הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-ושבע של הכנסת השישית – יום רביעי, י״א טבת תשכ״ט (1 ינואר 1969) – שאילתות ותשובות
אמנם כן: הצעתי, והנני מציע, להקים קריות עם תושבים יהודיים בכל ערי ארץ ישראל המשוחררות, ביריחו, חברון, בית -לחם, רמאללה, שכם, ג׳נין, תול- כרם, קלקיליה, עזה, רפיח, ועוד.
באזני השואל הנכבד, עלי לשים את הדגש, לפני הכל, במלים "ארץ ישראל". יואיל נא לרשום לפניו, כי הריני דוחה, ללא סייג, את הגירסה, ששמעתיה מפיו אף אתמול בכנסת, הקוראת לארצנו, לנחלת אבותינו, למולדתו של העם היהודי, בשמות השאולים, הסלפניים: "פלשתינה" או "פלסטין". קראתי כי בעל השאילתה הנכבד עוסק לאחרונה גם בהיסטוריה, והוא חזר לתקופת הצלבנים, אבל ודאי יסכים עמדי אם אומר שעמנו חי בארץ הזו אלפי שנים לפני התקופה בה גילה לאחרונה חבר-הכנסת אבנרי עניין מיוחד. כדאי אפוא שידע כי לפני למעלה מאלפיים ומאה וחמישים שנים החליטו אויבי ישראל, אשר השתלטו על ארצנו, שיעבדו את עמנו וניסו להכחידו מגוי, לכנות את ארץ אבותינו כולה בשם ארץ פלשתים. מן ההקנטה העוינת ההיא צמחו השמות הזרים של ארצנו אשר רשם אחד: הפלשתי. מכאן השמות המטעים ״פלשתינה" "פלסטין", "פלסתיין", ו"פלסתין". בעוד שמה האמיתי, ההיסטורי, של ארץ זו הוא: ארץ ישראל. באנגלית: ;The Land of Israel; בצרפתית: La Terre d'Israel; בספרדית: Tierra d'Israel; ברוסית: Strana Israila, ובתרגום מדוייק לערבית: "ארד אשראיל". בארץ ישראל, אשר מן הדין ומן הצדק ההיסטוריים הוא כי תהיה לעולמים, כפי שהיתה בימי קדם, ארץ היהודים ומדינתם, יש זכות לכל תושביה, ערבים ודרוזים, על-פי לאומם; מוסלמים, נוצרים ודרוזים על-פי דתם, וכן בני כל לאום ודת אחרים, שיבקשו כחוק, להתאזרח במדינתנו וישמרו לה אמונים, לחיות בשיווי-זכויות אנושי ואזרחי.
מאז למדתי תורת הממלכתיות העברית המחודשת מזאב ז׳בוטינסקי, מאמין אני באמונה שלמה בעקרון המקודש של שיווי זכויות במדינת היהודים לכל תושביה ללא הבדל מוצא, לאום ודת. בתוקף הזכות הנצחית של העם היהודי על ארץ ישראל, מן הדין הוא כי בני העם היהודי יתנחלו בכל חלקי ארצם הפדויה.
ערי ארץ ישראל האחרות - כיפו ועכו, כחיפה, לוד ורמלה, ולפני כולן - ירושלים בירתנו, הן מעורבות באוכלוסייתן; כלל זה צריך לחול גם על ערי ארצנו שנגאלו במלחמת הישע של ששת הימים. מערים אלו אין לנשל את האוכלוסייה הערבית, אך ניתן לקיים בהן אוכלוסיה עברית. השכנות הזאת היא כולה חיוב, הן מבחינת היחסים בין יהודים וערבים והן מבחינת הבטחון הלאומי שהוא בראש דאגתנו.
