנו. אני מבקש כל איש ישר לשאול את עצמו ולהשיב בכנות וברצינות האם בימים אלה הוא מצפה שהסורים יסכימו שהגבול יהיה על רמת-הגולן ויעשו עמנו הסכם שלום. או, אם להשתמש בדבריו של מנהיגה של מפ״ם, האם יסכימו לכך מבחינת גאוותם הלאומית? יוצא, כי תכנית מפ״ם אינה מוליכה לשלום.

מאיר פעיל (מוקד):

נכון.

מנחם בגין (הליכוד):

מי אמר נכון? מאיר פעיל? חשבתי ששכנו אמר נכון.

אהרן אפרת (המערך):

חבר-הכנסת בגין, עשית שיעורי-בית על ועידת מפ״ם, מה היא תכניתך?

מנחם בניין (הליכוד):

אתה חבר כנסת צעיר. אינך יודע שאני עושה שיעורי-בית. צריך לכבד את הכנסת, צריך להתכונן. אלא מה, מן השרוול, מן המותן?

הנה בניתוח הגיוני פשוט ניתנה הוכחה: כל שלוש התכניות האלה, הרווחות בצד הזה של הבית, אינן מוליכות לשום הסכם עם הערבים. יש לכם תכניות ויתורים, לא תכנית שלום. תכניות הוויתורים האלה, לפי טבע הדברים, אינן מוליכות אלא ללחץ לוויתורים נוספים. כי כל התכניות כבר הוכחו על-ידי חלק מן הבית הזה כמכשולים לשלום, ואיך יקבלו אותן זרים?

בראיון המפורסם של המקור הבכיר אמר האיש הפנימי, בתשובה על השאלה האם יש לרבין כוח להעביר בישראל ויתור גדול על שטחים תמורת הסכם שהוא פחות משלום, כי ״הוא משוכנע ואף בטוח בכך שאם מר רבין יילך על זה לבחירות, יזכה ברוב גדול״. עלי לומר לאיש הפנימי הזה: אל יתהלל חוגר כמפתח. עוד לא הלכת לשום בחירות, אבל אם תלך על עניין זה, נסיגות עמוקות בלי שלום, היזהר מלומר שתקבל רוב גדול. ראשית, יש להניח שלא תקבל אותו. אבל זה נראה לאחר קיומן, לכל הדעות. מדוע צריך לומר דברי הבל כאלה באזני אמריקה ובאזני עמים אחרים? מה אמרת במשפט זה? — אנו מוותרים על השלום, ולמען אי-שלום ניסוג, נוותר על שטחים רבים. האם הודעה קלת-דעת כזאת, חסרת אחריות כזאת, אינה מזמינה, לפי טבע הדברים, לחצים לוויתורים עוד יותר מרחיקי- לכת? הרי, כפי שנוכחתם לדעת, כל מפה שלכם שהיא מינימום, כביכול, הופכת בין-לילה למאקסימום. ואתה אמרת היום, בשנותו פסוק קדוש ומקודש ״למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט״..., שלמען השלום לא תחשה. אדרבה. אבל הרי בהודעה זו ויתרת על השלום. אמרת שאתה מבקש פחות משלום. ואף- על-פי-כן אתה מבטיח נסיגות עמוקות, ויתורים על שטחים רבים. זוהי מדיניות לאומית? היא תוליך אותנו לשלום, כאשר הממשלה מוותרת על עצם השלום ומבטיחה לעולם ויתורים מרחיקי-לכת?

אדוני היושב-ראש, קיימת בעיה הקרויה דמוגראפית. והסיסמה המהלכת מן הצד הזה של הכנסת: אין אנו רוצים לשלוט במיליון ערבים, שאינם מסכימים לשלטוננו. להלכה סיסמה מוסרית — איננו רוצים מיליון ערבים תחת שלטוננו; הם אינם רוצים בו; איך נטילו עליהם?

גם לטענה זו אין שחר. באתי היום בעזרת מספרים בדוקים ומעודכנים, אדוני היושב-ראש, להוכיח שבעוד המערך אומר: איננו רוצים לשלוט במיליון ערבים, הוא מציע לשלוט במיליון ערבים. והראיה: בירושלים דהיום יש 90,000 ערבים; ברצועת-עזה 370,000 ערבים. ובשטח של ארץ-ישראל שהיה בריבונותנו הלכה למעשה עדי מלחמת ששת-הימים חיים עמנו 450,000 אזרחים ערבים; יחד 910,000 ערבים. אבל כל מחלקי ארץ-ישראל המערבית אומרים במפורש, שיהיו עוד תיקוני גבול — לטרוניים, קלקילייתיים, עיבוי ירושלים, גוש-עציון ועוד. אינני יכול לומר שבדקתי, או יכולתי אפילו לבדוק, את המספר המדוייק של תוספות אלו. אבל לכל הדעות המדובר הוא בעשרות אלפי תושבים ערבים נוספים. וכך אנו מגיעים לכמעט מיליון ערבים במדינת ישראל שאתם רוצים בה, שאתם מדברים עליה, לפי החלטת הממשלה הנשארת בתקפה, שלמענה כולכם הצבעתם. איך איפוא אתם, בהטעיית הציבור, זורקים את הסיסמה הזאת, סיסמת-כזב: איננו רוצים לשלוט במיליון ערבים, כאשר במעט בדיוק למספר כזה של בני המיעוט הערבי אתם מתכוונים?

כתוצאה מכך יש כבר כאלה האומרים שלא להכליל את עזה בשטח הריבוני של מדינת ישראל, ואז נוריד מן המספר 370,000 ערבים. קראתי החלטה האומרת שעזה לא תחזור לשלטון מצרי. רעות רוח היא החלטה זו. זריית חול בעיניים. האם המצרים דורשים את עזה? מה תאמרו לציבור, לנוער שלכם, אם כך הכזב הזה?

סאדאת אמר במפורש שבעזה צריכה להיות מדינה שהוא קורא לה פלשתינית. הוא איננו רוצה בעזה. ואם אתם מוכנים היום לרמוז או לומר במפורש שעזה תוצא מתחום הריבונות של ישראל, אתם מניחים את היסוד למדינה עראפאתית, כי אויבי ישראל אומרים: מדינה זו, הקרויה פלשתינאית, צריכה להשתרע על שומרון (יהודה ורצועת-עזה, ופרוזדור המחבר ביניהם. יאם אתם מוותרים על עזה בידעכם שהיא חלק מן המדינה הפלשתינאית העומדת לקום על-פי דרישת כל מדינות ערב, אתם היום אומרים: אותה מדינה שלישית, שהיום אתם פוסלים אותה, כביכול, לחלוטין, היא באופק. חלק ממנה הוא בדרום, ברצועת-עזה. אתם, כמובן, אומרים: יקום פרוזדור, כי אין קשר אחר בין יהודה ושומרון ודרום ארץ-ישראל. תכנית-אלון מציעה פרוזדור משכם ליריחו. אלה מציעים פרוזדור מיהודה ושומרון לעזה. אם כך תימשך המדיניות שלכם, ידידי ויריבי הנכבד, חבר- הכנסת אליאב, עוד מעט לא יקראו לארץ-ישראל ארץ הצבי, אלא ״ארץ הפרוזדורים". פרוזדורים עלינו מצד זה של הארץ ומצד זה של הארץ. לאן אתם מוליכים אותנו בהודעות כאלה?

יש בעיה דמוגראפית. צריך לדבר עליה בכנות וברצינות. אני מבקש לדעת: אם יהיו לנו מיליון ערבים, כפי שלעת-עתה אתם כולכם מסכימים, הסכנה הדמוגראפית אינה רבה מבחינת הזמן והיחסיות לשמירת ריבונותנו על ארץ-ישראל המערבית? ההפרש איננו של מיליון ערבים, אלא של 400,000 - 500,000 ערבים, בערך. ואז מציגים לנו תחזיות של עלייה ואומרים לנו כי אי שם בשנת 2000 לספירתם, אם אנו נקיים ריבונות ישראל על ארץ-ישראל, ישתוו הערבים עם היהודים. אבל אם יהיו מיליון ערבים, דבר כזה יקרה על-פי אותה תחזית בשנת 2010 או בשנת 2012. ציונים נכבדים, על מה אתם מסמיכים תחזיות אלו, על חוסר עלייה ב-30 או ב-40 שנה, או על עלייה של 15,000 — 20,000 עולים בלבד? הרי אתם על-ידי כך משמיטים את היסוד לכל אמונת ישראל, מאז נקראנו כולנו לדגל הציונות. איך עלינו ממיעוט של 7% לרוב של כמעט שני-שלי- שים בארץ-ישראל? על-ידי שיבת-ציון.

על-פי כללים מדעיים כל עם ב-25—30 שנה מכפיל מספר בניו. היום יש 12 מיליון יהודים בתפוצות הגולה. בעוד 25—30 שנה יהיו 24 מיליון. והעם הגדול הזה, כך אתם אומרים לנוער שלנו, לא יתן לארץ-ישראל 2—3 מיליון יהודים במשך דור שלם? אילו זה היה כך, גם עם המיליון שלכם אנו אבודים. אולם איננו אבודים. תהיה עלייה רבתי, תהיה שיבת-ציון, יצטרפו אלינו מיליוני יהודים. נקיים את הרוב בשני המקרים גם יחד. אבל אתם צריכים להציג לעצמכם את השאלה, אם אתם מאיימים עלינו בגלל הפרש של כמה מאות אלפי תושבים ערבים, באבדן האופי היהודי של המדינה, אינני מחבב את המלה ״תבוסנות״ — כל אחד לפי דעתו ולפי השקפתו — אבל, גבירותי ורבותי, אין לנו ברירה אלא לומר שדעה כזאת היא במלוא משמעות המושג תבוסנות לגבי כל מהותה של תנועת השיחרור של העם היהודי ושמה הציונות.

יש תוחלת, יש יסוד לאמונה, בארץ-ישראל וברוב יהודי גדול במדינה יהודית והמיעוט הערבי יחיה עם הרוב בשיווי זכויות, בחירות ובצדק ובכבוד הדדי.

יש, כמובן, להתנחל בארץ-ישראל, ביהודה ובשומרון. שמעתי זעקה מצד אחד של הבית נגד ההתנחלות הזאת, שפירושה נישול, והיום אעיר על כר בקראי את הדברים הבאים: ״ומשהו בפרשת יהנישול׳. בדקתי בעז- רת איש יודע דבר ומצאתי כי יותר מ-20 קיבוצים של הקיבוץ הארצי יושבים על אדמות של ערבים הקרויים ׳נפקדים נוכחים'. מובן כי לא רק קיבוצים של הקיבוץ הארצי יושבים על אדמות כאלה, אבל האחרים לפחות אינם מכריזים יומם ולילה נגד נישול ערבים, וכאן — יושבים קיבוצים על אדמות שבעליהם שוכנים על-ידם ומעסיקים לא אחת את הבעלים הללו כשכירים אצלם על אותן אדמות, וזועקים על נישול״. דברים אלה לא הובאו בעתון ״הצופה״, גם לא ב״ידיעות אחרו- נות" - -      

דב זכין (המערך):

אלה דברי כזב.

מנחם בגין (הליכוד):      

- - הם הופיעו בעתון ״דבר״, עתונו של המערך, וכתב אותם לא יגאל, אלא עזריה, אלון. הוא בדק את הדבר בעזרת אדם יודע דבר, ואני מוכן לומר שהוא עצמו יודע דבר.

אל לכם בזעקה זו. אל תחנכו את הנוער לצביעות. זו אזהרה רצינית מאוד שמעוניין בה כל עם ישראל.

הבה ונביט צפונה. הלקח בלבנון    - - -

דב זכין (המערך):

צטט את משה שמיר, שכחת לגמרי.

מנחם בגין (הליכוד):

אתה צריך לזכור את משה שמיר, הוא היה ב״השומר הצעיר״. אגב, גם אני הייתי ב״השומר הצעיר״, אבל רק עד בר-מצווה. אתה צריך לזכור, לא אני.

נביט צפונה ללבנון: יש לקח רב במאורעות בלבנון, מורי ורבותי חברי הכנסת. איך החזיתות מתחלפות? לפני כן אירגונים מרצחים קיללו את סאדאת, היום הם מקללים את אסאד; סוריה התייצבה לצדם, היום סאדאת מתייצב לימינם. וקצת הקדים היום ראש הממשלה בשיר השבח שהוא שר למצרים. שמעתי שמצרים מתפארת כי היא שגרמה לאותה החלטה אנטי-יהודית ואנטי-ציונית גם בוועידת ואנקובר, ומצרים פתחה שוב את תחנת השידור של אותם אירגוני מרצחים. החזיתות מתחלפות, ואל יתנבא ראש הממשלה — עוד אינך יודע איזה חזית תקום מחר.

לנו זה לקח רב. ראשית, בלבנון יש מיעוט נוצרי, נעשה נסיון להשמיד אותו לפי חרב, והעולם הנוצרי לא חש לעזרתו, לרבות צרפת שהיתה האפוטרופסית של המארוניטים במשך ד ורות רבים. שום גורם נוצרי לא הושיט עזרה ממשית למיעוט הנוצרי, הנרדף על צוואר, הנצור. עלינו לזכור: אנחנו רוב גדול בארץ- ישראל, אך מיעוט קטן במזרח התיכון לעומת אותו רוב מוסלמי קנאי שאינו סובל שום מיעוט, המחכה רק להזדמנות כדי לקום עליו — שם בעיראק לגבי הכורדים, פה בצפון לגבי הנוצרים, ועוד. לכן המסקנה היא: אמנם כן, עלינו להגביר חיילים.

אבל יש עוד מסקנות. רבותי, יריבינו הנכבדים, אל תיחפזו בהחלטות שלא תוכלו לחזור מהן. אל תבטיחו נסיגות עמוקות בלי שלום, אל תעזבו, אל תחלקו את ארץ-ישראל, ראו את החזיתות המשונות, המשתנות. המזרח התיכון הוא בבחינת "פאנתה ריי", הכל שוטף. נשמור על ארצנו, נשמור על בטחוננו. הזכות על ארצנו היא בטחון חיינו. היעצרו, חישבו נוכח המאורעות האלה, אל תיחפזו.

יש אומרים, אדוני היושב-ראש, כי אם לא השנה הזאת הרי השנה הבאה תהא שנת הכרעה. על סף ההכרעה אני מבקש להזכיר לכם את הדברים הבאים: ״שאלת ארץ-ישראל כמדינת יהודים קשורה בלי ספק עם שאלת מקומה במסגרת האירועים של מזרח הים- התיכון. שלום בינינו ובין הערבים יקום לא על יסוד קיצוץ הציונות, כי אם על יסוד הגשמת הציונות״. ולהלן: "עלינו לומר לעמי ערב: על-ידי מלחמה בציונות לא תיפטרו מאתנו, אך אנחנו נהיה מוכנים לא לעמוד כצר לכם ואף לתמוך במגמותיכם לעצמאות ולהתלכדות, בתנאי שאתם תסתלקו מהפרע אותנו ותכירו בארץ- ישראל כמדינה יהודית. על הנחת יסוד זו תקום ההבנה ההדדית והעזרה ההדדית״. ולהלן: ״החלוקה התנקשה בחיינו. היא היא, בהגיונה הפנימי, הביאה למלחמת ששת-הימים. היא נבעה מהיות הארץ מחולקת. תקוות הערבים ניזונו והתעצמו מעובדת קיומנו בארץ מחולקת במשך 19 שנה. החלוקה לא הביאה לפיוס עם שום חלק מן הערבים״.

לא קראתי באזניכם, מורי ורבותי, את דברי זאב ז׳בוטינסקי. קרוא קראתי על-פי הסדר הזה את הדברים שנכתבו על-ידי ברל כצנלסון ויצחק טבנקין, שאתם תלמידיהם. אני קורא איפוא לכל הציונים, ללא הבדל סיעה, על סף ההכרעה: הבה ונתלכד סביב זכותנו לארץ- ישראל אשר היא גם בטחוננו והבטחת עתידנו. הבה ונתלכד סביב ההתנחלות על אדמת המולדת, לא על-פי תכנית-אלון אלא על-פי זכותנו וצרכי בטחוננו האמיתיים. ואז תהא זו שעה גדולה לעמנו בארץ ובתפוצות הגולה. תנועת מתנדבים אדירה תקום, אמנם כן, לקיים את מצוות יישוב ארץ-ישראל, ובשני היסודות הללו, לאמר: — הזכות והבטחון — גם הסיכוי לשלום, הסיכוי היחיד בעולם. אם, חלילה, תתקבל אחת משלוש התכניות האלה, יאבד לחלוטין הסיכוי לשלום. איך כתב טבנקין? — אז שוב לא יהיה פיוס עם שום חלק מן הערבים, אז ישאפו להשמיד את מדינתנו והשלום, עצם הסיכוי לשלום, ייפול וייעלם. ברוח קריאה זו לכל הציונים, על סף ההכרעה: בואו נתלכד סביב הציונות, אשר כולנו למדנו את אמיתותה בימי נעורינו — אנחנו נגיש היום הצעה לסיכום הדיון המדיני, שכולה חיוב, לאמור: ״א) הכנסת מחייבת משא-ומתן ישיר בין ישראלי ושכנותיה, ללא תנאים מוקדמים מצד כלשהו, למען חתימת חוזי שלום ביניהם. ב) הכנסת שבה וקובעת כי יש לקיים התנחלות כפרית ועירונית על אדמת המולדת״.